לאן נעלמה גיליין מקסוול? איש לא יודע היכן נמצאת חברתו הקרובה של ג'פרי אפשטיין, שחשודה במעורבות עמוקה בפשעי המין שביצע לאורך השנים. בתחילת השנה נפוצו שמועות כי היא מסתתרת בישראל, אבל איש לא הצליח להוכיח זאת. יש כאלו שטוענים שהיא מתגוררת במסצ'וסטס, עם מנכ"ל חברת השקעות גדולה, והם נצפים מדי פעם בטיולים לאורך החוף עם הכלבים שלו. התמונות האחרונות שלה הן בכלל ממזללת המבורגרים בלוס אנג'לס, לפני כשנה, אם כי יש כאלו שטוענים שהן מזויפות. הצהובון הבריטי "הסאן" מציע עשרת אלפים פאונד למי שיגלה את מקום המצאה, וגם בית המשפט, שמנסה ללא הצלחה להגיש לה בערך שבע תביעות אישיות שמוגשות נגדה על ידי קורבנות עבר של אפשטיין ושלה, ישמח למידע.
אם אתם כאן, יכול להיות שצפיתם בסדרת הדוקו "עשיר להחריד" על ג'פרי אפשטיין בנטפליקס, מהסדרות המדוברות בעולם כרגע והנצפית ביותר בישראל השבוע. מעשיו של אפשטיין, המיליארדר שהואשם בניצול, אינוס וסחר בעשרות וככל הנראה מאות קטינות וצעירות, תוארו בארבעה פרקים שחשפו את שיטת הפעולה שלו, שבה נוצרה מעין פירמידת התעללות מינית עצומה שהתרחשה ברחבי העולם – ניו יורק, פלורידה ואי פרטי באיי הבתולה שמכונה "אי הפדופיליה". מפעל נערות ששגשג מעל לעשור, לא מעט בזכות דמות מרכזית בחייו ובפרשה, שלא זכתה למספיק זמן מסך – גיליין מקסוול.
מקסוול, כיום בת 58, מואשמת בכך שסיפקה לאפשטיין עשרות צעירות, רובן קטינות, בכמה ממעשי הניצול והאונס גם השתתפה פיזית. במשך למעלה מעשור היא הייתה האדם הקרוב אליו ביותר, בתחילה כבת זוג ולאחר מכן כחברה ואשת סוד. רוב הזמן אף אחד לא ידע בדיוק מה טיב יחסיה עם אפשטיין, היא כונתה "גברת הבית", "החברה הראשית" ו"העוזרת האגרסיבית", ולפי החשדות, לכל אורך הדרך היא גם הייתה סוג של סייענית או כל כינוי מכובס אחר לסרסורית. היא נהגה לחפש עבורו נערות בתיכונים ובקניונים, היא הייתה המתווכת, המתאמת והמזכירה, וכשהתעוררה התנגדות, היא גם הייתה מאיימת עליהן טלפונית.
מקורבים מספרים: "גיליין הייתה מאוהבת בג'פרי באופן שבו הייתה מאוהבת באביה. היא תמיד חשבה שאם היא תעשה רק עוד דבר אחד בשבילו, בשביל לרצות אותו, הוא יינשא לה"
לפי עדויות של קורבנות, מקסוול כינתה נערות "שפחות מין". לפי סיפור של אחד מעובדי משק הבית, פעם היא נכנסה לביתו של אפשטיין עם נערה שוודית בת 15 "שנראתה מוטרדת". הנערה אמרה לעובד כי מקסוול לקחה ממנה את הדרכון שלה ומכריחה אותה לנסוע לאי הפרטי שלו. היא ארגנה את לו"ז עיסויי המין של אפשטיין, שכלל שלושה עיסויים ביום, שהיו שם קוד למין עם קטינות. בכתבה בוואניטי פייר מסופר שכשהייתה נשאלת מדוע עושה דברים כאלו לנערות היא אמרה, בפשטות, שהיא עושה זאת כי אפשטיין רוצה בכך. ומה עם הנערות? על זה היא הגיבה ב"הן כלום, הבנות האלה, הן זבל".
