מהריקוד הראשון של לי בירן היה ברור שהוא נעץ את העקב היטב ברחבה וירקוד כל הדרך אל גמר "רוקדים עם כוכבים" (קשת 12), אם לא אל הניצחון. בינתיים הוא הגיע בצעד קל לחצי הגמר, היחיד העונה שקיבל את הניקוד המושלם 40. והוא בכלל לא ידע שהכישרון הזה טמון בו. "ידעתי שיש לי חוש קצב כי אני מתופף, אבל לא היה לי מושג שאני יודע לרקוד", הוא אומר. "חשבתי שאם לא אהיה כל כך טוב, אז לא נורא, אני לא רקדן, זה בסדר".
זה כמו לקום בבוקר ולגלות שאתה יודע סינית.
"אשכרה. אומרים לי שאני טוב, אבל אני לא חושב שאני טוב אלא שעליתי על משהו אם אני מצליח לגעת בך בריקוד. אנה ארונוב אמרה לי שבגמר, אם אגיע לשם, היא מצפה לראות רקדן מקצועי. על פניו זה לא הפורמט, אני לא אמור להיות רקדן מקצועי, אבל לקחתי את האתגר בשתי ידיים. אני רוצה להסתכל על ההתחלה ועל הסוף של התהליך ולהגיד לעצמי, למדת משהו".
בתוכנית ששודרה בסוף יולי ביצע בירן עם הפרטנרית שלו, נינה סול, את "שיר אשיר בגשם". השופטים התפעלו, ומתברר שגם הוא. "את לא יודעת מה זה בשבילי להביא את הקלאסיקה הזאת לפרונט. זה היה לי עד כדי כך חשוב שהקלטתי את הסטפס בשתיים וחצי בלילה, הפכתי עולמות כדי שזה לא יהיה בכאילו. בנאמבר הזה שכחתי שאני בתוכנית, נהניתי מכל שנייה. זה היה אושר טהור, מדיטטיבי לחלוטין, אתה אחד עם הכל. זה חלום שהגשמתי שלא ידעתי שיש לי".
מה חשבת לעצמך כשבחרת לרקוד באחד הנאמברים בכיסוי עיניים?
"רציתי להוכיח – קודם כל לעצמי – עד כמה אמונה זה דבר חזק. מה שמזיז לך את הרגליים למקום הנכון בעיניים קשורות זו רק אמונה, אי אפשר לעשות על זה חזרות. בטח לא בחדר החזרות שלנו, שלא דומה לבמה. בחזרה הראשונה על הבמה עפתי, עצרו אותי באמצע, בשנייה היה בסדר, וזהו. כלומר היה לי 50–50, אבל כשעליתי לבמה בתוכנית לא היה בי פחד. זה היה משל לחיים".
והנמשל?
"אמונה זו לא חוכמה אם אתה יודע לאן אתה הולך, אם אתה יודע מה יש בסוף. לך עם הלב שלך, תאמין במה שאתה עושה, תאהב את מה שאתה עושה, תהיה בתוך הרגע. אני לא אדם שיש בו חרטות, וזה לא שאין מאחוריי טעויות – יש מלא – אבל אני ממש משתדל לאהוב את המילים שאני אומר לך, לאהוב את מי שאני כשאני איתך, לאהוב את הצעדים שעשיתי בריקוד. אם את שואלת אותי מה זו הצלחה, אז בעיניי זה הדבר הזה. לא לאן הגעתי בתוכנית או כמה עוקבים עלו לי מאז או מה המחזור השנתי שלי. לא ככה אני מודד את זה. יש שנים יותר טובות ויש פחות טובות, אבל האם הצלחתי לבטא את האמת האומנותית שלי? כי אם כן, אז זאת ההצלחה שלי. נקודה".
זה חתיכת נאום מעצים, אבל מה הפרטנרית חושבת על זה שלא בוער לך הניצחון? בכל זאת, נינה קטפה את המקום הראשון בעונה הקודמת.
