המסך של מהדורת החדשות המרכזית פוצל בגלל שני אירועים שהתרחשו ב-26 באוגוסט 2021. בצד אחד הופיע הבית הלבן, שם עמד להתקיים מפגש פסגה (שהתעכב, ובסופו של דבר נדחה ביום) בין הנשיא ביידן לבין מי שהיה אז ראש הממשלה, נפתלי בנט. בצד השני נראה כלא גלבוע, שמתוכו עמד האסיר המפורסם ביותר בישראל לצאת למעצר בית.
רומן זדורוב שוחרר לאחר 15 שנות מאסר, בעקבות ההחלטה לערוך לו משפט חוזר בפרשת רצח תאיר ראדה. בית המשפט קיבל את ההחלטה לאחר שעורך דינו של זדורוב הציג ראיות חדשות, ובהן טביעת עקב על מכסה האסלה בתא השירותים שבו נרצחה ראדה. בדיקות מעבדה הראו שהטביעה אינה שייכת לזדורוב; נכון להיום, זהותו של מי שהותיר אותה אינה ידועה.
זדורוב שוחרר בתנאים מגבילים: נאסר עליו לצאת מביתו מלבד לצורך התייעצות עם עורך דין או לדיונים בבית המשפט, נקבע שזרים אינם רשאים לבקר אותו, ואזיק אלקטרוני הותקן על רגלו. ולמרות המגבלות, מרגע שיצא מהכלא ובמשך שנתיים, ברהנו טגניה ליווה אותו לאורך משפטו. שום עיתונאי אחר לא זכה להתקרב כך לזדורוב.
כדי לא להפר את התנאים המגבילים, כתב הפלילים וצוות הצילום של חדשות 12 נאלצו לחשוב מחוץ לקופסה. "יכולתי להיפגש עם רומן בבית המשפט, אבל שם אי אפשר לנהל שיחה אינטימית והזמן קצוב", מספר טגניה. "גם לבית שבו הוא נמצא במעצר לא יכולתי להיכנס, אז הייתי נוסע איתו המון – מקצרין לנצרת (שם התנהל המשפט החוזר – י"פ), מקצרין לתל אביב, כשרומן נסע להתייעצויות עם עורך הדין שלו, ובבתי המשפט".
פתרון יצירתי נוסף שמצא טגניה היה שימוש בחצר הבית שבו העביר זדורוב את מעצרו. "זאת חצר קטנה שרומן מגדל בה ענבים ותפוזים, והיא מוקפת בחומה יותר גבוהה ממני, אז הביאו לי שרפרף לעמוד עליו. רומן היה יוצא לחצר, לפעמים סוחט מיץ ענבים או תפוזים, תלוי בעונה, ולפעמים המשטרה הייתה מגיעה כי הוא התקרב יותר מדי לחומה וזה גרם לאזיק האלקטרוני לצפצף. רומן היה אומר לי, 'אתה רוצה להחזיר אותי בכוח לכלא?'".
ולפעמים היה קורה שזדורוב היה עוצר את הכל ושואל את טגניה: "אתה מאמין לי?".
על זה היה משיב העיתונאי תמיד: "אני לא יודע".
אתה באמת לא יודע?
"לאורך כל הזמן הזה אני לא מפסיק לשאול את עצמי, מול מי אני יושב – רוצח אכזרי או אדם חף מפשע? כי כשאני רואה אותו, אני רואה גם את הגופה של תאיר, את הגרון השסוף שלה. אני צולל לתיקים, עוקב אחרי הדיונים וכל הזמן מתלבט".
ואיך זדורוב היה מגיב על התשובה שלך?
"היא אכזבה אותו, אבל זאת האמת. ואני יכול להגיד שבכל הכבוד לפרשנים שיש להם את כל התשובות, אני – גם אחרי שליוויתי את רומן במשך שנתיים – עדיין אומר שאני לא יודע".
