הפיצה הכי, המלון הכי והספגטי הבכלל הכי

כבר כמה שנים שאני מתכנן טיול גדול ליפן ואיכשהו זה אף פעם לא מתממש. הרעיון האחרון היה לנסוע לכבוד יומולדת 60, אבל כמה חודשים לפני התאריך התחלתי להרגיש אי נוחות קלה. כאילו, אני אסע ליפן בסגנון "ביקור הגברת הזקנה"? יפן זה רחוק. האנשים שם נראים אחרת, מה שאומר שאתה מאוד בולט בכל מקום. בבת אחת השתכנעתי להחליף את יפן באיטליה. יש המון מקומות באיטליה שעוד לא ראיתי. זה רק שלוש שעות טיסה, יותר עדיף.

כך כבר עשרה ימים אני מטייל ברחבי איטליה, ארץ עם עבר מדהים והווה בעייתי. עם ארמונות יפים בני מאות שנים ומלא כבישים רקובים. עם בעיות פליטים ולאומנות בתמורה לפיצה טובה בעולם. כמובן שהתייר לא נחשף לזה כמעט, אלא לרגעים, ורק במידה שבא לו. התייר הוא חמור מסע כזה שהולך במסלולים שקבעו בשבילו, ונהנה רצח. אז הנה במיוחד בשבילכם כמה המלצות מאזור נאפולי ומחוף אמאלפי, קטע סקסי בארץ הכי סקסית במזרח התיכון.

פיצה עם קבלות: ג'ינו וטוטו סורבילו, נאפולי

ברשימת הפיצות הטובות באיטליה היא נמצאת רק במקום השמיני, אבל אם אתה כבר בנאפולי, זאת הפיצה שהכי קל למצוא: ממש במרכז העיר, באחד הרחובות הכי הומים.

הבעיה היא התור. אין אופציה להזמין מקומות בטלפון וחייבים לבוא ולעמוד. בשעות השיא זה יכול לקחת 45 דקות לפחות, אבל מה אני אגיד, אי אפשר בכלל לתאר את הפיצה הפשוטה שבסוף נופלת לך לתוך הצלחת. נדמה לי שבמושגים שישראלים מכירים זה כמו לגלות חומוס חדש ואלוהי. הרי יש הרבה סוגים של חומוס, ורבים טעימים, ובכל זאת אבו חסן יותר טעים (זאת לא התחלת ויכוח! רק דוגמה). ככה גם הפיצה של ג'ינו וטוטו, שרוטב העגבניות שלה הוא כמו דם אלים-אדום שלא ברור איך מייצרים אותו מסתם עגבניות. ואני בכלל לא אמשיך לתאר את הגבינה ובעיקר את הבצק, שהוא גם עדין וגם דק וגם רך וגם קשה.

מה שמדהים בפיצה הזאת, ובכלל ברוב המסעדות הטעימות באיטליה: זה הכי זול. פיצה עולה 7 יורו, ועם כל המסביב, שני אנשים לא עוברים 30 יורו לארוחה נהדרת. והנה עוד טיפ משגע: הפיצות מוגשות בצהריים עד שלוש וחצי. אם באים מאוחר, לקראת רבע לשלוש, התור כבר ממש קטן. ככה הסביר לי האיש בפתח כשהתמרמרתי בפניו על זה שחיכיתי שם בחוץ כמעט שעה. ככה או ככה תצאו משם עם חיוך (ושימו לב שיש עוד פיצות עם השם סורבילו לא רחוק מג'ינו. ככה זה כשיש לך שם פופולרי).

Gino e Toto Sorbillo

Pizza Restaurant

Via dei Tribunali, 32, 80138 Napoli NA, Italy

מלון עם נוף: סנטה לוצ'יה, נאפולי

אם כבר אוכלים די בזול (יחסית), נעים להתפנק עם המלון. מה גם שנאפולי היא עיר ענקית שחלקים רבים שלה מסגירים את המזרח התיכון, שלא לומר נראים כמו שכונות עוני; התמונה של מרפסת ועליה תלויה כביסה צבעונית לייבוש היא כמעט סמל מסחרי.