אבל מקסוול היא הרבה יותר מדמות משנה מפלצתית בסיפור של מישהו אחר. או לפחות הייתה יכולה להיות הרבה יותר. כבתו הצעירה של איל התקשורת הבריטי, רוברט מקסוול, היו לה את כל האפשרויות, ההזדמנויות, הדלתות הפתוחות, הנתונים והקשרים. בניגוד לנערות שאפשטיין ניצל, היא לא הגיעה מחיים של עוני, אביוז וחוסר השכלה. אז למה? איך? מה מוביל אישה צעירה, יפהפייה, משכילה ואמידה למקום כל כך נמוך? מה גורם לה להרוס חיים של כל כך הרבה נערות, ועל הדרך גם את של עצמה, בשביל מיליארדר סוטה?
רציתי אבא
בשביל לנסות להבין אותה צריך לחזור אחורנית, למקסוול אחר – אביה של גיליין, רוברט מקסוול. בתמצות ויקיפדי: רוברט מקסוול, איש עסקים בריטי יהודי, החל את דרכו בשנות החמישים, כשרכש בית הוצאה לאור שהצליח והפך אותו למיליונר. הוא נבחר לפרלמנט הבריטי, הקים את תאגיד מקסוול תקשורת ורכש עיתונים כמו "המירור" וגם נתחים מ-MTV אירופה בשנים שהיה שווה משהו. בשנות השמונים הוא גם רכש את עיתון מעריב – מה שיכול להעיד על חוש עסקי מפוקפק למדי – ואכן זמן קצר לאחר מכן התברר שהאימפריה שהקים שקועה בלא מעט חובות. הוא מת בטביעה, רבים טוענים שנרצח, לאחר שנפל/נדחף/התאבד מסיפון היאכטה שלו באזור האיים הקנריים. ליאכטה קראו "ליידי גיליין". כן כן, על שם גיליין שלנו, הצעירה מבין תשעת ילדיו וזאת שאהב יותר מכולם. לאחר מותו, ב-1991, התברר שלא רק שחובותיו מגיעים לכדי 400 מיליון פאונד, הוא גם מעל בפנסיות של עובדיו, והותיר מאות אנשים בלי כלום.
אם נגלוש לרגע מהעובדות היבשות לרכילות, מקסוול ככל הנראה היה אדם די מגעיל. התנהגותו הייתה אגרסיבית, הוא הסתובב עם מעילי פרווה וסיגרים ונאמר עליו המשפט "הוא אף פעם לא לקח מכונית כשהיה אפשר להוציא מסוק". התחביב שלו היה להשתין מראש מגדלים בבעלותו והוא תואר כסוציופת גבולי. אחיה הגדולים של גיליין, איאן וקווין, סבלו קשות מידיו של אביה. הם היו חלק מהעסק המשפחתי והוא אהב להשפיל אותם בפומבי. בילדותם הוא נהג להעניש אותם במכות ותואר כאיש אכזרי, שתלטן, מניפולטיבי ומתעלל. על פי עדויות, האדם היחידי שהוא ככל הנראה אהב באמת הייתה גיליין, בתו הצעירה.
מקורבים מספרים: "גיליין הייתה מאוהבת בג'פרי באופן שבו הייתה מאוהבת באביה. היא תמיד חשבה שאם היא תעשה רק עוד דבר אחד בשביל לרצות אותו, הוא יינשא לה"
גיליין נולדה יומיים לפני תאונת דרכים שעבר אחיה הגדול, בן 15, שאחריה היה בקומה עד מותו כשש שנים לאחר מכן. אמה טענה כי התאונה השפיעה על כל המשפחה וגם על גיליין, ש"פיתחה הפרעות אכילה בעודה פעוטה", אלוהים יודע מה זה אומר. גיליין גדלה באחוזה המשפחתית שבה חמישים ושלושה חדרים, בחיי פאר בלתי נתפסים. היא ואביה היו קרובים ואוהבים, היא העריצה אותו והוא אותה, הם נהגו לבלות הרבה יחד על היאכטה שלו שנשאה את שמה, הוא לקח אותה איתו לכל מקום – מסיבות, מסעות עסקים, ימי הולדת לאלטון ג'ון ומשחקי כדורגל. כשמת, היא הייתה ממוטטת. היא לא יכלה לדבר, בקושי הצליחה לעמוד על רגליה.
