הראיון עם חן אהרוני נערך בשבוע שבו פרשת תלמה ילין נמצאת בראש הכותרות בישראל, ונאספות עדויות נוספות על יחסים אסורים בין מורים לתלמידים בבית ספר אחרים. הנושא הזה עולה באופן טבעי בשיחה עם אהרוני. אחרי הכל, רק בקיץ האחרון התוודה שמערכת היחסים המינית הראשונה שלו הייתה עם מורה בבית הספר לאמנויות בו למד. "הסכמתי. לא כיוונתי לשם, לא הרגשתי שזה צריך לקרות, אבל זרמתי. הסכמתי", כתב בפייסבוק שלו ביוני. "במבט לאחור אני מבין כמה מעוות זה היה וכמה ההסכמה שלי לא רלוונטית".
רגע לפני שלחץ על כפתור השיתוף, הוא היסס רגע וניגש לספר את הכל לאמא שלו. "היא לא ידעה מכל הסיפור בכלל", הוא משחזר היום. "היא נשמה טובה וישר חשבה על המורה, שאולי היא תראה את הפוסט שלי ותפגע. אמרתי לה, 'מה? את מדברת איתי עליה? כל היום לחשוב על האחר?'. אבל אני לא כועס על זה, אבל גם לא כועס שהם לא שמרו עלי. הם לא ידעו כלום. הייתי בן 15, חשבתי שאני מלך העולם ויודע הכל".
את המורה המדוברת הוא לא רוצה לחשוף. "היא הייתה מבוגרת אז אני מניח שהיא כבר לא מלמדת", הוא אומר. ובכל זאת, היה לו חשוב לדבר, להציף, ליצור הזדהות שתעזור גם לאחרים. "החלטתי להיחשף אחרי שראיתי ידיעה על מורה שנחשד במעשים מגונים בילדות בנות 7. כל הזמן מדברים בחדשות על מורים והטרדות. גם בהקשר של המורה הזו אני לא הייתי היחיד, זה קרה גם לחברים שלי. זה קורה מלא. חשוב לי לספר את הסיפור כדי שיבינו שגם לגברים זה קורה. אם אתה גבר ונפגעת, יש נטייה לזלזל בך, לחשוב שאתה בכלל לא יכול להיפגע. אבל גם גברים מוטרדים מינית ולא כל מה שנראה בסדר הוא בסדר. קיבלתי המון סיפורים דומים אחרי שנחשפתי, הרבה תמיכה".
היום אתה מבין שזה לא היה ככה, "בסדר"?
"תראי, זה גיל שכולם מתנסים בדברים. למרות שהייתי ילד טוב. לא עישנתי ושתיתי לא הייתי מוקף בחברים והיא כנראה קלטה את זה".
וניצלה אותך?
"זה טריקי. אני לא אומר שהיא ישבה ותכננה את זה, אבל היה כאן חוסר אחריות. ובגיל 15 האחריות היא לא עלי. הקשר עם המורה הזו היה נטו אהבה וחברות, היינו נשארים אחרי שעות הלימודים לדבר, ואז זה קרה. אני אפילו לא זוכר את המקרה הראשון, לא את כל הפרטים, והבנתי שזו תופעה מוכרת אצל אנשים שעברו תקיפה מינית. אבל אני כן אומר, זו פאקינג הפעם הראשונה שלי, וזה מה שיש לי ממנה? איזה באסה".
זה קרה יותר מפעם אחת?
"זה המשיך עוד. אתה נכנס ללופ שלא נעים לך לעצור את זה. ידעתי שזה לא בסדר אבל אמרתי לעצמי שהיא לא כמו כל המורים, היא מיוחדת, אבל בסופו של דבר זו כן מורה במערכת החינוך שחרגה. זה נכון שיש סיפורים של אנשים עם הפרשי גיל מטורפים שמתאהבים. אבל זה לא המקרה. אני עדיין מחפש תשובות על מה בדיוק היה שם".
אתה כועס עליה?
"אני מבין שזה היה מעשה אסור, שצריך להוקיע את זה מהחברה. זה חולני. אבל שמתי את זה מאחוריי. לקח לי זמן לקלוט עד כמה זה חריג, להשלים עם זה שזה בכלל קרה לי. אפילו חבר שסיפרתי לו בזמנו אמר לי, 'מה העניין, יאללה, תזרום'. התייחסו לזה כאל משהו נורמלי".
אז מתי התחלת להבין שזה לא לעניין?
"בגיל 17, כשהגעתי ל'כוכב נולד'. אתה מכיר עוד אנשים, מספר מה קרה לך ומסתכלים עליך כאילו זה הזוי. זה היה הרגע שבו התחלתי להבין".
איך אתה חושב שהמקרה הזה השפיע עליך?
"זה עכשיו כבר נושא לשיחה עם פסיכולוגית שלי", הוא מהרהר, "יכול להיות שזה הפך אותי לפסיבי במה שקשור למערכות יחסים, הרי כל דבר משפיע בסופו של דבר. אבל אני מקווה ששמתי את זה מאחוריי".
עשר שנים עברו מאז שאהרוני (27) הופיע ב"כוכב נולד". מאז הספיק להיכנס ולצאת מכמה מערכות יחסים, שום דבר לא באמת הבשיל למשהו רציני. גם כשהוא מדבר על הפרידה האחרונה שלו משדרנית רדיו שעמה התגורר במשך שנה, הקשר הארוך ביותר שלו, ניכר כי למרות התקוות, לא הכל לגמרי מאחוריו. משהו בו עדיין מפחד לבחור באינטימיות.