האזור הכי יפה ללינה (או לפחות אחד מהם) הוא בטיילת שליד הנמל. יש שם שורה ארוכה של מלונות ומסעדות חוף חמודות, והמלון היפה מכולם עם הנוף הכי שווה נקרא סנטה לוצ'יה. הוא משקיף אל מעגן הסירות ואל המבצר העתיק, ומה שיותר חשוב: הוא שופץ רק השנה והחדרים שלו נראים כמו ארמון ישן-חדש, כולל פרסקו יפה על התקרה, שנדליר ומה לא. ההדר האיטלקי הזה, שקצת מנוגד לרוח הכללית של נאפולי, הוא בדיוק מה שצריך כדי להרגיש בלילה כמו בני אצולה מפעם.

המלון שליד, "גרנד הוטל וזוביו", גם הוא מוצלח מאוד אם כי פחות מיוחד. בלילה שהיינו בנאפולי התארחו שם שחקני ליברפול בראשות מוחמד סלה לפני שהפסידו 1:0 למקומיים.

Grand Hotel Santa Lucia, Napoli

Via Partenope 46

מלון עם חוף: בוקה די באקו, פוזיטנו

עם כל הכבוד לנאפולי, הדבר הכי מרשים באזור הזה של איטליה הוא רצועת החוף של אמאלפי ובה שלל עיירות ציוריות - שהמפורסמת והמרשימה מביניהן היא פוזיטנו. קצת קשה לתאר את היופי של הכפר הזה, על צלע הר, בעצם צוק מבהיל שמתחתיו רצועת חוף ים יפהפייה שעליה פרושות כחיילים מיטות שיזוף מעולות שאפשר לבלות עליהן ימים. כל כך יפה המקום הזה שאתה יושב שם שעות ארוכות ומתפעל מהנוף בלי להפסיק.

זה לא סוד גדול שרצועת החוף הזאת היא אחת היפות בעולם, אבל איכשהו נדמה לי שבישראל היא משום מה לא נהפכה לחלק מהדיבור, כלומר עוד לא הופנם שזה קרוב, נגיש וכיפי, די בדומה לאיי יוון. ואפשר כל שנה. אולי הבעיה היא שבקיץ הארדקור זה מפוצץ תיירים (גם אם רובם איטלקים, שזה דווקא נעים).

ויש גם את העניין הזה עם העליות. כפר על צלע הר זה בתרגום לעברית המון עליות וירידות ברגל; כל הליכה של כמה מאות מטרים כוללת גם טיפוס מאתגר. הדבר הכי סקסי לעשות זה לגור במלון האחד שנמצא ממש על הטיילת, עשר מדרגות בלבד מחוף הים (לשם השוואה, הממוצע במלונות רגילים הוא בסביבות 150 מדרגות).

בוקה די באקו הוא מלון משפחתי בן יותר מ-100 שנים. על הקירות יש תמונות של אורחים מפורסמים מהעבר, ביניהם ארנסט המינגווי, ג'יין מנספילד, רנייה נסיך מונקו, ג׳ק ניקולסון בתקופת "אדם בעקבות גורלו" ועוד ועוד. חדרי המלון נמצאים הכי נמוך על צלע ההר ויש להם מרפסת משותפת שעליה כיסאות נח. אנשי הצוות ידידותיים ברמות על; הם יענו על כל שאלה, ידאגו לכל דבר שתבקש והכל בנועם ועם חיוך והסבר מלא (או ארוך מדי, כמו שיחשבו אנשים חסרי סבלנות כמוני).

