כבר שש שנים שאוריה עזרן (32) מנהלת מותג אופנה מצליח הנושא את שמה. הסטודיו שלה, שממוקם ברמלה, הפך למוקד עליה לרגל עבור כלות מן המניין כמו גם סלבריטאיות. אחרי שהלבישה נשים כמו עדן פינס, אילנית לוי ונטע אלחמיסטר, היום היא בעצמה אייקון אופנה, עם עמוד אינסטגרם המחזיק ב-194 אלף עוקבים ופיד מלא בתמונות שלה מדגמנת את עיצוביה.
היום היא מככבת בתוכנית הטלוויזיה "פריפריה אימפריה", דוקו-ריאליטי חדש העוקב אחרי שש כוהנות סטייל, ושגרות הרחק מחוץ לתל אביב, באשדוד, רמלה, ואשקלון. מה שנקרא – בפריפריה. "כבר שנים שמציעים לי להשתתף בתוכניות ריאליטי וכל פעם אני מסרבת", היא אומרת. "אני בן אדם מאוד מחושב ותמיד הרגשתי שזה יעשה לי יותר נזק מתועלת. הרי יש לי רזומה, אני עובדת בלי הפסקה. אבל הפעם הרגשתי שהתוכנית יכולה לתת לי ולעסק שלי מקפצה, שייחשפו אליי יותר אנשים מאלו שעוקבים אחרי ברשת. מה גם שהתוכנית הזו מתמקדת בנשים שמצליחות בזכות עצמן ולא בזכות הבעלים שלהן, וזו בדיוק אני".
את שמחה שעשית את זה?
"לגמרי. קודם כל קרה לי שם דבר מדהים, התיעוד של הרגע שבו גיליתי על ההריון. ומעבר לזה מאוד נהנתי במהלך הצילומים, זה לא ריאליטי קלאסי שאין לך מושג איך יציגו אותך, וזו לא תחרות על שום דבר, זו סדרה בה אני מחליטה איך אני אראה ואיך יתפסו אותי, ואין לי מה להסתיר".
נחשפים בתוכנית לחיי הפאר שלך ושל המשתתפות האחרות. החיים שלך תמיד היו כאלה נוחים?
"האמת היא שגדלתי בבית בלי כסף, שעבדתי מגיל 15, שיותר מארבע שנים עברתי טיפולי פוריות ושתכלס, למרות מה שכולם חושבים, שום דבר בחיים האלה לא בא לי בקלות. אנשים בטוחים שגדלתי עם כפית של זהב בפה, אבל גדלתי הכי רחוק מזה. הגעתי לאן שהגעתי עם עבודה קשה. מאוד מאוד קשה".
את רואה את עצמך חלק מהשיח על נשים שלא מתביישות בכסף שלהן וברצון להרוויח?
"אני חושבת שאף אחת לא צריכה לנופף בכסף שלה, אבל אף אחת לא צריכה להתבייש בזה שהיא עושה כסף אם היא עובדת בשבילו. כל אחת עושה את הבחירות שלה בחיים, בין אם השאיפות שלה להיות אשת עסקים ובין אם השאיפות שלה להיות אמא במשרה מלאה, זו זכותה. אני עובדת קשה ומרוויחה בזכות עצמי ואף אחד לא יכול להרים על זה גבה. בסופו של דבר יש הוכחות בשטח, יש קבלות. ולי יש קבלות".
אוריה עזרן, במלרע
עזרן נולדה בבת ים ("אבא שנולד במרוקו ואמא שגדלה בקריית גת, אין יותר מרוקאים מהמשפחה שלנו"). היא אחות צעירה לעדי, שהיום עובדת איתה בסטודיו ("אנחנו חברות טובות אבל מאוד שונות אחת מהשנייה, מזה שאני אוריה עזרן במלרע והיא עדי עזרן במלעיל, ועד סגנון החיים"). אמא שלה הייתה בשלנית ואבא שלה היה מוכר אלטע זאכן. ההורים שלה התגרשו כשהייתה בת שנתיים וחצי, והיא ואחותה גרו לסירוגין בין שני הבתים. כילדה, הייתה מסתובבת בשכונה עם אביה במשאית שלו. "זו הייתה חוויה מהממת, להיות עם אבא בעבודה. כשהתבגרתי קצת, שאלתי אותו על המקצוע שלו והוא ענה לי עם המבטא המרוקאי הכבד שלו 'היית מעדיפה שאני אהיה גנב? סוחר סמים? כל עבודה מכבדת את בעליה', זה השתיק אותי".
