בדיוק לפני שבוע פרסמתי כאן טור תחת הכותרת "להעמיד את החרדים במקום זו לא אנטישמיות, זאת הישרדות", לטעמי מאמר מנומק שיורד לשורשי הקונפליקט המתעצם בין חרדים וחילונים. באותו יום השתתפתי בתכנית האירוח של שי שטרן. מול המצלמה ניסחתי את הטיעונים באופן יותר חד ורגשי, והוספתי שדרושה "מלחמה" נגד האוטונומיה החרדית שאינה מקבלת את חוקי המדינה. "מלחמה אזרחית".
"מלחמה" היא אולי מילה קשה, בעייתית, אבל אם לא מוציאים דברים מהקשרם, די פשוט להבין למה אני מתכוון. גם האורחים האחרים באולפן - איתן כבל ושולה זקן, שדיברו בהמשך - הבינו מה אני רוצה ואף אחד מהם לא חשב שהשמעתי דברי שטנה.
התכנית שודרה בליל שבת, והכל היה רגוע עד שבמוצאיה העלה לטוויטר העיתונאי החרדי ישראל כהן קטע מצולם מתוך הדברים וכתב: "ההסתה מחלחלת. גל אוחובסקי אומר: 'צריך להכריז מלחמה על החרדים, זה כמו כת'". מאותו רגע, כמו שאומרים, נפתחו שערי שמיים.
לא גברת, אני לא שולח תחפושות ללונדון
מתברר שבחברה החרדית התפתחה רשת תקשורת פנימית ענפה ויעילה, וגם עונשים קבועים למי שמעז לומר משהו נגד הדת או כוהניה. תוך דקות הופצו הסרטון ומספר הטלפון הפרטי שלי באינסוף קבוצות, ומיד החלו להגיע הקללות. הודעות שנאה ושטנה, אינסוף שיחות טלפון, בכולם מככבת המילה האהובה "נאצי". ברגעים הראשונים זה היה ממש מפחיד - פתאום הטלפון שלך מתחיל לקפוץ באוויר, מאות הודעות, טלפונים שלא נגמרים.
ראשון שבא לעזרתי היה האייפון. הוא שאל אם אני מכיר את הכפתור שמעביר לתא הקולי שיחות של מי שאינם בין אנשי הקשר שלי. בינגו, נהיה שקט. אחר כך צלצלתי לחבר והוא אמר שלא אתרגש, הזכיר לי שעורך "ארץ נהדרת" מולי שגב והעיתונאית רינה מצליח עברו בחודשים האחרונים זובור דומה. נרגעתי, ובגלל שאני מאמין בדיאלוג התחלתי לעבור בנחת על ההודעות בווטסאפ.
למי שקילל אותי ("יא הומו מזדיין, אוכל בתחת, מוצץ זרגים, עוכר ישראל, לך תזדיין עם מחבלים") עניתי בקללות משלי ומיד אחר כך חסמתי, אלא שלצד הקללות וההבטחות להגיש נגדי תלונה במשטרה הגיעו גם הודעות שביקשו לנהל דיאלוג. הרוב היו נזיפות על כך שאין לי מושג, שאני מכליל, שהחברה החרדית מנסה להשתלב ושעליי לפרסם התנצלות. אחרים אמרו שהם מבינים למה אני מרגיש כמו שאני מרגיש, אבל שאני סתם נתפס לקיצונים ושאני חייב להכיר אותם יותר ולחזק את הכוחות המודרניים בחברה החרדית. אחרונים חביבים, ונוגעים ללב, היו בודדים שביקשו להתנצל על מטר הקללות שהם תיארו לעצמם שניתך עליי והבהירו שזו לא דרכה של תורה.
במשך שעות עניתי לכולם באריכות. שלחתי לינק למאמר המלא, הסברתי למה יש הבדל בין הפגנות בבלפור לחתונות של מאות אנשים והדגשתי את הנקודה הכי משמעותית בעיניי: חילונים מקבלים את החוק כמו שהוא, ואם הם עוברים עליו זו החלטה אישית שיש בה לקיחת סיכון; אצל חרדים כל חוק צריך גם אישור של רב, לפעמים של יותר מאחד, ולא - הוא לא יקוים. הבעיה היא שזה מתיש, הוויכוחים האלה. בסוף נמאס לי והפסקתי לקרוא הודעות.
