הקבוצות הגאות בווטסאפ סערו השבוע. עדיין לא נרגעו בקהילה מהדברים שאמר אחמד טיבי, והנה באה חברת הכנסת ממרצ ג'ידא רינאוי-זועבי והעלתה שוב את גובה הלהבות. ומכיוון שאנחנו שבועיים לפני בחירות, קל היה לראות שכל מגיב/ה מדבר/ת באופן שמסמן את ההצבעה העתידית שלו/ה, או להבדיל את ההתלבטות למי להצביע.
כשאני העליתי בעניין פוסט תקיף בפייסבוק ובטוויטר, אחד המגיבים ענה לי: "אבל מה אתה מבלבל את המוח, אתה במילא מצביע יאיר לפיד". התגובה הזאת קצת הטרידה אותי. האם הוא הביך אותי? חשף אותי? הרי אני לא שייך לאף מפלגה. בעבר הייתי רשום תקופה קצרה למפלגת העבודה (כדי להצביע עבור יעל דיין בפריימריז) וכמה פעמים למרצ (בעיקר בגלל הבחירות לעיריית תל אביב). אני איש שמאל, אבל בשנים האחרונות מרגיש שמפלגות השמאל כבר אינן הבית האמיתי שלי. הן קטנות, כמעט תמיד שוליות. כמו שראינו, אין גם הבטחה שחברים מהן לא יבגדו אידיאולוגית. לכן יש בי רצון עז לוותר מעט על אידיאולוגיה, ובתמורה לקבל סיכוי אמיתי להיות חלק מהשלטון. בשנתיים האחרונות הצבעתי פעם מרצ, פעם יש עתיד ופעם כחול לבן. לקראת הבחירות הקרובות החלטתי שאתן שוב את קולי ליאיר לפיד. זו אינה בחירה אסטרטגית, זו גם אינה ברירת מחדל. אני מצביע יש עתיד בשמחה. אני מאמין ללפיד, במיוחד אחרי השנה האחרונה, ומתאים לי לתת את קולי לאדם שיש לו סיכוי להיות ראש הממשלה שלי.
כל זה היה מאוד פשוט אם מרצ לא הייתה מתנדנדת סביב אחוז החסימה. בכל זאת, לא הייתי רוצה שמפלגה שהצבעתי לה בגלגוליה השונים יותר מאשר לכל מפלגה אחרת תיעלם מהמפה. לשמחתי בן זוגי מצביע כהרגלו מרצ ואף תומך בה פומבית, מה שמאפשר לי להרגיש שההצבעה המשפחתית שלנו מכסה את כל הלבטים שלי.
אני לא חושב שהדברים האלה אינם מאפשרים לי להעביר ביקורת על מרצ ורינאוי-זועבי, להפך. מיושן בעיניי לחשוב שאם יודעים למי אתה מצביע, זה מקטין את הזכות שלך לדבר. למה, נתניהו לא מדבר? ובכלל, הרי כיום די ברור מי מהפרשנים שייך לשמאל ומי לימין. מי מדברר מפלגה ספציפית ומי שומר על עצמאות. אצל הרבה עיתונאים ופרשנים, ואפילו הרציניים שבהם, קל לנחש מי המקורות שלהם - ולכן אני חושב שהגיע הזמן לשנות כיוון. הגיע הזמן שאנשי תקשורת, במיוחד בעלי טורים ופרשנים פוליטיים, יגלו לפני הבחירות למי הם מצביעים. אם הם רוצים לשמור לעצמם איזה מרווח עמימות, הם יכולים לגלות בין מי למי הם מתלבטים, מהן האופציות שלהם. נדמה לי שזה לא יפריע לדיון הציבורי, אלא רק יהפוך אותו ליותר שקוף. בעידן של גופים כמו ערוץ 20, לנתניהו יש אנשים שמדבררים אותו כאילו עבדו אצלו. לא נורא אם נדע מי בדיוק עומד איפה.
