איזה מזל. מזל גדול שההתלקחות של מכל הדלק (שבשלב זה לא ברור מה גרם לה, אם כי מפתיע שאיש לא טען שזו הצתה על רקע לאומני) התרחשה ביום גשום ורטוב, ולא בשיאה של מתקפת החמסין, הרוחות היבשות והשריפות שפקדה אותנו לפני כמה שבועות. מזג האוויר לא רק סייע למאמץ הקריטי למנוע את התפשטות האש, אלא גם זירז את התפזרות העשן הרעיל – בעגה המקצועית קוראים לזה חלקיקים נשימים – ברום האטמוספירה, הרחק ממערכת הנשימה של החיפאים. רבים תהו אתמול איך ייתכן שבשיא הבעירה מכשירי הניטור של המשרד להגנת הסביבה הראו מדדים של אוויר הרים שוויצרי. תיאוריות הקונספירציה התחילו לעוף לכל הכיוונים, אבל במשרד להגנת הסביבה אומרים שההתערבות החיצונית היחידה הייתה של הגשם ומשטר הרוחות. מזל, כבר אמרנו?
המזל הגדול באמת הוא, כמובן, שהדליקה נשארה בתחומי המכל בבתי הזיקוק, ולא הגיעה לחוות הגז שממש מעבר לכביש. מיכל גז שמתפוצץ זה כבר סיפור בקנה מידה אחר. גורמי מקצוע שטיפלו באירוע מעדיפים לייחס את ריסון האש לתגובה מקצועית יותר מאשר למזל. בפרספקטיבה שלהם, מוזר ככל שזה יישמע לאוזניים חיפאיות, היתה כאן אפילו הצלחה מסוימת: גם כשהתגשם הסיוט של כל בית זיקוק, הם אומרים, הצלחנו לטפל באירוע ביעילות ובסנכרון מרשים בין כל הגופים הרלוונטיים ולמנוע ממנו לגלוש מחוץ למפעל.
תגובה מקצועית אמנם הייתה. אבל שריפות, יודע כל מי שהיה כאן בשש השנים האחרונות, הן קזינו. הפעם הרולטה נגמרה בשלום. אל תבנו על זה לפעם הבאה, בעיקר אם תהיה בה מעורבות של החבר נסראללה.
חבית דלק שמחכה להתפוצץ
בסופו של יום, ואחרי שהעשן (שוב) התפזר, השאלה הגדולה היא האם תעשייה ואוכלוסייה יכולות לחיות ביחד. ההיגיון אומר שאין ברירה, לפחות במינון מסוים. צריך לדלל את ריכוזי התעשייה במפרץ חיפה במידת האפשר, לצמצם מתקנים והיקפים למה שחיוני. אבל מי שקורא לרוקן מיידית את המפרץ ממפעלים צריך גם להסביר לאן הם אמורים לעבור. אני לא רואה את הרשויות המקומיות ואת תושביהן עומדים בתור ופורשים שטיח אדום בפני המפעלים כדי שאלו שיעברו עליהם. אחד המפעלים המצליחים במפרץ, "פרוטרום", שההשלכות הסביבתיות שלו צנועות ביחס למתחם בז"ן, הסתובב כמה שנים בארץ וחיפש אתר מתאים שאליו יוכל לעבור. לבסוף אותר מקום בגלבוע שהוסכם על כל הרשויות, אבל התושבים המקומיים וראש המועצה נעמדו על הרגליים האחוריות והצליחו לטרפד את המהלך. את מתקן האמוניה הממשלה מנסה להזיז כבר כמה שנים ללא הצלחה, אז לך תבנה עליה שתצליח להעביר את בז"ן.
בתעשייה אומרים שבעולם המערבי בתי זיקוק שיושבים בלב ערים הם עניין מקובל. אבל על המבורג אף אחד לא יורה טילים. ויותר חשוב – אם התעשייה רוצה להמשיך לשבת בשכנות לאוכלוסייה, היא צריכה להבין שככה לא מתנהגים שכנים. בז"ן אמנם השקיעה בשנים האחרונות סכומים עתירי אפסים בשיפור הביצועים הסביבתיים, אבל במבחן התוצאה רצף התקלות התפעוליות והסביבתיות במפרץ בכלל ובמתחם בז"ן בפרט הוא בלתי נסבל. בחגי תשרי האחרונים התרחשה ב"כרמל אוליפינים" של קבוצת בז"ן שרשרת תקלות; לפני כשנתיים וחצי פרצה באחד התנורים בבז"ן שריפה גדולה שכמעט גרמה לקריסת ארובה; באוגוסט האחרון נהרג פועל בתאונת עבודה בבתי הזיקוק; לפני שש שנים נהרגו שם שלושה בני אדם. וזה רק חלק קטן מהרשימה.
אין דרך בעולם לומר לחיפאים ולתושבי הקריות "תכירו, אלה השכנים שלכם, מדי פעם מתפלקת להם תקלה עם שריפת ענק או קצת הרוגים ופצועים, אבל זה לא נורא". רוצים אירופה? תוכיחו שאתם עובדים בסטנדרט אירופי. כל עוד אתם מפשלים בקצב ישראלי מצוי, אל תתפלאו שהשכנים דורשים לזרוק אתכם מהעיר.