הזרם הראשוני כבר החל לדעוך כשלפתע החל צונאמי חדש. מסתבר שלחרדים יש עוד דרך אלגנטית להעניש את מי שמסתבך איתם: הם מפרסמים את הטלפון שלך בקבוצות של גמילות חסדים וכותבים שאתה מחלק "תחפושות חינם לפורים" או "מגשי ביצים חינם למשפחות נזקקות". ואוו, אתם לא מבינים כמה חרדים רוצים תחפושות בחינם. הייתה עקשנית אחת ששלחה איזה 20 הודעות וגם צלצלה בהיסטריה לווטסאפ כדי להבין אם אנחנו מבצעים משלוחים על חשבוננו גם ללונדון. עד שתיים וחצי לפנות בוקר היא לחצה.
למחרת הסכמתי לדבר בכמה תוכניות רדיו. השיחה המעניינת מכולן הייתה עם דנה ורון ברדיו "קול ברמה". ורון מאוד לחצה שאסוג מהמילה "מלחמה" ושאתנצל ("שלא אכתים", כמו שהיא ניסחה זאת, מגזר שלם). היא גם האשימה אותי שאני מחזק את הכוחות הקיצונים בחברה החרדית, את אלה שהם נגד דיאלוג. היה משהו כמעט משכנע בטון שלה ובאופן המנומס שבו היא מדברת; המשפטים המכובסים ("אני שמרנית", "צריך לדבר על איך אנחנו רוצים לראות את פני הארץ הזו"), נשמעים ברגע הראשון סבירים לגמרי. רק בהמשך היום, כשחברים התחילו לשלוח לי סרטונים שבהם היא מסבירה את דעותיה על הלהט"ב ועל מצעדי גאווה, הבנתי שמתק שפתיים לא יספיק. בסוף זו אותה גישה ישנה נושנה שמסבירה שאתה לא נורמלי, תוך ציטוט מקושקש של הערך "נורמלי" מוויקיפדיה.
משמרות הצניעות 2.0
ביום רביעי יצא לרשת סרטון מושקע, ארבע דקות, של ערוץ "הידברות". אוי, איזו הידברות מדהימה הערוץ הזה מציע. הזמר החרדי ישי לפידות מסביר שם תחת הכותרת "חושפים את הפייק ניוז" שההבדל בין אנשי בני ברק ללהט"בים זה שאנחנו מתאבדים באחוזים יותר גבוהים כי הפנימיות שלנו ריקה. ערב קודם, בכתבה של גלעד שלמור בחדשות 12, עוד קלטתי איזה זחוח אחד בשם הרב אברהם מנקס יושב והסביר שהוא "מרחם על חילונים".
מהשבוע הדרמטי הזה למדתי שהחרדים מבינים יותר בתקשורת. הם דורשים שקולם יישמע, שיסקרו אותם באהדה, אחרת הם פשוט מעבירים את משמרות הצניעות לציבור הכללי. אם בעבר הם היו מתנפלים רק על אלה מתוכם שסטו מדרך הישר, עכשיו הם הרחיבו את הגזרה. כל חילוני שידבר נגדם יחטוף הטרדה של שבוע לפחות לתוך הטלפון הפרטי שלו (ואני מדלג על האיומים באלימות פיזית). ברור שזאת שיטה ושמטרתה להבהיל, רק שאני לא באמת נבהלתי.
השבוע הזה חיזק אצלי את התחושה שדווקא עכשיו, בזמן המשבר, יש הזדמנות לעמת את החברה החרדית עם המציאות. לא לטייח ולהסתתר יותר מאחורי סיסמאות ה"אהבת חינם" ו"אחים אנחנו", אלא לייצר אצל מי שרוצים להמשיך להיות חלק מהקואליציה והשלטון הפנמה שהחילונים הם לא עבדים, לא משרתים, לא תינוקות שנשבו ולא עגלה ריקה. שהיהדות שלנו שוות ערך לשלהם, אולי אפילו טובה יותר בחלקים של קבלת האחר ופתיחות לעולם.
צריך להיאבק בכל הכוח בחוסר היכולת של עולם התורה לצאת מעמדת ההתנשאות והפטרוניות על החילונים, ועוד לא אמרתי כלום על הרבנים שמתנגדים לחיסונים למרות שהם בורים ועמי ארצות. עד שזה לא ישתנה, חייבים להמשיך לנהל כאן מאבק גדול וקשה. אסור לנו החילונים להרפות ממנו.