מיד לאחר מותו של מקסוול האב, התברר שמשפחתו לא תצטרך להתמודד רק עם האובדן הפרטי, אלא עם הרבה יותר – פשיטת רגל מאסיבית והגילוי שאביהם הונה כל כך הרבה אנשים. הם הפכו מסלבס על לשקי החבטות של התקשורת הבריטית, הם חטפו מטחי שנאה, תביעות והאשמות, הרכוש המשפחתי אבד כולו, גם הירושות העצומות שהיו אמורים לקבל. אבל גיליין לא נשארה בסביבה כדי להתמודד עם כל זה. מספר שבועות לאחר מותו של אביה היא לקחה את עצמה ואת קרן הנאמנות שלה, וטסה לניו יורק. שם, תוך זמן קצר מאוד, החליפה את היחסים הסימביוטיים שהיו לה עם אביה ביחסים סימביוטיים עם אפשטיין, שהזכיר את אביה בלא מעט מובנים – מיליארדר מפוקפק שסיים את חייו באופן מסתורי, רק שבמקום להרוס את חייהם של מאות עובדיו, הרס את חייהן של מאות נערות.
אף אדם אמיתי לא מעורב
"אשת החברה הגבוהה" (socialite), זה התיאור הקבוע של גיליין, וככל הנראה של אנשים שהמקצוע או סט הכישורים שלהם לא ברורים לחלוטין, אבל הם באים ממספיק כסף כדי להיות חשובים בכל זאת. ברגע שעברה לניו יורק, ב-1991, החלה גיליין להסתובב עם עשירים ומפורסמים. העובדה שהגיעה ממשפחה שערורייתית ורבת סקנדלים רק הוסיפה לריגוש. "זה היה חלק מהמסתורין, החברה הגבוה בניו יורק נהנתה מהסיפור שלה. העבר הצבעוני שלה והאבא השנוי במחלוקת, הפכו אותה למעניינת", סיפר מכר.
מקסוול התקיימה מקרן הנאמנות שלה, מאה אלף דולר לשנה. סכום שאפשר לחיות ממנו יחסית בנוחות, אבל לא ברמת החיים שאליה התרגלה. כשפגשה את אפשטיין - שאז כבר היה עשיר מאוד, בעיקר בזכות עסקיו עם המיליארדר והבעלים של ויקטוריה'ס סיקרט לזלי ווקסנר – כל הכוכבים הסתדרו במקום. הוא היה כסף חדש, היא הייתה כסף ישן. הוא העניק לה את המטוס הפרטי והאחוזות שאליהם הייתה רגילה, היא נתנה לו את הקשרים, מומחיות המינגלינג והכריזמה. והייתה לה המון כריזמה. בכל הכתבות עליה מספרים כמה היא שנונה ומצחיקה, פתוחה וכיפית. אנשים התאהבו בה בשניות.
אפשטיין, לעומתה, תמיד נראה חמקמק וחלקלק ולא הותיר הרבה רושם. היא זאת שמשכה את תשומת הלב, היא הייתה מקסימה ואהיבה, "חלק גדול מהסיבה שאנשים דיברו עם אפשטיין היה היא", נטען בראיונות, ולמעשה הרבה אנשים הופתעו לגלות שהם במערכת יחסים רומנטית, לא הבינו מה היא מוצאת בו. גם אחת הקורבנות הראשונות, ציירת צעירה שמקסוול צדה בגלריית אמנות, אמרה שהיא מאוד התרשמה מגיליין, שהיא חיבבה אותה באופן מיידי ובטחה בה, שהיא הסיבה שהגיעה לאפשטיין מלכתחילה.
מקסוול נהגה להתבדח על כך שהיא שומרת על עצמה רזה כי אפשטיין אוהב ילדות רזות ואמרה "אני עושה את זה כמו שהנאצים עשו עם היהודים. דיאטת אושוויץ. אני פשוט לא אוכלת"
ואין מנוס מלקחת רגע הפוגה ולדון בכך שמקסוול, כסרסורית של אפשטיין, ניצלה את העובדה שנערות בטחו בה לא רק בגלל אישיותה המאוד כריזמטית, אלא גם כי הייתה אישה. מדי פעם צצים בתקשורת סיפורים על סרסרות נשית, כל מיני "המדאם של תל אביב" או "אלופת ישראל לשעבר הפעילה בתי בושת". ברור שהן טיפה בים של סרסרות גברית, אבל הן מתוקשרות יותר כי זה מפתיע אותנו בכל פעם מחדש. הרי סרסרות, בשני המינים, היא מבחילה, אבל כשהיא כוללת גם בגידה נשית, זה מפעיל אותנו. איך אישה יכולה לעשות דבר כזה לאישה?
