התכנון שלי להיום היה כזה:
1. להתארח בתכנית הבוקר.
2. לנשנש חצי סנדוויץ' חביתה.
3. לכתוב מדור.
4. להתאבד.
מכירים אופציה אחרת לסיים יום שהתחיל ברבע לשש בבוקר? גם אני לא. אז ביי.
אבל קודם נענה לאמא שמתלבטת אם לשים מצלמה נסתרת למטפלת; נראה איך עוזרים לזוג שלא מפסיק לריב; ונתהה האם אפשר לתמוך באמנים גדולים גם בלי כתבות באולפן שישי.
זקוקים לייעוץ? שלחו לי שאלות בהמוניכם
היי אורית,
בקרוב אני חוזרת לעבודה אחרי חופשת לידה, ומשאירה את התינוק שלי עם מטפלת, שכבר סגרתי איתה. קיבלתי עליה המלצות חמות אבל בכל זאת אני רוצה לשים בבית מצלמה נסתרת, להיות שקטה. הבעיה שלי, שקצת לא נעים לי ממנה, מאחר שהיא באמת נראית אישה מקסימה והתחושה שלי היא שאני קצת "עובדת" עליה.
בעלי טוען שאנחנו צריכים ליידע אותה על המצלמה, אבל אז – האם יש בזה טעם בכלל? לדעתי מצלמה נסתרת צריכה להיות נסתרת. מה דעתך?
תודה, אמא מודאגת
מודאגת יקרה,
קודם כל, חשוב שתדעי שלצלם אדם ללא ידיעתו – זאת עבירה על החוק. אם המטפלת תגלה בדיעבד שהיא צולמה, היא יכולה לתבוע אתכם. מעבר לזה, בצדק את לא מרגישה עם זה בנוח; האם את היית רוצה שיצלמו אותך בסתר? תארי לך שבזמן שהתינוק ישן, מתחשק למטפלת לנוח על הספה בעירום חלקי תוך כדי נשנוש דוריטוס – האם יפה לצלם אותה כך? זאת חרידה לפרטיות בצורה הכי בוטה שיש.
אפשר כמובן לטעון שטובת התינוק מעל לכל, ושהכוונה שלך היא בסך הכל לוודא שהוא מקבל טיפול הולם, אבל את זה אפשר להשיג גם כאשר מיידעים את המטפלת לגבי נוכחותה של המצלמה: ברגע שאדם יודע שמעשיו מתועדים, הוא נזהר יותר, וזה בסופו של דבר מה שחשוב לך, לא?
אבל תראי, למרות שאני מבינה את החששות, אני דווקא לא בעד מצלמות כאלה. אני אומרת דבר פשוט: אם אחרי שסגרת איתה את עדיין מרגישה צורך לצלם אותה – אולי היא לא מתאימה לך בכלל? ואם את לא סומכת עליה, מה הטעם לשכור את שירותיה?
את מפקידה בידיה את הדבר הכי יקר לך. זה אומר שאת חייבת להרגיש במאה אחוז שהיא האדם הנכון.
אשאל אותך כך: ומה אם מתברר שהמצלמה התקלקלה ולא צילמה? ומה אם ביום שמש יפה, המטפלת מבלה בעיקר בגינה, הרחק מהמצלמות? יקירתי, את צריכה לסמוך על המטפלת, לא על המצלמה.
אני בעד לסמוך על האינסטינקטים שלך, וגם להפתיע אותה המון; תקפצי אליה באמצע היום מדי פעם לוודא שהכל בסדר; בעיניי זה אמין יותר מכל מצלמה.
ואם תחליטי בכל זאת לצלם, אל תשכחי ליידע אותה בעניין, וגם לקחת בחשבון שאולי זה לא יהיה מקובל עליה, ואז תיאלצי למצוא מטפלת חדשה. בהצלחה!
היי אורית,
אני בת 41, נשואה כמעט עשרים שנה עם שלושה ילדים גדולים. בעלי הוא בן אדם עצבני שמתעצבן מכל דבר. בזמן האחרון אנחנו רבים כל הזמן, גם על דברים הכי קטנים. אני מנסה לדבר איתו, אבל אין עם מי: בכל פעם שאני מבקשת ממנו להירגע הוא רק מתעצבן יותר.
כשהוא בעבודה, הבית שקט ונעים. כשהוא חוזר הביתה – מתחיל הרעש. אני מתחילה לחשוב שאולי עדיף לי בלעדיו, אם לא הילדים אולי הייתי מתגרשת. יש לך תובנות בשבילי?
ע'
ע' היקרה,
לא הבנתי: את נשואה עשרים שנה לבן אדם עצבני, ורק עכשיו את מתחרפנת? מה היה עד עכשיו? כמה זמן לא טוב לך? האם היו לכם גם תקופות טובות בנישואים, או שהאווירה בבית הייתה מתוחה תמיד?
אני פשוט מנסה להבין האם מדובר במשבר נקודתי או בשגרה מתמשכת שפתאום נמאס לך ממנה.
שאלה נוספת: האם קרה משהו בחייכם האישיים או בעבודה של בן זוגך, שגורם לו להיות עצבני מהרגיל? שווה לברר איתו את הנקודה הזאת, ובכלל, להתעניין קצת מה שלומו. יכול להיות שלאחרונה עובר עליו משהו שהוא ישמח לחלוק איתך.
