השבוע עלתה לאוויר הסדרה "גוף שלישי" בכיכובם של רותם סלע ויהודה לוי. הם מגלמים את אלי ועידו, זוג נשוי שמתמודד עם קשיים להביא ילד לעולם ושמחליט, אחרי שנים של טיפולי פוריות קשים, להגשים את החלום באמצעות אם פונדקאית (בגילומה של גל מלכה). השבוע השניים גם התבשרו כי הסדרה התקבלה לפסטיבל היוקרתי "סירייס מאניה", כשיהודה גם נבחר להיות שופט במהלך התחרות.
זה מגביר את החלום ההוליוודי?
יהודה: "כן, אני אשמח לעשות חו"ל, אבל כשזה יבוא זה יבוא. זה לא שאני עכשיו נוסע לארה"ב לעשות אודישנים, יושב ומחכה. אולי אסע לתקופה, למשהו מסודר. תראי מה קרה עם ליאור רז, עשה סדרה ישראלית ועף לשחקים. וכולם עוד רגע יגלו את גל".
רותם: "זה טיל של כישרון, בחורה כל כך מדהימה, היא פצצה של שחקנית".
ויש תקווה גם לזכות בפרס בפסטיבל? או שזה רק כבוד להיות מועמדים ולהציג?
רותם: "פרס אחד לא קיבלתי כל החיים שלי".
יהודה: "תראי אותך, החיים שלך הם פרס. את צריכה פרס? ברוך השם. טפו".
זה קרה בקליק
קל להרגיש כמו גלגל חמישי ליד יהודה לוי (43) ורותם סלע (39). הם צוחקים, מרעיפים ים של אהבה ומחמאות זה על זה. הדמויות שהם מגלמים יחד היו בטח שמחות לקבל קמצוץ מהדינמיקה השמחה הזו לחיי הזוגיות שלהם. "זו פעם ראשונה ששיחקתי מורכבות של זוג מהחיים האמיתיים", אומרת רותם. "זה התפקיד שהכי לקחתי לחיים האמיתיים שלי, שהכי נכנס לי ללב. הייתי חוזרת הביתה בשישי, מוזגת לי וויסקי, שמה מוזיקה בפול ווליום וצוללת. אריאל (רוטר, בעלה של רותם – א"ו) היה אומר לי, 'איפה את, מה קורה?'. לקחתי את הקושי של האישה הזאת, של אלי, הרגשתי אותו עמוק בבטן שלי. היא הכניסה לי עצב לחיים".
יהודה: "מזל שאת בן אדם כל כך שמח. קצת מזיגה של עצב לא תזיק".
רותם: "קצת, טיפה של עצב, טיפה'לה. בשביל למתן. מה, עידו לא השפיע עליך?".
יהודה: "בטח. מאוד רציתי לספר את הסיפור של הבחור הזה שמוכן לוותר על עצמו לטובת המשפחה, בשביל אשתו, ורציתי לראות איך הוא מצליח להחזיר לעצמו את הכוח בתוך הדבר הזה".
בגלל שהנשים הן אלו שעוברות את הטיפולים על גופן, לא פעם מתעלמים מהקושי של הגברים שלצידן.
רותם: "חברות שלי שבאו לפרמיירה, שלמעט אולי אחת כולן עברו טיפולים, אמרו שהן פתאום הבינו את הצד של הגבר בדבר הזה".
יהודה: "כשאלי אומרת שהיא סובלת, עידו אומר לה, 'אבל בחיים לא הסתכלת עליי'. אני שם ואני צריך להחזיק את מה שהיא עוברת, ולא לכאוב כדי שהיא לא תכאב. המורכבות הזו מאוד עניינה אותי".
איך הגעת לתפקיד הזה?
"שי קפון, הבמאי, אהוב ליבי – שיחקתי אצלו ב'האלופה', והוא אמר לי, 'יהודה, בוא בבקשה, נעשה חגיגה, אני רואה רק אותך בדמות הזו'".
רותם: "שאני אספר על האודישנים, כשבחנו את כל הגברים במדינה, אבל אמרנו כל הזמן שחייבים אותך? שאני אספר?".
כן בבקשה.