ובכן, אם לחזור לציטוט של גיליין מלמעלה – "הן כלום, הן זבל", כנראה שלפעמים, כשאנשים מגיעים ממעמד גבוה עם המון כסף, זה כבר לא עניין של גברים ונשים אלא של אלה שיש להם ואלו שלא. ואלה שאין להם נחשבים לקצת פחות בני אדם. מי שצפה בסדרה המעולה "יורשים", שללא ספק לוקחת לא מעט גם מהסיפור המשפחתי של המקסוולים, בטח ייזכר בראשי התיבות NRPI = No Real Person Involved. הנערות האלו לא היו חברות למגדר שאותן ניצלה ורמסה, הן היו כלום.
אפשטיין, לעומתן, היה עבורה הכל. היא העריצה אותו. לפי מכרים הוא היה קשקשן, שקרן ורברבן. הוא נהג לספר איך עזר כלכלית לחברה מהחברה הגבוהה בניו יורק שרצתה להתגרש (היא הכחישה), ואיך פנו אליו מ"המתמחה" לפני שפנו לדונלד טראמפ (הם הכחישו) ועוד שלל המצאות. מקסוול לא רק ארגנה את כל הנערות עבורו, אלא גם עשתה רישיון טיס להליקופטר כדי שתוכל להטיס לאי הפדופיליה של אפשטיין אנשים בלי נוכחות של טייס שידע מי שם. מקסוול, אגב, היא זאת שסיפרה שהאי מרושת כולו בווידאו, בין אם בשביל האופציה לסחוט את המבקרים או סתם כחלק מהסטייה של אפשטיין.
בשלב מסוים היא עברה לגור בבית בניו יורק בסמוך לאפשטיין, שנקנה בחמישה מליון דולר על ידי חברה באחזקתו. הוא סיפר שהיא בת זוג לשעבר שעוברת תקופה קשה והוא מנסה להשאירה על הרגליים, היא חשבה שהם יותר. "גיליין יצאה ונכנסה מביתו עם מפתחות", טענה מכרה, "ולמרות שאפשטיין טען שהם לא מקיימים יחסי מין, היא אמרה שהיא מדי פעם ישנה במיטתו". עוד אישה במעגל החברים של אפשטיין טוענת כי מקסוול נהגה להתבדח על כך שהיא שומרת על עצמה רזה כי אפשטיין אוהב ילדות רזות, אחת הבדיחות של מקסוול הייתה "אני עושה את זה כמו שהנאצים עשו עם היהודים. דיאטת אושוויץ. אני פשוט לא אוכלת".
בין המקורות שרואיינו לשלל כתבות עליה ועל אפשטיין, נטען כי "גיליין הייתה מאוהבת בג'פרי באופן שבו הייתה מאוהבת באביה. היא תמיד חשבה שאם היא תעשה רק עוד דבר אחד בשבילו, בשביל לרצות אותו, הוא יינשא לה". זה לא קרה. אחרי הכל, היא רק הפכה ליותר ויותר מבוגרת בשבילו.
מי צריך בושה
לא ברור מתי הסתיימה מערכת היחסים הרומנטית של אפשטיין ומקסוול, אבל מה שאיחד אותם גם אחריה היה השאיפה למעמד חברתי. ביחד הם זהרו, עם החברים הנכונים וכמות הכסף הנכונה. הם התמנגלו עם טראמפ ועם קלינטון, עם הנסיך אנדרו ועם וודי אלן, עם אלן דרשוביץ, וכולנו זוכרים את תמונת הפפראצי של אהוד ברק מחוץ לדירתו. לפי החשדות, הנסיך אנדרו ואלן דרשוביץ גם קיבלו חלק מהנערות של אפשטיין ללילה או שניים או שישה, מה שהפך את האישום בניצול קטינות ואינוסן גם לאישום בסחר (trafficking). המתווכת במצבים האלו הייתה ברוב הפעמים גיליין, שהייתה מודיעה לנערות שיצטרכו לשכב עם מפורסם זה או אחר.
