לפני כמעט עשר שנים עלו יהונתן ואסתר מיר להר בצפת עם תינוק בן שנתיים, היריון מתקדם, חשבון בנק מעוקל, חובות לעשרות נושים - ושאיפה להתחיל חיים חדשים. זה לא קל תחת העול של פשיטת רגל, אבל לזוג המיוחד הזה היה שחקן חיזוק. "היהדות מלמדת אותך להסתכל קדימה. אנחנו תלמידים של רבי נחמן ברסלב שמלמד אותך להילחם גם אם נראה לך שהכל חשוך, לבקש ישועה. עם ישראל בנוי על זה כל החיים ובגלל זה הגענו עד הלום", אומר יהונתן. "עשקו אותנו והונו אותנו, אבל במקום להפוך את עצמנו לקורבן, להתנער או לא לקחת אחריות - החלטנו לשלם לכולם עד השקל האחרון", מוסיפה אסתר.

איך פשטתם רגל?
יהונתן: "עבדתי במסעדה בתל אביב וחבר הציע לי לפתוח מחסן של פרפומריה. נתתי לו צ'קים ואז גיליתי שהוא מעביר אותם לשוק האפור כדי לכסות על חובות הימורים שלו. לא ידעתי בכלל שהוא מהמר. את הריבית על התשלומים אני הייתי צריך לשלם. מצאתי את עצמי עם חובות של מאות אלפים. זה יכול לקרות לכל אחד".

ליד יהונתן ואסתר (צילום: יונתן בלום)
צילום: יונתן בלום

למה לא תבעת אותו?
"לא היה את מי לתבוע. הוא ברח לחו"ל, אבל עם הזמן השלמתי עם זה".

למה החלטתם להתחיל מחדש דווקא בצפת?
"מקובל אמר לי שאני צריך להיות כאן. הבנתי שהמקום שלי הוא בטבע, רחוק מהמרכז".

המירים הלכו עם רבי נחמן עד הסוף. כיסוי הראש של אסתר, הפאות המשתלשלות של יהונתן, הילדים הרבים שממלאים את ביתם הקטן - הכל שם. אבל לא בטוח שחייהם נעשו שלווים יותר אחרי שעלו לגור ליד קברי צדיקים: בעשר השנים האחרונות, במהלך פשיטת הרגל החונקת, השניים הספיקו לפתוח ולסגור מסעדה בשם מקלא ("אוכל" במרוקאית). זה מה שהוביל אותם למשחק של חייהם, "MKR המטבח המנצח" (הגמר הגדול ישודר בשני הקרוב, 24.12, ב-21:00 בקשת 12). אם ינצחו בתכנית - זה עשוי לשנות הכל עבורם והם יוכלו לחזור לקריירת המסעדנות שלהם. אבל אם לא - הם לא מפחדים ממה שעלול לקרות. אחרי הכל, שניהם התמודדו עם קשיים גדולים יותר. לא מוגזם לומר, הגדולים ביותר.

"אחרי השוד הבנתי שהפשע הוא לא בשבילי"

סיפור חייו של יהונתן (35) מתחיל באזרבייג'ן, משם עלה ארצה בגיל 11 עם אמא יהודייה ואבא מוסלמי. המשפחה התיישבה בבת ים. "אתה מגיע לכיתה וכולם יורדים על כולם, מי שיותר מצחיק ומכפיש את האחרים, מי שיותר חזק ויפה - הוא יהיה החזק. כולם דיברו על אמא שלך ואבא שלך, ואני עניתי להם, אז המורים קטלגו אותי כילד אלים. הם לא הבינו מאיפה אני מגיע, לא ידעו להתמודד עם עולים חדשים. בגיל 17-16 כבר הייתי צמוד לאנשים מהצד השני של החוק, וזה התחיל לחדור אלי. בגיל 18 עשיתי טעות".

ליד יהונתן ואסתר (צילום: יונתן בלום)
צילום: יונתן בלום

הטעות הייתה שוד בנק שביצע תוך איום על הקופאית שהוא מחובר לחומרי נפץ, מה שהיה מומצא לחלוטין. "רציתי להשיג כסף לתרופות לבחורה שיצאתי איתה. היא אמרה לי שיש לה מחלה", הוא נאנח. "את רואה כמה אני תמים? זה כמובן לא היה נכון. אחר כך גיליתי שהיא הוציאה ככה כסף מעוד גברים".

