לפני 12 שנים כולם הכירו את רז חדד. הסינגל הראשון שלו, "תודה לך", היה ללהיט ענק שכבש את תחנות הרדיו ואותו הפך לאחד השמות החמים במוזיקה המזרחית. משה פרץ ודודו אהרון עוד היו אז אנונימיים שעושים את צעדיהם הראשונים, אלא שעם נסיקתם, החלה הנפילה הכואבת של חדד. ההצלחה המטאורית בעקבות "תודה לך" לא החזיקה הרבה זמן, וחור גדול נפער בחייו של מי ששיר בן שלוש וחצי דקות הביא אותו לדלג במסוק בין שבע במות בידור ביום עצמאות אחד.
בימים אלה, בגיל 34, חדד מנסה להתקרב שוב אל האור, להשיג מחדש את ההכרה הציבורית שחמקה לו. בתכנית "אביב או אייל" הוא מנסה לחזור אל התודעה, או כמו שאביב גפן תיאר זאת אחרי שהעביר אותו את האודישן: "אתה צריך לקבל טיפה של אור מהקהל, נורא חשוך לך".
"כשהשיר הצליח הבאתי למשפחה פיצה כהכרת תודה"
במוזיקה המזרחית שיר אחד מספיק כדי שיכריזו עליך כמלך הבא. תשאלו את סמיר שוקרי והשיר שלו "רונה" ואת פאר טסי ו"דרך השלום". בימים שלפני האינסטגרם, אפיקי ההצלחה היו ברורים בשטח – ברדיו לא מפסיקים לנגן אותך, פוסטרים להופעות שלך מרוחים בכל מקום והמעריצות צורחות בהיסטריה. על כולם סימן חדד 'וי' בתקופה ההיא.
מתי הבנת את ההיסטריה סביב "תודה לך"?
"הופעתי על אונייה עם משה פרץ וקובי פרץ, ופתאום אליקו מכריז: 'מדינה שלמה מחכה לו, הלהיט שלו מתנגן בכל רחבי הארץ, בואו נקבל אותו'. אני עולה במדרגות, אבא שלי זכרונו לברכה נמצא בקהל וצורח בהתרגשות, 'זה הבן שלי'. מרוב שלא הבנתי את גודל המאורע, אפילו לא קניתי בגדים מיוחדים. באתי ככה, כמו שאני. בשנייה שאליקו הזמין אותי לעלות לבמה הוא קלט מה אני לובש. הוא ירד אליי ושאל איך אני בא לו ככה להופעה, הוריד מיד את החולצה שלו והביא לי אותה למרות שהייתה קטנה עליי בכמה מידות. ואז עליתי לבמה וראיתי 2,000 איש שמדקלמים את השיר שלי מילה במילה".
הקריירה של חדד התחילה כשהיה בן 16, במועדונים כמו הפלקה והפליקס. נער עם בייבי פייס מראש העין שסוחב כלים למתופף רק כדי להיכנס פנימה. מדי לילה הוא נלחם על ההזדמנות לעלות לאחת הבמות במועדונים האלה, להופיע אחרי זמרים מוכרים יותר כמו נתי לוי, לידור יוספי וישי לוי. חיכה שאחד הזמרים יהיה חולה והוא יוכל לעלות לשיר במקומו. השחקן שממתין על הספסל ומת לעלות למגרש ולתת הכל. ואז הגיע התור שלו.
מאיפה הגיע השיר הזה?
"המורה שהכי אהבתי בבית הספר היה מורה מחליף שסיפרתי לו שאני רוצה להיות זמר והסכים ללמד אותי לנגן פסנתר. יום אחד הוא אמר לי לבוא אליו הביתה כדי שנשב ביחד לחפש טקסטים שאוכל לשיר. הפכנו אצלו את כל הדפים ופתאום - אני לא אשכח את זה, זה היה כמו בסרטים - נתפסתי על איזה דף שהיו כתובות בו שש מילים: 'תודה ליפה שלי, לנסיכה שלי, למהממת', ואני אמרתי לו, 'וואו, ברק, זה מה שאני רוצה'. הוא ענה לי, 'לא, זה סתם, זה עוד לא גמור'. אבל כששמעתי את הלחן, הייתי כולי עם צמרמורות. אמרתי לו שזה יהפוך את המדינה, שזה להיט".
איך ידעת?
"זה שיר מיוחד. מי מודה לאישה ככה? הלוואי שאנשים היו מודים ככה לאלוהים. אגב בהתחלה השורה, 'תודה שהבנת אותי', הייתה 'תודה שסבלת אותי כל השנים האלה'. כי כאלה אנחנו הגברים, לא קלים, והרבה בחורות סובלות בשביל גבר".
