במהלך "עמוד ענן" שוחחנו עם זיווה בפעם הראשונה. בין מטח טילים למשנהו היא סיפרה בשידור של "יהיה בסדר" בגל"צ על המועקה הכבדה שמלווה אותה מאז שקיבלה את מסיכת האב"כ שלה. יום אחד, סיפרה, חולקו ערכות מגן בבית לדיור מוגן שבו היא מתגוררת. לידה ניצבה ג'ני, המטפלת הפיליפינית המסורה שצמודה אליה כבר כמה שנים מסביב לשעון. כשזיווה קיבלה את הערכה שלה, היא שאלה מה עם ג'ני. "בשבילה אין", הייתה התשובה. וכך גם בשביל המטפלים של שאר הקשישים בבית.
כמו מערכון של ארץ נהדרת
התשובות של פיקוד העורף מעליבות אפילו יותר מעצם ההחלטה להשאיר את העובדים הזרים מחוץ למעגל הזכאים למסיכות. ציטוט: "בשעת חירום תתבצע הערכת מצב ויוחלט איך לנהוג". אפשר לדמיין את התסריט: הטילים הכימיים נמצאים בדרכם לגוש דן, ובפיקוד העורף מכנסים ישיבה דחופה כדי להחליט איך להציל את הפיליפינים והתאילנדים. בתור מערכון ב"ארץ נהדרת" זה יכול להיות מצחיק, במציאות קצת פחות.
ל"זכותה" של המדינה צריך לומר שכל מערך חלוקת המסיכות רווי כשלים ובעיות. אבל יש הבדל בין תקלות של לוגיסטיקה והיערכות לבין החלטה עקרונית להפקיר קבוצה שלמה שמתגוררת ועובדת כאן (שוב – כחוק!) רק משום שאין לחבריה תעודת זהות כחולה. התירוץ, כמו תמיד, הוא כספי, אבל בישראל יש בסך הכל כ-80 אלף עובדים זרים ברשיון, כ-1% מכלל האוכלוסייה. על כל מאה מסיכות שמחלקים לאזרחי ישראל, צריך לחלק עוד אחת לעובד זר. ועל האחת הזו החליטו לחסוך.
פיקוד העורף הודיע שהעובדים הזרים מוזמנים לרכוש מסיכה מכספם, או מכספי המעסיקים הישראלים שידועים בנדיבותם, אבל כשג'ני הלכה לרכוש מסיכה מחברה פרטית אמרו לה שהמלאי אזל. עובדים אחרים נדרשו לשלם 500 שקל תמורת מסיכה, כי למה לא לעשות קצת רווחים מהפאניקה שלהם? הרי ידוע שהמטפלים הפיליפינים מרוויחים כאן מליונים, אז הוצאה של כמה מאות שקלים קטנה עליהם. הישראלים המכוערים, מתברר, נמצאים בכל מקום: חלקם יושבים בממשלה וחלקם מוכרים מסיכות במחירים מופקעים.
מי יטפל בסבתא במקלט?
זיווה דואגת לג'ני, אבל דואגת גם לעצמה: אם בעתיד הקרוב או הרחוק תהיה מתקפת טילים על ישראל, היא תזדקק לסיוע הצמוד של ג'ני. אבל איך ג'ני – ורבבות עובדים כמוה - תטפל בה אם היא לא תהיה ממוגנת בעצמה?
השבוע עתר ח"כ נחמן שי לבג"צ נגד התנהלותה של המדינה בנושא המסיכות. ההתנכרות לעובדים הזרים גררה ביקורת חריפה במיוחד מצידו. אולי כי נחמן שי מבין גם משהו בהסברה.
עזבו רגע את הצדק הטבעי והחוב המוסרי שלנו לספק לאנשים האלה הגנה, ודמיינו את התמונה הבאה: טילים כימיים, חו"ח, נוחתים בלב גוש דן, וכשמתפזר ענן הגזים מתברר שכל הנפגעים הם עובדים זרים שלא קיבלו מסיכות. נראה מי יצליח אז לשקם את התדמית של מדינת ישראל.