אם אורן חזן יכהן כשר בממשלה הבאה (תמחקו את החיוך, זה יותר קרוב ממה שנדמה לכם) הוא יצטרך לשלוח מכתב תודה לשורה של עיתונאים ומערכות תקשורת בארץ. התקשורת העלק-שמאלנית התנדבה להפוך את הח"כ המפוקפק למגה-סלב. כשזה יקרה, כשחזן יגזור את הקופון על אין ספור שעות צילום ובניית תדמית, האולפנים יתמלאו בפרשנים שיתהו לאן עוד תידרדר הרמה של המערכת הפוליטית. ובכן, כל עוד התקשורת פורשת בפני הפוליטיקאים שטיח אדום כל הדרך למטה, אל תחתית החבית – אין שום סיכוי שהנפילה תיעצר.
האירוע האחרון במפעלות אורן הסלב היתה התכנית "ריסטרט" ששודרה בשבוע שעבר בערוץ 10. עוד חוליות בשרשרת: חזן מככב אצל חנוך דאום שחובר אליו ואל החבר'ה הקסומים מלהב"ה ב-HOT; חזן מעביר דאחקות בג'קוזי עם שי שטרן מערוץ 10; החתונה של אורן חזן עם בח"ל מקבלת מהתקשורת, כמעט מקיר לקיר, יחס של אירוע לאומי, שני בז'אנר רק לחתונה של בר רפאלי. ההבדל: רפאלי לא באמת משפיעה על חיינו.
תפקידה של התקשורת הוא לדבר עם פוליטיקאים על פוליטיקה - להציג להם שאלות קשות, לתת להם במה להציג את דעותיהם ולדרוש מהם דין וחשבון על מה שהם עושים (או לא עושים) בכנסת, לא בבופה או מתחת לחופה. הנטייה למעול בחובה הבסיסית הזו היא לא עניין חדש במדיה הישראלית - הרי עוד במעגל המיתולוגי של דן שילון שרים ישבו באולפן, התלוצצו ונתנו קולם בשירה – אבל מה שהיה צורם ובעייתי אז, נשאר מעוות עד היום.
כל זה נכון לגבי כל הפוליטיקאים. אבל אורן חזן הוא לא סתם פוליטיקאי. חזן הוא אחד שרץ ממסך למסך כשמאחוריו משתרכת קופה גדולה של שרצים. בקופה הזו נכלל כל מה שנחשף בתחקיר של עמית סגל (הנה עיתונאי שדווקא לא צריך להתבייש ביחסו לפרלמנטר הצעיר) על התנהלותו המבחילה בימים ההם בבולגריה; המלצת המשטרה להעמיד אותו לדין על תקיפת עובד ציבור; הביקורת שמתח בין הדין לעבודה על עדות של חזן; העלבון שהטיח בקארין אלהרר בשל נכותה, ושבגינו הושעה לחודש מהכנסת; הקביעה של דו"ח מבקר המדינה לפיה חזן הגיש תצהיר שקרי על הוצאותיו בפריימריז; וממש טרי - השעייתו לשבוע מוועדות הכנסת מפני שנצמד לח"כ מיכל רוזין במהלך ראיון תוך כדי צעקות וניבולי פה. בקיצור, מדובר בטיפוס שהציבוריות הישראלית לא בדיוק יכולה להתגאות בו.
אם התקשורת צריכה לקיים יחס של כבדהו וחשדהו כלפי כל פוליטיקאי, היחס לחזן צריך להיות חשדני פי כמה. כן, מותר ואפשר לראיין אותו, לתת במה לדעותיו ולפעילותו הפוליטית כמו כל ח"כ אחר. אבל מה שהתקשורת עושה זה לשמש מקפצה למסע התדמית של חזן, שמסייע לו לשפשף באקונומיקה את כל הכתמים המוסריים וההתנהגותיים שצבר לאורך הדרך. כשהוא יעמוד לבחירה בפעם הבאה, מה שהמצביעים יזכרו זה את אורן החבר המגניב של חנוך דאום ואת אורן האנושי והפגיע מתכנית הבריאות והדיאטות. אבל פוליטיקאים לא אמורים להיבחר על דיאטות.
תחשבו גם מה זה עושה לח"כים אחרים, אלה מהם (ובהחלט יש כאלה) שעובדים קשה בוועדות, מייצרים חקיקה, קמים בבוקר לעבודה תובענית בשירות הציבור אבל בקושי מצליחים לחדור לתקשורת שלא מרבה להתעניין בזוטות אפורות שכאלה. מה הם יכולים להסיק מהיחס המלכותי שמקבל חזן? מה יכולים ללמוד פרחי הפוליטיקאים של מרכז הליכוד וגם של מפלגות אחרות? שלא משנה מה תעשו או לא תעשו בעניין השליחות הציבורית שלכם – הכל ייסלח ויישכח אם רק תספקו את ליטרת הבידור ותעברו מסך, וזמן מסך הוא הרי מה שיבטיח לכם את הקדנציה הבאה. ואז, כאמור, נשב באולפנים, נצקצק וננסה להבין איך במקום מערכת פוליטית וציבורית רצינית קיבלנו קרקס.