_c.jpg)
אבל יעל דן לא נפלה במלכודת הזו. היא עשתה את הדבר הנכון: בטרם העלתה את בניון לשידור, היא ארזה את השיר המבחיל שלו באריזה הראויה, הגישה אותו בהקשר המתאים. היא עשתה את זה באמצעות שיחה עם הפרופסור למשפטים מרדכי קרמניצר, שבחן את השיר במונחים של הסתה וגזענות. כשבניון עלה על הקו, הוא כבר לא היה על תקן מרואיין לגיטימי: הוא היה זמר שחצה את הקווים האדומים ונדרש להגן על מרכולתו. ולפי התגובה ההיסטרית שלו, עושה רושם שהוא נתפס לגמרי לא מוכן.
אלה ימים נוראים. ימים של אלימות מייאשת, ושל גזענות והתלהמות והסתה. וככל שהימים יותר נוראים, כך המבחן של העיתונאים קשה יותר. לא פשוט להיות אי של שפיות כשמסביב הטירוף חוגג. אבל תקשורת שיש לה מצפון, חובתה לשמש כמצפן. למצפן יש תכונה נדירה: המחט שלו תמיד מצביעה לכיוון הנכון, גם כשהים סוער ומאיים להטביע את הספינה.
תועבה גזענית
לזכותה של התקשורת הישראלית צריך לומר שבחלק לא מבוטל מהזמן היא עושה את הדבר הנכון. ביום ראשון קראתי את מדור הספורט של 'ידיעות' והתמלאתי הערכה: המתקפה הפרועה של אוהדי בני יהודה בשבת נגד השחקנים הערבים של בני לוד, חטפה במוסף הספורט המשפיע אש חזיתית. זה היה מדור עם סדר יום, שלא ניסה לרגע להיראות כאילו הוא מהאו"ם. וזה בסדר - כי בגזענות אין או"ם.
אבל יש גם נפילות: באותו "ידיעות", ביקשו השבוע מהקוראים לפסוק האם הם בעד או נגד המהלך של ראש עיריית אשקלון שביקש למנוע העסקת ערבים-ישראלים בעירו. אין לי ספק שרבים בציבור היהודי תומכים בהודעה השערורייתית של איתמר שמעוני, אבל זה עדיין לא הופך אותה ללגיטימית: לפטר או להדיר עובדים על בסיס אתני זו עבירה על החוק, נקודה. אפלייה היא לא עניין של סטטיסטיקה, ותמיכה ציבורית לא מכשירה את השרץ. בדיוק כפי שידיעות לא יעמיד להכרעת קוראיו, לרגל יום המאבק באלימות כלפי נשים, את הסוגיה הקסומה "בעד ונגד לתת לאישה כאפה מדי פעם". ואני מניח שגם "בעד ונגד לטבוח ביהודים בבית כנסת", "בעד ונגד הכחשת שואה" ואפילו "בעד ונגד זכות בחירה למזרחיים" לא יופיעו כשאלה לשיפוטם של הקוראים. כן, יש דברים שעיתונות אחראית לא צריכה להעמיד לדיון פתוח.
נשמע לכם כמו סתימת פיות? זה הזמן לחזור אל הכלי הישן, השחוק אבל היעיל, ובכל פעם שאתם נתקלים בדילמה כזו להחליף את המילה "ערבי" במילה "יהודי". לו נקלעתם, נניח, לאחת מארצות אירופה, הדלקתם את הרדיו ושמעתם שיר שגיבורו הוא יהודי, נגיד שקוראים לו אברהם, שמספר ש"זה נכון שאני סתם חלאה כפויית טובה... יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב ואז אני אתקע בך את הגרזן המושחז" - מה הייתם חושבים על הזמר הזה, על התחנה הזו, על המדינה שבה שיר כזה מושמע ברדיו כיצירה לגיטימית? אני אגיד לכם מה הייתם חושבים: שחייב להיות פה עיתונאי שיפסיק להעמיד פנים שהכל בסדר, יעשה את מלאכתו ויקרא לתועבה הגזענית הזו בשמה. וזה בדיוק התפקיד הלא פשוט, אבל הכל כך חיוני, של העיתונאים בישראל הבוערת של 2014.