שלום לך מירי,
אני כותב לך מכתב אישי. יכולתי לכתוב עוד טור דעה, אבל זה נראה לי מיותר. יאללה, עוד טור דעה/ פוסט, לא מזיז לך. יש לי תחושה שהדרך היחידה לנסות לגרום לך לעצור ולחשוב היא בפנייה אישית שאין בה האשמות/ העלבות/ קללות.
אני כותב כי באמת לא ברור לי איך הגעת לפינה כל כך קיצונית. מה קרה בדרך שהפך אותך לאדם הכי שנוא כרגע על קבוצה גדולה מאוד של אנשים, שאין שום סיבה בעולם שתהיי בכאלה יחסי שנאה איתם? חצית קווים ועברת למגרש שאני בטוח שאת לא רוצה להיות בו. אל תשלי את עצמך: זה לא את, שרה וביבי. בטח לא את ליברמן, בנט וכחלון. האמת היא שעכשיו זה את, אורן חזן והצל. זה המקום שבו את עומדת, וזה לא מצחיק.
היה לך שבוע איום. "חוק הנאמנות בתרבות", הבייבי שלך, התפרק לך מול העיניים. כולם שמחו לראות אותך נופלת. ונתניהו, כנהוג אצלו, מיהר להתרחק ממך כאילו היית מצורעת. נשארת לבדך מול כל העולם, ואני מדגיש - כל העולם. קל להגיד שאת מול "השמאל" או "שניים וחצי אמנים", אבל זה הרבה יותר רחב. את מטפסת מזמן על עץ גבוה מדי, וזה הענף שנשבר והעיף אותך בחזרה למטה.
אני רוצה לעצור רגע ולשאול שאלה. בבחירות הקרובות את מתכוונת להתקדם, נכון? יבוא שר תרבות חדש, אני מניח שהרבה יותר מתון ממך, אולי בכלל ממפלגה אחרת. כל מה שעשית במשרד יימחק בתוך רגע. רוב הגלגלים יסתובבו מחדש ואת תישארי בתודעה כסמל - לא של פטריוטיות וציונות, אפילו לא של מלכת התרבות המזרחית, אלא של המשסה, המפלגת, האישה שעודדה שנאה ומדון שבכל מקום שעברה בו. את מודעת לזה? את מודעת לעומק של זה? וזה הכי מעציב אותי כי את אישה מזרחית חזקה. ועד שסוף סוף יש אחת כזאת בפוליטיקה, היא עושה הכל כדי שזה ייכשל.
זוכרת מי עוד רדף אחרי תסריטאים?
קחי לדוגמה את העניין של הזמר המזרחי, מקום שבו את ואני מסכימים: הייתה ועדיין יש אפליה. היה צריך לעשות מעשה בתחום הזה. אני מסכים איתך גם שגלגלצ היא אחד ממעוזי ההתנשאות האשכנזית, וזה למרות שאף אחד כבר לא רוצה להתנשא, אפילו לא אנשי התחנה עצמם. הכי חשוב, זה נושא שאת מבינה בו ומרגישה אותו. בעניין הזה גם רכשת חבורה של אוהדים שמעריכים מאוד את מה שעשית וממשיכים להגן עלייך גם כשאת על סף תהום. כי נכון, הגיע הזמן שידברו בקול רם על כל המקומות והעניינים שבהם עדיין שולט הסדר הישן. רק שאף אחד לא רוצה לנהל את כל זה ממקום של מלחמה.
אין מלחמה בין אייל גולן לכמות העצומה של האשכנזים שאוהבים מאוד את המוזיקה שלו וממלאים את ההופעות שלו. אין גם מלחמה בין שלמה ארצי לכמות העצומה של המזרחיים שבאים להופעות שלו. ובדור של עומר אדם ועדן בן זקן, כבר אין שום הפרדה בין מזרח למערב. הדור הצעיר כולו גדל עליהם. את, בתור השרה, היית צריכה להבין שמעבר לטלטול הראשוני צריך לחבק את שני הצדדים. לפשר.
אני חושב שאם היית מתרכזת במוזיקה, יכול להיות שהיית מוצאת בסוף דרך ביניים. אבל החלטת להתנפל על הקולנוע הישראלי, ושם זה התחיל להסתבך. כי שמוליק מעוז והסרט שלו "פוקסטרוט" הם בשום צורה לא "אנטי ישראליים". אין בסרט הזה שום חוסר פטריוטיות. אם היית רואה אותו, היית מבינה את זה בעצמך. טעית בעניין הזה כי גם מעגל התמיכה הקרוב ביותר שלך לא רואה באנשי הקולנוע הישראלי בוגדים. לא באבי נשר ולא באסי לוי, לא בששון גבאי ולא בגילה אלמגור. 700 אלף איש שאהבו את "אפס ביחסי אנוש" לא חושבים שהקולנוע הישראלי זה חבורה של עוכרי ישראל. וההתעקשות שלך להעליב, להתכתש ולקלל את יוצרי הסרטים היא מהלך שהיה ברור שייגמר בבכי.
אספר לך עוד משהו. מעולם לא עבר תסריט שלי או של איתן פוקס (בנזוגי) בפעם הראשונה שהוגש לאחת מקרנות הקולנוע. תכלס הושפלתי כמעט בכל פעם שהגשתי תסריט. ככה זה כשיש כל שנה 150 תסריטים וצריך לבחור ארבעה-חמישה. יש הרבה בעיות בעבודת הקרנות, אבל אף לקטור הוא לא נציג חמאס שמעודד סרטים על הנכבה. אם היית באמת חוקרת את העניין לעומק ולא באופן כל כך פופוליסטי, אולי היית אפילו מצליחה לתקן דברים.
