שלושה דברים ממלאים את הלו"ז של אלי פיניש עד אפס מקום: הצילומים ל"ארץ נהדרת" שעונתה החדשה וה-19 במספר תעלה בערוץ 12 ביום רביעי הקרוב, הגלישה על הלונגבורד שלו ומשפחתו. כשהוא לא מבלה עם קיציס והחברים על הסט או ממלא את תפקיד הפרזנטור של אפליקציית ביט מבית בנק הפועלים, הקומיקאי האהוב בישראל הוא אבא במשרה מלאה לשני ילדים.
רגע לפני שהחיקויים של זופר אבדיה, אל פצ'ינו ויאיר לפיד יתעוררו לחיים, ישבנו עם פיניש לשיחה חצי רצינית-חצי מצחיקה וגילינו איך הוא מעביר את השעות הארוכות בחדר האיפור, האם להומור יש קווים אדומים בעיניו ומה הסיבה שהוא לא אורז עכשיו את הגלשן ונוסע לטיול החלומות שלו בהוואי.
- באיזה גיל ידעת שתהיה קומיקאי?
"אי שם ביסודי. לא ידעתי אם אהיה קומיקאי אבל הרגשתי שאני מצחיק, זה היה חזק ממני, כמו דחף - זה כמו כלב שמגרד באוזן או מלקק את הביצים". - עד כמה זה מלחיץ שתמיד מצפים ממך להצחיק?
"פעם זה הלחיץ אותי יותר, היום פחות. כל ציפייה מכל סוג שהיא יוצרת לחץ, אבל אני בסדר עם זה, מתמודד לא רע בכלל. כשזה ברחוב או במפגשים חברתיים למדתי להיות בצ'יל שלי, אבל על הבמה זה אחרת. אנשים קנו כרטיס, לקחו בייביסיטר, הקדישו ערב. זאת ציפייה פלוס השקעה - ואז הלחץ עולה, אבל ככל שהלחץ עולה ככה גם התוצאה תהיה טובה יותר". - אתה אדם מוכר מאוד - אבל מה הדבר שאנשים בכל זאת לא יודעים עלייך?
"שהתחביבים שלי הם לפתוח קופסאות שימורים ולנהוג הפוך". - אם לא היית שחקן וקומיקאי, לאיזה מקצוע היית מתגלגל?
"לא רואה את עצמי בשום מקצוע אחר, אבל אם אני חייב לבחור, אולי משהו בתחום התנועה והרוח. פעם, כשדמיינתי שאעבור לקוסטה ריקה, ניסיתי לחשוב מה אעשה שם. בטח הייתי או מדריך לטאי צ'י או מעצב חללים ואתרי ספא. מדליק אותי לעצב זולות, להיות מה שנקרא 'אדריכל אווירה'. הייתי מגיע למקום מסויים ורואה מה צריך להוסיף שם כדי ליצור אווירה". - איך האבהות שינתה אותך?
"האבהות משנה אותך בזה שאתה פשוט זז הצידה וחושב על הילדים שלך לפני על עצמך. עד שהילדים מגיעים אתה הראשון בסדר העדיפויות, אבל ברגע שהם מגיעים הם נהיים במקום הראשון - ברמת הנתינה, ברמת הזמן וברמת הלב. אין יותר את ה'אני' שהבודהיזם מדבר עליו, ה'אני' מתבטל - זה רק 'הם'. האבהות ריככה אותי, פתחה אותי וחיזקה אותי".
"לא רואה את עצמי בשום מקצוע אחר". אלי פיניש ב"ארץ נהדרת"|צילום: מתוך: ארץ נהדרת, קשת 12 - מה היית משנה בדרך שבה גדלת?
"הייתי עושה קרחת מוקדם יותר. הסתובבתי כמה שנים טובות בחוסר מודעות, עם חתול מת על הראש, ולא הבנתי שהייתי צריך להעביר מכונה מהר יותר. רבתי על זה עם האקסית שלי שלא אמרה לי את זה". - אם היית יכול להתעורר בבוקר עם יכולת או תכונה כלשהי שאין לך, מה היא הייתה?
