קבינט הדיור, בראשות יאיר לפיד, יקרא להרים יד בעד תכנית להקמת 150,000 יחידות דיור להשכרה, שגיבש צוות תשעים הימים (תוך מאתיים ושבעים ימים, אבל לא נהיה קטנוניים).
מרפא לכיס שבור? חזרה לשפיות? פתרון חברתי לכל? היינו מתים. התכנית, בצורתה הנוכחית, עומדת יפה בתור אחרי עשר רפורמות ממשלתיות שיצאו בקול תרועה בארבע השנים האחרונות, והביאו למרבה המבוכה, אפס הישגים.
מחירי הדיור הם רסיס בישבננו ובישבן ילדינו ששולח גרורות גם ליתר האיברים. לכאורה, היינו צריכים למחוא כפיים לתכניתו של לפיד. הכוונות, כנראה, טובות וסוף כל סוף "מישהו עושה משהו" - אבל ממש כמו באותו נאום של שר אוצר שאמר שאנחנו על סף תהום, מספיק צעד גדול קדימה כדי להתרסק.
יכול להיות שאנשי האוצר פשוט טיפשים?
התכנית תייצר מכרזי ענק לקבלנים פרטיים לבניית עשרות אלפי יחידות דיור בשטחים פתוחים בשולי הערים. ללא מחויבות למחיר מפוקח, ללא דיור בר השגה וללא דיור ציבורי. מימוש התכנית תייצר שכונות מרוחקות ומנותקות ממרכזי הערים, בזבוז תשתיות ומשאבי תחבורה ועוד דירות בשכר דירה מופקע שיורידו אותנו ביגון שאולה. זו הסיבה שראשי הערים מתנגדים לתכנית, איגודי המתכננים והשמאים מתנגדים, המועצות האזוריות מתנגדות והארגונים החברתיים והסביבתיים מתנגדים.
עזוב שטויות, יאמר בצדק הקורא הביקורתי, הם לא יודעים את זה? באוצר ובשיכון יושבים טיפשים? התשובה שלילית. יושבים שם אנשי מקצוע טובים ומביני עניין. אבל לכולם יש משקפיים מאוד מסוימים לראות את העולם. הם מאמינים שהשוק החופשי יעשה את שלו. שאסור למדינה להתערב ולסייע. גם למחוסרי דיור, גם לזכאי דיור ציבורי, גם לזוגות צעירים המבקשים לרכוש דירה ראשונה במחיר נסבל. האמונה המאגית בכוחות השוק הביאה את ארצות הברית ואיתה הכלכלה המערבית כולה להתרסקות בשנת 2008. האמונה הזו (במקרה הספציפי, הרי השוק החופשי חשוב בהקשרים אחרים) מביאה להשתוללות מחירים מטורפת בישראל, שריפה של ממש, בעוד המדינה צופה מן הצד ומתפללת לאל האש להפסיק את הבעירה. בעוד הממשלה מנותקת מהצורך הבסיסי, היסודי, של כל אזרחית ואזרח לקורת גג.
להמשיך באותו כיוון שהביא אותנו לשריפה הזו, זו אופציה רעה. עשר רפורמות. אפס הישגים. שנו כיוון, שרי ישראל!