בתחילת הדרך אמרת המון דברים, למשל שצריך להגביל כהונה של ראשי מוסדות וקרנות. צודקת. למה על זה לא התאבדת? למה לא יזמת חוק והבאת אותו לכנסת? אולי כי נורא התמכרת לכותרות הגדולות בעיתון ולסקנדלים.
וזאת באמת התמכרות, מירי. זה דבר שהולכים עליו לגמילה. לכן הגעת השבוע לכנסת עם חוק הנאמנות המיותר. הרי הוא לא נחוץ אפילו למי שמאמינים בו, כל הסייגים כבר מופיעים בחוק הנכבה. ההבדל היחיד הוא שהחוק הזה בשליטת משרד התרבות ולא משרד האוצר. והוא חוק מגעיל, כי מה שהוא אומר בעצם זה "יש מלא בוגדים, בואו נטפל בהם".
מי בוגדים? מה בוגדים? למה את כל הזמן מתעסק בבוגדים? זה עיסוק ליציע של לה פמיליה, לאנשים שהטיקט שלהם בחיים הוא שונאי ערבים. הליכוד היא לא מפלגה שנושאת דגל של שנאת ערבים. בכלל, החוק הזה בא לטפל בתיאטראות קטנים ובקבוצות אמנים שהמדינה מממנת. אלה האנשים שבאופן מסורתי עושים דברים קיצוניים יותר וקצת מאתגרים את המחשבה. כלום לא קורה. גם נתניהו וגם יאיר לפיד, גם כחלון וגם גדעון סער, לא מתרגשים מזה שבאיזה תיאטרון קטן בחיפה מישהו תוקע נאד ליד דגל ישראל. אז תקע. ככה זה במדינה דמוקרטית. לעומת זאת, לרדוף אחרי אמנים זה ההפך הגמור ממדינה דמוקרטית. זה הרי הדבר הראשון שעושים כשרוצים לסגת מהדמוקרטיה. סנטור מק'ארתי בארצות הברית, בתקופה האפלה ביותר שלה, רדף אחרי תסריטאים בהוליווד. זה הרפרנס שלך.
היזהרי מהספסלים האחוריים
אני יכול להאריך ולהאריך. עוד לא דיברנו על זה שדווקא עם התיאטראות הגדולים, שם הכסף גדול והסיאוב לא קטן, למדת מהר מאוד להסתדר. או על האופן שבו העברת תקציבים לראשי הערים, וכך במקום תרבות מגוונת יש הופעות ממומנות של זמרים בכיכוב ראשי הערים. אבל אני רוצה להתחיל לסכם, ודווקא עם שתי דוגמאות מהזמן האחרון. אחת, יצאת לתקוף את אופירה אסייג ולהגן על יאיר נתניהו שכתב עליה ש"הגיעה לאן שהגיעה בזכות רומן עם גבר נשוי". שתיים, הייתה האמירה המטופשת (יש יאמרו מתועבת) בעניין בני גנץ. שתי הדוגמאות מדגישות שאת לא בשליטה. את באיזה סחרור, קצת כמו השפן שנופל לבור ב"עליסה בארץ הפלאות".
מירי, את לא שולטת בזה, זה שולט בך. ואת צריכה גמילה. כמו נרקומן. נשבע לך. סליחה שזה בוטה, אבל את מאוהבת ברעש וזה ייגמר בבכי. קחי לדוגמה את נתניהו, הרי את משווה את עצמך אליו. גם גדולי שונאיו מעריכים אותו. אפילו מי שרוצה שהוא יפנה את כסאו יודע להגיד עליו דברים טובים. אף אחד לא חושב שנתניהו הוא אפס. יש לו רזומה מפואר והרבה מאוד הצלחות, אי אפשר לבטל אותו בהינף יד. או להבדיל, איילת שקד. בעיניי היא אדם מסוכן שעובד ביסודיות ובנחישות לחבל ביסודות הדמוקרטיים הכי בסיסיים של המדינה, אבל היא עושה את זה בשיטתיות, בדיבור רך. יש לה אידיאולוגיה סדורה. גם אותה אי אפשר לבטל סתם ככה.
התחושה היא שאותך אפשר. שאת סתם. שאת לא באמת מתעמקת במה שאת עושה. שכולך סיסמאות ופרובוקציות. והכי נורא, שהיית יכולה באותה התלהבות להגיד את הדברים ההפוכים. שההתנהלות שלך היא סוג של אסטרטגיה.
שר המשטרה צריך להיות אדם שהשוטרים מעריכים. שר החקלאות צריך להסתדר עם החקלאים. בתור שרת תרבות, את בחרת להשניא את עצמך על רוב האמנים בארץ ועל רוב האנשים שאמנות חשובה להם. להערכתי, אם לא תעשי בדק בית אמיתי, את תמצאי את עצמך בחוץ. גם הליכוד איכשהו יקיא אותך כמו שהוא מקיא את אורן חזן. בבחירות הבאות, איכשהו, את פשוט תושלכי לכלבים, לספסל האחורי. הם ייפטרו ממך.
מירי, גם הליכוד מלא בגברים (אשכנזים ושאינם אשכנזים) שאין להם כוח לנשים חזקות. יכולת להיות מנהיגה, אבל בדרך שאת הולכת, יראו לך את היציאה בעוד עשר שניות. זה ממש הרגע האחרון שלך לנשום עמוק ולשנות אסטרטגיה. כבר קצת מאוחר, אבל אם תתאפסי זה אפשרי. משום מה אני מאמין בך וביכולת שלך לחזור למציאות. האם אני טועה?