"הדבר הראשון שנינה שאלה אותי כשנפגשנו היה אם אני תחרותי. אמרתי לה שבשום אופן לא, והיא ממש פחדה מזה, אבל הצבעתי על המראה ואמרתי לה, 'את רואה את הבחור הזה שמה? אותו אני צריך לנצח כל יום'. אני, המוטיבציה שלי, ההשתדלות שאני עושה בחיים, מביאות אותי למקום שאני צריך להגיע אליו. אני יודע שהקהל בבית והשופטים רואים את זה, אני לא מרגיש שאני צריך לבוא ולהגיד 'אני רוצה', 'תצביעו לי'. תצביעו למי שמרגש אתכם. אם זה יהיה אני, איזה כיף".
איך אתה בתחרויות של המציאות, לא של הריאליטי?
"אני לא מבקש שיצביעו לי במצעדים. אני מאוד שמח להיות בין המתמודדים, זה בכלל מדהים שכללו אותי כי אני יודע איך התחלתי, בן 16 שרק רצה שמישהו ירצה לשמוע אותו שר. אז אני שמח שאני במצעד, אבל אני לא אבקש שתצביעי לי, כי אני רוצה שהאומנות שעוברת דרכי לעולם תרגש אותך. אני לא רוצה להיות מקום ראשון, כי זה לא אומר שאתה יותר טוב ממי שבמקום השני. יותר מזה, אני לא חושב על הגמר: אני חושב על היום שאחריו. אני לא אהיה בסטודיו כל היום, אני לא אראה את נינה? אני לא ארקוד יותר? אני חושב שאני אעשה עם נינושקה איזה יום בשבוע שאנחנו בסטודיו וממשיכים לרקוד וללמוד, זה מאוד מפתח".
הרבה פעמים אנשים אומרים שהמיקום לא מעניין אותם מתוך הגנה על עצמם, אבל אתה יודע, לך אני מאמינה.
"תודה. עצוב להגיד את זה, אבל ללכת עם הדרך שלך – יש בזה הקרבה".
מה אתה מקריב?
"לפעמים את התחושה הזאת שמבינים אותך. הרבה פעמים אתה עלול להרגיש בודד, וזה קרה לי. כשהייתי צעיר הייתי מתבאס מזה. מאוד רציתי שיבינו אותי, זה לא כיף להיות לבד. אבל מצד שני אני לא באמת לבד, כי הוא (זורק מבט למעלה) איתי".
לא מוריד את המגן דוד
בירן בן ה-33 עובד בלי הפסקה מאז פרץ בעונה השישית של "כוכב נולד" לפני 15 שנה. הוא תמיד שר, וכבר יותר מעשור הוא גם שחקן מבוקש – תחילה בסדרות נוער ("חצויה", "החממה"), ואחר כך גם בסדרות דרמה ("פצועים בראש", "שעת נעילה") ובתיאטרון. בתוך הלו"ז הצפוף שלו הוא מבקש לקיים את הריאיון הזה בשולחן החומוס האהוב עליו בשוק הכרמל בתל אביב; הוא שירת בצבא עם הבעלים, מכיר את כל המשפחה. "אני באמת מתרגש מהמקום, הם הצליחו לשמר מסורת לצד חדשנות", הוא אומר. "אני מביא לכאן את האנשים שחשובים לי".
מסורת היא עניין אצלו, כמו שמרמזת השרשרת עם תליון מגן הדוד שהוא עונד. "לא מזמן ראיתי מחדש כמה סרטים ישראליים, ופתאום חטפתי איזו סטירה של תובנה שחסר לי מהדבר השורשי הישראלי הזה. הרי ה-DNA שלנו זה לא ארה"ב. נכון שיש לי טעם מגוון, אבל בסוף", הוא אומר ומצביע על השרשרת, "אני לא מוריד את זה אף פעם. זה מבטא משהו עמוק אצלי".
מה?
"מכאן הגעתי ולשם אני הולך. בדרך אתה יכול לתבל איך שאתה רוצה, אבל בסוף זה חומוס".
מאיפה החיבור העמוק הזה?