באיזשהו מקום התביישת בזה?
"אף פעם לא התביישתי במשפחה שלי. תשמעי, לא צעקתי את זה ברחובות, אבל לא הייתה שם בושה. לא הסתרתי שום דבר".
מה היה המצב הכלכלי בבית?
"חיינו בבית ללא כסף ומותרות, אבל לא הרגשתי שחסר לי משהו, וגם לא ביקשתי יותר מידי. אמא שלי חיפתה על החוסר עם כל האהבה שהיא הרעיפה עלינו. אנחנו כל העולם שלה. אמא שלי ואני הכי שונות בעולם, מאז שאני זוכרת את עצמי ידעתי שאהיה אישה קרייריסטית ואמא שלי, הפוכה ממני. היא לובשת רק שחור, עושה הכל כדי לא להתבלט. היא ביטלה את עצמה לחלוטין בשביל המשפחה".
כבר כילדה ידעת שתהיי אשת קריירה?
"כשהייתי קטנה אבא שלי היה מביא לי דמי כיס כל יום שישי. הייתי מחכה לזה כל השבוע, זה שיגע אותי. רציתי כבר להרוויח כסף משלי, אז בגיל 15 התחלתי לעבוד. באותה תקופה גם התחלתי לצאת עם חברות לתל אביב וככה ראיתי לראשונה את ההבדלים בין איפה שאני חיה וסגנון החיים שלי לעומת חיים של אחרים. זה החדיר בי שאיפות לעתיד וכבר אז ידעתי שאני אצליח להביא את עצמי לאן שאני רוצה".
חשבתי שאופנה תהיה תחביב
עזרן מצאה עבודה בחנות בגדים ואת הכסף שהרוויחה הוציאה על עוד ועוד פריטים לארון. "קראתי על אופנה, למדתי על מעצבים והסתכלתי על המון קולקציות. בתיכון הייתי עושה סטיילינג לעצמי, מחולצה עשיתי שמלה, ומתחתונים חולצה. כל הזמן חשבתי איך לשדרג ולייחד את הלוקים שלי. כשהייתי יוצאת מהבית הייתי שואלת את אמא שלי איך אני נראית, וכל פעם מחדש היא הייתה עונה שאני מוגזמת. אמרתי לה 'תודה' ויצאתי. לא באמת שינה לי מה שהיא אמרה, רק רציתי להראות לה את הלוק".
היא סיימה את התיכון עם בגרות בתיאטרון ("התאהבתי בזה. חשבתי שהאופנה תהיה תחביב והמקצוע יהיה משחק"). שירתה כשוטרת צבאית בתל השומר ("אהבתי להפחיד חיילים אבל כמעט ולא נתתי להם דוחות, הייתי שוטרת נחמדה לאללה") ואחרי הצבא עבדה בבנק עד שאחד הלקוחות הפקיד אצלה צ'ק במטרה לעקוץ את הבנק, אז פיטרו אותה. ייתכן ואותו מצב עגום דווקא הסתדר לטובתה. באותה תקופה חברות הילדות של עזרן, אז בתחילת שנות ה-20 לחייהן, החלו לעבור אחת-אחת תחת החופה. "בכל זאת, פריפריה", היא אומרת.
החתונות היו בשבילה הזדמנות לבלוט אופנתית. "לכל אירוע הייתי סופר משקיעה. הייתי קונה שמלה, לוקחת אותה לתופרת ומשפצת אותה לגמרי. כל לוק תיעדתי, העליתי לפייסבוק, וקיבלתי תגובות אוהדות. מלא שאלו 'מאיפה השמלה'". כשאחת החברות הכי טובות שלה התחתנה, זה היה אירוע ששינה את חייה. היא פגשה באותו ערב את חיים נחום, ששלוש שנים לאחר מכן - הפך לבעלה, ואת יאקי רביד, מי שעיצב את שמלת הכלה של חברתה. "לקראת סוף הערב ידיד שלי אמר לי שיאקי שאל אותו עלי. הוא אמר שיש לי סטייל ושהוא רוצה שאני אעבוד אצלו בסטודיו", היא מספרת. "הייתי בשוק, זה היה אשכרה החלום שלי".