"הודיעו לי שהתקבלתי, אחרי שעשיתי איזה חמישה אודישנים, ואז עשיתי התאמות, באמת, עם כל הגברים במדינה. שחקנים מדהימים. אבל בכל פעם כשהם יצאו, אמרנו, 'הוא טוב, הוא מעולה, אבל זה צריך להיות יהודה'".
אז למה לא יהודה מהתחלה?
יהודה: "לא הייתי פנוי בימי הצילום, ובסוף זה הסתדר. נכנסתי ברגע האחרון, היו לנו רק שבועיים לחזרות ביחד, והחיבור שלנו היה הכי טבעי בעולם. אני חושב שזה בגלל שאנחנו מבינים איך דמויות כאלה צריכות להתנהל, כי הדמויות האלה הן בתוכנו. זה קרה בקליק".
רותם: "תגיד לה שגם הייתה בינינו כימיה ושכיף לנו ביחד".
יהודה: "לא סובל אותה. היה לי מאוד קשה עם הכימיה שם", הוא מחייך ורותם מצטרפת בצחוק המתגלגל שלה.
היית צריך לעבוד קשה ולנשק את רותם.
"כן, והקטע הוא שבאמת התחלנו את הסדרה כשהדמויות שלנו במשבר, אז גם את זה בקושי היה".
מפתיע שלאורך קריירות של 20 שנה, עד היום לא הצטלבו דרכיכם.
רותם: "אנחנו שיחקנו".
יהודה: "די, נו, תפסיקי עם השטויות שלך, אנחנו לא באמת שיחקנו".
רותם: "לא, סליחה שנייה, את העונה הרביעית של 'הבורר' עשינו שנינו. לא היה לנו הרבה ממשק שם..."
יהודה: "מה זה לא היה הרבה? לא היה בכלל. פעם אחת את אומרת לי 'אתה רוצה מרק עוף?'. וזהו".
רותם: "זה לא היה מרק. זה היה רק 'עוף' במבטא צרפתי".
יהודה: "נכון", הוא עובר למבטא צרפתי ואומר, "'עוף'. היא שיחקה צרפתייה משוגעת כזו. ובכלל, אני מכיר אותה מהצד השני של העדשה. מהצד של המראיינת".
רותם: "הטסט שלי לגיא פינס היה לראיין את יהודה, זה היה האודישן שלי".
מה היה בריאיון?
"אני לא זוכרת, אני רק זוכרת שהייתי ממש בלחץ ואז איך שהתחלנו לדבר נרגעתי לחלוטין. כנראה שהיה טוב, כי עברתי את האודישן".
אז הכל בעצם בזכות יהודה?
רותם: "סללת לי את הדרך לשואו-ביז".
יהודה: "אני הייתי צריך לסלול לך את הדרך לשואו-ביז? את השואו-ביז בעצמו".
לא הכל זה אהבה רומנטית
הפרק הראשון בסדרה שודר השבוע, וזכה לתגובות נלהבות על תצוגת המשחק, וגם על האומץ להתייחס לביקורת ולמורכבות סביב עולם הילודה. בריאיון שרותם נתנה בהשקת הסדרה ל"לילה טוב עם גיא פינס", שיתפה שגם היא, כמו רבות, התמודדה עם קושי בנושא. "אני חושבת שזה סופר חשוב, כי בסוף כמעט אין אישה שלא התמודדה עם דבר כזה במהלך חייה. כל אחת חוותה משהו, הפלה או ניסיון להביא ילדים שלא הולך חלק. החברות הכי טובות שלי, ממש בצורה גורפת, התמודדו עם טיפולים. וגם כשזה לא נסיונות של שנים, אז הפלה זה משהו שקורה להמון נשים וזה נושא שחשוב לדבר עליו ולהציף אותו".
יהודה: "כשאת רואה שכולם כאילו מצליחים לעשות משהו, ואת לא מסוגלת, זו תחושה קשה ואי אפשר לברוח מזה, אין ימינה ושמאלה. זה כואב, ועם הכאב צריך איכשהו לשרוד את החיים ולנסות למצוא אלטרנטיבות. ומזל שיש פונדקאות, ומזל שיש אלטרנטיבות. ואיזה יופי שיש את הדבר הזה, לא?".
זה יכול להיות דבר מבורך, אבל הוא תלוי בהרבה משתנים, מבחינת רבים מדובר בקניית רחם. גם בסדרה, לפחות נכון לכרגע, זה מוצג כך. חן הפונדקאית לא מגיעה ממקום פילנתרופי, אלא ממקום של מישהי שצריכה כסף.