מאיפה היה לך את הכסף להוציא את הסינגל?
"לא היה לי כסף משלי, הלכתי לבקש מהמשפחה. ניסיתי לשכנע את אבא שלי אבל אז אחותי ענת באה, שאלה אותי כמה צריך ומשכה את כל הכסף שלה מהבנק. לא יודע איך היה לי אומץ לקחת ממנה. הייתי כמו נרקומן שצריך מנה. הקלטתי בכסף שלה את השיר, הוצאנו אותו לרדיו וחזרתי לעבוד בפיצרייה. אני עוד זוכר שאחרי ש'תודה לך' התפוצץ בכל המדינה והפכתי לכוכב, נסעתי למשפחה עם משלוח פיצה כדי להודות להם".
"אמרתי 'ערב טוב קהל נכבד' והייתי שרוף מבפנים"
עם להיט אחד ענק אפשר אמנם לעזוב את העבודה בפיצרייה, אבל עדיין לא לבנות קריירה ארוכת שנים. המומנטום של "תודה לך" לא נוצל ותשעה חודשים חלפו עד שיצא הסינגל הבא של חדד. חוסר הניסיון שלו ושל מנהלו בהנעת קריירה של זמר מצליח גרמו לכך שייעלם באיטיות מן השטח. "פתאום התקשורת הפסיקה לפרגן לי. אין טלפונים להזמנות, השירים לא מתנגנים ברדיו. היה רגע שהבנתי שפספסתי את הרכבת, כשראיתי את משה ודודו עולים ומתפוצצים ואיתי לא קורה כלום".
לאורך כל הזמן הזה הוצאת שירים?
"כן, השקעתי המון כסף וכולם התעלמו. לא ציפיתי שכל סינגל יקדמו ויאהבו, אבל מתוך 15-10 שירים שאני מוציא, לא תפרגנו פעם אחת? ארקדי דוכין כתב לי את השיר 'אבא' על אבא שלי. שיר מדהים עם לחן מדהים. את תשמעי את המילים ואת תהיי בהלם. אבל ברדיו הייתה התעלמות טוטאלית".
בסופו של דבר השיר שעבד לך היה הכי פשוט שיש.
"זה שהצליח טקסט פשוט לא אומר שלא יצליח טקסט מורכב. איך אומרים? במסעדה יש כל מיני מנות. אבל אין עוד כמו 'תודה'. הוא היה בול".
למה בעצם סגרו בפניך את הדלת?
"אין לי מושג. אולי כי אין לי מנהל. אולי כי אין לי יחסי ציבור. פשוט לא נשאר לי כסף לזה. עשיתי הרבה כסף מ'תודה לך', קניתי אוטו חדש, מאזדה 3. ליגה. אבל אז מכרתי הכל בשביל להמשיך להוציא שירים. אפילו נכנסתי לחובות".
איך לא נשברת?
"הייתה תקופה שכבר לא רציתי לשיר. התרסקתי נפשית. כבר לא היה בא לי לראות אנשים. אומר 'ערב טוב קהל נכבד' ואני שרוף מבפנים. נכנסתי לדיכאון מהתווית הזאת שהדביקו לי, של זה שהיה פעם משהו ואז הפסיק להצליח".
אולי לא היית מוכן עדיין לפרסום?
"הלכתי לאיבוד בדרך. הייתי ילד תמים שנכנס לעולם מטורף. הפרטיות שלי, השקט שלי, הכל השתנה. בתקופת השיא לא הייתי חוזר הביתה מרוב עומס, נוסע להופיע בכל הארץ וישן באוטו. התחלתי לשתות ואנשים חשבו שיותר מדי, ראו אותי פעם אחת עם עיניים אדומות וכבר החליטו. הייתה תקופה קשה אבל המשבר האמיתי הגיע כשאבא שלי נפטר. היה שם הרבה אלכוהול וג'וינטים. לא הייתי ישן לילות".
יצאת מזה?
"היום אני בריא בנפש ובגוף ורואים את זה. את התקופה ההיא אני רוצה לשכוח, היא הייתה טראומה. החלק הכי קשה היה לי לפני שהוא נפטר, לילה אחד קמתי לשירותים בארבע בבוקר ולא ראיתי את אבא שלי בחדר. מצאתי אותו זרוק במקלחת עם דם על הפנים. קפצתי עליו והתחלתי לנענע אותו, הדם שלו השפריץ עליי וצעקתי הצילו. אמא שלי פתחה את הדלת, צרחה ובכתה. הגיע אמבולנס ונסענו איתו לבית חולים. המחלה לקחה לי את אבא שלי ודוד שלי. שם קרתה ההתרסקות הסופית שלי. אמרתי לעצמי שאחרי זה, לא אפחד יותר מכלום".
