קשה להפריד בין נופר סלמאן של החיים האמיתיים לבין טופז בדש, הדמות שהיא מגלמת בסדרה "היורשת" (יום ראשון בקשת 12). שתיהן נערות עם גוף קטן וחוצפה גדולה שנולדו למסלול חיים סיזיפי, כזה שאין בו גרם אחד של תהילה, אבל בורכו בקול שהוא מתת אל, קול שממיס את העולם ומטיס אותן לחיים אחרים. סינדרלה, גרסת הים התיכון.
אבל הדמיון הזה לא מסתכם בביוגרפיה, אלא גם בקווים העלילתיים הנוגעים בקשיים של אישה צעירה העושה את צעדיה הראשונים בעולם המוזיקה. אחרי שהשתתפה ב"הכוכב הבא" ועזבה את טדי הפקות מצאה עצמה בסוכנות חדשה, כשהיא כלואה בחוזה כובל ובניהול חונק. "אנשים לא מבינים שמה שרואים בסדרה – ככה זה באמת", אומרת סלמאן, "ככה נראים החיים של זמרות צעירות. הן מתמודדות בדיוק עם הקשיים שרואים בסדרה. בזמן הצילומים נסרין סיפרה לנו שמישהו פעם שבר לה בקבוק על הראש בחפלה. זה אמיתי לגמרי, וההתמודדות מאוד מאוד קשה".
חווית את זה בעצמך?
"אני אולי שייכת לתקופה שיש בה קצת יותר מודעות. אבל בהתחלה פחות ידעתי מה קורה, לא ידעתי שמגיע לי יותר. בהתחלה את מרגישה שעוטפים אותך, אבל אז את מבינה שהחוזים נורא דרקוניים. יש כאן עניין של לחתום חוזה עם בן אדם. זה לא לקנות בניין, יש כאן רגשות. ראיתי את המוזיקה שלי אחרת, אבל יש עוד אנשים שמחליטים, אנשים ששמים עלייך כסף. כדי להשתחרר מזה צריך מישהו שיקנה אותך״.
קנו אותך בכסף?
״כן, כדי להוציא אותי מחוזה. כל זה קרה תוך כדי שהסדרה מצטלמת. למדתי מלא תוך כדי הצילומים, למשל למי שייכים המאסטרים (הקלטות המקור – ל"ש). לא ידעתי בכלל שזה משהו שאני אמורה לקבל עליו כסף. פתאום אני קולטת שמה שקורה בסדרה בכלל לא רחוק ממה שקורה לי במציאות״.
זה נשמע מופרך.
״אין מה לעשות, שמים כסף עלייך, אבל דברים לא מסתדרים. הם לא ראו את מה שאני רואה. אני גם כותבת את השירים שלי, ויש לי משהו שאני מדמיינת שצריך לקרות. ואם הצד השני – שהוא לא פחות מחצי מהעסק שלי – לא רואה את אותו הדבר, יש קצרים מטורפים״.
אז מה למדת מהסדרה?
״להיות נאמנה לעצמי, להצליח להביא את הכי קרוב לגרסה הזאת שאני מדמיינת ולא לקחת את עצמי לאן שהם רוצים, אלא להביא אותם אליי, למה שאני רוצה, לחלומות שלי״.
אילו תגובות את מקבלת על הסדרה?
״התגובות על המוזיקה ממש טובות, ועל המשחק אומרים הרבה שזה נראה כאילו אני משחקת את עצמי. זה די נכון, טופז היא בול אני בגיל 14: ילדה עם פיוז קצר שמתפוצצת מכל דבר, אבל שרה מהמקום הכי טבעי״.