רותם: "יש תעשיות בעולם שאני בטוחה שהן לא חיוביות בנושא הזה. אבל אני יכולה להגיד שמהחוויה האישית של חברים שלי שעברו את זה, היה להם תהליך מקסים וזה היה ווין-ווין לשני הצדדים. יש לי שני זוגות חברים שעשו פונדקאות ושניהם שומרים על קשר מדהים עם הפונדקאית שלהם".
יהודה: "לי יש חבר שהוא ואשתו עשו שני ילדים מדהימים ככה. הם אבא ואמא, משפחה לעילא ולעילא, אין שוני. הפונדקאית שלהם גרה במקום אחר, והכל בסדר, מה כל כך נורא בזה? ברור שאם זה הופך לעניין של מכונת כסף שיטתית, אז כן, זה הורס כל חלקה טובה, אבל אם זה לעזור לאנשים? זה לתת חיים דרך משהו שלי יש ולאדם אחר אין".
באקלים שבו נפוצה יותר ויותר הבקשה "אל תיכנסו לי לרחם", הסדרה החדשה דנה לעומק בנושא הרגיש הזה. יהודה בעצמו מתעניין בחיי האישיים, ותוהה איך אני מרגישה עם התכנים שעולים בסדרה כרווקה בת 39. ברגע אחד אני הופכת למרואיינת בשולחן, ועונה שמבחינתי זה קשור באמירה שנזרקת לא פעם, כלאחר יד: "פשוט תביאי ילד".
יהודה: "מה, בלי אהבה, בלי רומנטיקה, לא ספונטני, בגלל הגיל? זה מכווץ אותך כששואלים, או שאת פתוחה לשאלות כאלה? את מרגישה מול החברה הישראלית שאת לא בסדר? הקפאת ביציות אבל, כן?", הוא שואל ושובר כל סטיגמה אפשרית על שחקנים שמרוכזים בעצמם.
אתה שואל גם את עצמך את השאלות שאתה שואל אותי?
"בוודאי שיש את הניקור הזה בראש, אבל לצד זה אני יודע גם שהכל יהיה בסדר. קודם כל, אני גבר אז יש פחות לחץ. הייתי הרבה יותר לחוץ בגיל 38-39 מאשר היום. אני לא אגיד לך שאין לי בום כזה לפעמים של להיכנס לחרדה עם עצמי, אבל אני הרבה יותר מאוורר במקום הזה. מה זה כבר משנה, עוד שנה-שנתיים? אבא צעיר אני כבר לא אהיה. זה המצב, זה הנתון, עם זה אני צריך להשלים. ברור שלפעמים אני חושב, מה, אני ארוץ אחרי הילד שלי עם מקל? אבל המזל שלי הוא שאני צעיר בנפשי".
רותם: "יש גם יתרונות להורות מאוחרת. אתה אף פעם לא מוכן לילדים, אתה אף פעם לא מבין את הפצצה שהולכת לנחות עליך, אז יש משהו בזה שאתה כבר ממש משתוקק לזה, שזה משנה את איך שאתה מקבל את המצב שהשתנה כל כך. אני יכולה להגיד על עצמי שבגיל 28 כבר הפכתי לאמא, והשנה אני אהיה בת 40 – אני מרגישה משוחררת מהקושי של גידול ילדים קטנים. מצד שני כשאני נזכרת שילדתי בגיל 28, זה היה וואחד שוק. אולי אם הייתי יולדת בגיל יותר מבוגר, הייתי יותר במוכנות. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות".
יהודה: "גם אבא צעיר, הוא כל כך במרדף אחרי הקריירה, שהוא לא תמיד הרבה בבית והקשר הוא אחר. לפעמים בן אדם שכבר עבר חיים, יש לו יותר פוקוס לילד".
הורות יחידנית זה משהו שרלוונטי בעיניך?
"אני לא חושב שאני אהיה הורה לבד, בטח תהיה לי בת זוג, ואני גם לא פוסל הורות משותפת – אבל להביא ילד ביחד. אני עדיין במחשבה המסורתית של אהבה ורומנטיקה, וללכת אל האופק יד ביד. יש לי עדיין את הרצון הזה, אבל אני כבר מכיר את החיים, יכול להיות שהם יקחו למקום אחר וגם לזה אני מוכן, ואני מנסה לא להיות בלחץ. וכמובן שצריך לעשות בשביל זה, אי אפשר לשבת בחדר ולחכות שהביצית תיפול לך על הראש באמצע השינה, צריך לעשות".