תראי, אני לא צריכה לספר לך שנישואים זה דבר מורכב והכי אינטימי בעולם, נכון? אף אחד לא יכול באמת לייעץ לך; בלב את יודעת בדיוק מה נכון לך. ובכל זאת, כמה דברים: אני לא הייתי נשארת בנישואים לא טובים רק בשביל הילדים. זה מאוד אינדיבידואלי, אבל אני לא חושבת שאפשר להיות הורים מוצלחים באמת, כשהזוגיות כל כך רעה והאווירה בבית לא נעימה.
כשיש ילדים בהחלט לא כדאי למהר לפרק את החבילה וצריך לעשות הכל כדי למצוא פתרונות בתוך המסגרת, אבל אני אומרת: לא בכל מחיר. לפני שאנחנו הורים, אנחנו בני אדם ויש לנו זכות להיות מאושרים.
אם את מרגישה שהנישואים שלך מונעים ממך להיות מאושרת – תסיקי מסקנות.
דבר שני: אם עוד לא פניתם לייעוץ זוגי, זה הזמן. טיפול מקצועי חשוב גם כדי לדעת שעשית הכל למען הנישואים שלך, וגם כי הוא יכול להעניק לכם כלים להתמודדות טובה יותר.
ודבר אחרון: עשרים שנה זה לא הולך ברגל, את יודעת. מן הסתם אתם שחוקים. זה טבעי. את בעצמך אומרת שאתם רבים על שטויות, כלומר - זה לא שיש ביניכם חילוקי דעות מהותיים, אתם פשוט זקוקים לרענון.
אני מציעה לך להכריז על חודש של בחינת היחסים מחדש: תתחילו טיפול זוגי, צאו להתאוורר באיזה צימר שבו תוכלו לדבר על הכל, ותבדקו מה בעצם נשאר מהנישואים האלה: האם אתם עדיין אוהבים? מתאימים? מעוניינים להילחם על הקשר ולהישאר יחד?
אני מאמינה שבסוף חודש אינטנסיבי שכזה, של טיפול וחופשה ושיחות נפש - את תדעי טוב יותר היכן הדברים עומדים, ומה את בעצם רוצה. בהצלחה!
לא שאלו אותי אבל בא לי לענות
_b.jpg)
תמיד כשאני נתקלת בכתבות על אמנים מבוגרים שחיים בדוחק, אני מרגישה קצת לא בנוח; הרי יש כל כך הרבה קשישים שצריכים סיוע; נראה לי לא פייר להתרכז באחד ספציפי רק משום שהוא מפורסם.
ובכל זאת, מצבו הכלכלי הקשה של חיים נחצ'ה היימן, כפי שנחשף השבוע באולפן שישי - מטריד ושווה אזכור קודם כל בגלל הפער בין תרומתו למדינה לבין מה שהוא מקבל ממנה היום.
יש כאן כפיות טובה כה מרגיזה, ואל תספרו לי על נשים ובזבוזים; מלחין בסדר גודל כשלו היה אמור לחיות בגיל 80 כמו מלך, לא פחות. אם כולנו היינו שמים דולר על כל שיר שלו שהפך לחלק מפסקול החיים שלנו - אולי זה גם היה אפשרי. בינתיים הוא צריך לספור עגבניות במכולת, ואת מי זה מבייש יותר - אותו או אותנו?
אדם לא כותב שירים כי הוא רוצה להתעשר. אדם כותב שירים כי הוא לא יכול שלא לכתוב שירים. בגלל זה תמיד יהיו אמנים ותמיד תהיה תרבות; יצירה זה לא היי טק, ואנשים מוכשרים ימשיכו ליצור גם אם יחיו על לחם אחיד ומכנסיים מיד שנייה. זה לא אומר שמותר לנו לזנוח אותם.
איך קורה שאמן ענק כמו היימן חי על פת לחם? אני חושבת שיש לזה קשר לעובדה שספרים נמכרים היום בחנויות בשני שקל ליחידה: ככה זה כשלא מעריכים אמנים, ומתייחסים לתרבות כאל מותרות.
בכתבה מספר היימן שביבי אמר לו פעם שאחיו יוני כל כך אהב את השירים שלו, ושתמיד כשיצטרך עזרה - הוא מוזמן לפנות אליו. "אתה יודע כמה פעמים צלצלתי לביבי?", שואל היימן בכתבה. "ומה קיבלתי? נאדה".
אבל הנה, אחרי השידור הודיע נתניהו שימנה את היימן ליועץ של פרויקט לשימור הזמר העברי, תמורת 50 אלף שקל "מדי שנה". וואלה. מדי שנה. כאילו מדובר במשורר בן 20. הייתי שמחה יותר לו היה מקבל 50 אלף שקל מדי חודש, אבל נו, עדיף מכלום.
נשאלת השאלה מה יהיה גורלם של אמנים אחרים שמתביישים להיחשף כך, ובעיקר: האם אפשר לעזור להם גם בלי לעבור באולפן שישי? אחחח, לו רק כל האמנים והקשישים והנזקקים היו יכולים להגיע לטלוויזיה.
החיים לא תמיד דבש? שלחו שאלות לאורית
העצות במדור אינן מהוות תחליף לייעוץ רפואי, פסיכולוגי, פסיכיאטרי או אחר. אבל הן בחינם. אז זה כדאי