"הייתי רוצה לחזור אחורה בזמן, ללכת להופעות של הביטלס ובוב מארלי ולגלגל איתו שאכטה. הייתי רוצה גם לנסוע קדימה בזמן ולפגוש את הנכדים והניני-נינים שלי. להגיד להם, אני סבא רבא רבא רבא שלכם, אבל כבר כל כך רבא רבא רבא שאני מנותק מכם. לא לבוא אליי ולבקש ממני עניינים, לא לבקש הלוואות או 'תשאיר לנו את הבית שלך'. אני בשלי, עם הלונגבורד, מקומט בן 706. זה הכיף שלי". - אם הייתה לך אפשרות לגלות משהו על העתיד שלך, מה הכי היית רוצה לדעת?
"הייתי רוצה לראות את עצמי בן 87 עם מכנסיים קצרים, קמטים שזופים, גלשן ביד ולשאול את עצמי: 'הכל בסדר? הגעת עד לפה?', וזהו. אפשר בלי לחכות לתשובה". - יש משהו שאתה חולם לעשות אותו כבר זמן רב וטרם הגשמת?
"הייתי רוצה לעשות טיול גלישה בהוואי, מחוף לחוף, ולחיות בקרוואן. זה לא קורה בגלל ענייני החיים. בשביל טיול כזה בהוואי אתה צריך לפנות כמה חודשים מהחיים שלך, ואני לא רוצה ולא יכול לעזוב עכשיו את החיים שלי ואת הילדים שלי לשלושה-ארבעה חודשים". - מה ההישג הכי גדול בחייך?
"ההישג הכי גדול מבחינתי זה שאני אבא. אני עדיין צובט את עצמי וקצת לא מאמין שאני אבא. הילדים הם ההישג הכי גדול בחיי, אבל לא חושב שהם יכולים להגיד את זה עליי. לפחות אני יכול להגיד את זה על עצמי". - מה הזיכרון הכי קשה שלך?
"שני אירועים היסטוריים ששברו לי את הלב - היום שאמא שלי נפטרה והיום שבן זיני וטיילור נפרדו". - מה המשמעות של חברות לדעתך?
"קבלה אמיתית. האיכויות, המתיקות, המרירות, הצחוק, הדיבור, החוצפה - לקבל את הבן אדם כמו שהוא ולהיות שם בשבילו כשצריך, אפילו עוד לפני שצריך. זאת המעלה הכי גדולה בחברות". - מה גורם לך לצחוק מכל הלב?
"הילדה שלי וגם החברים שמצחיקים אותי עד מאוד. כל מה שמפתיע אותי ומגיע בספונטניות מצחיק אותי. אני עדיין מחכה שאצחיק את עצמי, כי זאת השאיפה שלי בחיים - להצחיק את עצמי יותר". - אתה טיפוס של יום או של לילה? מתי אתה הכי חד ופרודוקטיבי?
"זה תלוי בווייב. אם משהו התפתח בלילה ואני באיזה רגע מצחיק ומדליק ויש טירוף ואווירה, אז לילה. אם זה קורה ביום, אז יום. אין משהו חד משמעי, אני לא מאלה שקמים בחמש וחצי בבוקר ונכבים בתשע וחצי". - יש לך אפשרות לאכול ארוחת ערב עם כל אדם בעולם, חי או מת. במי תבחר?
"ג'ים קארי כי הוא יעשיר אותי בשיחות שלנו. השאלה אם הוא היה רוצה לשבת איתי". - מתי בכית בפעם האחרונה ולמה?
"זה יישמע טיפשי או דביק, אבל בכיתי בפעם האחרונה לפני שבועיים, בארוחת ערב משפחתית. התבוננתי בילדה שלי אוכלת וזהו, דמעתי. ירדו לי דמעות של שמחה והתרגשות". - האם יש משהו שאסור להתבדח עליו?