אז מה אתה עושה?
"אני נפגש, אני פוגש. כמובן מאוד בשושואיסיטיות, כי אני מרגיש לפעמים ב'המופע של טרומן'".
רותם: "כן? אז מה עם הנשים שאתה יוצא איתן, אתה לא יוצא למקומות?".
יהודה: "בהתחלה לא".
רותם: "נפגשים בבית?".
יהודה: "או בבית או במקומות שקטים שאתה יודע שלא תיתקל בהם ביותר מדי אנשים, ובזהירות. זה לא כזה איזי גואינג, אצלי זה יותר עם מחשבה. אני מנסה לעבוד על עצמי ואומר, 'זרוק זין, מה כל כך מפריע לך, אז מה אם יגידו, הוא יצא עם זאת ועם זאת, אז מה?'. אני בן 43, מותר לי לחיות את החיים. אז כן, אני מחפש ואני יוצא".
אני מניחה שזה לא רק בגלל הכותרות, אלא זה גם משפיע על תחילת קשר ועל הנשים עצמן.
יהודה: "כן, ההדבקה הזו של 'זוגיות חדשה', הורסת את התמימות של הדבר החדש הזה שנבנה, וכל העניין הוא לא לתת לזה להפריע".
והצורך לסנן נשים ולדעת שלא יוצאות איתך רק בגלל הפרסום והיותך "יהודה לוי", הדמות הזאת.
"אני משתדל לצאת עם נשים שאני רואה שיש משהו מאוזן במפגש איתן, שהיא לא עשתה אותי האייקון הזה, כי בסופו של דבר בין ארבעה קירות אני כל כך לא אייקון. זה גם קשה, כי הלב שלי הוא לא הכי פתוח, הוא די סגור. אני לא מתאהב כל כך בקלות בשנתיים האלה, ואני בן אדם שיודע להתאהב, התאהבתי יפה במשך חיי. אבל אני אגיד לך – יש עוד דברים בחיים חוץ מאהבה רומנטית. אני מאוהב במקצוע, מאוהב בחברים שלי, מאוהב בדברים האחרים בחיים, וזה גם אולי מכין אותי להתאהב מחדש באישה. מאוד חשוב להתאהב גם בלבד שלך, ליהנות עם עצמך כשאתה לבד. רק מהמקום הזה אפשר לנהל זוגיות בריאה".
זה שהתקשורת וכל ישראל יודעים על ההצלחות וגם על אי-ההצלחות של מערכות היחסים שלך, לחוות גירושים מתוקשרים, זה גם הופך אותך לזהיר יותר?
"אני לא אשקר שאין השפעה של הדבר הזה, אתה יותר נזהר לצאת בהצהרות של 'הנה, יש לי חברה חדשה'. אבל לפעמים להיפרד או להתגרש זה ללמוד ולדייק. צריך להסתכל על זה ככה ולא ליפול לקטילה עצמית ולקורבנות. להתגבר על כאב זה דבר מאוד חזק, התנועה הזאת של לצאת מהחרא כמו עוף החול, זו התחושה הכי חזקה, הכי מפתחת. והיו לי כמה כאלה בחיים".
נדלקת המצלמה, זה שד משחת
בזמן השיחה שלנו על ילדים, רותם הספיקה לקבל כמה שיחות וידאו מילדיה – כולל אחת מגלי, בנה בן ה-6 שהתקשר לבקש את המשקה הכחול בחנות, מבלי לדעת שמדובר בפחית משקה אנרגיה. רותם, בסבלנות אין קץ, מסבירה לו שוב ושוב שזה לא לגילו, ובאופן חריג מרשה לו לקנות קולה. גלי מזכיר לה, "אבל את לא מרשה קולה", והיא משיבה: "היום אני מרשה, באופן מיוחד. קצת קולה".
רותם, איך מצליחים לאזן בין כל מה שאת עושה לבין הורות?
