בז'קט משובץ שלקחה בהשאלה מהארון של בעלה, נעלי בית, טייטס שחורים מבריקים ופנים נקיות מאיפור, יאנה יוסף מזמינה מיץ גזר סחוט טרי ומציתה סיגריה דקה. "איך אני שמחה פה", היא אומרת על השכונה החדשה שלה. לפני כחודש עזבה המשפחה את הרצליה פיתוח ועברה קרוב יותר לים, ויוסף כבר מרגישה כמו מקומית בבית הקפה השכונתי. "בא לי להזדקן פה, יש פה אווירה של קיבוץ. זה שונה מפיתוח, כולם גולשים, זורמים כאלה, אף אחד לא משקיע במותגים או בבגדים. יש אנשים אמידים, אבל הם לא מנפנפים בזה. אני רוצה שהילדים שלי יגדלו לתוך זה".
הילדים הם אלה אנדראה (6), נוח יהודה (4) וגד גבריאל, שחגג שנתיים ממש בשבוע האחרון. הימים המתוחים במדינה משתחלים לתוך השיחה שלנו כשיוסף מדברת על החרדה לשלומם של השלושה. "אני כל הזמן חושבת שאני במקצוע הלא נכון וחייבת להיכנס לפוליטיקה כדי ליצור שינוי, אבל אני לא אעמוד בזה. יהיה לי התקף לב", היא אומרת. "תראי מה קורה בעולם, מי היה מאמין שבשנה כזאת יהיה טבח בעולם? את רואה את קייב וזה בלתי נתפס, אבל גם אנחנו חיים תחת איום יומיומי. זה לא נורמלי, כבר אי אפשר להגיד לילדים 'כשתגדלו לא יהיה צבא'. אי אפשר לשקר להם, לא כשאני בעצמי מתה מפחד. כואב לי, שורף לי הלב, אני גמורה. אני לא עוברת על זה לסדר היום, זה נשאר איתי כל הזמן".
אז מה את עושה?
"מה אני יכולה לעשות? פורקת מתח ועצבים באינסטגרם. אני לא מבינה איך אנחנו ממשיכים לחיות כרגיל כשמשפחות איבדו את יקיריהן. אני רק מדברת איתך על זה וכבר בא לי להיכנס בקיר. שמישהו יעשה משהו, שיגיע מנהיג שיגיד 'נגמר'. מפחיד אותי לנסוע לירושלים, עכשיו מפחיד אותי גם לנסוע לדיזנגוף, כואב לי גם על גוש עציון וגם על שדרות, ילדים שחיים תחת איום ואזעקות. בקיצור, מזל של כולם שאני לא ראש ממשלה".
אני שואלת מה היא הייתה עושה עם המפתחות למדינה. יוסף לוגמת, שואפת, מחייכת וממתיקה סוד: "בחיים אני לא אספר לך. זה יישאר נצור אצלי".
יצאתי מהתוכנית וקיבלתי פצצה
כילידת טג'יקיסטן, בתם של אב יהודי ואם נוצרייה-מוסלמית, ליוסף יש פרספקטיבה ייחודית על היחסים בין הדתות. את נטלי דדון, שהביעה רתיעה מנהגי מוניות ערבים, היא לא מתכוונת לתקוף. "אני מבינה את הפחד, זה הגיוני בגלל התקופה. אבל אנשים מדהימים יש בכל מקום ואנחנו, היהודים, לא שונים מגויים שעושים מעשים מהממים. אנחנו שיפצנו בית, לא היו מוסלמים שהיו מדהימים? היו, לגמרי. אי אפשר להכליל את כולם, אבל כל הקיצוניים שרוצים למות בשם הדת? די, לא מגניב. נמאסתם. כמה אפשר?".
בגיל 17 התחלת בתהליך גיור שהושלם רק לקראת החתונה שלך, בגיל 24. איזה מקום יש ליהדות בחייך היום?