וזה לא רק הופך אותה לשותפה לפשע, אלא גם לאדם שיש לו הרבה מאוד כוח. כי יש לה מידע על לא מעט מפורסמים שניצלו קטינות, ובהתחשב בכך שנטען שביתו של אפשטיין והאי הפרטי מרושתים במצלמות, ואיש לא יודע היכן החומרים המצולמים, יכולות להיות לה גם הוכחות נגד לא מעט אנשים. ואם לגלוש למחוזות הקונספירציה, אולי זה קשור לכך שאיש לא מוצא אותה בימים אלו. חשבנו שאנחנו חיים בעידן שבו אנשים כבר לא יכולים, סתם ככה, להיעלם, בטח שלא אנשים בפרופיל כל כך גבוה, אבל מקסוול הוכיחה שכן. ואולי זה הגיוני שדווקא היא מצליחה לחמוק מתחת לכל כך הרבה רדארים – יש ללא מעט אנשים אינטרס לדאוג לכך שהיא לא תיעצר.
אפשטיין הורשע בעבירות מין כבר ב-2008 וריצה 13 חודשי "מעצר בתנאי עבודה", בזכות עסקת טיעון מפוקפקת. לאחר מכן הוא המשיך לאנוס בנחת, אבל אחרי 2008 הוא וגיליין כבר לא נצפו יחד בפומבי. היא המשיכה הלאה בלי לשלם על מעשיה - נכחה בחתונה של צ'לסי קלינטון ב-2010, דיברה באירוע טד והתמנגלה עם אריאנה האפינגטון, מרתה סטיוארט ואילון מאסק במסיבות. ב-2013 היא אפילו הייתה אחת הדוברות באירוע העצמה נשית ניו יורקי ומדובר, כי מי צריך בושה. באותה שנה היא גם נצפתה עם הבעלים של סאקס וגולדמן באירוע תמיכה בנישואים גאים, ונראתה מתמנגלת גם עם מייקל בלומברג, אז ראש עיריית ניו יורק, באירועים חברתיים יוקרתיים. ב-2015 הוגשה נגדה תביעה אישית ראשונה על ידי אחת ממתלוננות אפשטיין, שטענה שגם היא השתתפה בהתעללות המינית, ומאז מקסוול נעלמה.
מקסוול כונתה "גברת הבית", "החברה הראשית" ו"העוזרת האגרסיבית". היא נהגה לחפש עבור אפשטיין נערות בתיכונים ובקניונים וכשהתעוררה התנגדות, היא גם הייתה מאיימת עליהן
לא ברור מה מצבה כיום, אבל המון אנשים ישמחו לקבל נקודת ציון מדויקת. לאחרונה היא הגישה תביעה לפיצויים מעזבונו של אפשטיין, שבה היא טוענת שהועסקה אצלו וזכאית לתשלום ההגנה המשפטית שלה בתביעות שהוגשו נגדה. לא ברור איך היא הגיבה לידיעה על מותו של אפשטיין, שבאוגוסט האחרון שם קץ לחייו בתא המעצר. או אולי נרצח, כך לפחות טוענים חובבי הקונספירציות. וזוכרים מי עוד אולי התאבד ואולי נרצח? נכון, רוברט מקסוול. כי כולנו, גם גיליין מקסוול, בסך הכל קלישאות פרוידיאניות שנידונו לחזור שוב ושוב על דפוסים פתולוגיים שהשתרשו בנו מילדות. התאבדותו של אפשטיין השנה היא לא הפעם הראשונה שבה דמות מרכזית בחייה נטשה אותה והשאירה אותה לבד, וגם לא הפעם הראשונה שבה היא הגיבה בבריחה, היעלמות, וחיים חדשים.
מתישהו, יש לקוות, היא תיגרר החוצה ותעמוד במרכז, ללא הצל של אביה ושל אפשטיין. הפעם היא כבר לא תוכל להיאחז בגבר חזק, במעמד או בקשרים, והיא תאלץ לקחת אחריות, להתמודד עם הדברים שעשתה ועם האדם שהפכה להיות. אף אחד לא יכול להיעלם לתמיד.