במחצית המשחק, כשהתוצאה הראתה 0:2 לזכות ליון, ניתן היה לזהות את עו"ד ארי שמאי עוזב את האצטדיון. הוא לא יצא כדי ליהנות מאוהל ה-VIP המיוחד שנבנה מחוץ לשער 2 בבלומפילד, הוא גם לא קפץ לאיזה לאפה באחת המאפיות הסמוכות. שמאי עלה על האופניים שלו ונסע הביתה.
כנראה שאפילו האוהד הכי מסור ומפורסם של הפועל, כזה שלא יפסיד משחק ידידות של הפועל באוזבקיסטן, הבין שאין שום סיכוי. גילי ורמוט לא ינצח לבד את ליון. במילים פשוטות: מה שלא עובד בליגת ווינר, לא יעבוד פתאום בליגת האלופות. זה נגמר ב-1:3 קליל לליון, שיכולה הייתה גם לכבוש הרבה יותר.
ברמת הארגון – הפועל ניצחה
הכל היה מוכן. יותר מ-13 אלף אדומים מילאו את בלומפילד, שמרוב שיפצו"רים לכבוד אופ"א קשה היה לזהות שמדובר באצטדיון שנבנה לפני 48 שנים על חורבות "באסה" ביפו. בחלק הקירח שמעל הירידה לחדרי ההלבשה של הקבוצה האורחת הוצבו עשרות רמקולים אימתניים וכך, לראשונה בהיסטוריה, שמעו את הכרוז בכל רחבי בלומפילד.
עשרות הילדים החזיקו את הסמל המפורסם של ליגת האלופות מסביב לנקודת האמצע, וביראת הכבוד הדרושה - התחילו במלאכת הנפנוף הקדושה בעת הזמנת ההמנון המפורסם בעולם הכדורגל. היסטוריה בבלומפילד, עם שאפו ענק לכל מי שאחראי על התפאורה המדהימה – החל מאנשי עיריית ת"א, דרך הצוות הארגוני של הפועל ועד אחרון האוהדים שהגיע למגרש למרות האיומים על חרמות והשבתות.
אבל אז התחיל המשחק.
הקבוצה של גוטמן נראתה כאילו נבראה בצלו של המאמן. מעצבנת, בכיינית וחסרת רוגע. כל השחקנים של הפועל, מלבד ורמוט, לא הגיעו למשחק. מעניין מה תגיד אמא של בן סהר על הבן שלה, ששוב הוחלף בצדק אחרי שלא הצליח להניב מצב הבקעה – למרות הגנה די נוחה ולמרות שהאדומים חיפשו אותו ללא הרף.
לאוהדים של הפועל מגיע יותר
נכון לכרגע, מלך השערים של הפועל ת"א בליגת האלופות בכל הזמנים הוא השוער וינסנט אניימה. האוהדים ודאי שמחים שהם כבר לא ישברו את השיא המשפיל של מכבי חיפה מהעונה שעברה, אבל גם הם יודעים שהקבוצה שלהם שווה כל כך הרבה יותר. אבל לא כפי שהיא נראית כרגע.
הפועל ת"א ששיחקה היום מול ליון היא קבוצה כבויה, עצבנית – ואחת שלא ראויה לשחק במפעל היוקרתי ביותר בעולם הכדורגל. מולה התייצבה ליון, קבוצת פאר אירופית על הנייר, אך בפועל מדובר בקבוצה במשבר.
במידה ובלומפילד מפוצץ והסגל הטוב ביותר שהיה לאדומים אי פעם לא מספיק אפילו לנקודה מול הצרפתים שהגיעו בהרכב חסר מאוד, לא ברור מה יש להפועל לחפש במפעל הזה. עדיף להם להתרכז במשימות המקומיות.
העתיד של הפועל ייקבע בדרבי
כל עוד לא יהיה שקט בתוך המערכת של הפועל ת"א, המצב של הקבוצה לא יתייצב. זה לא משנה אם זה מול עירוני ק"ש (שנראו בשבת הרבה יותר טוב מאשר ליון) או מול שאלקה, הפועל ת"א נראית כמו המאמן שלה. והמאמן שלה נכון לכרגע מושפל.
מצד שני, ממש מעבר לפינה מחכה להפועל ת"א הדרבי התל-אביבי. אם ההיסטוריה לימדה אותנו משהו זה שהאדומים מצליחים להתעלות דווקא במשחק היוקרתי מול מכבי. אם הפועל תנצח את סוללת הכוכבים של מזרחי ונמני – היא תוכל לצאת מהמשבר. אם הצהובים יחזירו את ההגמוניה העירונית - טביב והראל יצטרכו לעשות הרבה יותר מאשר לבטל את עמלת הכרטיסים כדי להחזיר את הקהל שלהם.