"בבית שגדלתי בו כולם האמינו באלוהים וביהדות, זה לא שזה זר. להפך, זה היה מוזר שהיינו לא יהודים. גדלנו בבית ספר דתי, האחים שלי עם כיפה סרוגה. אני הייתי 12 שנים בבית ספר של בנות ולאלוהים אני מחוברת מגיל 6, אני יכולה לדקלם לך בעל פה את תפילת שמונה עשרה. מהבחינה הזאת היה לי קל בגיור".
הייתה תקופה שנטען שלא רק התגיירת, אלא התחזקת.
"אוהבים להגיד את זה, אבל אני לא מאמינה בקיצון. אני מאמינה בבלאנס בכל דבר. אדם צריך להיות בריא בנפשו, לא משנה מה הוא אוכל ואם הוא מתפלל או לא. יש לו אהבה להעניק לעולם? הוא שמח? זה מה שחשוב".
איך היית בתור ילדה?
"רואים אותי בצילומים מהילדות, אבא שלי מצלם ואני לא זזה לו מהמסך. מאוהבת במצלמה, זה היה ברור. אבל לא הייתי פנטזיונרית, הייתי נורא בהישרדות, לא ב'אני אהיה שחקנית'. הייתי צריכה לעבוד, אז עבדתי מבוקר עד ערב. זה לא שהיו לי הורים שראו את הפוטנציאל ואמרו 'נשקיע בה'. לא טיפחו את המקום הזה שלי, ובכלל לא חשבתי על זה עד שאנשים התחילו להעיר לי. אז אמרתי, אני אלך על זה. אני לא אוהבת דרכים ארוכות, לא בנויה למסגרות, אמרה והלכה ל'האח הגדול'".
הלכת כדי להניע את הקריירה?
"הלכתי כדי שתהיה לי דרך יותר קצרה, אבל כשיצאתי מהתוכנית הבנתי שאין קיצורי דרך ואני הולכת לעשות אודישנים כמו כולם. אולי אפילו קצת יותר, כדי להוכיח שאני לא מקבלת תפקיד רק בגלל שהייתי על המסך".
היה לך פחד שלא יקחו אותך ברצינות?
"לא, ידעתי מה יש לי להציע. 4 חודשים למדתי בבית ספר למשחק וקיבלתי פידבקים מצוינים".
ועזבת.
"בדיעבד אני מבינה שאולי הייתי צריכה להישאר. זה מקלף אותך, חושף אותך".
לאחרונה נשמעת ביקורת חריפה על ליהוק כוכבי רשת או משתתפי ריאליטי על חשבון בוגרים של בתי ספר למשחק.
"אני מבינה את שני הצדדים. שחקנים שהשקיעו את חייהם רק רוצים הזדמנות והיא חומקת להם בין הידיים, אבל מה אם גם אלה שלא למדו הם טובים? הזמנים משתנים, אי אפשר להילחם בזה. אם היה פעם טיקטוק, אז אולי משם הייתי מגיעה".
רבים בתעשייה התחילו לחשוף גם התמודדות עם דיכאונות, התקפי חרדה. זה משהו שחווית?
"אני יצאתי מהתוכנית וקיבלתי פצצה. לפני 'האח' לא הכירו אותי בכלל, ופתאום בום, את ילדה בת 23 שכולם מכירים. ממש נלחצתי מזה, הסתגרתי בבית. הייתי צריכה רגע להתאפס. אבל חשוב לזכור שאפשר לצאת מזה. יש עזרה, כדורים, שיחות".
אחרי שהצלחת למקם את עצמך כשחקנית ולא כיוצאת ריאליטי, את שמחה שהלכת ל"האח הגדול"?
"אומנם זה לא היה בשיקול דעת הכי מושכל כי לא היה אף אחד מאחוריי, הייתי ילדה קטנה שמקבלת החלטות ולא ידעתי מה אני עושה, אבל אני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי בחיים שלי".
ובזכות התוכנית הזאת הכרת את בעלך, ציון ברוך. הוא סיפר בעבר שצפה בך בטלוויזיה והתאהב כבר שם.