אז לא רצית את הכסף לעצמך?
"לא, זה היה ממש מעט, 3,500 שקל. ומזל, כי אם הייתי שודד יותר, אני לא יודע מה היה קורה לי".

יהונתן נתפס, נעצר, נשפט והורשע, אבל השופט החליט לשחרר אותו למעצר בית אחרי חודש בפנים. "הייתי חודש לפני גיוס, ראו שיש לי מוטיבציה, שאני בא ממשפחה נורמטיבית, הבינו שאני לא אדם פלילי. הגעתי לפגישות עם קצינת מבחן, הראיתי שאני משתקם. הייתה לי עורכת דין ושופט שנשמע קשוח, אבל הוא הבין את המקום שלי. אני חייב גם לו וגם לעורכת הדין שלי הרבה. בלעדיהם, החיים שלי היו יכולים להראות אחרת לגמרי".

איך?
"הייתי מקבל חמש שנים בפנים, נשאב לחיי פשע. אי אפשר לדעת מה היה קורה לי. חמישה חברים שגדלתי איתם כבר מתו מכל השטויות והבלגנים האלה. זה בקלות היה יכול להיות אני".

ליד יהונתן ואסתר (צילום: יונתן בלום)
צילום: יונתן בלום

ואתה פרשת מפשע בגיל 18?
"אחרי השוד הבנתי שהפשע הוא לא בשבילי. אני יוצא ממעצר ומגלה שכולם מריעים לי, מספרים עליי סיפורים שהיו שם יריות, דברים שלא קרו בכלל. פתאום אני סוג של סלב, אבל זה היה שקר. ואני לא מבין, יא חרטטנים, על מה אתם מריעים? זה הכל דיבור לא אמיתי. הבנתי שהחיים האלה הם שקר גמור, זה היה שיעור משמיים. יכולתי למתג את עצמי כעבריין, אבל ההורים שלי לא חינכו אותי לזה. גם כשהפסדתי כסף היו פיתויים לעשות כסף קל בעוד דרכים, אבל אני כבר התחזקתי באמונה. דברים שנראים לך מגניבים בראש הדמיוני של גיל 18 כבר לא מדברים אליך כשאתה מתבגר".

בשנים הבאות החל יהונתן לפלרטט עם האמונה. בו בזמן ניסה לנתב את הצורך באדרנלין אל גלשן הרוח שלו, רווק בת ימי מבוקש שנמצא במים כשהוא לא עובד באחת המסעדות המקומיות. ואז הגיעה אסתר.

"נשים קמו והתלוננו נגד האנס שלהן, הלוואי שגם אני אהיה השראה לאחרות" 

היא הכירה את יהונתן כשגרו בשכנות, נדלקה על הגולש עם העבר הפלילי-לייט. אבל אסתר (29) התמודדה בעצמה עם צלקות רגשיות משלה. כשהייתה בת 12 נאנסה ברכב בידי חבר משפחה שלקח אותה בטרמפ. עברו ארבע שנים עד שסיפרה מה קרה, והאדם שפעם בטחה בו נכנס ל-18 חודשים בכלא במסגרת עסקת טיעון. אבל עוד שנים רבות חלפו לפני שהחלה להשתקם באמת. "בשנים הראשונות אחרי האונס שתקתי. אף אחד לא ידע שום דבר, הייתי הרבה בחדר, שומעת מוזיקה בחדר סגור. מילדה מחוננת ונהדרת וחרוצה הפכתי לנושרת מהלימודים. גם כשסוף סוף דיברתי, סבלתי הרבה. כשזה התגלה עשו עליי חרם בבית הספר, הייתי כמו מצורעת בשכונה כי אני מדברת על דברים שהם טאבו, שהם איכס. וכן, זה איכס. אבל אני הקרבן כאן, לא האשמה".