"לא, הכל עניין של רגישות וטיימינג. הומור זה דבר מרפא ומשחרר, צריך פשוט לדעת מתי, איך ולמי. לא צריכים להיות גבולות, אבל כן רגישות. אם תהיה עדין ורגיש בבדיחה היא תעבור טוב. ליהודים יש יותר פריבילגיה מאחרים לצחוק על השואה. חווינו את זה, זה משלנו. לי מותר לצחוק על המשפחה שלי, מותר לי לצחוק על עצמי ולך מותר לצחוק עליי - אבל תדע איך ומתי. ברגע שהצלחת לצחוק על משהו ולשחרר אותו, התחלת תהליך ריפוי וקבלה". - הבית שלך עולה באש. אחרי שהצלת את כל האנשים וחיות המחמד שלכודים בפנים, נשאר לך מספיק זמן כדי להציל פריט אחד נוסף. מה זה יהיה?
"אחרי שהצלתי את הכלב והגלשן שלי, אציל את הטלפון הסלולרי כדי שאוכל להזמין אוכל ולשבת בחוץ יחד עם המשפחה והכלב, עם כמה צלחות של אוכל טוב, ולראות את הבית נשרף. אוכל מול מדורה זה קומזיץ, לא? הייתי מביא גם גיטרה, אפילו שאני לא מנגן בכלל".
"היה לי פעם חלום לעשות את אל פצ'ינו - והגשמתי אותו". אלי פיניש כאל פצ'ינו|צילום: מתוך "ארץ נהדרת", באדיבות ספורט 1 - האם יש לך תחושת בטן לגבי האופן שבו חייך יסתיימו?
"לא, אבל אני אופטימי. החרדות הן לגבי הילדים שלי. אני רק רוצה שהם יהיו בריאים ומבסוטים וזהו, אני יכול ללכת בכיף לקיבינימט. לא בטוח שאני רוצה ללכת לקיבינימט בצורה הרגילה, אני עדיין מתלבט לגבי אופן המוות. הבטחתי לבן שלי שאודיע לו. אני רוצה להיות מתחת לעץ, בטבע, לא בקבר". - מה הקול או הצליל שאתה הכי אוהב?
"את הצחוק של הילדים שלי". - אחרי 18 עונות ב"ארץ נהדרת", איזה חיקוי שלך הוא האהוב עלייך ביותר - ואיזה הכי פחות?
"אני הכי נהנה מהחיקויים שאני מרגיש בהם בנוח ושיש להם שמחת חיים. אני נהנה מאוד מזופר אבדיה כי אני עף שם, יש לי חופש תנועה וחופש לעשות שטויות. אני מצליח לבוא לידי ביטוי". - איזה אדם מוכר שעוד לא זכה לחיקוי ב"ארץ נהדרת", הכי היית רוצה לחקות?
"היה לי פעם חלום לעשות את אל פצ'ינו והגשמתי אותו. חשבתי בהתחלה, אל פצ'ינו ו'ארץ נהדרת' - מה קשור? ואז הוא התחיל לצאת עם מיטל דוהן ואמרתי - אוקיי, יאללה, הנה ההזדמנות. הייתי רוצה לעשות חיקויים כמו דה-נירו או סטאלון, גיבורים שגדלנו עליהם ולא קשורים למציאות שלנו בארץ". - מבין חברי הקאסט של "ארץ נהדרת", אל מי אתה הכי קרוב?
"מריאנו. עם כל הכבוד לקיציס ולאחרים, מריאנו ואני יחד מהתיכון. עם כל האחרים זה בתקופות, לפעמים קרובים יותר ולפעמים פחות". - איך אתה מעביר את השעות הארוכות בחדר האיפור בימי הצילומים?
"כשאנחנו מתראים בחדר האיפור, בחזרות או בצילומי הפרומו, אנחנו ישר צוללים לעומק, דוך. כאילו לא התראינו זה עם זה שנה וחצי. אנחנו 18 איש והיום היחיד בשנה שכולנו מתראים זה בצילומי הפרומו. כמעט ולא יוצא שכל ה-18 משתתפים יחד במערכון אחד". - חושב לרוץ לפוליטיקה בעתיד?
"כל כך לא. לעולם לא". - מה הביטוי שאתה משתמש בו הכי הרבה?
"וואלה (כדי למשוך זמן) ודי, נו (גם כדי למשוך זמן)". - מה הדבר שהכי מדאיג אותך במדינה והיית רוצה לשנות?
"החינוך לסובלנות, אהבת חינם, קבלה של האחר, פשטות, מינימליזם וכבוד. זה הדבר שיבריא אותנו".