"אני מאמינה שגם אם לא הייתי הולכת לתוכנית, היינו נפגשים איכשהו בכל מקרה. מה שקבעו למעלה קבעו, הילדים שלנו היו צריכים לצאת ממני וממנו. הנשמות האלו היו צריכות לבוא לעולם".
התלהבנו, התרגשנו, התאהבנו
כשיוסף הכירה את ברוך, זמן קצר אחרה שיצאה מהריאליטי, הוא כבר היה מהקומיקאים והשחקנים המצליחים בישראל. הוא היה גם דייר קבע במדורי הרכילות, שם נכתב על רומנים שלו עם נשים מפורסמות כמו לינור אברג'יל, אסתי גינזבורג ועוד.
לא היה בהתחלה פחד ממערכת יחסים באור הזרקורים?
"כל המסביב לא עניין אותי. הייתי מרוכזת אך ורק בו ובווייב שהרגשתי ממנו – שהוא רציני, שלא יהיו משחקים. לכן גם לא היה לי את המקום הזה של לחשוב 'הוא רוצה אותי או לא?'. שנינו עפנו והיינו אמיתיים, מהרגע שנפגשנו לא עזבנו אחד את השנייה. הבנתי שהוא יהיה אבא לילדים שלי ושאני אהיה אמא לילדים שלו, וזהו. לא תכננתי להתחתן כל כך מוקדם, לא חשבתי איך תהיה השמלה ואיך תיראה והטבעת. אף פעם לא הייתי מחושבת. זה פשוט הסתדר. התלהבנו, התרגשנו, התאהבנו".
אז איך זה להיות נשואה לציון ברוך?
"כיף חיים, היום בבוקר בכיתי מרוב צחוק. הוא מצחיק אותי שבורח לי פיפי, אין מצחיק כזה. כשהוא מתחיל הוא לא עוצר".
הוא מופיע הרבה בערבים. איך את מסתדרת עם זה?
"כן, זה הרבה לילות לבד עם הכלב. אבל אני מתעלפת מוקדם, הימים עם הילדים נראים כמו מרתון, ואני עדיין קמה מלא בלילה - זה רוצה מים, זה יש לו חלום. עוד כמה שנים אני אוכל לנוח. אבל ציון הוא אבא מדהים, שותף מלא, פעיל. הילדים מתים עליו. אלה רואה אותו בטלוויזיה וזה מרגש אותה. רואים שיש בה את חיידק הבמה, כשהיא תרצה אנחנו מאחוריה".
שניכם עובדים באותו תחום. את מצליחה לפרגן?
"אני מעריצה של ציון, אז אני לא דוגמה. הצלחה שלו היא הצלחה שלי במאה אחוז, קנאה ותחרות וחוסר פרגון לא קיימים ב-DNA. בכלל, אני לא מבינה איך לא נולדתי להיות גם הבת שלו. אני מקנאה בילדים שיש להם אבא כזה".
לא מעט שחקנים ואומנים חושפים את הילדים שלהם. אתם לא.
"נכון. הם קטנים, הם לא יכולים לבחור, אז למה שאבחר בשבילם? מה אם יום אחד הם ירצו להיות רופאים ולא להיות במקצוע? למה שתמונות שלהם ירוצו בגוגל? אני לא אשקר, בא לי להתלהב עם אלה באינסטגרם, אבל לא מרגיש לי נכון בבטן לעשות את זה. היא לא בת 16, היא בת 6".
להתחתן עם ציון זה גם להיכנס לזוגיות הראשונה שלו, עם שלום מיכאלשווילי ואסי ישראלוף. איך הקשר עם "מה קשור"?
"יש להם את הכימיה שלהם, הם אוהבים אחד את השני ורגישים אחד לשני, זה קסם. הילדים של אסי ושלום מהממים ואני וענבל (שלוי, אשתו של מיכאלשווילי - א"ו) חברות טובות, אז זה מסתדר מושלם, חמסה. חיכיתי לרגע שכל הילדים ישחקו ולא ירצו לעזוב, וזה קורה".