עזרן התחילה לעבוד בסטודיו של רביד. "השקעתי את כל כולי וגם למדתי המון. למדתי לעצב, למדתי תדמיתנות, למדתי כלות - כל מה שהייתי צריכה להמשך הדרך". במהלך העבודה עזרן עיצבה לעצמה שמלות שישמשו אותה לאירועים. "את השמלות שעיצבתי פרסמתי באינסטגרם, שאז עוד היה בחיתוליו", היא נזכרת. "סיפרתי לחיים על ההודעות שאני מקבלת בתגובה והוא אמר לי: 'למה שלא תשכירי את השמלות שלך?', אמרתי לו 'מה פתאום, עיצבתי אותן לעצמי'. ואז נפל לי האסימון, זו הייתה הזדמנות. אז ביום-יום עבדתי אצל יאקי ומהצד השכרתי את השמלות שלי".
אחרי שלוש שנים משותפות עזרן עזבה את העבודה אצל רביד והקימה מותג. היא עיצבה קולקציית שמלות ערב, והשקיעה בקמפיין. "לקחתי צוות יקר, דוגמנית, צלם, מאפרת, וירדנו כולנו לים המלח לצילומים. זה גרם לעוד ועוד אנשים להכיר אותי ולהגיע אלי לסטודיו". אותו הסטודיו היה חדר קטן בבית שלה ושל בעלה, שם היא תפרה גם את קולקציית שמלות הכלה שעיצבה. לאחר הצלחת הקמפיין הראשון הבינה ששווה להשקיע עוד יותר בקמפיין הבא. "רציתי משהו שישאיר חותם, לא עוד צילומי אינסטגרם, הטסתי צוות שלם לתאילנד והקולקציה הזו התפוצצה. אחרי הצילומים האלה כולם ידעו שאוריה עזרן מעצבת אופנה, הבנתי שנכנסתי למשבצת של הגדולים".
ואיך זה היה, להיות במשבצת של הגדולים?
"אני זוכרת שמיקי בוגנים עשה שיער לאחת הכלות הראשונות שהלבשתי. את לא מבינה איך התרגשתי לעבוד על אותה כלה עם מיקי בוגנים הגדול. ניסיתי להיראות הכי בקלאס, הכי מהברנז'ה. כשיצאתי משם, נכנסתי לאוטו שלי, אוטו מכוער, שבור, דפוק, מעוך. התפללתי שמיקי לא יראה אותי, חשבתי שאם הוא יראה את האוטו שלי - הלך עלי, שכל מה שהוא חושב עלי ימחק. וכמובן, על הרמזור הראשון נעמדנו אחד ליד השנייה. הוא עם הג'יפ המפונפן שלו ואני באוטו השבור. הוא פתח את החלון ואמר 'היי חמודה'. רציתי למות".
ועדיין עיצבת מהסטודיו הקטן בבית?
"אמרתי אז לחיים שאני רוצה שכל הבית שלנו יהפוך לסטודיו ושאנחנו נעבור לבית אחר. הוא התלבט, אז אמרתי לו "בית לא יביא לנו עוד בית, אבל עסק כן", הוא הסכים ועברנו לבית חדש. את הקירות של הבית הישן שברתי ועד היום שם ממוקם הסטודיו שלי".
נשמע שהוא גבר מאוד תומך.
"הוא מדהים. אני לא חושבת שכל גבר, בטח בפריפריה, באזורים שהם יותר פרימיטיביים, היה מפרגן ככה. אני בטוחה שלא הייתי יכולה להצליח ברמה הזאת עם כל גבר אחר. בן אדם צריך נחת, שקט, ולחזור הביתה למישהו שיהיה שם בשבילו ויתמוך בו. אז ככה חיים ואני, אנחנו דוחפים אחד את השנייה קדימה, הוא תמיד מאחורי ואני תמיד מאחוריו".
לא אכפת לי ללדת כבשה, רק שתהיה בריאה
כבר כשהייתה בת 25 עזרן ובעלה חלמו להביא ילד ראשון. לאחר שנה של ניסיונות שלא צלחו, היא התחילה טיפולי פוריות. "עברתי כמעט שנה של הזרעות, וזה לא הלך", היא נזכרת. "בגדול אני בן אדם מאוד אופטימי, אבל זה שבר אותי. פחדתי שאני אהיה אחת כזאת שיגידו עליה 'היא מצליחה, אבל אין לה ילדים'". עוד שנה של ניסיונות חלפה, היא טסה לאומן להתפלל, ולאחר מכן עברה הפרייה. הפעם זה הצליח. כשבנה הבכור, ריי דוד, היה בן שנה, הם רצו ילד נוסף ועזרן החלה שוב בטיפולי פוריות, הפעם זה נמשך 4 שנים.
