מעל הטור הזה מתנוסס דגל לבן. בקיץ הזה – וכשאני אומר קיץ אני מתכוון לרצף השרבים שהתחיל אי שם במרץ – נכנעתי סופית, ואני עושה את מה שנשבעתי שלעולם לא אעשה, את מה שאני יודע שאסור לעשות: במלחמת המגן נגד היתושים, במסגרת המאבק הנואש לישון כמה שעות רצופות בלי להתעורר מגירוד בלתי נסבל בקרסול או במרפק, אני מכסה את הגוף שלי בשכבה עבה של רעל - חומר כימי חזק שפועל על מערכת העצבים של היתושים, אבל באותה נשימה עלול לגרום נזקים חמורים גם למערכות ולבריאות של האדם.
נכנעתי כי המצב הולך ומידרדר. אם צרת רבים מספקת לכם חצי נחמה, הטור הזה הוא בשבילכם. זעקת היתושים עולה מקצה הארץ ועד קצה. באחת התוכניות האחרונות של "יהיה בסדר" בגל"צ השקנו משאל עם קצר לגבי מצב היתושים. שאלנו את המאזינים מה מפלס העקיצות אצלם, והאם זה באמת יותר גרוע משנים קודמות או שסתם יש לנו זיכרון קצר. התשובות הגיעו בקצב של הפצצה, ופסקו ברוב מכריע: זה נהיה גרוע משנה לשנה. מדגם מייצג: "מכת יתושים כבר חודשיים... הילד הקטן מלא צלקות... יש לילות שליד הדלת שלנו ספרתי עשרים יתושים... כל תליית כביסה או כניסה לבית מלווה בידיעה שאחר כך יבוא מצוד יתושים" (קרית ביאליק); "יש כל הזמן יתושים, גם בחורף. לא ניתן לצאת לחצר לדקה מבלי להתמרח קודם. לא יושבים בגינה. זה בהחלט מפגע מתעצם" (חדרה, "בירת היתושים"); "חורף, קיץ, סתיו, אביב יש כמויות יתושים לא נורמליות, כל היום אנחנו מתמרחים. הם עמידים בקטע אחר" (רמת גן); "גם אצלנו יותר מבכל שנה מרגישים בעקיצות נוראיות שהופכות לפצעים שמתנפחים ברגליים ובידיים" (עפולה); "במשך כל שעות היום כמויות גדולות של טיגריס אסיאתי, לא ניתן להיות בחוץ" (קיבוץ עין החורש, מועצה אזורית עמק חפר); "היתושיאדה השנה מתקיימת בכפר יונה" (מישהו שעדיין לא איבד את ההומור).
הידרדרות המצב הביטחוני
כמו בכל הידרדרות ביטחונית, גם להסלמה במתקפת היתושים יש כמה גורמים. אחד מהם, אולי תתפלאו לשמוע, הוא משבר האקלים. אותה התחממות גלובלית מסתורית שאנחנו משלים את עצמנו שתורגש בימי הנכדים והנינים שלנו – ובכן, היא כאן. ועכשיו. והיא מגרדת.
איך זה קשור? מעבר לעובדה הבסיסית שיתושים פורחים בחום, ושישראל מתלהטת (יוני שהסתיים זה עתה הוכרז חגיגית על ידי השירות המטאורולוגי כחם בכל הזמנים בישראל), השינוי הקריטי הוא דווקא בישורת האחרונה של החורף. פברואר ומרץ, פעם חודשים צוננים עם דליפה בסגנון בריטי, נעו השנה בין מכות גשם אדירות לימים חמימים עד חמים. השילוב הזה – שיטפונות שהופכים למים עומדים שנשארים לעמוד תחת השמש הקופחת – הוא כל מה שהיתושים צריכים כדי לנצח אותנו. זה גם מאריך את עונת היתושים באופן שהופך אותה סופית לבלתי נסבלת; פעם ידענו שמדובר במערכה של חודשיים-שלושה בשנה, עכשיו יש חודשיים-שלושה של הפוגה.
אל שינוי האקלים מצטרף האויב החדש – הטיגריס האסיאתי הקסום שפלש לישראל לפני כעשור וחצי ובשנים האחרונות נהיה אורח כמעט בכל בית. הוא משנה את כללי המשחק לא רק בגלל שהעקיצות שלו מגרדות יותר, אלא גם בגלל אופיו ההישרדותי; הטיגריס לא זקוק לתנאי חמישה כוכבים בשביל להתרבות – כל מה שהוא מחפש זה קצת מים עומדים באדנית, בצמיג ישן, מדשאה לחה שהושקתה קצת יותר מדי, דלי מלא למחצה שנשכח על הגג או בחצר. תנו לו את זה, והוא (כלומר, היא) כבר יטיל שם ביצים, וכעבור מספר ימים טייסת חדשה ורעבה של טיגריסים תצא לדרך.
אם על משבר האקלים אנחנו אחראים באופן גלובלי, על תנאי העבודה המעולים של הטיגריס אנחנו אחראים באופן לוקלי. אדי טאייר מחברת "הדברה ירוקה" אומר שהוא משתגע מזה: "אני מגיע לאנשים שמתלוננים על מתקפת עקיצות, עושה סיבוב ליד הבית ומראה להם כמה מקורות של מים עומדים יש שם שהם יכלו לייבש בקלות. הטיגריס עובר מרחקים קצרים. אם הוא עוקץ אתכם, סימן שהוא בא מקרוב". ובמילים אחרות: בשביל להדביר את הטיגריס לא צריך לייבש ביצות – צריך לייבש את החצר, הגג והחניה.
בנוסף, הטיגריס עוקץ בעיקר בשעות היום – עם דגש על שעות הבוקר ובין הערביים – כך שהוא משלים את היתושות הרגילות שעוקצות בלילה והופך את ההתגרדות לסיוט מסביב לשעון. המתקפה, אם כך, מתפרסת על פני יותר חודשים בשנה ויותר שעות ביממה. פלא שאנחנו מותשים?
היתוש כמשל
הרבה שנים ניסיתי להילחם ביתושים במגוון אינסופי של אמצעים, שהאפקטיביות שלהם נעה בין כישלון מוחלט (הזלפת שמנים ארומטיים למיניהם) להצלחות חלקיות (מאווררי תקרה רבי עוצמה). בשורה התחתונה, היתושים והחום מנצחים אותנו. שני קווי ההגנה האחרונים הם התמרחות ברעל והסתגרות בבתים ממוזגים, שקורעת אותנו בחשבון החשמל, דופקת לנו את הבריאות וכמובן מחממת את האקלים עוד יותר, מה שיביא איתו עוד יותר יתושים וחוזר חלילה.
הקרב מול היתושים – שכרגע נראה שאנחנו מובסים בו בנוק אאוט – הוא משל להרבה מפגעים סביבתיים: נדמה לנו שמדובר בגזירת גורל, אנחנו מקבלים אותה בהשלמה, ומתעלמים מהעובדה שבמו ידינו הבאנו את הצרה הזו על עצמנו. וחבל, כי מה שבני האדם קלקלו – בני האדם יכולים לתקן. אז רגע לפני טקס החתימה על הסכם הכניעה הסופי, בואו נעשה עוד ניסיון. אולי את משבר האקלים לא נפתור בתוך חמש דקות, אבל לעשות סריקה מסביב לבית בחיפוש אחרי מקורות מים עומדים זה לא כל כך מסובך. לא יודע מה אתכם, אני כבר בדלת.