כולם בקצרין ידעו שמחפשים את הילדה
ביום חמישי הבא, 30 במרץ, שוב יעשה זדורוב את דרכו מקצרין לבית המשפט נצרת – ככל הנראה בפעם האחרונה. שלושת שופטי המחוזי יקראו את הכרעת הדין במשפטו של מי שהורשע כבר פעמיים ברצח תאיר ראדה ב-6 בדצמבר 2006, בתא שירותים בבית הספר בקצרין. פרשת הרצח שהסעירה את ישראל יותר מכל פרשה אחרת בזיכרון הקולקטיבי עומדת להסתיים, וכל החלטה – זיכוי או הרשעה – תהיה דרמטית. טגניה יהיה שם לצילומים הסופיים שיתחמו את סדרת הכתבות שלו, "גרסת זדורוב"; הפרק הראשון בסדרה ישודר ביום ההכרעה במהדורה המרכזית של חדשות 12.
טגניה בן ה-41 החל לעבוד ככתב בחדשות ערוץ 2 בשנת 2008, כשנתיים לאחר הרצח בקצרין. "בעשור הראשון שלי בחדשות לא התעסקתי בסיפור הזה, לא הכרתי את התיק ולא סיקרתי אותו", הוא אומר. זה השתנה ב-2018, כשעורך דינו של זדורוב, ירום הלוי, כינס מסיבת עיתונאים. "ירום סיפר על שערה שנמצאה בזירה ושה-DNA שלה יכול להוביל לרוצח (מדובר ב-DNA מיטוכונדריאלי, שיכול ללמד על התאמה פוטנציאלית לעשרות אלפים במקרה הטוב, ולמיליונים במקרה הפחות טוב –י"פ). התגלית הזאת עוררה סערה ציבורית ונוצר עניין מחודש בסיפור, וגם אני נסחפתי", מספר טגניה.
לאחר שלמד את התיק לעומקו, טגניה הגיע למסקנה שאין לזדורוב שום סיכוי. "אמרתי לירום, 'לא יודע מה לקחת, אבל אתה הוזה. אני קורא את הכרעות הדין – פעמיים במחוזי ואחת בעליון – ואין לך כלום'. מבחינתי באותה העת אני בטוח שזדורוב הוא הרוצח, אבל אני מכיר את ירום 12 שנה ויודע שהוא לא היה לוקח את התיק אם הוא לא היה מאמין בו, הוא לא אחד שיסכן את המוניטין שלו. אבל בשביל לשכנע את העליון לעשות משפט חוזר, הוא היה חייב להראות שיש סיכוי לזכות. את זה אפשר לעשות באמצעות ראיה חדשה, או להוכיח שהליך החקירה או המשפט נעשו שלא כחוק".
ובסופו של דבר הלוי מצא דרך.
"לפני שנתיים הוא מתקשר אליי ואומר שיש לו ראיה פורנזית, שהוא לא יכול לדבר על זה בטלפון ושאני חייב להגיע למשרד שלו. אני מגיע והוא מראה לי וידאו של הרצאה שהעביר בזום ד"ר חן קוגל (מנהל המכון לרפואה משפטית – י"פ) לסטודנטים באוניברסיטת תל אביב. אני לא מבין מה הוא אומר שם, וירום מסביר לי עד שאני מבין: קוגל אומר בהרצאה הזאת שגופה יכולה לדמם רק כמה דקות לאחר המוות. סטודנט שואל אותו אם זה נכון גם במקרה של תאיר ראדה, וקוגל לא רוצה להתייחס לפרשה הספציפית, אבל אומר בכלליות שניתן להסיק את המסקנה הזאת גם במקרה הזה".
כלומר, בעניין טביעת הנעל.
"כן. היא לא הייתה של זדורוב, והפרקליטות הציעה את תזת 'המחלץ האלמוני' – מישהו שהיה שם אחרי הרצח ולפני שהגופה נמצאה ראה את תאיר בתא, ניסה לחלץ אותה ונמלט. בית המשפט קיבל את הטענה הזאת, למרות שההגנה אמרה שזה לא הגיוני, כי כולם בקצרין ידעו שמחפשים את הילדה ואין מצב שהמחלץ האלמוני הזה לא יגיד שמצא את הגופה. מבחינת ירום, דבריו של קוגל בהרצאה היו בסיס למשפט חוזר כי תזת 'המחלץ האלמוני' לא יכולה להתקיים. על טביעת הנעל היו טיפות דם, ולא יכול להיות שהן לא נקרשו לאור העובדה שתאיר מתה מאיבוד דם וחלפו שעות עד שנמצאה בתא. אבל אז ירום אומר לי, 'אתה לא יכול לפרסם את זה לפני שאגיש את זה לבית המשפט'".