איך היה לראות אותו נכנס לכלא?
"אני לא אגיד שזה כיף, אבל לפחות הייתה ידיעה שהוא ישלם מחיר, למרות שהמחיר הוא בדיחה, מה זה 18 חודשים? אבל אלה היו ימים אחרים. היום אני מאמינה שאנחנו בדרך הנכונה לשנות את היחס כלפי מתלוננות. אני יודעת שהרבה נשים מזדהות איתי, וזה חשוב. 'אחת מתוך אחת' זו לא סיסמה, זו  מציאות עכורה שאנחנו חיים בה. כמו שאני ישבתי וקראתי כתבות על נשים שקמו והתלוננו נגד האנס שלהן, הלוואי ואצליח להיות מקור השראה לאחרות. שיידעו לקום על הרגליים, להמשיך להילחם ולא להתייאש, לא להפנות את האצבע המאשימה לעצמך".

ליד יהונתן ואסתר (צילום: יונתן בלום)
צילום: יונתן בלום

הרבה זמן האשמת את עצמך?
"כן, אני חושבת שכן. לקח לי המון זמן להבין שאני צריכה לעשות תפנית, לצאת מהחושך שאני נמצאת בו. עברתי עם זה כמה שלבים, ואני חושבת שהנקודה הכי משמעותית הייתה כשהפכתי לאמא. הייתי כל כך פגועה כשהכרתי את יהונתן, בכלל לא ידעתי שאפשר לאהוב אותי. לא ידעתי שאפשר לנהל מערכת יחסים בריאה עם כבוד הדדי ולא ידעתי שאפשר לדבר על רגשות, יהונתן לימד אותי דברים כאלה".

אתם עדיין מתרגשים אחד מהשנייה?
"אני לא מאמין באהבה של גיל 16", אומר יהונתן, "הדרך לאהבה אמיתית נוצרת עם הזמן. אחרי הילדים ועליות וירידות, האהבה הולכת ונבנית. היום האהבה שלי לאשתי זה הדבר הכי חזק שהרגשתי בחיים. אני שמח שעברנו את הדרך הזו. כשאסתר החליטה לחזור איתי בתשובה ולהישאר שם איתי - ידעתי שזה באמת זה. אפילו שהיה לנו כבר ילד, לוקח זמן לדעת שזה המקום שלך".

"אני ידעתי עוד קודם", אומרת אסתר. "אהבתי מספיק בשביל שנינו".

"ראו אותנו רבים, אז מה? הרבה אנשים ראו את עצמם בנו"

יומיים לאחר פגישתנו הראשונה מגיעות בשורות טובות - בנם הרביעי הגיח לעולם במשקל שלושה וחצי קילו ועם חיוך מרוצה. "אין לו שם עד הברית, אז אנחנו קוראים לו תינוקי", מספרת אסתר. "אני עם התינוק, יהונתן תפס פיקוד על הבית, המערכת מוכנה אבל זה עדיין חדש ומרגש". היא הייתה בהריון במשך רוב העונה של "MKR" וקל להאשים את ההורמונים באנרגיות הגבוהות שהיו במטבח, אבל זה נראה כמו חלק טבעי מהדינמיקה בין השניים.

ליד יהונתן ואסתר (צילום: יונתן בלום)
צילום: יונתן בלום

מערכת היחסים שלכם נראית מאוד סוערת על המסך.
יהונתן: "ראו אותנו רבים בתכנית, אז מה? הרבה אנשים ראו את עצמם בנו. זה טבעי ולגיטימי, אני אחד שתמיד משלים מיד ולאשתי קשה עם זה. אבל ברוך השם, התכנית עזרה לה להבין את המציאות ועכשיו היא משלימה איתי בתוך חמש דקות".
אסתר: "אני יותר גאוותנית מיהונתן, אבל הוא הצליח לעשות עבודה ולמשוך אותי למקום של לא להיכנס למערבולת של ריבים. אם יש משהו מציק, אנחנו מדברים על זה ולא הולכים לישון כועסים. פעם הייתי יכולה ללכת לישון כועסת ולקום כועסת ואפילו לחגוג ראש חודש כועסת".
יהונתן: "התכנית הייתה סוג של טיפול זוגי בשבילנו. נפתח לי שם הלב שהיה חסום אחרי הרבה דברים ואפילו בכיתי, אבל זה לא בושה. אני סבבה עם זה לגמרי. אנחנו בונים כל כך הרבה חומות בחיים שלנו, וצריך לדעת להתחבר למקום הרגשי והאמיתי".
אסתר: "יהונתן הוא גוש רגשות מהלך".