רק חיפשתי הזדמנות לשיר
סלמאן, בת 22, נולדה ועדיין גרה בראשון לציון. היא האמצעית מתוך שלוש בנות, בת לאב ספר ולאם שעזבה קריירה בהנהלת חשבונות ועברה לעבוד כסייעת בגן ילדים כדי להספיק לארוחות הצהריים של נופר ושתי אחיותיה. "לא גדלנו בווילה, אבל לא היה חסר לי כלום אף פעם", היא אומרת. ״אבא שלי עצמאי ועבד מאוד קשה כדי להיות ספר, ולי תמיד הייתה שאיפה לא לקחת מההורים שלי כסף אלא להצליח בתחום שלי ולהרוויח. אבל הם תמיד היו שם לתת לי גב״.
סלמאן תמיד אהבה לשיר. "רק חיפשתי הזדמנויות״, היא צוחקת, ״הייתי מאלו שמגיעות למלון באילת וישר מחפשת את הבמה והמיקרופון, ויאללה מי מחבר אותי ואני מתחילה לשיר״. רק כשהגיעה לחטיבת הביניים והתבקשה לכתוב שיר על חלל צה"ל לטקס יום הזיכרון הבינה שזה הייעוד שלה בחיים, ובתיכון החלה גם להתפרנס מהקול כשעבדה כמלצרית מזמרת (״זה לא שהייתי מסתובבת עם מגש ושרה. בסוף המשמרת היינו יכולים לעלות לבמה ולשיר״). שם, בין שֵׁרוּת לשירה, מלהק של "הכוכב הבא" צד אותה לעונה השלישית. ״לא חשבתי שאני בשלה, אבל רציתי מאוד כבר להיות שם, אז הלכתי. הכנתי שיר של ברונו מארס, אבל ברגע האחרון יואב צפיר הציע לי להחליף לשיר מזרחי, אז שרתי את ׳הגורל הזה׳״. זה הביא את סלמאן כל הדרך אל הגמר, שם הפסידה לחובי סטאר. "נהניתי מאוד מהחוויה", היא אומרת, "מזה שאנשים אשכרה שומעים אותי שרה".
ומה קרה אחרי הגמר?
"בטדי שמרו עליי מאוד, וכבר יום אחרי הגמר ארגנו לי פגישות עם יוצרים כדי להבין מה הקו שלי. התחלנו להקליט ולהוציא שירים. לבסוף החליטו לשחרר אותי. הייתי מאוד מאוד צעירה, לא ידעתי מה אני רוצה. הייתי צריכה לדשדש באפלה״.
הרגשת כישלון?
״באותה תקופה כן. התבאסתי שאני לא מצליחה להביא את עצמי כמו שהייתי רוצה. עשיתי בגרויות, המשכתי לעבוד במלצרות, עד שבערך חצי שנה אחרי 'הכוכב הבא' פגש אותי מאור זגורי ואמר שיש לו הצגה – 'זה אני' – והוא חשב עליי לתפקיד הראשי. בינתיים השתתפתי ב'מלכות' של הוט, וכשהמחזמר עלה כבר הרגשתי שזהו, מצאתי את המקום שלי״.
חשבת אולי להיות רק מבצעת? יכול להיות שזה היה מקל על הדרך שלך?
״אני אוהבת לקבל שירים שהם מיד להיטים, אבל אני נהנית יותר לכתוב. אני מעריצה אומנים שכותבים את האומנות שלהם, כמו דודו טסה או טונה. אלה אנשים שלא ראיתי ראיונות שלהם, לא דיברתי איתם, אבל אני מרגישה שאני מכירה אותם רק מלהקשיב להם. זו ההשראה שלי״.
אני אוהבת נשים, מה הסיפור?
סלמאן עוררה עניין מרגע שלוהקה לתפקיד הראשי ב"היורשת" על ידי היוצרים עומר טובי ואורי סלעי, אבל רמת העניין סביבה זינקה בערב הפרמיירה, עוד לפני שהסדרה עלתה על המסך. במהלך ריאיון ל"ערב טוב עם גיא פינס" נשאלה סלמאן אם היא בזוגיות, ענתה "כן", ואז הוסיפה בנונשלנטיות: "עם אישה". סלמאן הפכה באותו רגע לזמרת המזרחית הראשונה שמצהירה על היותה לסבית – אבל גם היום היא לא מבינה מה העניין בזה. "אני לא לוקחת את זה כזה ברצינות", היא אומרת. "יאללה, אז אני אוהבת נשים, אז מה? מה הסיפור?".
