ריח חרוך נישא באוויר הישראלי, והוא כבר מזמן לא שייך למנגלים של יום העצמאות. הימים הבוערים התחילו לפני כשבועיים. במחסן גדול באזור התעשייה של בני ברק פרצה שריפה, וכמויות עצומות של אזבסט - ממנו היה עשוי הגג של המחסן - עלו באש. פירורי אזבסט שרופים שנישאים באוויר, כל תינוק כבר יודע, הם סכנת נפשות. כוחות הכיבוי התקשו להתגבר על הלהבות, והמשרד להגנת הסביבה שיגר לתושבי הרחובות הסמוכים המלצה חמימה - להסתגר בתוך המבנים ולא להעז לפתוח חלון או להדליק מזגן (כדי שלא יחדיר את הסיבים הזעירים פנימה). בשעות המצור הארוכות היה לתושבים זמן להרהר בסוגיה: איך אפשר לשרוד בקיץ הישראלי בלי חלון פתוח ובלי מזגן?
רק נגמרה המסיבה בבני ברק, והתחילה אחת בעתלית. חבית של חומר רעיל נפלה ממלגזה במפעל של "כרמל כימיקלים", ובתוך זמן קצר תושבים רבים באזור חשו צריבות, בחילות וקוצר נשימה. הכבאים התקשו לאתר את מקור הריח, וגם כשהבינו שהוא מגיע מתוך המפעל, בתחילה העובדים לא אפשרו להם להיכנס, מה שכמובן לא זירז את סיום הפרשייה הרעילה הזו.
מעתלית הצרות נדדו צפונה, למפרץ חיפה. אתר פסולת מפוקפק, שנמצא בקרבת נשר וקיבוץ יגור, החל לבעור, להפיץ ניחוחות נוראיים ולגרום לבהלה בקרב תושבי האזור. אלה מורגלים במתקפות כימיות מכיוון המפעלים הגדולים, והנה מתברר שבתי הזיקוק ושו"ת הם לא השכנים הבעייתיים היחידים בסביבה. האש בערה ופיזרה באוויר חומרים רעילים במשך יותר משבוע (!) כשלוחמי האש מתקשים לנצח בקרב. עדיין לא ברור מי אחראי לתחזוקה הכושלת של האתר ומה בדיוק עשה המשרד להגנת הסביבה כדי למנוע את ההידרדרות שהחניקה אזור שלם.
בלי המפעלים הגדולים אי אפשר, וביום רביעי בערב הבחינו תושבי חיפה שצרה חדשה מתלקחת מול עיניהם: אור נגוהות עלה מכיוון מפעל "כרמל אוליפינים", ששייך לבתי הזיקוק. האור הבוהק עלה מהלפיד שמתנוסס מעל המפעל, שלמרבה האירוניה יש לו תפקיד בטיחותי: כשמתרחשת תקלה בתהליכי הייצור (והתרחשה), תפקידו של הלפיד לשרוף את הגזים הרעילים ולמנוע התאבכות של עשן שחור. כשהלפיד נכנס לפעולה, המשמעות היא שאמנם לא הכל בסדר, סביר להניח שלאוויר נפלטים רעלים בריכוזים גבוהים מהרגיל, אבל בסך הכל העניינים בשליטה. את החיפאים, אחרי שבוע של סירחון ומחנק מאתר הפסולת הסורר, זה ממש לא ניחם.
ואם כל זה לא מספיק, בסוף השבוע האש הגיעה, ובגדול, לפארק התעשיות של קיסריה, שם פרצה שריפה ענקית במפעל לייצור אריזות פלסטיק. כ-70 צוותים של מכבי אש עמלו שם במהלך השבת, תושבי האזור נדרשו להסתגר בבתיהם במשך שעות ארוכות, ושני אנשים נפצעו, אחד באורח בינוני. אחרי ששככו הלהבות נפתחה החקירה - בה יבררו, בין השאר, האם מערכות הכיבוי במפעל לא עמדו בדרישות הבטיחות של שירותי הכבאות (כפי שמכבי האש רמזו אתמול), ואם אכן כך - איך ייתכן שהמפעל המשיך לעבוד?
תו התקן אירופי - הפאשלות כחול-לבן
לכאורה אין קשר בין כל האירועים הללו. קרבת הזמנים בין השריפה של גג האזבסט בבני ברק לתקלה במפעל בחיפה היא צירוף מקרים עגום. אבל כשבתוך שבועיים מתרחש מקבץ כל כך צפוף של תקלות, דליפות ושריפות, שכולן השפיעו באופן מיידי ודרמטי על בריאותם ואיכות חייהם של רבבות ישראלים, זה משליך ישירות על מערכת היחסים הסבוכה והחשדנית בין הציבור הישראלי לתעשייה שפועלת בקרבו.
הטענה הזו לא מבוטלת, אף כי באירופה אין חשש בטחוני מנפילת טילים על ריכוזי חומרים מסוכנים. הבעיה היא, שבכדי לקיים שכנות טובה ושקטה, הציבור צריך להיות בטוח שמעבר לגדר המפעל הכל מתנהל בסדר ובדייקנות שוויצריים. וכשרצף כזה של תקלות מסוכנות מתרחש בתוך פרק זמן כה קצר, רמת האמון של הציבור בתעשייה - שממילא מתקשה להמריא - צוללת לגובה הריצפה.
אם התעשייה הישראלית לא רוצה שהציבור יקיא אותה, היא צריכה להתאמץ ולהראות תוצאות טובות הרבה יותר מאלה שהראתה בשבועיים האחרונים. האירוניה היא שבימים אלה ממש התעשיינים תובעים מהממשלה לצמצם את הפיקוח והרגולציה, לשחרר את החבל ולאפשר לתעשייה לפקח ולבקר את עצמה. לאור האירועים האחרונים, ספק אם התעשייה הישראלית בשלה לקבל את האחריות הזו.
רצף האירועים המטריד מחייב גם את הגופים הממשלתיים (המשרד להגנת הסביבה, מכבי האש) לספק כמה תשובות. הם צריכים לשכנע את הציבור שהם עושים מה שממשלה אמורה לעשות: להגן עליו. ולא, לפרסם הודעות חירום בנוסח "תושבי האיזור מתבקשים לסגור חלונות" זו לא הגנה על הציבור וגם לא הגנת הסביבה. זה בקושי כיבוי שריפות, תרתי משמע.