"האקס המטורף לא יכול היה לראות אותה מאושרת עם מישהו אחר. אם זה לא הספיק, היא התגרתה בו. החולצה שלה הטריפה אותו. והיא גם עשתה לו תנועות ידיים מגונות. אז הוא תקף אותה. היא ניסתה להתגונן, אבל בינינו – היא הרי ביקשה את זה".
הסימפטום הכי בולט לחברה שמסרבת להתבגר הוא האשמת הקורבן במקרי תקיפה. מי ששמע אתמול (שני) את טובי פרשנינו המהוללים מסבירים שהאירוע שבו הותקף באלימות שחקן כדורגל בישראל על ידי אוהד קבוצה יריבה, הוא באשמת השחקן, קיבל את ההוכחה לאינפנטיליות הזאת. שהרי ברור ש"ההתגרות" של ערן זהבי באוהדי הפועל (סימון ילדותי שכמוהו רואים בחגיגות כיבוש שערים בערך מדי יום), מצדיקה את לקיחת החוק לידיים על ידי אנשים שהגיעו לצפות במשחק. כמה שזה מעוות. ככה נראה הכדורגל הישראלי בשנת 2014. ככה נראית החברה הישראלית.
סדיזם בירוקרטי
הפועל תל אביב שילמה לפי ההערכות יותר מרבע מיליון שקל על אבטחת המשחק הזה. הביטוי המוחשי של הכסף הזה בכוח אדם עמד והסתכל (אפשר לראות את זה בבירור בצילומי הטלוויזיה) על אוהד שיכור שפורץ לכר הדשא, ואז המשיך להביט בו עומד באגרסיביות רגעים ארוכים מול שחקן כדורגל לפני שהוא יתחיל לחבוט בו, תוך כדי שהאחרון מנסה להגן על עצמו, ולבסוף מנסה גם לברוח. אז הם החליטו סוף סוף להתערב. יותר מ-10 שניות עברו מרגע הפריצה עד שהאנשים שהיו אחראים על ביטחון האירוע הזה עשו משהו. מפחיד לחשוב מה היה קורה אם היה לאוהד הזה סכין.
באותו זמן שכוחות האבטחה ניסו (ונכשלו) למנוע ערבוב של מחנות האוהדים ביציעים, נכנסו לאצטדיון אוהדים שיכורים ואלימים. אחד מהם, שכבר היה מוכר למשטרה לפני המשחק מכיוון שכבר הורחק מאצטדיונים בעבר, פרץ לדשא וגרם לפיצוץ המשחק. כנראה שהמאבטחים היו עייפים מדי אחרי מבצע "ראש חץ" מכדי להתעסק גם בנושא הפעוט של מניעה מהאוהדים לרדת לכר הדשא, או לפחות לעצור את אלה שפרצו למגרש כדי לתקוף שחקנים. בשורה התחתונה: לאוהד שיכור עם רקע של התפרעויות במשחקי כדורגל נתנו להיכנס לאצטדיון כשהוא שיכור, ומצד שני קשה היה שלא לחוש אמפתיה כלפי הגבר המבוגר שנזרק מהיציע יחד עם בנו הקטן, מכיוון שלאבא הייתה חולצה שחורה עם פס צהוב. ההסברים של האב שהוא בכלל לא מתעניין בכדורגל והוא רק מלווה את הילד שלו למשחק לא עניינו את הסדרנים, שלקחו לו את הכרטיס וגירשו אותו מהאצטדיון. גם הדמעות הכבדות של הילד לא שכנעו את המאבטח לתת לו לראות את המשחק. זה היה על גבול הסדיזם.
ויש גם נקודה אופטימית
היה מעודד בסיום לשמוע את המנג'ר של הפועל אייל ברקוביץ' מדבר. בלי תירוצים, בלי לזרוק אצבעות מאשימות. ברקו הסביר שהוא דיבר עם ג'ורדי קרויף וביחד הם החליטו לגבות את השופט לא להמשיך את המשחק, כי הם לא רצו לקחת סיכון שיקרה אסון. "הקהל והמועדונים צריכים לקבל עונש גדול למען יראו וייראו", אמר ברקוביץ' בסיום ב"חדשות הספורט". הוא יודע שזה יעלה למועדון שלו ביוקר, אבל הוא שם את טובת הספורט לפני הכל – וזה ממש לא דבר מובן מאליו.
ובכלל, סיום המשחק מצא את האוהדים של שני המחנות מתערבבים בסמטאות יפו בשקט יחסי. לא הייתה שם אלימות, אפילו לא הקנטות הדדיות. כולם עטו על עצמם צניעות של אחרי הפסד, כי באמת שלא היו מנצחים בדרבי הזה. בחוץ אפשר היה לראות צהובים ואדומים שמדברים ביניהם על כמה שזה לא שווה את זה, שזה נמאס. לכולם אין יותר כוח לאלימות, משני הצדדים. רוב האוהדים, אדומים וצהובים, סולדים מאלימות. ואסור להם לוותר. אל תתנו לכמה אנשים דוחים וקטנים להרוס לנו את הכדורגל. ואם כבר מדברים על זה, אז עוד קטנה לסיום: אל תתנו לכמה אנשים דוחים וקטנים להרוס לנו את המדינה.
נתראה ביום שני הבא, בדרבי בכדורסל ביד אליהו.