יהונתן ואסתר MKR (צילום: יונתן בלום)
"אנחנו מנסים לא לחפש איך להיות יותר צדיק או שהשם יהיה דלוק עליי"|צילום: יונתן בלום

בזמן שרבתם על המסך, מלחמת המינים התפוצצה בחוץ. איך אתם רואים את מחאת הנשים?
אסתר: "אני לא מאמינה במושג פמיניזם כי אני לא מבינה אותו מספיק לעומק, אבל אני אישית מעודדת ומאמינה בהעצמת נשים. אישה היא חזקה בדיוק כמו גבר. צריך לשנות מודעות, אנחנו בתור נשים עם מאוד חכם וחזק, אנחנו מספיק חכמות כדי לדעת איך להילחם בצורה מאוזנת".
יהונתן: "השאלה היא אם זה צריך לבוא בקטע של לחימה. אני לא יודע אם הפגנה גדולה זה מה שאנחנו רוצים להגיע אליו. לא תמיד האלימות שמגדירים כאלימות של גברים היא רק של הגברים, גם נשים יודעות לעשות אותה, גם אם לא פיזית. מי שבאמת נפגעת מאלימות, בעלה צריך לשבת מאחורי סורג ובריח, אבל ראינו בהפגנות גם דברים קיצוניים כמו זו שהלכה עם השלט 'בנים לגז'".
אסתר: "אני דווקא יכולה להבין את השלט הזה. זו בחורה צעירה בת 17, היא גם התנצלה. בתור נפגעת תקיפה מינית אני יכולה להבין אותה ואת סערת הרגשות שהיא הייתה בה".
יהונתן: "אבל זה קיצוני מדי. ש לי חברים בהליך גירושים כי הנשים שלהם כל היום מזלזלות בהם, רוצות שיהיו יותר טובים, שירוויחו יותר. זה לא קל. מישהו צריך לבוא ולאזן את הדברים. אולי נשים צריכות לחשוב גם על דברים אחרים. תעשו יותר אהבה עם הגברים שלכן".

"באנו לנצח, לא לעשות חברים"

ספרו על המסעדה החדשה שאתם מתכננים לפתוח.
אסתר: "אנחנו עובדים לקבל את כל האישורים, זה בדרך".
יהונתן: "את המסעדה הקודמת מעולם לא קיבלנו אישור לפתוח, כי היינו פושטי רגל. נאלצנו לסגור אותה אחרי שלושה או ארבעה חודשים, לא היה לנו חשבון בנק, לא היה לנו אשראי, הספקים לחצו עלינו. עכשיו המצב שלנו טוב יותר".

יהונתן ואסתר MKR (צילום: יונתן בלום)
"לא מעניין אותי אם מישהו הוא הומו, או לא אוכל כשר. אני רק רוצה אחדות"|צילום: יונתן בלום

למה שוב הרפתקאות? למה לא פשוט לצאת לעבוד כשכירים?
"עכשיו אני שכיר במסעדה, טבח מן השורה, מגיע בבוקר ומתחיל לקלף תפוחי אדמה ובטטות ונשאר כל לילה עד סוף הסרוויס. אני מותש מזה, עשיתי את זה עשר שנים במרכז ואני עובד בזה כי זה מה שצריך כדי להביא פרנסה. אבל אני רוצה משהו משלי".

אסתר, יצאת לעבוד בשנים האלה?
"לא. הייתי בבית, גידלתי את הילדים. אבל במסעדה החדשה זה יהיה שנינו יחד. אולי יהיה לנו יותר נוח ללכת כל יום לעבודה כשכירים, לקבל תלוש ולחזור בצהריים, אבל אנחנו לא מוותרים על החלום לרגש אנשים עם האוכל שלנו. גם אם נצטרך למסור בשבילו את הנפש".
יהונתן: "אנחנו כל הזמן מסתכלים קדימה. להיות פושטי רגל זה מצב קשה, אתה סופר כל שקל ואין לך חופש, אבל אני כבר רואה את הסוף".