החיים שלך השתנו מאז שאת וציון הכרתם. את כבר לא הילדה שהייתה חייבת לעבוד קשה ולא היה לה זמן לפנטז.
"בתקשורת אוהבים לקרוא לי סינדרלה, ואני לא אוהבת שקוראים לי ככה. נהניתי מהחיים שלי לפני, לא סבלתי, אף פעם לא הייתי משרתת. ברור שהיום אני במקום אחר ויש לי משפחה וגבר מדהים, אבל זה לא שהוציאו אותי מאשפתות ואף בן זוג שהיה לי לא היה אחד עם כסף. תמיד עניין אותי רק מי הבן אדם, ומה שזיהיתי אצל ציון קנה אותי. ראיתי איך הוא מכבד את ההורים שלו, איזו נחת הוא עושה להם, וזה עשה לי את זה".
איך זה להיות אמא בעצמך?
"3 ילדים בהפרשים של שנתיים זה ג'ינגול פסיכי. זה כאילו יש לי 20 ידיים, 20 רגליים, כמה מוחות וכמה מכוניות, ואני כמו איזו מפלצת שצריכה להספיק הכל ביום אחד. זאת רכבת הרים, כל אמא תגיד לך את זה".
איך כל ילד משנה אותך?
"אני פשוט מנוסה יותר, אז אני פחות מתרגשת אם ילד החליק. זה פחות דרמה, כמו כל דבר שהוא כבר לא חדש. ברגע שהמערכת משומנת, זה רץ".
את גד גבריאל ילדת בקורונה.
"זה היה יומיים לפני 'ליל הסגר', נשים ילדו עם משקפות של צוללנים. אבל אני רק רציתי להוציא אותו ממני, זה היריון שלישי, כבר לא היה לי כוח".
פעם אמרת שאת רוצה שבעה ילדים.
"וואו, צריך לגנוז את הריאיון ההוא. תשמעי, כל הורה צריך לראות מה היכולות שלו. יש כאלה שהכל אצלן זורם וקליל, אני פחות כזאת. ציון שכח בקבוק מים של ילדה בת 6 שכבר יכולה לשתות מכוס, את יודעת איזו דרמה הייתה בבית? עם מגבת על הראש נסעתי באותו רגע לגן להביא לה אותו. אז אם זה מתיש אותי וגומר אותי אז לא, אבל כל עוד אלוהים נותן אז הלוואי. כרגע שנינו בתפוסה מלאה".
מה השתנה בזוגיות שלכם מאז שהפכתם להורים?
"אנחנו לא הזוג שהיינו בהתחלה, רווקים או עם ילדה ראשונה. זאת זוגיות אחרת. עברנו את כל הקושי, והיה קושי".
מה היה?
"תמיד יש דברים שמרעידים את המערכת. העיקר שיש בסיס, זוג שמתחתן נטו מאהבה ומחברות. המזל של ציון ושלי הוא שאנחנו מדברים על דברים במקום לאגור. אבל זו לא רק הזוגיות שמשתנה, זה גם כל אחד בנפרד, וצריך לקבל ולהכיל את השינוי כל הזמן. אני עובדת כל הזמן על להתפתח ולגדול, הולכת לטיפול כדי להבין איך להיות אמא טובה ולקבל כלים לדברים שלא היו לי בילדות".
את מתכוונת לאבא שלך? אמרת בעבר שכשהורייך התגרשו הקשר איתו ניתק, ושאת לא מצטערת על זה.
"אבא שלי ואני בקשר היום. תמיד היינו בקשר, הוא פשוט בארץ עכשיו ויוצא לי לראות אותו יותר. גם בשנים שהייתי ילדה הוא היה נוכח, הרבה מהתכונות שיש לי באו ממנו. הוא לימד אותי משמעת, רגישות לסביבה. אין בי כעס יותר. הכל בסדר בינינו, הם באים אליי הרבה".
הם באים? כלומר הם ביחד?
"הם ביחד ולא ביחד, לא ברור. קשה להם זה בלי זה".
