אפשר כבר להגיד שהתוכנית של ביבי להגבלת ההפגנות בבלפור היא כישלון מוחלט. נראה כאילו הוא התיישב בקול רעש גדול באמצע בריכה מתנפחת והתיז את כל המים החוצה. הדיון במשטרה ובשוטרים האומללים שלא באמת יודעים מה לעשות ואיך, מפספס את העיקר: ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ניסה לעשות צעד לכיוון דיקטטורה וחטף שפריץ לפנים.
האזרחים החרדים הפכו בשנים האחרונות, בעיקר בגללו, לקהל שמזלזל בחוקי המדינה. אין לו טיפת אומץ לדרוש מהם לעשות מה שצריך. הוא נתון לשרירות ליבו של זקן בן 92, שהחיבור שלו לעולם הוא במקרה הטוב רופף. וכך כל חג הסוכות יוקדש למלחמה מכוערת בין המשטרה לחרדים. זה ייגמר בבכי.
ההפגנה האחת בבלפור, הפכה למאות הפגנות ברחבי בארץ. 20 איש, 50 איש, 100 איש, והשיא היה כמובן בתל אביב שבה אנשים פשוט יצאו לרחוב והלכו עד שהפכו לקהל ענק. ושוב, הדבר החשוב הוא לא מה קרה מול המשטרה, כי השוטרים לא יכולים, וגם לא רוצים להתמודד עם יותר ממאה אלף איש שהחליטו למרוד בראש ממשלה בשיאה של מגפה. הדבר החשוב הוא שהוכח סופית: אי אפשר לעצור את ההפגנות נגד ביבי.
חייבים להגיד את זה בקול רם. המשוואה "הפגנות = תפילות" מתפוצצת לו כרגע בפנים. הנוסחה הדוחה שהגתה חבורת הרשעים הצעירים שמקיפים אותו אמנם תרמה עוד תרומה להרס יסודות הדמוקרטיה, אבל בסוף היום היא לא הביאה להם את מה שרצו. ההפך. עכשיו יש מלחמת עולם בשני הצדדים, והם לא נלחמים אחד בשני אלא באחינו השוטרים האומללים.
ביבי יגלה בקרוב שטראמפ היה האסון שלו
הזמן של נתניהו הולך ואוזל. נשארו לו מעט מאוד חיילים בממשלה ובכנסת. בקושי חמישה. אחד יותר דוחה מרעהו, חנפנים שיום אחד עוד יכנו אותם בתואר משת"פים. יש לו עדיין חבורה בתקשורת, בעיקר ב"ישראל היום", שגם היא כבר לא עומדת בפרץ. גם שם התחילו ריבים לא נעימים. אף אחד מבכירי הליכוד לא מסכים לדבר בעדו. ישראל כ"ץ וגדעון סער שותקים. בנט וליברמן, שני חברים קרובים בעבר, לא מפסיקים לקרוע אותו. וכך גם אופירה אסייג ואייל ברקוביץ על מסך הטלוויזיה. בעיניי הם הצמד שהכי צריך להפחיד אותו כי הם ימנים, לאומיים מאוד, ממלכתיים בדרכם. הם נייר הלקמוס הכי טוב. מרגע ששניהם, ובעיקר ברקו, התחילו לפתוח עליו - זה הסימן הכי גרוע.
הכאוס הכלכלי, פשיטות הרגל של העצמאים הקטנים, כל זה מפורר ברגעים אלה ממש את הבייס של נתניהו. הוא לא קוסם. הוא גבר מבוגר שהסתבך נורא, וכלוא בבית עם בני משפחתו. והוא איבד שליטה על המצב
הכאוס הכלכלי, פשיטות הרגל של העצמאים הקטנים, כל זה מפורר ברגעים אלה ממש את הבייס שלו. הוא לא קוסם. הוא גבר מבוגר שהסתבך נורא, וכלוא בבית עם בני משפחה בסיטואציה שהיא קלאסית לסרטי אימה. הרי כולם יודעים את האמת. כל מי שמכיר אותם מקרוב יודע מה הולך שם. והוא איבד שליטה על המצב. הוא היה בטוח שהוא יקרקס את בני גנץ עם הסעיף על התקציב ועם היכולת שלו לשגע גם פילים מתים. אבל המציאות היא יותר מסובכת, בטח בעידן הרשתות החברתיות. הוא יכול לשחק בפייק ניוז ולשסות, אבל הרשתות האלה מאפשרות גם למתנגדים להתארגן. אם הוא היה יודע כמה קבוצות, בכל האפליקציות, קמו בשבוע האחרון כדי שאיש לא יפספס אינפורמציה על הפגנה, הוא היה תולש את השערות הסגולות כולן.
אני לא תמים, ישראל באמת נמצאת צעד אחד לפני דיקטטורה. הוא באמת חשב לאמץ כאן את המודל ההונגרי. וכל פעם שמיקי זוהר פותח את הפה, אני מרגיש כאילו מקיאים עליי מהשמיים. פוטין וטראמפ סחררו אותו, הוא היה בטוח שהוא יכול הכל. הוא יגלה בקרוב שטראמפ היה האסון שלו. עד לאחרונה האמנתי שכמה שבועות אחרי שטראמפ יפסיד בבחירות, בנימין נתניהו יקום בוקר אחד, ייקח עסקת טיעון נוחה שכולנו כל כך רוצים לתת לו ויעוף לנו מהחיים. הוא ואשתו, וג׳ופרי באראתיון ייעלמו לאן שהם אמורים להעלם.
אלא שהדברים הולכים יותר מהר. ישראל משתגעת. אם יש בו עדיין, באיש החכם ורב הכישורים הזה, את היכולת להקשיב לרעד האמיתי העולה מהרחובות, הוא יקום בבוקר אחרי שמחת תורה, ויתפטר. הוא ייעלם כי זה מה שחייב לקרות. וגם אם לא בשבוע הקרוב, אז בעוד כמה שבועות. הוא בסוף ילך הביתה. הוא איבד את השליטה על שונאיו ועל תומכיו כאחד. האירוניה היא שבסוף, מה שהוא הכי מפחד ממנו עכשיו הן בחירות שבהן בנט יביס אותו.