"לא יודע. הייתי יכול לעבור לחו"ל בשנייה – יש לי דודה שגרה בבוורלי הילס, יש לי בית, יש לי אוטו שמחכה לי – ולא רציתי את החלום האמריקאי. ידעתי שכאן אני רוצה להציע נישואים, להתחתן, אני יודע שזה המקום שלי. זה לא משהו שאפשר להסביר, זה משהו שאתה פשוט יודע. אני מאוד מתחבר לעם שלנו ברמת הזיכרון, זה לא היסטוריה מבחינתי. העלייה לארץ, השואה, המעפילים – אני מרגיש שזה הסיפור שלי, ואני לא יכול לקטוע אותו".
איך אתה רואה את המצב הנוכחי במדינה?
"אני לא אדבר על פוליטיקה, אבל כן אגיד שיש עיוות מאוד גדול עם הדבר הזה שנקרא דת, כי דת זה דבר מכיל, יהדות זה דבר מכיל. התורה האמיתית מעודדת חילוקי דעות, '70 פנים לתורה', והעיוות קורה כשלוקחים מהיהדות דברים כדי שישרתו מטרות מסוימות".
אתה אדם מאמין?
"אני מרגיש שאני האפור. בן אדם שמאמין בכל לבו, שומר מסורת, לא דתי ולא חילוני. אני גם לא אוהב את המילה חילוני, כי חול זה ההפך מקודש, וזה שאת חילונית לא אומר שאת לא קדושה. אנחנו צריכים לקבל את השוני, זה היופי, ואסור שתהיה שנאה. אסור ליהודי לשנוא יהודי אחר. מה שקורה עכשיו זה עצוב, כי זה לא רק מרחיק את הצעירים שלא בקיאים במה זה יהדות, אלא גם גורם לאנטגוניזם".
מאיפה החיבור שלך לדת?
"זה נותן כלים שעוזרים לי להיות אדם שמח ומאושר. המטרה של התורה היא לגרום לך להבין איך ליהנות מהחיים שלך, איך לקבל את האור הזה. אתה מבין שהאור לא יגיע מזה שתקנה רכב חדש, כי חומר לא שווה לאושר. זה בראש".
מה כן מביא את האור? קיום מצוות?
"לא צריך כל כך הרבה, אני למשל לא עובד בשבת. לא שומר שבת, אבל גם לא עובד ולא מתאמן ל'רוקדים' בשבת. יש בחיים מה שחשוב ויש מה שדחוף, ושבת זה רק מה שחשוב. אשתי, לבקר את המשפחה, החברים".
שאלה על הפילוג בעם, על השיח הקוטבי, זורקת את בירן למה שנעשה ברשתות החברתיות. "משהו שם הולך לאיבוד", הוא אומר. "פעם המון דברים היו לא פוליטיקלי קורקט, וזה כאילו היום יש הגזמה לצד השני. אנחנו בעידן של שיפוט, וצריך לזכור לשפוט לכף זכות, כי כשתהיה בצד השני של המתרס ייפול לך האסימון ואז תגיע החרטה. אני לומד את זה ומתרגל את זה כל יום".
מה זה אומר ללמוד ולתרגל?
"אני מרגיש שכל יום אצלי הוא יום כיפור, אני כל הזמן מנסה לייעל את המערכת הרוחנית והמחשבתית שלי. יש בן אדם שיגיד, 'אני רוצה תפקיד ראשי בקולנוע'. אחר ירצה מיליון שקל בבנק. לי יש רק רצון אחד, הגזע שממנו הכל מסתעף: להשתדל להיות האדם הכי טוב שאני יכול בכל רגע נתון".
אליאנה איתך בתוך ההסתכלות הזאת?
"כן. הדרכים שלנו שונות, אבל יש לנו ערכים דומים. נגיד, אני אניח תפילין והיא תעשה יוגה. תפילין זו המדיטציה שלי. המפתח הוא התקשורת שלנו, זה שאנחנו לא מסתירים קשיים אלא מתמודדים איתם, ובגלל זה אנחנו גם לא רבים. אין לנו אגו. בכלל, אני לא בן אדם של אגו. הגעתי לאן שהגעתי בעזרת מיליון אנשים ובעזרת בורא עולם וכמובן הייתי אקטיבי, אבל הלו, אני כולה מתופף מכפר סבא וכך גם אהיה. וזה בסדר גמור, זה הכי טוב שיכול להיות".