משהו שיאתגר אותי
למרות שהיא עובדת בעיקר "כשאני יכולה ואני לא בהריון", בגיל 33 יוסף היא שחקנית מרכזית בקולנוע ובטלוויזיה, עם רזומה שכולל מועמדות לפרס אופיר על תפקידה בסרט "הרמוניה" ושורה של תפקידים בסדרות לנוער ("ששטוס", "שוברי גלים") ולמבוגרים ("להיות איתה"). עכשיו היא מגלמת לצד צחי גראד, שלומי קוריאט ואחרים את שי לי, אם חד הורית, בקומדיית המצבים "פשע לא מאורגן" (קשת 12). "זה מגניב לשחק דמות קומית", היא אומרת. "בסדרה אני אמא לשני ילדים והעבודה שלי היא לחסל אנשים. כלומר, אני מחסלת אותם כי אני עייפה ואין לי סבלנות ואני רוצה לישון ויאללה, תמות כבר".
איך זה להצטלם לסיטקום?
"היה לי מושלם, זה צוות מדהים. רן לוי כתב וגם משחק, והוא גאון בעיניי. זה כתוב מצחיק, זה קליל וזה יצא מושלם".
שיחקת גם בסדרה שיצר ציון, "ג'ודה", שנמכרה לחברת הסטרימינג "הולו".
"זה טירוף בחו"ל, חולים על זה. ציון כבר כותב סדרה חדשה, זה טוב ליוצר להתחדש".
מה הלאה מבחינת משחק?
"אני מצטלמת לסדרה חדשה שאני משחקת בה מדענית שהמציאה מכונת זמן, אבל אני לא יכולה לגלות יותר מזה, אז אל תמשכי אותי בלשון. אני אוהבת אקשן, אז בא לי חו"ל, בא לי לחוות גיבורת-על, משהו שיאתגר אותי".
וכבר יש על הפרק משהו בינלאומי?
"אני עושה הרבה אודישנים, והכל לתפקידים ראשיים, שזה יותר קשה. האנגלית שלי טובה, אבל לא נשמעת כמו שפת האם שלי, אז אני צריכה משהו יותר של ספרדייה, רוסייה".
וכשאת עושה אודישן ולא מתקבלת?
"היום יותר טוב, כי אני כבר מבינה איך זה מתנהל. זה לפני הכל הטייפקאסט, המצלמה נדלקת ורואים אם זה מתאים או לא. זה לא תמיד קשור לכישרון, וזה לא אומר שאני לא טובה".
היה שלב ששקלת לפרוש מהמקצוע.
"ניסיתי לברוח. זה לא פשוט, כל הזמן אודישנים, אבל הבנתי שאני לא אסלח לעצמי אם לא אעשה את זה. ניסיתי עוד דברים, פתחתי את העסק לשמלות צנועות, בחנתי אם אני רוצה להיות אמא במשרה מלאה, אבל הבנתי שבמשחק אני חיה, פורחת. משחק זה לא סתם חלום, אני מגשימה את עצמי. זאת העבודה שלי, מזה אני מתפרנסת".
חשוב לך להתפרנס ולעשות בעצמך.
"כן. נכון, ציון יכול לפרנס אותנו בכבוד, אבל חשוב לי לצאת מהבית ולעשות כסף, להגשים את עצמי. חשוב שבן אדם יעבוד. ברור שאני לא עושה את הסכומים של ציון, אבל מה, אני לא אלך למכולת עם כסף שאני אכניס? אני לא אקנה איתו חלב? לא אשלם איתו על חוגים? זה לא כסף שהולך לעזאזל, מה שכן, אני לא קניינית גדולה. תראי אותי, לובשת בכלל ז'קט של ציון. כן, אני אשקיע באקססוריז מסביב, תיק ומשקפיים, אבל בגדים? אין לי את זה. זארה וזהו, הכי מוגזם שלי".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: אביב כפיר | שיער: רן קריסי | איפור: שחף ביטון | הפקה: אור-אל רבינוביץ