"ככה, כמו עכשיו. באמצע צילומים יש טלפונים ושיחות וידאו שצריך לעצור ולענות, ויש לי מלא עזרה. ואבא שלהם הוא מדהים ואנחנו עושים הכל ביחד. וכן, העבודה האמיתית שלי, 90% מהיום שלי הוא על הילדים, גם אם אני לא בבית".
איך הבנות שלך מגיבות כשהן רואות אותך על המסך?
"זה נון-אישיו, הן כל כך גדלו על זה, אני על המסך ואף אחד לא מתייחס, שלא לומר בעלי עובר חדר. מתחילה תוכנית והוא הולך לראות סרט אקשן. אף אחד לא סופר אותי בבית", היא צוחקת.
בשנה שעברה סיפקת לבנות שלך, ולנשים בכלל, סיבה אמיתית לגאווה. בריאיון המדובר שלך לדנה ויס, הסברת איך את יודעת את ערכך, ושאת זו שמתנהלת כלכלית בפגישות משא ומתן.
"אני לא התכוונתי שככה ייצא הריאיון הזה, אבל פתאום קיבלתי מלא תגובות מנשים שכתבו לי, 'אני היום הולכת לעשות שיחת שכר', 'אני עכשיו הולכת לדבר עם הבוס שלי'. אני שמחה שזה הכניס לנשים קצת פלפל בישבן".
זה משהו שהיה לך תמיד? הביטחון, הידיעה מה את שווה?
"אני יודעת במה אני טובה, יודעת במה לא, יודעת מה אני מביאה לשולחן, יודעת איפה היתרונות שלי, איפה החסרונות שלי, אז מעט מאוד דברים מצליחים לערער את זה".
יהודה: "יש לך ביטחון נורא חזק במי שאת ובעצמך, ממש ראיתי את זה בצילומים, היא לא מתרגשת, אני יכול פתאום לראות טקסט ולהתחשמל, והיא לא זזה, היא יציבה".
רותם: "לא סתם זה רותם סלע".
יהודה: אשכרה. באמת סלע. למדתי הרבה כשהסתכלתי עליה. הרגשתי נבוך נורא, שאני מתפרפר מאיזו סצנה, ואני רואה אותה לא ממצמצת אפילו".
רותם: "והוא, מצד שני, אולי מתרגש – אבל אז נדלקת המצלמה וזה הזיות, כל חוסר הביטחון שהיה דקה לפני נעלם וזה מטורף. איך אתה משחק ככה? זה נאמבר וואן בארץ. הרי מה כיף לי בחיים? לעקוץ אותך ולרדת עליך, אבל כאן אני אומרת את זה בפניך, באמת יהודה – עבדתי עם פרטנרים בחיי, כולם ברמה מאוד גבוהה, כזה עוד לא היה לי. נדלקת המצלמה, זה שד משחת. כל מבט, כל תנועה, כל ריאקשן, כל נשימה, כל ניואנס. אתה אומר, לא יכול להיות, איך הוא עושה את זה?".
יהודה: "בא לי למחוץ אותך. אנחנו מפרקים אחד את השנייה באהבה, תמיד עם חיוך".
רותם: "יש לנו קבוצה, לי, ליהודה, לליאור ולגל, ואנחנו כל הזמן יורדים אחד על השני, ואז היום המורה בפילאטיס אמרה לי, 'איזה כיף לך שבכל הפקה את אוספת לך חברים לחיים'. וזה כל כך נכון".
יהודה: "גם לא בכל הפקה יש חיבורים כאלה, זה הרבה פעמים מתפזר. אבל פה זה ארבעה מטורללים באמת, זה כל אחד עולם דבילי בפני עצמו. זה נשמע כאילו, 'רותם סלע', 'יהודה לוי', אבל מאחורי הקלעים אין מטומטמים כאלה. רק שאנשים לא יגלו כמה מטומטמים, כי זה בושות".
אם זה היה תלוי בי לא היה לי אינסטגרם בכלל
סלע התחילה את צעדיה בעולם הבידור בגיל 15 כדוגמנית, עזבה לכמה שנים את התחום וחזרה שוב בגיל 21. "הרגשתי שזה גדול עליי. הייתי נכנסת לחדר אודישנים עם מלא בנות ואמרתי, זה לא בשבילי התחרות הזאת. אני יודעת זה נשמע מוזר אבל אני לא בן אדם תחרותי", היא אומרת.