כדי לצאת מהחובות ומהתחושה הקשה שהכל סוגר עליו, חדד הדרים לאילת ועבד אצל חבר שהציע לו ג'וב במזנון שלו. "את הלילות הייתי עושה אצלו על הספה. לא הייתה ברירה, צריך כסף. אני זוכר שבעלי מועדונים ראו אותי באילת ולא הבינו מה אני עושה שם. הבנתי שהעולם לא מרחם".
התגובות של אנשים הכאיבו לך?
"הייתי אוכל את הלב, אני לא אגיד לך שלא. כששאלו אותי למה אני עובד במזנון הייתי עונה, 'מה אתם רוצים, שאני אלך לגנוב? מה עדיף, לבקש כסף? עדיף לקום ולעבוד'. בדיעבד התקופה הזאת עשתה לי טוב. לצאת אל הפס במזנון ולהגיש לאנשים אוכל ריגש אותי, הזכיר לי את הימים שהייתי עולה על הבמה. עבדתי של תשעה חודשים והמסגרת עשתה לי טוב".
בדיעבד היית מעדיף שהדברים יקרו לאט?
"בוודאי. על כל שיר שהוצאתי אמרתי לעצמי, 'לא לא, זה לא יצליח כמו 'תודה'. במקום להרגיע את עצמי ש'תודה' זה 'תודה' ולא יהיה עוד אחד כזה".
"אייל, אתה הזמר הלאומי, שלח לחמך על פני המים"
כשהוא עוצר את הריאיון כדי לשיר לי את השירים החדשים שלו, העיניים שלו נוצצות. תמיד הוא אהב לשיר, אבל משהו בגישה שלו ובביטחון שהוא משדר השתנה. אחרי השנים שבהן הרגיש הוא נלחם בתחנות רוח, נאבק כדי להצליח ובכל זאת נדחק לצד, עכשיו הוא מאמין שהגיע שוב פעם תורו. "את שומעת פה שיר עם מילים, עם סיפור. לא חארטות. שיר שלא מקבל את ההתייחסות שמגיעה לו", הוא אומר וממשיך לשיר הבא שלו, שנדחה גם הוא על ידי תחנות הרדיו.
אתה עדיין מרגיש מזוהה עם התווית הזאת, של מי שפעם הלך לו ועכשיו כבר לא?
"התחלתי להעריך את עצמי יותר. אני יודע שאני מבצע טוב ואני לא מפחד להגיד את זה. אני מאמין שיקרה איתי משהו. אולי ייקח עוד קצת זמן אבל עוד יבוא השיר שיפתח הכל מחדש. עוד יקבלו אותי, בוודאות. אני לא אפסיק לנסות עד יומי האחרון".
במחשבה לאחור, מה היית עושה אחרת?
"יכולתי להתערבב יותר, ליצור קשרים. יכולתי להרים יותר טלפונים. בתקופה שאתה נמצא למעלה כולם לידך, אבל כשאתה לא, אתה צריך להילחם ולא להיות ביישן. השקות לא אהבתי אף פעם, אבל הייתי צריך להבין שזמר זה מקצוע שהוא 24/7 ולצערי לא היה מי שיסביר לי. כך או כך הייתי חייב להיות זמר, אין משהו אחר. פעם בקושי היו זמרים, היום יש 200 אלף זמרים כי נכנסו לתחום הרבה אנשים שרוצים להיות סלבס. זאת התרבות החדשה, ילדה בת 14 שמעלה תמונות לאינסטגרם והולכת לריאליטי. הכל השתנה".
והנה גם אתה בריאליטי.
"אני הלכתי לריאליטי אחרי שעשיתי, ונתתי מעצמי והוצאתי סינגלים. עבדתי עם כל העולם, עם ארקדי דוכין, אהובה עוזרי, טיפקס, טל שגב, כולם. עכשיו באתי לתכנית כדי שסוף סוף כולם יזכרו מי זה רז. שיראו את הנשמה שלי. זאת הייתה המטרה שלי ואפשר להגיד שלקחתי החלטה נכונה. מדהים איך מתפוצץ לי הפייסבוק והאינסטגרם מהודעות".
