אבל לא רק ההורים הגאים כועסים. הפמיניסטיות כועסות כי נראה להן ששוב הגברים מנצלים נשים בעולם ועוד נלחמים על זכותם לעשות את זה. גדעון סער כועס כי הוא דווקא ידיד הקהילה בדרך כלל, והוא לא אוהב שמפגינים נגדו. התא הגאה בליכוד כועס, כי יש ביקורת על מישהו מהליכוד. הומואים שמאלנים כועסים כי הממשלה לא התגייסה, ויש עתיד לא אמרו מילה. הומואים אנרכיסטים כועסים שיש שוב פוקוס על הורות, ומשפחתיות וכל הדברים שנראים להם הטרו-נורמטיבים ומעצבנים אותם, וזה לא סוף הרשימה.
יוצא שמהפרשה הזאת כולם יצאו מופסדים. והנה משהו שלא ממש קשור ישירות, אבל נקשר. ניצן הורוביץ העלה השבוע בכנסת הצעת חוק שתאפשר לבתי דין לענייני משפחה לדון במשפחות חד מיניות. הממשלה התנגדה ושלחה את השר אורי אורבך להגיב. אורי אורבך, איש כאילו נאור, כאילו לא חשוך, פשוט עמד על הבמה בכנסת, הביט בעינים של הורוביץ ואמר לו "אנחנו מתנגדים להכיר בבני זוג מאותו מין כמשפחה. מת-נג-דים". אני מקווה שהקורא הממוצע, שאינו קשור לקהילה, יכול לנסות רגע לעצור ולהבין כמה זה משפיל. בעיני זה כמובן דומה למצב שחבר פרלמנט בצרפת יעלה לדוכן ויגיד "אנחנו מתנגדים להכיר ביהודים כבני אדם. מת-נג-דים".
הורוביץ ואורבך על בימת הכנסת
למה הממשלה התנגדה להצעה של הורוביץ? זה חלק מהדינמיקה הפוליטית. הורוביץ הוא באופוזיציה, לקואליציה סדר יום משלה, זה אפילו לא הומופובי במיוחד. ככה זה בכל תחום. אבל בכל זאת היית מצפה שמישהו בממשלה יתרכז, דווקא בשבוע כזה, וישלח לבמה אדם פחות מרגיז, שידבר ביותר אמפטיה. שהרי גם אורבך המתנשא והזחוח, יודע שבקרוב יכירו בנו כמשפחות, והוא גם יודע שבהתנחלויות יש תזוזה גדולה עכשיו בכל הנושא הזה. ומשפחות של להט"בים מרימות את הראש ודורשות שינוי. אבל בא לו להיות חזיר, אז הוא מתנהג כחזיר. ואחר כך בצביעות, העלה שאלות לגבי הניצול של הפונדקאיות התאילנדיות.
נושא הניצול והפונדקאות הוא חבל הצלה נבזי מבחינת אורבך. הנשים הפעילות באגפים הפמיניסטיים הקיצוניים מתנגדות באופן נחרץ לפונדקאות. להן לא אכפת שבישראל יש פונדקאות חוקית שאינה פתוחה בפני הומואים. לא אכפת להן שהומואים בישראל לא יכולים לאמץ. מבחינתן גם הומואים שוויתרו על האופציה לרכוש דירה ועל כל הכסף שחסכו כל החיים כדי להיות הורים, הם גברים מסריחים ועשירים שמנצלים נשים עניות בעולם השלישי. אורבך כמובן לא באמת מתעניין בפמיניזם, ואכפת לו מהנשים בתאילנד כמו מהשלג שאשתקד, אבל גם הוא מבין שנשים רבות, גם לא קיצוניות, דעתן אינה נוחה מפונדקאות ומיד נאחז בזה.
הספין ההפוך
אפרופו הפמיניסטיות, שביניהן יש לא מעט לסביות ונשים חד הוריות. היו ביניהן שהגדילו והעלו טענה גם נגד הרצון של הומואים להיות זוג הורים ללא אם. מעניין שמעולם לא נשמעה אף טענה כזאת כנגד זוגות של לסביות שמביאות ילדים לעולם בעזרת בנק הזרע, ללא אב. אז כשעירית לינור דיברה נגד חד הוריות, היא הפכה לאויב העם והושתקה. ובצדק.
הרי אם רוצים את הסיפור על תאילנד במילה אחת, נגיד פשוט - ביורוקרטיה. בשלוש וחצי מילים נגיד - ביורוקרטיה, אטימות וראש קטן. הכל היה ידוע מראש. נציגי ההורים שוחחו עם אנשי הממשלה מאחורי הקלעים ולפני הקלעים. כולם הבטיחו לכולם שיהיה בסדר. מה גם שזאת לא בעיה גדולה במיוחד. בתאילנד לא ממש נרעשים מהתינוקות הישראלים. כל מי שנתקל בשנים האחרונות בביורוקרטיה ישראלית, יודע שהמצב כאן מאד החמיר. יש הרבה אטימות, יש שחיתות, מאוד נדיר שאדם בא במגע עם הרשויות וזה לא נגמר בצעקות. בכל נושא. וכמובן שבענייני ההומואים עוד יותר.
בימי אלי ישי במשרד הפנים, דאגו שם לענות טוב טוב הומואים שנסעו לעשות פונדקאות בהודו. למה? ככה. היה לוקח חודש ויותר עד שהיו מאשרים את פרטי התינוק. ונדרשו אישורים מחמירים במיוחד לזהות היילוד. ועכשיו, במקרה תאילנד, שר הפנים היה צריך להיות מעט יותר אסרטיבי, אבל הוא העדיף להיזהר ולא להחליט - מה שכמובן התפוצץ לו בפנים. רק שבעידן החדש אין יותר אמת אחת. כי על כל גרסה, מיד בא הספין ההפוך.
מרגע שהתחילו ההפגנות, החל משרד הפנים להסביר שההורים אשמים, שהחברה שארגנה את התהליך אשמה. למזלם של ההורים התקועים בתאילנד, אחד המרכזיים שבהם הוא פעיל ליכוד ותיק, שבתקופת ההתנתקות שכב באמצע איילון בחולצה כתומה, ולכן המילה "שמאלנים" לא נכנסה הפעם ללקסיקון.
אז הכי חבל זה שבתהליך הזה נפגע הקשר הטוב שהיה לגדעון סער עם הקהילה. ונקווה שבגלל המשבר הזה לא תפסק הרוח הטובה יותר ששורה בשנה האחרונה על יחסי הקהילה עם משרד הפנים. ובכלל הלקח העיקרי מהפרשה הזאת הוא שצריך להסדיר ביתר מהירות את נושא הפונדקאות והאימוץ להומואים בישראל, בדיוק כמו אצל הסטרייטים. למה הומואים צריכים בכלל לנסוע לתאילנד?