אחד הדברים שמטרידים כרגע את הצרפתים הוא מציאת אתר ראוי לחופשת הקיץ הארוכה שלהם. חופשת ה"וואקנס" הצרפתית נמשכת כמעט חודש שלם (אוגוסט) אבל ההכנות הנפשיות אליה אורכות לעיתים 11 חודשים. הם יודעים לעבוד נכון, הצרפתים.
אבל גם אם אתה סתם ישראלי, ההחלטה לגבי חופשת הקיץ אינה פשוטה. איפה, מתי, עם מי, כמה ולמה? כל כך הרבה מחשבות והכנות מטרימות את החופשה שלנו עד שקל לשכוח שבעולם המערבי בכלל, ובישראל בפרט, חופשה אמיתית היא, ברשותכם, בדיה. בת'כלס, החופשה שלנו היא חלק מסדר היום, ולא כפי שהיא אמורה להיות – פריעת הסדר הרגיל.
אנחנו מתכוננים לחופשה כדי "למלא מצברים", כלומר משקיעים מראש לקראת החזרה לעבודה. כך יוצא שהחופשה היא עיסוק, אומנם שונה מהעבודה הקבועה, אבל עבודה - משהו שצריכים לבצע. גם אם חופשה היא תמיד חופשה, חופשה היא לא בדיוק חופשה כשאתה חייב לממש בה תכנית שנקבעה מראש.
חופשה אמיתית היא כזו שלא מחייבת אותך לכלום. אתה מנוטרל ועושה רק מה שבא לך. איך עושים זאת? נשארתי בבית, לא עבדתי ולא ניסיתי להספיק שום דבר מעבר למה שהרגשתי שהאינטואיציה שלי ביקשה לעשות. למעשה, הרגשתי כל כך חופשי מהעול הכרוך בחופשה עד שלפרקים הרשיתי לעצמי גם לא ליהנות. ממילא דבר לא מחייב אותי. אני בחופשה. אמיתית. בבית.
מה יש בבית?
בבית אתה קורא ספרים, רואה באיחור אופנתי את כל העונה הראשונה של "הסמויה", קונה בגדים, משחק כדורגל, מוריד מוסיקה מהאינטרנט, יוצא לגיחות לאכול, לשתות, משפחה, חברים ומקפיד לשלב בלו"ז האוורירי רק דבר אחד יציב - ים.
בים אתה שוחה וחושב על כל אלו שמסביבך. אז אתה מבין שאליק בא מן הים אבל אנחנו סתם הולכים אליו. ישראל היא לא באמת מדינה ים תיכונית, זו מדינה שיש בה ים. אחד הפספוסים העיקריים של המודל הידוע בכינויו "ישראליות" הוא היחס שלנו לים. אני לא מדבר על ים במובן של "היום הולכים לים, מטקות, אבטיח, בחורות" וכיוצא בזה. אני מתכוון לים במובנו השמימי - פריט משובב נפש שהאדם יכול לנצלו כרצונו בכל עת. ים כמקלחת טבעית אליה ניגשים לבד, לרוב, וממנה שבים אל השגרה עם הפרספקטיבה החדשה-ישנה: הדברים פשוטים. ובכל זאת, על אף הפוטנציאל, אלפי ישראלים עוזבים את המשרד לשעה כדי לאכול ומעטים משלבים את הים בעבודה.
בסיכומו של דבר, היתרון של חופשה ביתית הוא בכך שהיא מעניקה לך את משובת הנפש החשובה ביותר - המרת הפרספקטיבה. כשאתה קורא את העיתון, לכאורה כרגיל, אבל בלי לצאת לעבודה בתום הקריאה אתה קורא אותו באופן שונה. האם זהותו של הרמטכ"ל הבא היא כל כך קריטית לחיינו? האם לא כל אחד שהגיע לעמדת אלוף בצה"ל אמור ממילא להיות "מטובי אנשינו"? ומה עם האיום האיראני, למשל? הוא, כמובן, איום רציני שמאיים על קיומה הנורמלי של ישראל. אבל כשאתה לא עובד, וגם לא בדיוק יוצא לחופש רגיל מחוץ לבית, אתה ממילא לא חי חיים נורמלים. בקיצור, הנה תו האיכות האמיתי לחופשה איכותית - כשאתה יודע שלא משנה מה קורה סביבך, איש לא יכול להציק לך או לאיים עלייך.
>> הבלוג של אסי עזר: אני מקווה ששפקס נבהל כשהוא רואה את עצמו
>> בואו להכיר את נבחרת הבלוגים שלנו
למחמאות, תלונות ונאצות, כתבו לאבי: avis@IsraelHayom.co.il.