גם לוי התפרסם כנער בן 15 במחזמר "דוד", בקבוצת הנוער "השכנים של צ'יץ", ומהרגע הראשון ידע פרסום מתוקשר כשבזמנו היה בן הזוג של יעל בר זוהר, שאיתה גם שיחק ב"רמת אביב גימל".
מי שהתחיל בתחילת ה-2000...
"היא תוציא אותנו זקנים בראיון", רותם קוטעת אותי, "אני כבר רואה את זה".
יהודה: "אני כבר מדבר על זה שאני זקן מלא זמן, אבל די, אני צעיר. אין זמן ואין מקום".
רותם: "זה אומר רק מישהו מאוד זקן, מותק".
אתם צעירים, הכל בסדר. התכוונתי לשאול – מי שהתחיל בשנות ה-2000 לא חתם חוזה על חשיפת החיים ברשתות, והיום זה כבר חלק מחוקי המשחק. אתם מרגישים צורך לציית לכללים?
רותם: "אני מבינה ומרגישה שזה חלק מהעבודה, ואם יש לך אינסטגרם חזק זה בהחלט תורם למכלול של הקריירה שלך. אבל אני לא רואה את עצמי חושפת את הבית, את הילדים, את חיי היום-יום שלי. אני מרגישה שעבורי זה טו מאץ'. אם זה היה תלוי בי לא היה לי אינסטגרם בכלל. זה לא מעניין אותי".
ומאיפה ההחלטה לא לחשוף את הילדים?
"אני לא מצליחה למצוא את היתרונות, חוץ מלהגדיל צפיות, להגדיל באז, להגדיל דיבור, שזה ישרת את הקריירה שלי. אני לא מצליחה למצוא את היתרונות בחיים שלהם. אני לא מצליחה להבין איפה היתרון בזה שהם יילכו ברחוב וכולם יזהו אותם".
יהודה: "היום כל אחד יכול להיות מפורסם ולהיות משפיען ולבנות לעצמו קהילה, ואנחנו פשוט באנו ממודלים אחרים. אני במודל של הפרדה, אין לי צורך לשתף את כולם בהכל. אני מעדיף לבוא לעשות תפקידים, להתראיין מדי פעם על עצמי לצד התפקידים, וזהו. בנקודת הזמן הזאת, אני רוצה לשמור על טיפת הפרטיות שיש לי בקנאות".
דבר נוסף שהשתנה לאורך השנים, זו תנועת ה-MeToo שהתחילה ב-2016, ושינתה את חוקי המשחק. אתם מרגישים את ההבדל בעבודה?
רותם: "הגזמת, יש לנו מתאמת אינטימיות. בסרט שצילמתי עכשיו, בכל סצנה שאנחנו מתמזמזים ומתנשקים, היא עשתה איתנו חזרות. ידענו בכל שנייה איפה הוא שם את היד, איך אני נוגעת בו, מה לא נעים, מה כן נעים, מה גבולות הגזרה".
יש הבדל בתור גבר, על סטים, בימי צילום, בחדרי הלבשה?
יהודה: "לא שאני חוויתי".
רותם: "אתה גבר כזה עדין וג'נטלמן, שאתה לעולם לא תחצה גבול עם שחקנית, אבל אני מרגישה הבדל אדיר בתור אישה על סטים. לי היו חוויות בתחום הזה שבהחלט נחצו בהן גבולות, היה אמור להיות X ובסוף באמצע הסצנה נהיה Y, וזה לא נעים. היום אין את זה יותר, זה שינוי אדיר".
קורים לא מעט שינויים בעולם בכלל ובארץ במיוחד. השבוע ידענו מחאה גדולה ששניכם הבעתם תמיכה בה בעמודים הפרטיים. חלק מהמאבקים הבוערים זה גם לא לסגור את תאגיד השידור הציבורי, "כאן", שם בקרוב עולה סדרה בכיכובך, יהודה, "איסט סייד".
יהודה: "וואו, אני בועט בעניין הזה כמו שור זועם. אני חושב שזה איום ונורא. מדינה צריכה שיהיה לה גם ערוצי תוכן שלא מונעים ממודל כלכלי-פרסומי, שמייצרים תכנים אחרים. מה אתם רוצים לעשות? אני לא מבין. נכון, חשוב ביטחון, אבל תרבות זה גם ביטחון".
