אני מודה שאני בדילמה לא פשוטה מול מחאת הנהגים הישראלים בנושא מחירי הדלק. מצד אחד אני מאמין, בכל לב, וכדרך חיים ממש, כי ראוי שהמדינה תשקיע באופן מאסיבי בשינוי סדרי העדיפויות בתחבורה בישראל - יותר תחבורה ציבורית ופחות פרטית. כיום אנחנו מבצעים 60% מהנסיעות היומיות שלנו ברכב פרטי. את שאר הנסיעות אנחנו עורכים בתחבורה ציבורית, בכלי רכב לא ממונעים או שאנחנו הולכים ברגל.
משמעות מדיניות כזו היא פשוטה: העלאת מחיר השימוש ברכב הפרטי והפיכת החבורה הציבורית לנגישה, יעילה וזולה. למרבה האבסורד, תעריפי התחבורה הציבורית עלו אף הם לאחרונה וגם הפרמטרים של יעילות ונגישות התחבורה הציבורית לא קודמו באופן מספק בשנים האחרונות.
ובכל זאת, כאיש בעל ערכים סביבתיים וחברתיים, יכולתי לראות במס על הדלק, ממש כמו מס על סיגריות, עניין חיובי שיכול להביא תועלת חברתית, עם השלמת האלטרנטיבות התחבורתיות כמו צמצום זיהום האוויר בערים.
מצד שני אני מוכרח להודות שהמחאה האזרחית, אפילו זו שבעידודה של מפלגת קדימה, התופסת תאוצה בשבועות האחרונים, מוצאת חן בעיני. מלבד האהדה הטבעית שלי להתארגנות אזרחית, ההסבר הוא פשוט: מעבר למס ההכנסה שאנו משלמים, עיקר התשלומים שלנו למדינה מגיעים מהמיסים העקיפים כמו המע"מ, הבלו וכו'. המיסים הללו שווים לכל נפש בלי קשר לרמת השכר שלנו ולכן הם יוצרים פערים.
בשביל מי שמשתכר שכר ממוצע, מרכיב הדלק גבוה באחוזים בהרבה ממי שמשתכר חמש או עשר פעמים את השכר הממוצע בחודש, וחופשי להשקיע את כספו בחסכונות ובשוק ההון.
המעמד הבינוני ממשיך להישחק
והנה עוד טריק: המיסוי על ההון קטן בהרבה מהמיסוי על העבודה. מיסי החברות נמוכים, המיסוי על רווחי הון נמוך, אין מיסוי על ירושה ויש הקלות בהשקעות נדל"ן. עיקר הציבור - מעמד הביניים - נושא בנטל נוראי ובלתי שוויוני ומתקצב לא רק את החלשים בחברה, אילו שבאמת זקוקים לתקצוב, אלא גם, ובעיקר, את החזקים ביותר.
כולנו מרגישים את זה ונאנקים. אנחנו רק לא מבינים עדיין שמדובר בסיפור חברתי, לא משוכנעים שנוכל להביא יחד לשינוי ולא מאמינים מספיק בזולתנו על מנת לגייס ולהתגייס יחד איתה או איתו. כל זה מציג אותנו - "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" - באופן די מוגבל מול אירועים חברתיים אדירי היקף, כמו אילו המתרחשים כיום בתוניסיה.
נדמה שהשתכנענו כי מהות הדמוקרטיה היא הטלת הפתק ולא השפעה אקטיבית על השיח והמעשים של נבחרי הציבור בשלטון המרכזי והמקומי. מחאה התופסת תאוצה, כמו זו המכוונת נגד תעריפי הדלק, מייצרת לרגע, אבל רק באופן חלקי, את החיבור הנכון של טובת הכלל עם החלטות הנבחרים.
אבל לא צריך לדאוג, לפחות במקרה ואתם אוהבים את הסדר הקיים. התשובה לשאלה שבכותרת פשוטה. במידה ואכן תצבור המחאה תאוצה, המנהיגות השורדת תרים ראש. כבר אתמול נתניהו הורה ליו"ר ועדת הכלכלה, באקט תמוה של מנהיגות מפוצלת, לפעול להפחתת מחירי הדלק. אז כנראה שגם הדלק לא יוציא הרבה מאזרחי ישראל לרחובות אבל חומר הבערה למיני- מהפכה של מעמד הביניים, ממשיך להערם. איפשהו, מתישהו.