השמועה הזאת עשתה כאב לב
בסוף השבוע האחרון, בריאיון לאיתי סגל ב"7 לילות", חשפה אליאנה תדהר סוד. במשך שנים הייתה משפחתה במשבר כלכלי עמוק, והיא קיבלה עליה לסייע בדרך האפשרית היחידה: הכסף שהרוויחה בקריירה שלה. "בכיתי והעברתי מאות אלפי שקלים", סיפרה.
מה חשבת על האומץ שלה להיחשף?
"לא סתם אני קורא לה ההשראה שלי, הגיבורה שלי. ראיתי את אליאנה במצבים, ראיתי את תעצומות הנפש שלה. אני כל כך מכבד אותה וכל כך מעריך אותה, גם את הבחירה שלה לשמור את זה קרוב לחזה היא עשתה כדי לשמור על המשפחה שלה".
מה חשבת כשהיא שיתפה אותך לראשונה במצב?
"היא סיפרה לי את זה רק כשהפכנו לזוג, לא ידעתי לפני כן. זה הפתיע אותי מאוד, וככל שנכנסתי יותר לעומק, זה יותר הפתיע אותי. ישבתי והקשבתי, והדבר הראשון שעשיתי היה לתת לה חיבוק ולשאול אם היא מרשה לי להיות איתה, ולהתגבר ביחד ולהתמודד ביחד".
גם אתה נאלצת להתמודד עם משבר משפחתי, גירושי הוריך כשהיית בן 23.
"זה לא משנה בן כמה אתה. דווקא כבוגר אתה יכול להבין דברים יותר לעומק, וזה היה שבר מאוד גדול במשפחה. עד עכשיו זה משפיע, זה אתגר שצריך לחיות איתו כל החיים, אבל אמרתי להורים שלי: גם אם להם זה התפורר, גם אם מה שהם רצו לא הצליח, אני מאמין שאני אמצא את האחת שלי ואהיה איתה כל החיים. זה לא גרם לי להפסיק להאמין באהבה".
ובמשפחה? זה משהו שאתם רוצים לרקום?
"זה החלום הכי גדול שלי מאז שהייתי בן 8. בדיוק עכשיו היו שמועות לגבי זה (היריון כביכול של תדהר – א"ו), ומצד אחד אתה אומר, איזה כיף שרוצים את זה בשבילך. מצד שני זה גם כואב, כי זה משהו שאתה רוצה ועוד לא קיים. זה חלק מהאתגרים שאנחנו מתמודדים איתם בתור אנשים שהם ציבוריים. כיף לך שרוצים בשבילך טוב, אבל סבתא שלי נפגעה, 'איך לא סיפרת לי'. השמועה הזאת עשתה כאב לב למישהו מאוד מאוד קרוב אליך, וצריך להיזהר עם זה. אסור לאחר לגעת בדברים שבין האיש לאישה".
רגע, מה קרה בגיל 8?
"ראיתי את 'הוק', הסרט האהוב עליי. פיטר פן שכח שהוא פיטר פן וחוזר לארץ 'לעולם לא' אחרי שקפטן הוק חטף לו את הילדים, ורק שם הוא נזכר שהוא החליט להפסיק להיות פיטר פן כדי להיות אבא. כשהוא אומר את זה הוא מגלה שהוא עף באוויר והכוחות שלו חזרו אליו, כי זו המחשבה השמחה שלו. ואני זוכר את עצמי בתור ילד בן 8, בוכה כי הבנתי שאני רוצה להיות אבא. זו הסיבה שאני רוצה להתבגר ועדיין לשמור על הילד".
על האצבע יש לבירן טבעת חותמת זהובה עם האותיות P ו-B. אומנם המעריצים קוראים להם ליביאנה, אבל בבית הם קוראים זה לזו פנדיל ובנדיל. "זו טבעת שהיא עשתה לי כשגם היא הציעה לי נישואים", הוא מספר. "היא אמרה, 'אני לא רוצה רק להגיד כן, אני רוצה להיות אקטיבית בסיפור'. חשבתי שזה מאוד מתוק מצדה".
