מוטי דותן, ראש המועצה האזורית גליל תחתון, לא חושב שהוא שונא ערבים. כמו שאמר בראיון מעורר ההדים ל'רדיו כל רגע', דותן באמת לא חושב על עצמו כאדם כזה, ולא מבין למה כשהוא אומר שהוא לא רוצה להכניס ערבים לבריכה שלו זו גזענות. ומה שעצוב זה שאני מאמין לו.

יצא לי לשוחח פה ושם עם דותן בענייני עבודה, והתרשמתי שמדובר באדם נעים וישיר. ואכן, הכנות והישירות שלו – בשונה מהחלקלקות של אישי ציבור רבים שעוטפים את הגזענות שלהם בשכבה של ניסוחים מתוחכמים – מסגירה עד כמה עמוקה ומסוכנת מחלת הגזענות שמתפשטת בחברה הישראלית.

אפס במודעות עצמית

כי עמוק בפנים כולנו גזענים. כולנו מסתובבים עם חבילת סטריאוטיפים על כל הקבוצות בחברה שהן לא אנחנו, חוששים מהאחר, נרתעים מהשונה, מעדיפים – לפחות בנטיית הלב הראשונית – להיות עם אנשים שדומים לנו. זה טבעי, זה אנושי, ההיסטוריה מוכיחה שלא המצאנו את זה. אבל הדרך היחידה שלנו להמשיך לחיות יחד היא להיות מודעים לווירוס הגזעני שמקנן בנו, להיאבק בו, לרסן אותו, להשאיר אותו קטן.

ההבדל בין חברות סובלניות ונאורות, שבהן קבוצות מגוונות יכולות לבנות גשרים ולהתגבר על הפחד והשונות, טמון ברמת המודעות. חוסר המודעות בנוסח מוטי דותן הוא הסכנה האמיתית – כי בלי מודעות שוכחים לקחת את הכדור היומי נגד גזענות, מפסיקים להשקיע את המאמץ הסיזיפי בתחזוק הנוגדנים נגד המחלה המסוכנת הזו, ואז היא מרימה ראש. אנחנו גזענים?!? מה פתאום. אנחנו בסך הכל לא רוצים ערבים בבריכה שלנו כי 'תרבות הניקיון שלהם היא לא כמו אצלנו'. אז מה אם פעם אמרו עלינו בדיוק אותו דבר בגרמנית.

וצריך להגיד גם משהו על המחסור הזועק במודעות עצמית: הרי ידוע שאנחנו, היהודים בישראל, מקפידים על סטנדרטים גבוהים מאוד בכל הנוגע לניקיון המרחב הציבורי. את הפארקים, היערות וחופי הים שאנחנו מבלים בהם בשבתות וחגים אנחנו משאירים אחרינו כל כך נקיים שאפשר ללקק מהרצפה. ממש בית מרקחת. בכמה מלונות בקפריסין, אגב, יודעים לספר על ההתנהגות המופתית ונוהלי הניקיון של האורחים מישראל. דותן מוטרד מהיחס של הערבים למתרחצות בביקיני. צעירים יהודים, כידוע, לעולם לא יטרידו צעירות – עם דגש על תיירות – שמחפשות קצת שקט בחוף הים או בבריכה. אצלנו אין תופעות כאלה. אנחנו לא ערבים.

בדיקה: איזה פארק מים הכי מזוהם? (צילום: Oleg Doroshenko, 123RF)
נחשו מי בבריכה (אילוסטרציה)|צילום: Oleg Doroshenko, 123RF

הבריכה שהיא ברכה

דותן מגדיר את עצמו כמנהיג שאומר את האמת ולא מחפש פופולריות ברשתות החברתיות. הפוך, דותן, הפוך: בישראל 2016, ככל שאתה יותר גזען, ככה אתה יותר פופולרי במרחבים עתירי השנאה של הרשת. דותן מציע שהערבים יישארו בבריכות ביישובים שלהם. כתושב הגליל, הוא אמור לדעת שברוב היישובים הערביים – ולא נפתח כאן עכשיו דיון היסטורי על אפליה ופערים כלכליים ותכנוניים - חסרות תשתיות מינימליות של פנאי ובילוי, וזו בדיוק הסיבה שהם נאלצים להשלים את החוסר ביישובים היהודיים הסמוכים. השבוע, אגב, ערכתי קניות בשוק המצוין של טירה, כמו יהודים רבים שמגיעים לשם מדי שבת. מעניין מה היה קורה אם ראש עיריית טירה היה מציב שלט "אין כניסה ליהודים".

כן, יש הבדלים תרבותיים בין יהודים לערבים. גם בין אתיופים לאשכנזים, בין מזרחיים לעולים מרוסיה, בין חרדים לחילוניים. השאלה מה עושים עם ההבדלים האלה. האם מסתגרים מאחורי חומות של פחד, בידול, שנאה והתנשאות, או שמחפשים את הדרך לחלוק, תוך כבוד הדדי והתחשבות, במרחב שכולנו חיים בו. האם מחפשים את המכנה המשותף, את אותו חוט דק ועדין שהופך את כולנו לישראלים, ושומרים עליו מכל משמר שלא ייקרע. במרכז הגליל, לא רחוק מהמועצה של דותן, על צלע הר בין עין אל אסד לקיבוץ מורן, יש בריכה שמכונה "הבריכה הסודית". המפעילים והמצילים ערבים, האורחים - מכל גווני הקשת. יהודים וערבים שוחים שם יחד, כולם מקבלים עסקת חבילה של נוף מדהים, בריזה, תה מתוק ובקלאווה. המים, אגב, צלולים ונקיים. זה כנראה הסוד האמיתי של הבריכה הסודית: אפשר גם אחרת.