הגיהינום הרותח ששרר בחוץ אמש הרים לשר האנרגיה והמים יובל שטייניץ להנחתה: הרבה יותר קל להכריז על מצב חירום במשק המים ולקרוא לציבור לקצר את המקלחת כשמישור החוף לוהט כמו טאבון ענק. שטייניץ ואנשי רשות המים שישבו לצידו צודקים לגמרי: ישראל מתייבשת ואין לנו מים לבזבז. רק שבאותה נשימה, לנוכח קמפיין החיסכון שהם השיקו הבוקר מתבקש לתהות: עכשיו באים?
כי ישראל, עם הפוגות קלות, מתייבשת כבר מאמצע העשור הקודם, אם לא לפני כן. לפני עשר שנים בדיוק ישבתי בלשכתו של יו"ר רשות המים דאז, פרופ' אורי שני, שהראה לי בעגמומיות את המודלים המנתחים את מאזן הגשמים והבצורות לעשורים הבאים. הסיכום היה שהמזרח תיכון בכלל, וישראל בתוכו, נכנסים לעידן חם וממש לא מגניב. אחר כך הגיע קמפיין הפרצופים הסדוקים של בר רפאלי ושות' וקצר הצלחה גדולה: בשנה אחת נחסכו במשקי הבית כ-100 מיליון קוב (מאה מיליארד ליטר!) – תפוקה שנתית של מתקן התפלה שלם. הציבור הישראלי הוכיח שכשאומרים לו את האמת הוא יודע להירתם, לתת כתף ולשפר את מאזן המים הלאומי.
לא הייתה שום סיבה להוריד את הרגל מדוושת החיסכון. רק שאז הגיעו חורף או שניים סבירים, ונבנו כמה מתקני התפלה, וכולם – הציבור ופרנסי משק המים – שקעו לתוך שאננות מסוכנת. למה לחסוך כשאפשר לבזבז ולהתפיל, להתפיל ולבזבז כאילו אין מחר?
אבל עכשיו המציאות מכה בפנים. ההתפלה חיונית, בלעדיה ספק אם היו לנו היום מים בברזים, אבל היא לא יכולה להחליף לבדה את הגשמים שמסרבים לרדת. מפעלי ההתפלה מגנים על ישראל ממחסור במים לצרכים בסיסיים ומבדילים בינינו לבין חגורת המדינות הצמאות שמקיפות אותנו, אבל החקלאות סופגת קיצוצים בבשר החי והטבע הולך וכמל לנו מול העיניים. הכינרת כבר מזמן לא משקה את עם ישראל ובכל זאת היא נמצאת בנקודה הנמוכה ביותר מאז שהחלו המדידות לפני מאה שנה. במקום שהאגם יזרים לנו מים אנחנו מזרימים אליו כדי להשאיר אותו בחיים. עולם הפוך.
שנות השאננות עלולות לעלות לנו ביוקר לא רק בגלל מאות מיליוני הקוב שהיינו יכולים לחסוך והיו עוזרים עכשיו מאוד למשק המים, אלא גם בגלל שלא ברור איך הציבור יגיב כעת לקריאה לשנות את הרגלי הצריכה. שטייניץ ואנשי רשות המים, כמו פילוס מ"ארץ נהדרת", פונים אל הלב שלנו; אבל האם אחרי שתקופה כל כך ארוכה הרדימו את הישראלים עם נפלאות ההתפלה אפשר להחזיר בבת אחת את הגלגל עשר שנים לאחור וללחוץ על בלוטת החירום והחיסכון?
מאז השקת הקמפיין כבר הספקתי לשמוע לא מעט אנשים מלגלגים על הבקשה לקצר מקלחות. האמת היא שיש הרבה דרכים לחסוך מים עוד לפני קיצור המקלחת, אבל העיקרון בהחלט מוצדק: במדינה שבה חותכים לחקלאים את הפרנסה בגלל מחסור במים, זה כמעט לא מוסרי לעמוד מתחת לדוש בלי חשבון.
באיחור של כמה שנים טובות, אם כך, שטייניץ ואנשיו מטיחים עכשיו בציבור את כל הדברים הנכונים: שמשבר האקלים כבר כאן ובגדול, שזה כנראה לא עומד להשתפר, ושהדרך המהירה, הזולה והסביבתית ביותר לייצר ליטר מים היא לא לצרוך אותו. צריך אומץ לב ציבורי כדי לבוא אל הציבור בדרישות, אבל שטייניץ לא הולך עם האומץ הזה עד הסוף: קמפיין החיסכון לא ילווה בגזרים ומקלות כספיים בנוסח היטל הבצורת. זה כבר היה עלול להרגיז באמת את הישראלים. אני מחזיק אצבעות שהקמפיין יצליח ויניב תוצאות, אבל הסיכוי לכך היה גדל משמעותית אם לצד הדיבורים של רננה רז היו מדברים אלינו גם דרך הכיס. בהמשך הדרך – באיחור כרגיל – גם זה עלול לבוא.