איך שומרים על האהבה הזאת?
"השאלה שאני שואל את עצמי היא איך אני יכול להועיל לקשר בינינו, איך אני יכול לשמח אותה, והיא זה אני. אני יודע למה נולדתי: כדי לשמור עליה. היא הדבר. כל החיים אתה חושב שאתה הדבר, אבל היא הדבר. היא משנה את העולם, לא סתם מתחברים אליה כל כך הרבה קהלים. היא שליחה, ואני רק צריך לשמור עליה. לא שהיא לא חזקה לבד, אבל אני צריך ללוות אותה כי התפקיד שלה בעולם הוא הרבה יותר נרחב משלי. פעם בדור".
אני בהוויה של הודיה
למרות הקריירה המרשימה של בירן כשחקן, זמר ומוזיקאי, עד כה לא נרשם ברזומה שלו שיר שהפך ללהיט השנה או תפקיד שזיכה אותו בפרס אופיר. גם בהקשר הזה הוא מציג גישה אנטי-תחרותית: "זכיתי לעשות את מה שאני אוהב ולעבוד עם אנשים טובים. זה הפרס שלי, אני לא צריך את הגביע", הוא אומר. "בפנים אני מרגיש שזכיתי מזמן, אני בהוויה של הודיה. ברוך השם, לא חסר לי כלום, וזה לא מובן מאליו. אני רואה כישרונות-על שלא מוצאים את הדרך, או שיש להם כמה שנים חזקות ופתאום אין עבודה. זה מטורף בעיניי שאני עובד 15 שנה, זה באמת פרס".
על מה אתה חולם?
"אין לי איזה חלום ברמה הישגית, מקצועית. החלומות שלי הם אישיים, משפחתיים, לא קשורים לעבודה. ואני דווקא מאוד הישגי, אבל הברכה היא לקום בבוקר כשאתה בריא ומחייך והולך לעבודה בתחושה של 'איזה כיף שזה מה שאני הולך לעשות'. את יודעת, יש באולפני הטלוויזיה בנווה אילן בחור ערבי שעובד בניקיון. תמיד הייתי שואל אותו מה שלומו – אני תמיד אומר בוקר טוב, מסתכל לכולם בעיניים – והוא תמיד הוא היה אומר לי, 'וואלה, עוד יום'".
בירן עוצר לקחת נשימה ולנגב דמעה. "מרגש אותי לחשוב על זה", הוא מסביר וממשיך: "אחרי כמה פעמים כאלה לקחתי את הבחור הזה הצדה ואמרתי לו, 'אני רוצה לבקש ממך בקשה'. הוא נבהל ואמר 'מה?', ואני אמרתי לו, בבקשה אל תגיד 'עוד יום'. תגיד 'קיבלתי עוד יום', כי זו מתנה. הוא הסתכל עליי, היה איזה רגע, ואז הוא חיבק אותי ואמר לי: 'לקחתי. תודה'. שבוע אחר כך שאלתי אותו 'מה קורה אחי?', והוא ענה לי, 'וואלה אחי, קיבלנו עוד יום'. אלה דברים שאותי מעניינים. לא פרס אופיר".
זמרים רק מחכים שחברות תקליטים יחתימו אותם, ואתה הוצאת השבוע שיר חדש, "מלאכים", בדרך עצמאית. למה?
"אני עצמאי באופי. לא בקטע של השתלטות, אני פשוט יודע מה אני רוצה וצריך להיות המילה האחרונה. בחברת תקליטים אולי היו אומרים לי שכדאי להוציא שיר יותר להיטי, וזה לא מה שאני רוצה עכשיו. זאת האמת האומנותית שלי, ויש לזה מחיר. ליטרלי מחיר, גם בכסף, וגם של אנרגיה וזמן. אתה גם הבעלים, גם המזכירה, גם מפיק בפועל. אני לא לבד, יש לי צוות מדהים, אבל בסוף האחריות עליי. ואני אוהב את זה".
