את הידיעות האלה, שבמקרה הטוב מגרדות את שולי החדשות, אפשר להשוות למשב רוח קל: לרגע נוגעות בנו, אולי אפילו גורמות לרעד קל, אבל מיד אחר כך נשכחות. חלק משגרת הרוע המדכדכת שנושרת עלינו מדי מבזק ומהדורה. אבל בכל זאת, כששלושה אירועים כאלה מתרחשים באותו יום, אולי כדאי לעצור רגע ולחשוב: מה קורה כאן?
בחולות שבין ראשון לציון לחולון נמצא סוס שהוחזק בתנאים קשים – מישהו קשר אותו עם שרשרת ברזל לצווארו והשאיר אותו כשדלי מים ריק לצידו; בעיסאוויה נערים התעללו בחמור אומלל והחטיפו לו מכות באמצע הרחוב; והשיא היומי – בבית ספר במועצה האזורית אשכול שבעוטף עזה תלמידים השליכו זה על זה מטר של אפרוחים חיים. ההילולה הופסקה רגע לפני שמישהו זרק גם ראש של חזיר. פורים שמח!
אז מה הלקח? ראשית, שהתעללות בבעלי חיים לא תחומה למגזר, עדה, לאום או מעמד כלכלי. הנגע הממאיר הזה עלול להימצא בכל מקום: קיבוצניקים בעוטף עזה, ערבים במזרח ירושלים, אלמוני בחולון. בכל מקום ניתן למצוא מישהו שהחליט לפרוק את העצבים שלו על החלשים, חסרי הישע ואלה שלא יכולים להחזיר: בעלי החיים.
אפשר גם לומר שבסביבה המלבבת שבה אנחנו חיים יש כל כך הרבה אלימות ששואבת את האנרגיה ותשומת הלב שלנו, שלבעלי החיים לא נשאר: אב רוצח את בנו, גברים מטרידים נשים, ישראלים ופלסטינים הורגים אלה את אלה, הכביש הוא בית מטבחיים ופועלי בניין צונחים אל מותם כמו זבובים. כשכל זה קורה ביום חדשות ממוצע, מה הסיכוי של בעלי החיים לקבל תשומת לב ולזכות להגנה? כל מי שנאבק ופועל למען זכויות בעלי החיים שומע על בסיס קבוע את השאלה הרטורית: זהו, את כל הבעיות של בני האדם כבר פתרת?
ההתעללות בעיסאוויה:
היחס שלנו לבעלי חיים רווי בפרדוקסים: רוב הישראלים זוללים תרנגולות ופרות שנשחטו במיוחד לשם כך, אבל כשהם שומעים שבתאילנד או וייטנאם אוכלים כלבים הם מתמלאים פלצות. בחברה שמקדשת את אכילת השניצל והשווארמה, לא פשוט לחנך נגד אלימות כלפי חיות: לך תסביר למתבגר ממוצע שלאכול המבורגר זה בסדר, אבל להתעמר בחמור זה לא מוסרי.
כמו הרבה חוקים בישראל, גם חוק צער בעלי חיים הוא חוק מתקדם ועתיר כוונות טובות, אבל היישום והאכיפה שלו רופסים למדי. אם הזוועות שמתרחשות מתחת לאפו של משרד החקלאות במשחטות הגדולות (ונחשפות שוב ושוב בתחקירים של "אנונימוס") לא מובילות לשורה של כתבי אישום מהדהדים, מה הסיכוי שהמתעלל הבודד ישלם את המחיר על מעשיו?
אבל פורים היום, אז אפשר להסתכל גם על עשירית הכוס המלאה: לכמה חיילים במג"ב היה מאוד חשוב להציל את החמור המוכה בעיסאוויה; התלמידים באשכול נזרקו הביתה לאלתר והוגשה נגדם תלונה במשטרה; ותושבים רחומים פנו למוקד העירוני בחולון ולשירות הווטרינרי שהגיע כדי לחלץ את הסוס הנטוש. יש אנשים טובים באמצע הדרך, אבל יש גם מספיק אנשים רעים שבעלי חיים משמשים להם שק חבטות. השאלה איזה סוג של אנשים יהיו כאן יותר, תקבע במידה רבה את דמותה של החברה הישראלית.