איך הרגשת באותה תקופה?
"בכל הפרייה את מלאה בהורמונים, כועסת, עצבנית, מנופחת, רעבה, ואז כל פעם ההפרייה נכשלת. אין לי מילים לתאר כמה שזה מצב מתסכל. מעבר לטיפולים עשיתי הכל, קשרתי חוט ליד כי אמרו שזה מביא מזל, אכלתי מאכלים שהמליצו עליהם והתפללתי בירושלים שלוש פעמים בשבוע בקבר של איזה רב עם שם ארוך, לא זוכרת את השם שלו. תקשיבי, כשאת רוצה להיכנס להריון לא אכפת לך לעשות הכל".
היו גם לחצים מהסביבה?
"כל הזמן. היו משגעים אותי ואומרים 'קריירה זה לא הכל', 'את צריכה עוד ילד'. פעם הייתי עם ריי בגינה ואמא אחת אמרה 'איזה מסכן הוא שאין לו אחים'. עניתי לה, בנחמדות, 'אל תדאגי, הוא לא מסכן'. אבל זה שבר אותי. כששאלו אותי בשנים הראשונות מתי אני אכנס להריון הייתי אומרת 'בעזרת השם', בשלב מסויים התחלתי לענות 'תתפללו עלי'. כשעניתי ככה, הבינו את המצב".
כאחת שמתעדת הכל באינסטגרם, למה לא סיפרת גם על טיפולי הפוריות שעברת?
"האמת? כי פשוט לא רציתי שירחמו עלי".
ובסוף זה קרה מול המצלמות של "פריפריה אימפריה".
"כשצילמנו את התוכנית עברתי את ההפריה השישית. התרגלתי כבר לעבור הפריות ולקבל תשובה שלילית, אבל לא הפסקתי לנסות. אחרי הפריה אמורים לחכות 14 ימים ורק אז לעשות בדיקת הריון, אבל אחרי שמונה ימים לא התאפקתי, הייתי במספרה, עשיתי צבע ובינתיים, עד השטיפה, הלכתי לקנות בדיקת הריון. נכנסתי לשירותים של המספרה, עשיתי פיפי וראיתי שני פסים! לא הפסקתי לבכות, עושים לי פן ואני בוכה. כשיצאתי מהמספרה התקשרתי ליוצרת של התוכנית וסיפרתי לה. היא צעקה 'יש!', ממש צרחה בטלפון שהיא מאושרת ומתרגשת. אמרתי לה 'את שמחה בשבילי או בשביל הרייטינג? כלבה'. אבל אני צוחקת, היא שמחה בשבילי, למרות שיצא לה בינגו. כמה דקות לאחר מכן היא הגיעה אלי הביתה עם צוות וצילמנו את הרגע שבו אני מספרת לחיים, זה היה הכי מרגש בעולם. אני מתה לראות את זה".
איך עבר עלייך ההיריון עצמו?
"היה קשה, לא כמו זה של גיל 27. אבל תשמעי, כשאת בהיריון אז כולם מפחידים אותך מסביב, המון בדיקות, למוח, ללב, לריאות, פחד אלוהים. בהריון הראשון כל הזמן חשבתי איך הילד יראה ואם הוא יהיה דומה לי, בהריון השני כל מה שחשבתי היה בריאות, אמרתי לעצמי שלא אכפת לי ללדת כבשה, רק שתהיה בריאה".
הפריפריה באורות עכשיו
הפרק של "פריפריה אימפריה", שבו עזרן חושפת את ההריון השני עוד לא שודר, אבל בינתיים הצופים זכו לראות את המשתתפות מנהלות אורח חיים זוהר ועמוס סטייל ואת מערכות היחסים שנרקמות ביניהן. "הייתה כימיה ממש טובה עם כל הבנות בתוכנית", היא מספרת. "גם כשהיו אי הבנות וכאלה, הסתדרנו מהר מאוד. כולן שם עם לב טוב. לב של פריפריה".
את חושבת שהתוכנית השפיעה לטובה על התפיסה של המקומות מהן באתן?