לאחר המתנה מורטת עצבים לאישור לפרסם ("אני יושב ומחכה וכוסס ציפורניים"), טגניה שידר את הידיעה הבלעדית על ההתפתחות בפרשה. "ואז הגיעה עוד פצצה: השופט חנן מלצר קבע שיש כאן ראיה פורנזית שצריך לדון בה. הייתי בדיון בבית המשפט העליון, ואז הבנתי כמה הסיפור הזה חדר ונגע לכולם. הגיעו אלף מפגינים שעמדו מחוץ לבית המשפט והיה סוער מאוד, שמענו אותם באולם".
זמן קצר לאחר אותו דיון קבע השופט: הולכים למשפט חוזר. עבור טגניה, בזכות הקשר רב השנים שלו עם הלוי, זאת הייתה הזדמנות חד-פעמית להתקרב לרומן זדורוב. אבל בדרך המתינו כמה וכמה משוכות.
חשבתי איך אני מבריח את רומן
כשהתקבלה ההחלטה על המשפט החוזר, טגניה ביקש לראשונה מהלוי גישה ללקוח שלו. "אמרתי לירום, 'אם הוא משתחרר אז אני רוצה ריאיון בלעדי, ואם לא – אני רוצה לראיין אותו מהכלא'".
עד אז לא דיברת עם זדורוב?
"לא באמת. ראיתי אותו בבית המשפט והוא היה זורק לי 'מה נשמע' ו'מה העניינים', כי הוא ראה שאני עם ירום. הוא היה אומר 'אני חף מפשע', אבל עוד לא ראיתי נאשם או מורשע שאומר אחרת".
איפה היית ב-26 באוגוסט 2021?
"בבית המשפט בנצרת. התנהל שם דיון טכני על כתב האישום החדש, דיון ראשון במשפט החוזר וכו'. ממש באותו הזמן, בעליון, השופט אלכס שטיין פסק שזדורוב ישוחרר מהכלא למאסר בית. אני והצוות רצנו לכלא גלבוע, שידרנו משם, ובינתיים קראתי את תנאי השחרור של רומן. היו שם עשרה שמות של אנשים שיכולים לבקר אותו בבית, ואני ניסיתי לחשוב איך אנחנו בכל זאת עושים את הריאיון. ראיתי בווייז שנסיעה מכלא גלבוע לקצרין זה בערך שעה, ואמרתי לירום שכשמגיעים לכלא אני משתלט על האוטו שלו. ביקשתי מהמערכת מצלמות גו-פרו, את המקליט הכי מקצוען וצלם. תכננתי לשבת עם זדורוב באוטו מאחורה כשירום והצלם מקדימה, ואני מראיין אותו תוך כדי נסיעה.
"העניין הוא שהיו שם המון כלי תקשורת, וחשבתי איך אני מבריח את רומן. ביררתי איפה באזור יש חורשה, שלחתי לירום את המיקום ואמרתי לו, 'אתה לוקח את רומן לשם'. כשזדורוב יצא מהכלא כולם עטו עליו, והוא נתן כמה משפטים ונכנס לאוטו של ירום. משם הם נסעו למקום שאמרתי לו, הצוות שלי כבר חיכה שם. בינתיים, כדי להסיח את דעתם של הקולגות שלי – אנחנו הרי מרגלים אחד אחרי השני כל הזמן – נכנסתי לאוטו ונסעתי לכיוון תל אביב. אחרי שראיתי שאף אחד לא נוסע אחריי, שיניתי כיוון ונסעתי לחורשה. כשנכנסתי לאוטו של ירום, אמרתי לו שייסע הכי לאט שהוא יכול. הרבה אנשים שאלו אחר כך למה כל הריאיון ההוא התקיים באוטו, אז זה ההסבר".
באחד מימי הצילום שטגניה זוכר במיוחד, הוא ראיין את זדורוב משני צדי החומה ואז נסע עם אשתו, אולגה, לאסוף את בנם הקטן מגן הילדים. לאחר מכן המשיך טגניה לביתה של אילנה ראדה, אמה של תאיר, מרחק שלוש דקות נסיעה מביתו של זדורוב.
