פיליפ סימור הופמן היה שחקן, ועוד בהוליווד. הוא רצה שכל העולם יכיר אותו ואת עבודתו. אבל במקביל הוא לא היה מסוגל להתמודד עם השדים שלו. אולי הוא היה מהאנשים האלה שיש להם כל לילה סיוטים איומים והם מתעוררים בבוקר, כמעט כל בוקר, מזיעים, כאילו הם אחרי יום עבודה. אולי הוא היה מאלה שכל מפגש עם קהל, מכניס אותם לחרדה, שכל מפגש חברתי דורש מהם התמודדות שכמעט הורגת אותם.
סמים קשים הם רק כלי. חלק מהאנשים ממש נהנים מהם, ויכולים להמשיך לשתות רק כוס אחת של וויסקי בערב. יש כאלה שלא. זאת ההתמכרות שהופכת אט אט למחלה. ובתור מחלה, היא הרבה יותר מתוחכמת, כי היא צומחת מפסיכולוגיה, לא מחיידק. פיליפ סימור הופמן לא בחר בסמים כדי לעשות כיף. בבית שלו נמצאו עשרות מנות של הרואין. השימוש שלו בסמים, כך נדמה לי, דמה יותר לנסיון התאבדות מתמשך, לרצון של אדם לנהל דיאלוג עם המוות. זה קצת מבהיל להגיד, ועוד יותר מבהיל לשמוע, אבל יש אנשים שהעור שלהם דק מידי. כדי לעבור בשלום את היום, הם זקוקים למשהו חיצוני שיתמוך בהם.
מתפקדים, אבל בקושי
לצד האנשים שעושים קצת סמים, ואז חוזרים לחייהם בלי פגע, יש בעולם את האנשים שהסמים הופכים לדבר שמנהל אותם. לאסון שלהם. בארצות הברית יש המון מוסדות גמילה. לא שאחוזי ההצלחה שלהם עצומים, אבל לפחות יש אותם. בישראל אין כלום, את הפיליפ סימור הופמנים שלנו, אין בכלל מי שמנסה להציל.
תל אביב מלאה בסימור פיליפ הופמנים. יש כאן המון אנשים שנופלים תחת ההגדרה, שאין לה אפילו מקבילה טובה בעברית "highly functional substance abusers". אלה השחקנים ששותים לפני ההצגה, מגישי הטלוויזיה ועורכי דין שדוחפים באף לפני דיון חשוב, הברוקרים שמערבבים כדורי הרגעה עם אלכוהול. סימור הופמן לא היה נרקומן של תחנה מרכזית. הוא היה איש מתפקד. אדם שהגיע להישגים כבירים. אבל כמו הרבה אנשים, רבים מהם דווקא מתחומי האמנות, מהמקומות שבהם העבודה והיצירה היא דרך הנפש, היה לזה מחיר.
הדיון המקומי בסמים קשים נמצא במרחק שנות אור מאחורי המציאות. עם קמפיינים מגוחכים של "אמור לא לסמים!". אין בארץ שום מקום שאליו הם יכולים ללכת כדי להחלים. יש מוסדות בודדים. מוסד אחד לנרקומנים שבית המשפט שלח לגמילה, אחד לצעירים שחזרו שרוטים מסמי הזיה בהודו. לפיליפ סימור הופמן הישראלי, אין לאן ללכת. רק חבריו ומשפחתו הקרובה יכולים לנסות ולהציל אותו מעצמו. אם הם עשירים מאוד הם יכולים לשלוח אותו לאמריקה. זה עולה עשרות אלפי שקלים בחודש.
אם אתם רוצים את זה במושגים של הזמן הזה: שוק הסמים בישראל הוא כה גדול, שאני בטוח שמוסד גמילה טוב לנרקומנים תפקודיים, יכול להיות השקעה כלכלית מאוד מעולה, ועסק שמניב המון רווחים. ממש סטרטאפ. מישהו?