אני יושב מול הטלוויזיה ולא יודע אם לצחוק או לבכות. על המסך מופיעים שני אנשים שהמכנה המשותף הכי גדול שלהם הוא חוסר הכריזמה, שלעיתים מזכירה לי את מגירת הירקות במקרר (צנונית ומלפפון, אם אתם מתעקשים לדעת).
האבולוציה של לבני
מצטער חברים, אבל את ראש הממשלה שלי אני מעדיף עם עמוד שדרה שלא מתכופף עם כל משב רוח קליל או בריזה או סתם מישהו שהתעטש לידו.
ונעבור לשותפתו החדשה לדרך הלוא היא ציפי באיזו-מפלגה-אני לבני, אישה שמאז כניסתה הראשונה לכנסת ועד עכשיו החליפה כבר ארבע מפלגות (!) ליכוד, קדימה, התנועה ועכשיו העבודה. ארבע מפלגות ב-9 שנים. וזה לא שהיא עשתה שם חיל, היא הצליחה במו ידיה להחריב כל מפלגה שהיא חברה אליה והיא לא מפסיקה לשבור שמאלה (שזה מבחינתי דבר מבורך לכשעצמו).
אני רוצה להפנות אתכם לעובדה הבאה: אם האיחוד הזה יצליח חס וחלילה וציפי לבני אכן תכהן כראש הממשלה שלנו, אנחנו נקבל ראש ממשלה שאם היה רץ לבד היה מקבל במקרה הטוב חמישה מנדטים. לפי ההיגיון הזה, גם יושבת ראש מרצ זהבה גלאון יכולה להיות ראש ממשלה, ואת זה באמת שאף אחד לא רוצה.
ועוד משהו קטן לסיום, כי למרות הדעה הפוליטית שלי אני צריך עדיין שיפרסמו את הטור הזה בכלי תקשורת ישראלי, אז הנה שלושים מילים שחייבים להוסיף לכל כתבה, למרות שאישית אני לא מסכים איתן: רק לא ביבי, רק לא ביבי, רק לא ביבי, רק לא ביבי, רק לא ביבי, רק לא ביבי, רק לא ביבי, רק לא ביבי, רק לא ביבי, רק לא ביבי.