"היה איזה רגע שאמרת לעצמי, 'אתה בתוך סרט'. זאת קצרין, הכל ירוק ושקט, היה חורף ושעת ערב, אני זוכר את הציפורים שרות כשאילנה אמרה לי, 'שיפצתי את הבית, הרסתי את הכל מלבד דבר אחד'. ואז היא מכניסה אותי לחדר של תאיר, שנשאר אותו הדבר, ומראה לי את הנעליים שהיא רקדה בהן במסיבה מהווידאו המפורסם. אני נוגע בנעליים והידיים שלי רועדות. אחר כך, כשהתיישבנו בסלון מול התמונה הענקית של תאיר, אמרתי לאילנה: 'את יודעת מאיפה באתי? מהבית שבו אולי יושב הרוצח של הבת שלך'".
ומה היא אמרה?
"שהיא לא מאמינה שהוא הרוצח, שהמשטרה רצתה לסגור מהר את התיק, שהמשפט הקודם היה מזוהם. אבל היא אמרה גם, 'להרכב הזה אני מאמינה, ואחרי שהוא יפסוק מה שיפסוק, אני אוכל לישון בשקט'.
"אחד הדברים הכי הזויים בשבילי היה לראות בבית המשפט איך אילנה יושבת ליד רומן. זה מישהו שבית המשפט הרשיע אותו פעמיים, ובמשפט החוזר הם יושבים אחד ליד השני גם באולם וגם בהפסקות. היא כל הזמן אמרה לי, 'תפרו לו תיק'".
איך הוא ידע שהילדה לבשה ג'ינס
מי שעקב אחר הפרשה זוכר בוודאי את הסרטונים מהחקירה שבהם זדורוב – שהגיע לישראל רק ארבע שנים לפני הרצח, והחזיק באשרת תייר – מדבר בעברית דלה מאוד. באותו ריאיון בלעדי, באוטו בדרך מכלא גלבוע לקצרין, ניכר שהעברית שבפיו של זדורוב השתפרה מאוד.
מה אתה יכול להגיד על הזמן של זדורוב בכלא?
"הוא סיפר ששמונה השנים הראשונות שלו בכלא היו קשות מאוד. הוא אמר לי, 'בתיק כמו שלי, הרשעה ברצח של ילדה וגם פדופיליה שהלבישו עליי, אי אפשר לצפות ליחס יפה מהאסירים. היו לילות שלא ישנתי כי הייתי בטוח שהולכים לדקור אותי'. הוא לא פירט מה היה, אבל אמר שהשנים ההן היו גיהינום. אחר כך, וככל שעלו שאלות לגבי התיק הזה, היחס אליו השתנה והוא רכש חברים שתמכו בו ולמד עברית".
הדיונים במשפט החוזר התנהלו בעברית, אבל הייתה גם מתורגמנית.
"נכון. שאלתי אותו, 'איך זה שכשנוח לך אתה מדבר עברית מעולה, וכשיש שאלות קשות אתה מסתכל על המתורגמנית? הוא אמר לי, 'אל תשכח שאני למדתי עברית בכלא. זאת לא עברית אקדמית, אפילו לא של חטיבה'".
טגניה מספר שגם לאחר מציאת הפתרונות לעבודה במגבלות מעצר הבית, הראיונות עם זדורוב פוצצו לא פעם. "הקמנו אולפן מאולתר במשרד של ירום, כי לא היה לנו מקום אחר לראיין אותו בו, ומיד זה התפוצץ עד כדי כך שירום רצה לבטל את הכל".
אילו שאלות היו נפיצות?
"למשל כששאלתי את רומן למה הוא לוחש כשהוא מספר למדובב על הרצח, אבל מדבר בקול כשהוא טוען שהוא זכאי. או כששאלתי איך הוא ידע שהילדה לבשה ג'ינס, שהיא לא בלונדינית. ירום היה קופץ בשאלות כאלה ואומר לי 'אתה מטעה אותו', ואני הייתי עונה לו שזה לא אני אומר, אלא שלושה הרכבים של שופטים. כשהכרתי את רומן, את הרקע שלו, הבנתי גם שהוא היה בעמדה הכי חלשה – לא אזרח המדינה, תלוי בחסדיה – ואתה אומר לעצמך, אולי הדברים האלה באמת השפיעו עליו וגרמו לו להודות במה שלא עשה. אבל אז אתה חושב גם, איך אפשר להודות שרצחת ילדה?".
איך באמת?
