זה כמעט נוגע ללב: עד שיאיר לפיד עושה משהו שבאמת משלב גם כוונות טובות ואפילו תוצאות ראויות (חבטה בריכוזיות הדורסנית של תנובה, שיש לקוות שהיא יותר ממכה קלה בכנף) - גם אז הוא מצליח להחטיא ליד השער. כי זה מצויין ששר האוצר משתמש בסמכויותיו כדי להוזיל מוצרי מזון, ויפה שהוא לא חושש להתעמת עם התאגידים הגדולים במשק, אבל רבאק - שמנת מתוקה?! זה הדבר שהכי דחוף לך שעם ישראל יוכל לתקוע עכשיו בלי חשבון? 38% שומן מהחי (מתוכם 23% שומן רווי) שיסתמו לנו את מעט העורקים שעוד נשארו פתוחים ויגרמו לכך שנצטרך לשלם יותר מסים כדי לממן עוד מיטות וימי אשפוז בבתי החולים?
אני לא היפוכונדר וזו לא יללה בריאותנית קטנונית. יש כאן עניין עקרוני: הממשלה לא צריכה רק לפעול להוזלת מחירים, אלא לפעול להוזלת המחירים של המוצרים הנכונים. המוצרים שיש סיבה טובה לעודד את הציבור לצרוך אותם. כאלה שישפרו את איכות חייו ובריאותו, רצוי תוך פגיעה מינימלית בסביבה ובבעלי החיים.
רק השבוע פרסמה המועצה לשלום הילד את הדו"ח השנתי שלה, ממנו עולה שבתוך 13 שנה - בין 1998 ל-2011 - נחתך מספר הילדים הישראלים שאוכלים מדי יום פירות וירקות במחצית, מ-85% ל-43%. אחד מכל ארבעה ילדים בישראל סובל מעודף משקל, נתון שהופך לבעיה לאומית - הן מבחינת הסבל שנגרם לילדים והן מבחינת הנטל על המערכות שאמורות להתמודד עם ההשלכות. התשובה הטובה ביותר להשמנה היא בשלב המניעה - יצירת הרגלי תזונה וחיים בריאים. הוזלת השמנת המתוקה ב-20% היא צעד נחוש בכיוון ההפוך.
מנת ברזל של אוכל בריא וטעים במחיר שווה לכל נפש - זה צדק חברתי, בריאותי וסביבתי. המחירים של השמנת המתוקה או החמוצה, החמאה או הגבינה הצהובה, הם הדבר האחרון שצריך להעסיק את ממשלת ישראל, עם כל הכבוד לרצון להראות לתנובה (וזה חשוב) מי כאן בעלת הבית.