אתם בטח נחשבים קצת חריגים בקהילה החרדית בצפת. איך מקבלים אתכם שם?
יהונתן: "החוזרים בתשובה, כמונו, יש להם בעיה. החילונים לא מקבלים אותם, חושבים שאנחנו חרדים ושחורים ורק מחפשים לקחת מהמדינה ביטוח לאומי. בשביל החרדים אתה עב"ם, הם לא מבינים למה יש לך קעקועים ופאות ארוכות מדי. אבל אני לא מתייחס לזה. אנחנו לא אנשים של קהילות, גם ככה מקהילות סגורות יוצאים נזקים. יש רבנים שמפרשים את הצורה על הצד השאהידי, בוחרים בהפחדות, אבל זו כבר פוליטיקה".
אסתר: "אנחנו מנסים לנהל את הבית לפי שולחן ערוך ומצוות פשוטות, בלי לחפש איפה להיות יותר צדיק או שהשם יהיה יותר דלוק עליי. בחרתי שהילדים שלי ילמדו בבית ספר ממלכתי חרדי ויש להם שם מנהלת. לפני כמה שנים לא היה דבר כזה, אבל העולם החרדי מתחיל להיפתח, מבינים שצריך גם לימודי ליבה ולא רק תלמוד. שאם היום או מחר הם יבחרו בדרך שונה מאיתנו, יהיו להם את הכלים לזה".

יחצ (צילום: איתן ברנט)
הרכב הגמר הגדול. "MKR המטבח המנצח"|צילום: איתן ברנט

נשמע מאוד אחראי.
"יש כאלה שיקראו לי אחראית ואחרים יגידו שאני יותר מדי ליברלית. אבל בחרנו לחיות עם אנשים כמונו, לא במאה שערים. דווקא התגובות שמבקרות את זה שהלכנו לריאליטי, זה מהחילונים. לשכנים שלנו אין בעיה עם זה".

את מתגעגעת לחילוניות?
"לא, כי אין משהו שאנחנו לא עושים. לא נעלנו את עצמנו מאחורי גדר אטומה. אנחנו מבלים יחד, עושים כיף, הולכים לים - אפילו לא לחוף מופרד. אנחנו פשוט הולכים לים בשעות מוקדמות כדי שאני לא איחשף לבנות בביקיני ואזיל ריר מקנאה".
יהונתן: "שטויות, היא יודעת שהיא הכי יפה והכי נשית שיש בעיניי. ככה אני אוהב. אבל מה לעשות, שנינו עלינו במשקל מאז שאנחנו חרדים. אני לא גולש כמו פעם ויש לזה תוצאות".

אז העבר עדיין נוכח בחייכם.
אסתר: "אנחנו מכוסים בקעקועים מהעבר שלנו. אני למשל בכלל לא מגדירה את עצמי חרדית אלא חילונית שומרת מצוות. החזרה בתשובה באה מיהונתן, הוא ברמות רוחניות גבוהות יותר ממני. לא חזרתי בתשובה מתוך מקום של ריקנות אלא כדי לשמור על התא המשפחתי, אבל מצאתי ביהדות מקומות שנותנים לך הרבה שקט נפשי. היהדות הופכת אותך לאדם יותר טוב, כי אתה מחויב"._OBJ
יהונתן: "המטרה שלנו היום היא שחילונים וחרדים ייפתחו אחד לשני. לא בקטע של להחזיר בתשובה, אני פשוט רוצה שאנשים יחיו בשמחה. היום אתה רואה שכולם עצובים מהחיים, כבד להם כל העול שהם שמים על עצמם, הם לא יכולים להתחבר לילדים שלהם, הם עסוקים בקריירה והילד במקום אחר, אז היהדות נותנת את הפתרון לחיי משפחה וחברה. אבל לא מעניין אותי אם מישהו הוא הומו, או לא אוכל כשר. אני רק רוצה אחדות".

טוב, רק על האקשן עוד לא דיברנו: מי האיום הכי גדול שלכם בגמר? לבנה וחי?
יהונתן: "מדברים הרבה על חי ולבנה, אבל עומר ועדן מאיימים עליי יותר. הם טבחים במקצוע, מאוד התרשמנו מהאוכל שלהם. אנחנו היחידים בגמר שלא מסבב הבתים הראשון, בהתחלה הציק לי שהם קידמו אחד את השני, אבל אני מאמין שמי שיזכה הוא מי שראוי. זה גם טבעי שהם ירצו להישאר ביחד".
אסתר: "אין לנו ריב עם לבנה וחי, אנחנו מסתדרים יופי. אני דווקא מאוד מחוברת ללבנה, היא מזכירה לי את הדודה המרוקאית שלי. אבל באנו לנצח, לא לעשות חברים".