זה לא סיפור?
"אנחנו הופכים את זה לסיפור. ברגע שילד או ילדה שרוצים לצאת מהארון יבינו שהם לא צריכים להתמודד עם משהו גדול, יהיה להם קל יותר".
אבל עדיין יש היום קושי לעשות את זה.
"נכון. לפני כמה שנים הייתי לוקחת את זה אחרת. אבל זה כי היו לי אנשים סביבי שאמרו 'תשמעי, זה לא מתאים, את לא יכולה לשיר לנשים, לא יאכלו את זה במוזיקה הזאת'. הקלטתי שיר שכתבתי לאישה, והסטייליסט שלי איתי בצלאלי אמר למנהל שלי ׳תן לה להוציא את זה ככה, תראה איך שומעים אותה פה׳. אבל המנהל אמר ׳עוד לא, זה לא הזמן׳".
מה עשית?
"השארתי את השיר כמו שהוא, אבל שיניתי מנקבה לזכר. הוא כל הזמן אמר 'עוד מעט', ואני נותנת עוד זמן, אבל מרגישה לא כנה, שהקהל שלי לא רואה אותי כמו שאני. ואז הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה שישאלו אותי, שמישהו יתעניין בחיים שלי, אומר לו שאני לסבית״.
הכנות השתלמה.
״הקהל היום רוצה לראות אותך כמו שאת באמת. הוא לא אוכל חארטות. ואני שמחה שעשיתי את זה, גם בשבילי וגם בשביל עוד חבר׳ה שרוצים אולי לעשות זה ומפחדים״.
את פחדת?
״לא. אבל הרגשתי שאין לי עם מי לעבוד. שאלתי את עצמי אם לנסות לבנות את הקריירה בלי לצאת מהארון. בכל זאת, הם אמרו שזה לא בריא לקריירה שלי. אבל אני רק רוצה לרגש. ואם אני שרה ויש אופציה להיות יותר קרובה למי שאני ולהיות יותר מרגשת, אבל אני לא יכולה, זה מבאס".
אם מישהי תתחיל איתי זה יהיה מוזר
סלמאן הייתה בת 15 כשהבינה שהיא נמשכת לנשים. "הייתי באילת", היא מספרת, "פגשתי שם מישהי ונהיינו חברות. ואז ראיתי שהיא נישקה את אחותה הקטנה באוזן והבנתי שאני נמשכת אליה. נכנסתי לחדר ובכיתי לאלוהים, למה אני לסבית, למה הוא עושה לי את זה. ואז הבנתי שאני מאוהבת בחברה הכי טובה שלי מראשון לציון. הבנתי שלא הודיתי בפני עצמי, שהמשכתי לצאת עם גברים כדי שאולי אצליח להתאהב בגבר, אבל הייתי מאוהבת בה. ואז הכרתי בעבודה חדשה אנשים מהקהילה, ופתאום מישהי התחילה איתי. אחרי חצי שנה כבר התחלתי להסתובב בקניון וללבוש דברים שאני אוהבת, ולא דברים שהחברות שלי אוהבות רק כדי להיות כמוהן״.
מה זה אומר?
״הייתי מסתובבות עם תיקים מזויפים של שאנל ועקבים, אני הייתי כמו טופז מהסדרה ברמות. מלא תחפושות על תחפושות, מנסה להשתלב, אבל לא באמת מאושרת, לא שלמה עם עצמי. ואז הלכתי לצד השני הארדקור: שמתי כובעים, ג׳ינסים בויפרנד כבדים, חולצות ענקיות. עכשיו אני במקום טוב באמצע, אני מבינה שיש גם דברים יפים בנשיות שלי״.