רותם: "שלא לדבר על אלפי משפחות שיאבדו פרנסה".
המעורבות לא מסתכמת בזה. רותם, כשינון מגל הודיע בטוויטר שהחליט לעזוב את חברת הביטוח AIG בגלל "הקמפיינים הפרוגרסיביים" בכיכובם של חברך אסי עזר ובן זוגו אלברט אסקולה, ואת בחרת להגיב לו, "אל תתנו יד לשנאה, לאלימות ולפילוג. חרדים, חילונים, הומואים ולסביות או סטרייטים – כולנו אחים".
"בתגובה שלי אמרתי את מה שאני חושבת. כאומנים, מאוד חשוב שאנחנו נגיב ונשמיע קול של שפיות, ובמקרה הספציפי הזה, להגיד שהוא עבר חברת ביטוח כי הפרזנטורים הם גייז, זה פשוט...".
יהודה: "הסתכלתי על זה, היה לי רפלקס הקאה קל והמשכתי הלאה".
רותם: "אבל זה בכל מקום וזה קורה".
יהודה: "אני לא בן אדם פוליטי ואני לא נכנס איפה שאין לי מה להגיד, אבל בעניין הזה יש לי מה להגיד ובעניין של 'כאן', זה נורא ואיום, זה לא שייך ל-2023, זה שייך לימי הביניים, זה הולך אחורה, ואני לא יודע מה התוכנית הכללית אבל היא לא מרגישה לי טוב, לא מרגישה לי נכון, ואני מקווה מאוד שהיא לא תחזיק מים".
להיות שחקן זה מטלטל
שניהם מתבלטים באומץ שלהם לבטא את דעותיהם, גם כשמדובר בסיטואציות מורכבות ונפיצות. זה לא מובן מאליו אף פעם, אבל בפרט לא כשמדובר בשניים מהשחקנים העסוקים בישראל, שמוכרים בכל בית – רותם, בנוסף לתפקידי המשחק, גם כמנחה של "נינג'ה ישראל" ו"הכוכב הבא" בקשת 12.
בסדרה יש הרבה שיח על מהי הצלחה. בתור שחקנים, לצד כל ההצלחה שחוויתם, יש רגעים שמפחדים שזה הולך להיגמר?
יהודה: "כל הזמן. זה סינדרום המתחזה, לעולם ועד זה יישאר שם, אולי זה מה ששומר אותי ערני, אני כל הזמן מפחד שעוד שנייה מגלים את הפארסה".
רותם: "וואי, לי אין את זה ברמות".
לאורך הקריירה היו רגעי משבר שחשבתם שזה נגמר?
"לא מאוד. אני במקום אחר מיהודה, כי יהודה מתעסק רק במשחק. הוא, כפרה עליו, השחקן הכי עובד בארץ – אבל בעיקרון להיות שחקן בארץ זה באמת מטלטל, בסוף התעשייה קטנה מאוד. אני, בגלל שיש לי את ההנחיה, אז תמיד יש לי משהו. אבל אם הייתי רק שחקנית, לחכות כל פעם לתפקיד הבא, לפרויקט הבא, זה יכול היה מאוד לערער אותי".
יהודה: "אני גם לא שולל שאפתח צוהר לדברים אחרים, רק צריך למצוא את הדבר הנכון, אם עכשיו יציעו לי הצגה פסיכית בתיאטרון שתדליק אותי ואני ארצה לנעוץ בזה את השיניים, אני אעשה".
והנחיה?
"אם היית שואלת אותי לפני שנתיים הייתי אומר לך. 'אל תציעי בכלל', ובאמת שהציעו לי הכל, אבל בגדול השתניתי, נפתחתי, ודברים טובים קרו. היום אני יכול להיות אני ולא להיות דמות אחרת".
רותם: "אז אתה רוצה להנחות איתי?".
יהודה: "איפה? אני? יש לך את אסי".
שמעתי שמחפשים מנחה ל"המירוץ למיליון".
רותם: "אני במקומך מסמסת עכשיו לסוכנת".
יהודה: "כן? זה טוב?"
רותם: "לך על זה".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג רותם סלע: אלין זידקוב | סטיילינג יהודה לוי: ים ברוסילובסקי | שיער: יניב זאדה | איפור: אסף באבו | ארט: חנה בוחניק | הפקה: אור-אל רבינוביץ