מהמלון לחוף זה בדיוק דקה, ומאחר שהאיטלקים קמים מאוחר ומתחילים את היום עוד יותר מאוחר, אם יורדים לים בסביבות 10 וחצי - עדיין יש מלא מיטות פנויות בשורה הראשונה, הקרובה למים (25 יורו למיטה). במחירים מעט מופקעים יגישו לכם מה שתרצו, כולל הברד המקומי בטעם לימון שעשוי ממש מלימונים ואפשר להוסיף לו לימונצ'לו.

אגב מחירים, כדאי רק לקחת בחשבון שפוזיטנו וכל האזור שסביבה הם אתרי תיירות קלאסיים. כלומר הכל מופקע, אבל עם חיוך.

Hotel Buca Di Bacco

Via Rampa Teglia 4

Positano

מסעדה עם זיכרון: מריה גרציה, נרנו

בין חיי הלילה של סורנטו לפוזיטנו שנרדמת מוקדם יש באזור אמאלפי עיירה קטנה ולא נחשבת בשם נרנו. היא לא נחשבת כי היא יפה, אבל כאילו לא מספיק יפה. מה שכן, נרנו היא בירת המנה שלא תיאמן: ספגטי עם קישואים. אני יודע שזה לא נשמע מסעיר במיוחד, קישוא הוא ירק מטופש ולא סקסי, אבל הספגטי קישואים של מריה גרציה בנרנו זה משהו שקשה להסביר במילים.

מסעדת מריה גרציה, יודעים בכל איטליה, מגישה כבר עשרות שנים ספגטי קישואים מטורף. בצהריים קשה מאוד למצוא שם שולחן; בערב יותר קל וגם יותר כיף, כי המפרץ הקטן שליד נראה לפתע דרמטי ומיוחד במינו.

טוב, האמת היא שאין לי הרבה איך להתפייט על הספגטי קישואים. הרוטב הוא בצבע כזה חסר צבע, כמו של קישוא, רק שהטעם מושלם. מין מנה כזאת שאחרי שאכלת, תזכור לנצח. רק תיזהרו מבעלת הבית שאוהבת להוסיף לשולחן מלא אנטיפסטי טעים אך לא נחוץ, שיעלה את מחיר הארוחה בעוד 30 יורו.

Maria Grazia restaurant

Via Marina Del Cantone 65

Nerano

מלון בלי דרכון: ויה פיידימונטה, ראוולו

למעלה למעלה, על צלע ההר, משקיפה מגבוה על הים. ראוולו, עוד עיירה ציורית שמיתגה את עצמה בשנים האחרונות כמרכז מוזיקה קלאסית, עם פסטיבל שנתי שנמשך כמעט כל הקיץ.

רוואלו היא עיירה עם מרכז עתיק ויפה, מסעדות, מלונות ואינסוף חנויות שבהן מוכרים בגדים מפשתן (שזה דבר שאף פעם לא אבין. זה הרי מקומט כקונספט). הבונוס הוא אודיטוריום מוזיקה יפה ומודרני שעיצב האדריכל המפורסם אוסקר נימאייר ומשתלב מעניין בנוף הדרמטי.

View this post on Instagram

A post shared by @thelowgod on Oct 3, 2018 at 8:24am PDT

כדי לבלות יומיים כיפיים בעיירה הזאת כדאי להתקמבן על מלון עם נוף וחדר עם מרפסת. לא צריך הרבה יותר מזה. הנוף אלוהי ואפשר לשבת שעות ולהביט למטה אל הים הטירני - ככה נקרא החלק הזה של הים התיכון - ולחשוב מחשבות מאוד עמוקות, כמו למשל מה נעשה כדי שלא נשכח יותר את הדרכונים במלונות (אבל למה להיות קטנוני. קורה. קרה לי. לא אסון).

אגב, הדרך מראוולו לפוזיטנו - כולה בכביש צר על קצה צוק - היא אחת היפות שנסעתי בהן בחיים. כן כן, הכל יפה באזור הזה של העולם. הנה אמרתי את זה.

Hotel Villa Piedimonte

Via Della Republica 1

Ravello