איך יצאת מהארון מול ההורים?
״בגיל 16-17 הייתה לי בת זוג, ואימא שלי שאלה אותי ׳למה את חברה כל כך טובה של מלא בנות והן ישנות אצלך כל יום? את אוהבת נשים?׳. אמרתי לה שכן, והיא הייתה בהלם. אמרתי 'מה את מופתעת? את שאלת, כנראה שזה עבר לך בראש'. היא סיפרה לאבא שלי, והוא היה אאוט, התעלם ממני שבוע, היה קשוח בבית. ההורים שלי אולי מתקופה אחרת, אבל הם נורא רוצים להיות פתוחים. אז אבא שלי דיבר עם מישהי במספרה שהבן שלה יצא מהארון, והיא אמרה לו שזה לא משנה, העיקר שהילד שלה יהיה בריא ומאושר. ובשנייה אחת הוא ראה את הדברים אחרת. הוא אמר לי ׳אני אוהב אותך, הכל בסדר, רק תהיי מאושרת׳. הייתי בטוחה שהוא בא לשלוח אותי לרב׳״.
מה, לטיפולי המרה?
״כן. עדיין, אנחנו מראשון, זה לא הכי לגיטימי. הוא הפתיע אותי בטירוף. ההורים שלי השראה עצומה, הם גם גרמו לי להרגיש בנוח עם בנות זוג ליד סבא וסבתא שלי. הם לימדו אותי שברגע שאתה לא מתבייש במי שאתה, אחרים מתביישים להיות במקום שלא מקבל את זה״.
ומה עם החברה שהיית מאוהבת בה? התוודית בפניה?
״כן, ואז הפסקנו להיות חברות. אמרתי לה דברים קשים, שהיא לא חברה כזאת טובה, היא נהנית מזה שיש חברות לא שווה. הייתי מחזרת אחריה וזה היה לה נוח, וכשסיפרתי לה שאני בעצם מאוהבת בה, אמרתי לה שזה בסדר ואולי אפילו עדיף שלא נהיה חברות יותר״.
אילו תגובות קיבלת על היציאה מהארון אצל פינס?
״קיבלתי המון תגובות ממעריצות שאני מדברת איתן באופן קבוע. כתבו לי ששחררתי אצלן משהו, שהן פתאום מרגישות יותר טוב עם עצמן – בלי קשר לנטייה מינית, רק על זה שאני נלחמת להיות מי שאני. היו גם תגובות אחרות, אבל אלה אנשים מסכנים, למה שאקח אותם ללב?״.
היציאה הפומבית מהארון עברה בהצלחה, אבל דווקא הזוגיות לא שרדה. "כמה ימים אחרי הפרמיירה נפרדנו", מספרת סלמאן. "זה לא הסתדר. המראיינת הזהירה אותי מסינדרום מלכת היופי ואז לא הבנתי מה זה. לא נפרדנו בגלל הפרסום, נפרדנו כי כולם פתחו לי עין".
היא שברה לך את הלב?
״לא. כאילו כן, קצת נשבר לי קצת הלב, אבל התגברתי. היא לא הצליחה להכיל את התקופה הזאת, אפילו לא מבחינת לוחות זמנים. היא בן אדם נורא אישי ואני בדיוק הייתי בחוץ, הכי בחוץ, והיא קצת נבהלה מזה. אז שיחררנו״.
עכשיו את בדייטים? באפליקציות?
״קצת בדייטים, כשיש זמן, אבל אין לי עניין להכיר מישהי באינסטגרם. אני צריכה לראות, זה עניין של מבט נכון ואני ניגשת לעניינים, כשאני מרגישה כימיה פיזית״.
איך את מתחילה עם נשים?
״ישר ולעניין. אם יש מישהי שמסקרנת אותי אני מתחילה איתה, אין לי את הפחד אם היא סטרייטית, אם היא בעניין. ראיתי חיבור? כנראה שלא ראיתי אותו סתם. כיף לי להתחיל. אם מישהי תתחיל איתי זה יהיה לי מוזר״.