האודישן של רז חדד ב"אביב או אייל" הוביל לאחד מרגעי השיא בתכנית: אביב מעביר את חדד למבחן הקהל ומקבל חיבוק מהנמסיס אייל גולן כשברקע מירי מסיקה לא מצליחה להשתלט על הדמעות. בשלב הבא, חדד צריך להחליט לאיזה קבוצה הוא מצטרף ובוחר באופן מפתיע ללכת דווקא עם אביב. בסיום הביצוע לבלדה "אני אוהב אותך לאה" הוא עובר בזכות קולות הקהל, אבל לא זוכה למחמאות מהצד של אייל. חדד נראה מאוכזב והמנחה ארז טל מנסה להוציא ממנו קצה של חיוך.
מה קרה שם?
"אייל יכול היה לפרגן לי קצת יותר. הרגשתי שהבאתי ביצוע לפנים, עם כל האלמנטים שזמר צריך: רגש בקול, עוצמה אדירה, סלסולים קטנים, אני לא חושב שאפשר להביא ביצוע יותר ממה שהבאתי שם. אז לבוא להגיד ש'היה מהוסס'? תסביר למה. זה עוד יותר כאב לי כי אני מעריץ גדול שלו, הוא מודל לחיקוי בשבילי. אני אוהב את האיש הזה בסך הכל. אני מצפה מאמנים גדולים, בדקות האלה ובלחץ שהמתמודדים נמצאים בו, להרים לנו את החיוך. ראית את הנשמה שלי יוצאת החוצה, ראית אותי כמו איזה חיה פצועה, אז שלח לחמך על פני המים, תן לי לצאת לדרך. אתה הזמר הלאומי, יש לך כוח".
קשה יותר להתחרות בריאליטי אחרי שיש קריירה מאחוריך?
"אם הייתי בן 25 היום ולא הייתי רז חדד, אז אם לא הצליח האודישן, לא צריך. הייתי הולך למחרת ללמוד משהו, הולך לעבוד. אבל עכשיו אני לא יכול. השירה היא כל חיי, אני כבר זמר, בניתי את השם שלי. יש לי מה לאבד".
כשאתה שומע היום את משה פרץ, יש לך צביטה בלב? התחלתם באותו הזמן.
"אני זוכר שמשה חיבק אותי פעם ואמר לי, 'רז, זה יתפרק לך בידיים, תשמור על זה'. אני לא מסתכל על המקום שלו, יכולתי להיות במקום שלי. יכול היה להיות היום מקום ששמור לי".
חוץ מלהצלחה הוא מצפה גם לאהבה שתיכנס לחייו ותאיר לו את הדרך. "היו לי הרבה סטוצים, אבל אני מאמין שזיווג זה משמיים. אתה יכול להיות עם מיליון נשים ולא תמצא אחת. יכול להיות שזה התעכב לי עד עכשיו לטובה".
לפעמים אתה מרגיש שכל זה היה חלום?
"כן, לגמרי, לפני שהגעתי למקצוע הזה הייתי אדם יותר טוב. הייתי כמו בתול בנשמה. תמים. ופתאום כל התעשייה והמשחקים שהיא דורשת ממך לשחק".
היית מוותר על "תודה לך"?
"תראי, לפני 'תודה לך' הייתי רז. אחרי 'תודה לך' הייתי רז חדד. הייתי רוצה שזה יקרה בהדרגתיות. אבל עזבי, תכתבי שאני זמר בן זמר. חלאס, לא מתבייש יותר. אני אהיה ביישן בהכל חוץ מבמוזיקה".
אוקי, אני אשתדל.
"תודה".
תודה לך.
"עוד הפעם 'תודה לך?'".
צילום: יונתן בלום | ע. צלם: מירב האן | סטיילינג: פיני זומר ל״סולו״ | איפור: ספיר ורובל | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: ג׳קט צהוב ונעליים - ZARA, חולצה ומכנסיים - פול אנד בר, צמידים - Jackie O, לוק 2: חולצה תכלת ונעליים - ZARA, מכנסיים - קסטרו, צמידים - Jackie O, לוק 3: חולצת פסים - פול אנד בר, ג'ינס- רנגלר, נעליים - ZARA לוק 4: חולצה - קסטרו, מכנסיים + נעליים - מניה ג׳ינס, צמידים - אוסף פרטי, לוק 5: חולצה - פול אנד בר, מכנסיים - ZARA, צמידים - אוסף פרטי
התמונות צולמו בחנות 'כלי זמר', סניף דיזינגוף סנטר