היה משהו מטלטל בנאום של הנשיא החדש ג'ו ביידן. וזה לא רק המילים המערסלות. וזה לא רק הניגון של המשפטים שיצאו לו מהפה שהם פס קול מהעבר של הנורמליות הרגילה של פעם בלי ציוצים ודרמה קווין מהבוקר עד הלילה. בלי פאתוס. אפס התרברבות עצמית. בלי הרבה הבטחות גדולות. שיחה משפחתית של אבא שמבטיח למשפחה שלו שנעבור יחד את המשבר חסר התקדים הזה שעובר על אמריקה בכל הגזרות: בריאותי, כלכלי, דמוקרטי. רק אתמול הם קברו את המת ה-400 אלף מהקורונה וביידן הבטיח לעם שלו בסך הכל שנחזיק ידיים יחד ונתגבר כמו כל פעם שאמריקה התגברה. ביחד.
ואז חשבתי עלינו. על המשבר חסר התקדים הזה שעובר עלינו. בכל הגזרות. הבריאותי, הכלכלי, הדמוקרטי. רק אתמול קברנו את הנפטר ה-4,000 מהקורונה וכבר מדברים על הסגר הרביעי ועל דחיית הבחירות הרביעיות. ואין פה מנהיג פוליטי אחד שמדבר אלינו כמו ביידן. כמו פעם. שמערסל את העם שלו ככה במילים. שמנגן ככה את המשפטים. בלי הבטחות גדולות. בלי שנאה. בלי קטטה. בלי להגיד מילה אחת על קודמו. אין פה מנהיג אחד שעומד במערכת הבחירות הרביעית ומדבר רק עלינו. על הכלכלה שנשברה ועל הבריאות שלנו שנמצאת בטלטלה גדולה ועל הדמוקרטית שעל סף תהום.
אין פה מנהיג אחד שמסוגל לסיים משפט בלי לדבר על נתניהו. אין פה מנהיג אחד שכמו ביידן, הצליח לבנות קואליציה מפוארת במחנה שלו בין ליברלים לייט לליברלים רדיקליים. שהצליח להציג נבחרת מגוונת בצורה חסרת תקדים. מלא נשים. מלא. סגנית שר בריאות טרנסג'נדרית. שר ביטחון שחור. סגנית נשיא גם אישה וגם שחורה וגם אסיאתית. וכל הדברים האלה הם לראשונה בהיסטוריה בת מאות השנים של אמריקה. ואת כל השינויים ההיסטוריים האלה שחולל סיכם ביידן במשפט כל כך צנוע בנאום המופלא שלו: בואו. אל תגידו לי שדברים לא משתנים.
כשהוא ירד מבימת הנואמים, התיישב בחדר הסגלגל שרק לפני רגע ישב בו דונלד טראמפ, חתם על 17 צווים נשיאותיים וכיבה בכמה דקות את כל הרעש שעשה האיש עם השיער הכתום. וואו, איזה שקט נהיה ברגע אחד שאיש נורמלי שלא עף על עצמו נבחר לנהל את המדינה.
ואז שוב פעם חשבתי עלינו: גם ישראל צריכה התחלה חדשה אחרי 14 שנה של רעש ובלגן מהבוקר עד הלילה שעושה האיש עם השיער הסגול. גם אנחנו צריכים מנהיג חדש שלא עושה מעצמו עניין. שלא מפיץ שנאה. שלא בונה אנדרטה בחדר העבודה שלו מהמזרק המשומש שבו התחסן נגד הקורונה. כאילו מי ישמע. שמדבר רך. מערסל. כמו אבא טוב.
התעוררתי בבוקר והבנתי שזה לא יקרה פה אם כל המועמדים שרוצים כמו ביידן לעשות שינוי ולהיבחר במקום המנהיג הקיים לא ילמדו מביידן. לבנות למשימה הענקית הזו קואליציה מקיר לקיר של כל הליברלים מכל הגוונים ומכל הסוגים. להסכים להרכיב נבחרת עוצרת נשימה של אנשים מאוד מאוד חזקים סביבך, בלי לפחד שהם יגנבו ממך את ההצגה. ומלא נשים. ובעיקר לחשוב איך אתה שובר כל כך הרבה תקרות זכוכית בקואליציה הזו ובנבחרת הזו כדי שב-23 במרץ תוכל לעמוד ולנאום ככה מערסל ונעים ומאחד בלי להזכיר במילה את זה שניצחת הרגע ולהיכנס אחרי כמה שבועות לבלפור ולהראות שגם בישראל כמו באמריקה, אפשר לחזור לחיים הנורמליים של פעם.
ישראל צריכה אבא כמו ביידן וכדי שזה יקרה האופוזיציה צריכה להתחיל את כל מערכת הבחירות מחדש. לשבור את הכל. לפרק את כל המפלגות המצחיקות ולבנות קואליציה חדשה של ליברלים מקיר לקיר. עם מלא נשים. ועם אנשים שבחירתם מנפצת את כל תקרות הזכוכית. ולהעמיד בראש בנאדם רגיל כמו ביידן כדי לנצח את נתניהו. בלי פוזה. בלי אגו. בלי טרארם. עם פתק 1 מאחד ומאוחד מולו בקלפי.
זה בלתי אפשרי אתם אומרים לי וכבר מאוחר והסוסים ברחו מהאורווה ולא נשאר בכלל זמן לזה? בואו. אל תגידו לי שדברים לא משתנים.