אז הנה הגיע היום. תרועת חצוצרות. וכפיים. בלי גרם ציניות. חברות בכנסת ישראל היא בהחלט דבר מכובד, בסמליות ובמהות. רק בשבת האחרונה קראו בבתי הכנסת את פרשת מתן תורה, פרשת "יתרו" ושם החלה השושלת. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. אז להלן עוד פרק בשושלת.
עד כאן המרומם והנשגב. ומכאן, כמו במפות העולם העתיק, דרקונים. הרבה עבודה אפורה ומייגעת מחד והרבה פיתויים וכוחות דוחפים ולחוצים מאידך. לטובת הצלחת כל אחת ואחד מכם, שהרי, כידוע, הצלחתכן/ם הצלחתנו היא, להלן ברכת הדרך:
יהי רצון שלא תעשו את חברותכם בבית המחוקקים הישראלי קרדום לחפור בו. לא תחמדו את הגדול והנוצץ ולא תתמכרו (כמנהג שרות ושרים לא מעטים, שהכרתי בימי חיי) לשררה, לרכב, למאבטח, לכיבודים ולהתחנפויות המביכות. לצערנו, הניסיונות והפיתויים לא פשוטים והגבולות דקיקים ואפורים לעיתים.
יהי רצון שלא תפלו בפח הגאווה, חטא ההיבריס הידוע, הממתין לכל בן אנוש מאחורי דלת ההצלחה. לא ירום אפכם ולא יגבה לבבכם. ערומים נכנסתם לבית המחוקקים ועירומים תצאו (תעשו את החשבון, אלפי חברות/י כנסת מסתובבים בינינו. זה לא עושה אותם יותר מכובדים/ מאושרים/ מוצלחים).
יהי רצון שלא תגיעו לידי ביזוי עצמי וביזוי המעמד. שלוחי ציבור חייבים להתנהל, מה לעשות, בנורמות אישיות מחמירות. יש בזה מן הטוב ויש בזה מן הרע, אבל עם כל הציניות, עיני העם באמת נשואות (גם) אליכן/ם. היו ראויות/ראויים למעמד.
יהי רצון שלא תשכחו לפתוח את הלב והראש ולהקשיב. הגינונים והכיבודים יכולים להטעות ולהקשות את ליבכם/ן, אבל רוב רובה של החוכמה נמצאת אצל האזרחים, כפרטים, כארגונים והתארגנויות, כאנשי ונשות מקצוע וכבעלי ניסיון עמוק בלחיות את חייהם ולהכיר את ההוויה הישראלית במלוא מובן המילה. שתי אוזניים. פה אחד. המקשיבים ינצחו.
יהי רצון שלא תשכחו את עוצמת זרימת הזמן ותהפוכות הגורל. כמאמר המשורר, כל ראש שעליו תדרכו בדרך למעלה, תאלצו לפגוש בנפילות כואבות למטה. הסטטיסטיקה חד משמעית בעניין: יהיו נפילות. צניעות, כבוד וענייניות, יגנו עליכם/ן גם אם תאלצו להתמודד עם רגעי שפל קשים.
יהי רצון שלא תאבדו את הדרך להצבעות החשובות ושתנצלו מכף כל אויב, אורב ולוביסט הזומם עליכן/ם. שתגיעו למחוז חפץ כולנו בשלום ובשלווה. ונאמר אמן.