סינדרום רינה מצליח
הזירה התקשורתית מלאה יותר מתמיד בדעות אישיות של המגיבים. אופירה וברקוביץ' לקחו את הכל צעד אחד קדימה, והם מרבים להסביר את מי הם אוהבים ואת מי לא. אופירה לא מסכימה להגיד ממש למי היא מצביעה, אבל אתה מבין שזה לא נתניהו. ברקוביץ' דיבר על ההצבעה שלו לכחול לבן בבחירות האחרונות, וכמעט מדי שבוע מסביר את ההתלבטויות שלו. אז למה בעצם שלא נדע מה באמת חושבת אופירה?
יותר מעניין, כמעט הכי מעניין: למי מצביע בבחירות עמית סגל, הנציג הבולט ביותר של הימין בתקשורת הישראלית? האיש שתמיד כשאומרים "בן גביר" עונה "היבה יזבק" ואף ניהל על זה דיון מעניין השבוע עם אילנה דיין במסגרת ועידת המשפיעים. סגל הוא איש חריף, שלא נותן לאנשי המרכז-שמאל בפאנל חדשות 12 להעביר אמירות שיש בהן דעה בלי להגיב. למה שלא נדע אם הוא ישים פתק לבנט? לסער? אולי לליכוד או לסמוטריץ'? (אני מקווה שזאת לא אופציה).
בואו נחשוב רגע, למה בעצם חלה על העניין הזה פרטיות? הרי ממילא כבר ברור מי בתקשורת הוא ימין, מי שמאל ומי מרכז. הוויכוחים הקולניים והאינסופיים חושפים הכל. רק השבוע כתב עקיבא נוביק ב"הארץ" מאמר שטוען שהשמאל צבוע כי הוא עדין מתייחס לסמוטריץ' כלהט"בופוב קיצוני. האם לא ברור שנוביק הוא איש ימין? האם לא הגיע הזמן שנדע מה הוא בוחר מאחורי הפרגוד?
כשמירי רגב יושבת מול רינה מצליח, אתה רואה איך רגב משתמשת כל הזמן כנשק בעובדה שמצליח אינה מצביעת ליכוד. למה שמצליח לא תגיד איפה היא עומדת? היא חשובה כמעט כמו הפוליטיקאים שהיא מראיינת, ציבורית יותר מרובם. מה יקרה אם היא תגיד בעד מי היא? נכון, למגישי החדשות יונית לוי ודני קושמרו אפשר להשאיר את מרווח העמימות. אבל למה שיהיה כזה לרביב דרוקר? כולנו יודעים שלבועז ביסמוט אין.
סוף משחק הניחושים
אני יודע שזאת הצעה שדורשת מחשבה. באופן מסורתי עיתונאים אמורים להיות אובייקטיביים, חסרי פניות, ולכן דעותיהם היו חסויות. אבל בעידן שלנו כבר אין סודות ואין יותר אובייקטיביות. האם לא ברור ש"ישראל היום" הוא השופר של נתניהו? האם יעקב ברדוגו הוא לא שופר נוסף, פשוט בגלגלצ?
כשאלדד יניב ונועם פתחי יושבים אצל איילה חסון בערוץ 13 ומתקוטטים, יניב נוטה להאשים את פתחי שהוא מגיע עם דף מסרים מבלפור. לא כדאי שנדע אם פתחי אכן מתכוון להצביע ליכוד או שוקל להשתולל עם בנט או סער? ויניב - הוא יצביע עבודה? מרצ? לפיד? יהיה מרענן להבין את ההתלבטות שלו לאחר שתמך במרב מיכאלי ואז דרש ממנה להתאחד עם שלח וחולדאי ונכשל, כלומר מיכאלי ממש לא הקשיבה לו.
אני יודע שזה רעיון נועז, אבל נדמה לי שאם חושבים עליו לעומק הוא קצת מתבקש. אם כולנו יכולים לנחש די במדויק למי מצביע כל אדם שמדבר על פוליטיקה בתקשורת, אז למה בעצם אנחנו צריכים לנחש?