"מלאכים" לקוח מאלבום ששמו הזמני הוא "אפילו לרגע", שבו בירן משתף פעולה בין השאר עם פאר טסי, תמיר גרינברג, אלון עדר וגיא מזיג. "כל מיני חברים שבאו פשוט לנגן איתי", כהגדרתו. "כשכתבתי את השיר 'בבית', שמדבר על זה שאליאנה לא נמצאת ואני מחכה לה שם, דמיינתי את הגיטרות ודמיינתי את גיא מזיג. אנחנו חברים, אז הרמתי לו טלפון ואמרתי, 'אחי, יש מצב שתבוא לנגן לי במקום שאני אנסה לחקות אותך?'".
גם אליאנה מתארחת?
"לא, אבל היא המאזינה הראשונה והכי חשובה. כשאנחנו עובדים ביחד היא יכולה להגיד לי, 'די כבר, אתה כותב את השירים הכי קשים בעולם, קשה לי לשיר אותם, נמאס לי ממך כבר'. היא לא סובלת אותי לפעמים, בקטע טוב. אבל ברור שהרבה פעמים צריך לנשום עמוק".
עושים קאט בין עבודה לזוגיות?
"יש לנו קווים. ברגע שנכנסת לחדר השינה – אתה לא מדבר על עבודה, לא משנה כמה מחר יום עמוס. שישי–שבת אין עבודה בבית. מאוד חשוב לשמור על זה".
View this post on Instagram
רקדתם לרגע ביחד ב"רוקדים עם כוכבים". איך היה לכם?
"זה היה רגע מרגש ברמה הזוגית, רגע של פרגון טהור שלה. והיא כזו מקצוענית, כשהיא ירדה מהרחבה היא אמרה לי, 'התאמנתי ל-20 שניות האלה כאילו זו האולימפיאדה'. יש משהו בבמה הזו ובריקוד, אתה ממש חשוף. אליאנה אומרת שפסטיגל זו קייטנה לעומת מה שאנחנו עושים, אבל זה גם מדהים. אני מאוד בעד לצאת מאזור הנוחות שלך, וזה תמיד היה ככה, אבל עכשיו זה קצת מוגבר".
מה זאת אומרת?
"אני לא חושב שאנחנו יכולים לפרוץ את הגבולות של עצמנו ולהגיע למקומות חדשים בלי לפרוץ את אזורי הנוחות, אחרת אתה תמיד תלך באותו מסלול, ואני אוהב לשבור דפוסים גם בדברים קטנים וגם בגדולים".
תן דוגמה למשהו קטן.
"בגיל 20 קלטתי שכבר 20 שנה אני מצחצח שיניים באותה היד, אז החלפתי. עכשיו אני יכול לעשות דברים ביד שמאל שלא יכולתי לעשות קודם, וזאת קואורדינציה של המוח, אבל זה בנשמה. הגמישות היא בנשמה".
כשאנחנו נפרדים, ביציאה מהחומוס, אישה שמציגה את עצמה בשם דליה עוצרת ליד בירן ואומרת, "אני חייבת להפריע. סליחה".
"את לא צריכה סליחה, אני איתך", עונה בירן.
"אני והבת שלי כל כך נהנות ממך", היא ממשיכה, והוא לא מסתפק בסלפי מנומס אלא משתף את דליה בסיפור מלא מוסר השכל: "בדיוק אמרתי קודם לאפרת שלא ידעתי אם אני יודע לרקוד. ראית את התוכנית עם הדיסקו? אז לפני כמה שנים עשו את 'שיגעון המוזיקה' בקאמרי, והגעתי באודישן לשניים האחרונים. זה היה או אני או גל פופולר, שחקן נפלא שהתחיל בתור רקדן. לי אמרו, 'אתה שר, אתה משחק, אבל צריך מישהו שהוא גם רקדן', ולגמרי הבנתי את זה ופרגנתי ושמחתי בשביל גל. ועכשיו רקדתי דיסקו בתוכנית ממש כמו ב'שיגעון המוזיקה', ואמרתי לעצמי, 'לכל דבר יש את הזמן שלו. מישהו רק צריך לתת לך את ההזדמנות, והכל קורה בזמן'".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: אלין זידקוב | שיער: אלמוג כהן | איפור: רוני עובדיה | הפקה: טל פוליטי