"הוא טוען שהוליכו אותו לשם, ובמהלך המשפט החוזר התרשמתי פעם שהשופטים מאמינים לו, ופעם שלא".
טגניה תיעד בשנתיים האחרונות גם את בני משפחתו של זדורוב ואת הדינמיקה ביניהם לבין תושבי קצרין. "אולגה זדורוב היא אישה חזקה מאוד. מגדלת שני ילדים לבד, עובדת במכירות במפעל קרטונים. והיא סיפרה לי שבהתחלה היא פחדה לצאת מהבית, החליפה מקומות עבודה כי לתחושתה היא הסתובבה עם אות קין והיא חששה מהתגובות. היא סיפרה איך גוננה על הילדים שלה, שאף אחד לא יידע מי האבא שלהם. היא אמרה, '15 שנים אני משכימה כל בוקר, מטפלת בילדים. עכשיו לפעמים אני שומעת את רומן והבכור רבים, כי הילד לא רוצה לקום לבית הספר, ואני מחייכת וממשיכה לישון. שהוא יעשה את העבודה'".
איך התרשמת מהיחסים של המשפחה עם תושבי קצרין?
"העיר הצטיירה בתקופה הרצח כמקום שיש בו מתח עדתי בין מזרחים לעולים מרוסיה, אבל כשהסתובבתי עם אולגה נראה שקצרין של היום חפה מהנגע הזה. בסופרמרקט היחיד בעיר ניגשו אלינו אנשים מכל הסוגים וכולם אמרו לי, 'שמע, הוא חף מפשע, תפרו לו תיק כמו שתפרו לביבי'. התיק הזה מעורר אמוציות דומות, ואם זדורוב יורשע שוב, המאמינים בחפותו ימשיכו להאמין בחפותו".
למה לדעתך אין יותר תחושה של מתח עדתי בקצרין?
"בגלל המשפט החוזר, בגלל הרשתות החברתיות שלא היו אז ושהציפו דברים שהציבור לא ידע עליהם. מתחילות לצוץ כל מיני שמועות על כת השטן שהסתובבה בעיר, על איזה סוחר סמים שהיה בקשר עם תאיר, פתאום זדורוב חוזר בו מההודאה ואומר שאיימו עליו. זה עורר את אי-האמון של החברה במערכת המשפט, ומאז אנשים מכל גוני הקשת עסוקים בתיק הזה. אני נזכר עכשיו בבעל מסעדה מתל אביב ששם כמה מאות אלפי שקלים ערבות שהיו חסרים למשפחה. הוא היה מגיע לבית המשפט, יושב בדיונים. הוא לא הסכים להתראיין, רק אמר שהוא מרגיש שנעשה עוול לזדורוב".
אחד ההיבטים הטרגיים בפרשה הוא סיפור לידתו של לאון, בנו הבכור של זדורוב, שבא לעולם קצת פחות מחודש לפני שאביו נעצר. "היחסים שם בין כולם לא פשוטים, ועניין הילד הגדול כואב לרומן במיוחד", מספר טגניה. "רומן אומר לי, 'במקום שאני אלמד אותו דברים על החיים, הוא מלמד אותי דברים פשוטים, טכנולוגיה שאני לא מכיר בכלל – טלפונים, אפליקציות, איך להריץ סרט קדימה ואחורה. אני צריך להיות אבא, ולפעמים אני אבא כועס, אבל אז אני אומר לעצמי שהרי לא חינכתי אותו, איזו זכות יש לי לכעוס עליו עכשיו, ואם אני בכלל דמות אבהית'. זאת אחת המורכבויות שעולות בסרט: איך רומן זדורוב מתרגל להיות אבא לבן 16".
ריאיינת את הילד?
"כן, לאון לקח אותי למקום שהוא היה מתבודד בו, גן ציבורי מטופח שרואים ממנו את הכנרת. שם הוא סיפר לי שהוא זוכר את הביקור הראשון שלו בכלא, כשהיה בן 4 או 5. הוא זכר את הרעש של טריקת הדלתות ואיך פגש את אבא שלו ואחר כך אמר לו 'ביי ביי'. הוא ילד מופנם, ומדהים איך הוא התמודד עם כל הסיפור הזה כשכמעט אף אחד סביבו לא יודע מי זה אבא שלו. אבל עכשיו כבר יודעים. הרי ראו אותו בשחרור".