"בטח, הפריפריה באורות עכשיו. נתנו לה במה כמו שצריך. אני חושבת שעשינו כבוד לפריפריה, הראנו שגם שם יש נשים חזקות שמצליחות בזכות עצמן"
חשבת אי פעם להעביר את הסטודיו שלך למרכז?
"הכלות במרכז מגיעות לרחוב דיזינגוף ונכנסות לכל החנויות כדי לראות מה הכי מתאים להן. אבל אלו שמגיעות עד לרמלה? לקחתן יום חופש מהעבודה, התאמצתן, נסעתן עד לחור הזה, אתן כבר פה, לא תקנו? אני תמיד מרגישה שמי שמגיעה עד אלי - תקנה שמלה, ולרוב אני צודקת".
ובקורונה, איך הסתדרת עם העסק? הרגשת שזה השפיע?
"פתאום לא היו אירועים ולבנות לא היה לאן להתלבש, אז כן, הייתה צניחה מטורפת במכירות".
מה עשית?
"פתחתי מותג אונליין עם בגדי קז'ואל. התחלתי מפריט אחד, מעיל משבצות גדול שמגיע עם כובע. המחיר שלו היה יחסית יקר, 1,400 שקלים. החלטתי לנסות לשווק אותו ואמרתי לעצמי שאם זה לא יצליח - אני אספוג את זה. פרסמתי אותו באינסטגרם שלי, ותוך 24 שעות הוא היה סולד אאוט. הייתי בשוק".
1,400 למעיל זה באמת קצת יקר, לא?
"לא יכולתי לתמחר את זה אחרת. אני משלמת על הייצור של הבגד ואני משתמשת בבדים הכי טובים, אני מתגמלת את הצוות שלי ואני עובדת קשה בעצמי. הדברים שלי לא יקרים כי אני נשענת על השם שלי, הם יקרים כי הם באמת מאוד איכותיים".
בעצם התחלת מהאינסטגרם, ועד היום הוא מתחזק את ההצלחה.
"אני חייבת המון לאינסטגרם. אני פרצתי דרכו, זה נתן לי במה ענקית ופתח לי המון דלתות, כל הפריפריה הכירה אותי והיו לי המון לקוחות מהדרום ועד הפריפריה של הצפון".
איך הבנת מה הכוח שלך שם?
"שמתי לב שעל תמונה שלי עם בגד שלי אני מקבלת הרבה יותר תגובות ובקשות לשמלות מאשר שאני מפרסמת את הדגמים שלי על מישהי אחרת. הבנתי שכדי שהמותג שלי באמת יתפוצץ אני צריכה להיות בפרונט. התמונות שלי, הסטורי שלי ותיעוד החיים שלי עושים הרבה יותר באז מכל קמפיין שאני מצלמת".
למה לדעתך זה ככה?
"בנות מתחברות לאותנטיות שלי, אני לא רק 'היפה' שמצטלמת, אני הפנים והאופי של המותג שלי. יש לזה הוכחות, למשל כשאני טסה לחו"ל, אני מצלמת נופש צבעוני ומהמם, ואז אני חוזרת לארץ ורואה שהיומן שלי מלא. אין מה לעשות, זה לא רק השמלות. זה הלייפ-סטייל, החיים, הסגנון שלי שאני מתעדת - זה מביא לי פרנסה. זה הכוח שלי בעסק".
יש בזה גם חסרונות?
"תקשיבי, בגלל האינסטגרם כולם חושבים שאני הבחורה הכי לא מצחיקה, זה הזוי כי אני עושה צחוקים מהכל. אני המצחיקה של החבורה. זו התכונה הכי בולטת אצלי וחוץ מהחברות שלי אף אחד לא יודע את זה".
בסוף הריאיון שלנו, עזרן פונה יציאה של בית הקפה שבו אנחנו יושבות, בדרך לעלות על מונית הביתה. צעד לפני הדלת היא עושה פרסה וחוזרת לשולחן שלנו. "אני מפחדת שלא השארתי מספיק טיפ", היא מסתכלת בחשבון. "שכחתי שאני מפורסמת עכשיו, אסור לי לעשות פאדיחות כאלה". היא אומרת ונקרעת מצחוק.
"פריפריה אימפריה" משודרת בימים ג-ה ב-yes ו-STINGTV, בשעה 20:30
צילום: אלכס ליפקין | סטיילינג: מזל חסון | איפור: מיקי בוגנים למיקי קוסמטיקס | שיער: עדי מאיה | עיבוד תמונות: קרן סעד