בפנים אני מרגרינה
הערבים של סלמאן הולכים להיות עמוסים מאוד בזמן הקרוב גם בלי דייטים. השבוע עלתה בהפקת התיאטרון הארצי גרסה חדשה ל״סאלח שבתי״, בבימויו של צדי צרפתי האגדי ובכיכובו של איציק כהן, שסלמאן מגלמת את בתו חבובה. במקביל היא עובדת על אלבום חדש, והפעם מתכוונת לשיר על אהבה לאישה. ״זה מה שתמיד רציתי״, היא אומרת באושר, ״זה ניצחון קטן, כי הניהול שלי עכשיו מרגיש הכי נכון. הסוכן שלי רוברטו כל הזמן אומר לי: תעשי מה שאת צריכה, אני שלך ומאחורייך. אני מרגישה ששומרים עליי״.
הכוכבות לא מסנוורת אותה. לעוברי אורח שניגשים אליה בבית הקפה ואומרים לה "יש לך קול מהמם" ו"את שרה מדהים" היא מקשיבה בנימוס, מהנהנת, מודה, לא עושה עניין. היא עדיין גרה בבית הוריה, ואין לה תוכניות לעזוב בקרוב. "יש לי את הקומה שלי, עם אולפן וחדר, סבבה לי", היא מסבירה. "״דווקא התקופה הזאת חיברה אותי מאוד לראשון, לחברים, להורים, לאחותי הקטנה. אני לא ממהרת לעזוב את הבית כי אחותי בת שש, ואני גם ככה מרגישה שאני לא רואה אותה מספיק. היא גם תהיה בתחום לדעתי".
השירה זה מהבית?
״הסבא הטורקי שלי היה שר תמיד. היית נכנסת אליו הביתה ורואה אותו על הספה בוכה, שר בטורקית מול הטלוויזיה. אני עיראקית, טריפוליטאית, טורקיה ופרסייה. כל השעירים״.
נתקלת בקיפוח כמזרחית?
״זה לא שאני לא רואה קיפוח, אבל מעולם לא הרגשתי את זה כלפיי. אני מאוד שמחה שהסדרה הביאה את המוזיקה המזרחית לפריים טיים, אני חושבת שצריך לתת לה הרבה יותר מקום. יש לה קהל עצום והיא פה כדי להישאר, זו מוזיקה עם נשמה וכל כך הרבה רבדים״.
את נראית מאוד לוחמנית, אבל מה קורה בפנים?
״אני מרגרינה בפנים. נו, אני אומנית מיוסרת. אני חוזרת הביתה ורק אז מעכלת דברים. חשוב לי להיות בן אדם עם רגליים על הקרקע, למרות שזה קצת קשה בעולם הזה. היה לי קשה להבין איפה אני מוצאת את עצמי ומה אני: שחקנית, זמרת. החיפוש מאוד קשה״.
את רואה את עצמך כפמיניסטית?
״אני חושבת שהייתי שוביניסטית. הרגשתי שאני צריכה להיות הגבר. הייתי מתלבשת ומדברת כמו גבר שוביניסט, אין סיכוי שנותנת לבחורה לשלם בדייט. ואז הבנתי שאני אישה שרוצה להרוויח כסף, כמו שאני רוצה שבת הזוג שלי תרוויח כסף ותגשים את עצמה. שזה שאני נמשכת לנשים לא אומר שאני צריכה להיות גברית. שזה בסדר פשוט להיות מי שאני: אישה חזקה מהדור החדש שלא מחפשת רק להתחתן ולהקים בית. מצאתי אמצע. אני עדין מפתחת ומבינה דברים, ובעיקר לומדת שככל שתהיי יותר אמיתית, ככה תרוויחי יותר מכל דבר בחיים״.
צילום: רותם לבל | סטיילינג: קורין סוויד | מאור הילל | שיער: עמנואל | הפקה: רותם פנחס