"מערכת היחסים הזו הייתה טובה ורצינית, אבל קלטתי שאיבדתי את עצמי. כשאני במערכת יחסים, אני בקלות מוותר על מי שאני. מקטין את עצמי. אני לא מתחיל עם בנות, אני נורא נזהר ומתבייש, מפחד מדחיות כי דחו אותי בעבר. כשניגשים אלי ומתחילים איתי, שזה בקושי קורה, אני בוחר אם לזרום או לא. אני לעולם לא עושה צעדים, רק בודק כשזה מגיע אלי. ואני לא מאמין במונוגמיה וחתונה, זה נראה לי מיותר. אולי יש אנשים שיכולים להחזיק בזוגיות עשרות שנים אבל כמו שאני רואה את עצמי ומדמיין את העתיד שלי, אני לא רואה את עצמי מתחתן".
אולי פשוט עוד לא התאהבת?
"אני דווקא מתאהב כל הזמן, הכי כיף זו ההתחלה. קודם כל אני מרזה בטירוף. אין לי תיאבון, כמו הכוסיות"', הוא צוחק. "כשאני מתאהב, אני אוהב לדבר עם האדם שאני מכיר, חולה על זה. בואי נכיר לעומק. לא מעניין אותי כל השטויות של לצאת כל הזמן או סקס וכאלה. זו לא המטרה הראשית שלי".
במקביל, יש שמועות שאתה גיי.
"מלא אנשים מתעניינים בזה", הוא אומר בחוסר סבלנות. "אלה שמועות מאז גיל 17. הלבישו עלי דברים ורצו שאספר מה אני עושה במיטה. זה פיתח אצלי לחץ ואנטי, שאני כבר נהנה לשחק עם זה. לשחק אתכם בתקשורת. הרי זה דבילי להתעסק בזה בכלל. אני מאוד מחובר לקהילת הגייז, ומה שקורה בחיים שלי זה שיצאתי עם נשים, זה פשוט לא היה מתוקשר כי הן לא היו מתוקשרות. אבל לא אכפת לי, שכולם ימשיכו לדבר עד מחר".
"היה לי קשה לתת להם לשפוט אותי בטלוויזיה. היום אני מבסוט רצח"
חן כבר יודע ששאלות שמנסות לחדור לנבכי נשמתו הן חלק מהדיל המחודש שחתם עליו, כשחזר למרכז התודעה עם העונה הזו של "הכוכב הבא לארוויזיון" (חצי הגמר ישודר בערוץ קשת 12 בראשון הקרוב בשעה 21:00). בפעם הראשונה שלו הוא היה הנער הצעיר והחצוף שמעז לעשות פופ, עומד מחויך וזוהר כשצביקה פיק ומרגול מכתירים אותו כממשיכו של ג'ורג' מייקל. הוא אפילו כמעט העפיל לגמר, אבל סיים במקום רביעי, בעונה שבה זכה בועז מעודה.
הפעם, חן חוזר לאותו מקום אבל בתפקיד של זקן השבט, כמעט. הוא המתמודד הכי ותיק, הכי משופשף, שאולי נראה אותו דבר ונאמן לאותו סגנון, אבל כבר משמש כסוג של מנטור לפופיסט הצעיר של הרגע - יהונתן מרגי. לא קל לבחור בעמדה הזו, כשאתה אמן שמתפרנס ממוזיקה, ומצד שני - יש לזה כבר לא מעט תקדימים בתכנית: מדיאנה גולבי, דרך ג'ולייטה ועד רינת בר. כש"הכוכב הבא" הפכה לתחרות קדם אירוויזיון, עולם רילאיטי השירה הפך לאופציה ריאלית גם עבור מוזיקאים עובדים. עבור חן אהרוני, זהו בעצם ריאליטי מספר שלוש, אחרי שב-2013 השתתף גם ב"אקס פקטור" בריטניה, והגיע לרשימת 22 הבנים האחרונים.
"הציעו לי להיכנס לתכנית כבר בשנה שעברה, אבל האגו שלי לא נתן לי לבוא שוב כמתמודד", הוא אומר. "היום אני מבסוט רצח שאני שם. באתי להוכיח פעם אחת, גם למשפחה שלי ולמדינה, ולכל מי שמעקמים פרצוף - שאני ווינר. בטעות לא זכיתי בתכניות הקדומות ולא הפכתי את המדינה, אבל אני מאמין בדרך שלי. אני רוצה לנצח. לפעמים אני מסתכל על הצעירים שלידי, הם לא קולטים שלבצע פעמיים בשבוע שיר בפריים טיים זה לא מובן מאליו. גם אני לא קלטתי את זה בגיל 17, היה נראה לי אובייס".
משווים אותך הרבה למרגי, אומרים שאתם באותה משבצת.
"אני רואה את כל מה שקורה למרגי וזה מדהים. לי בגילו לא היה אינסטגרם ופייסבוק, כל החשיפה הייתה לגמרי אחרת יחסית לעידן הזה. מרגי ואני חברים מאוד טובים, אני שרוף עליו, הוא מאוד מוכשר, אנחנו שומעים מוזיקה ביחד וצוחקים. הטעם שלנו דומה אבל הסגנון שירה הוא אחר, אני עושה מוזיקה בעיקר בעברית ואני לא יודע אם זה הכיוון שלו. נראה לי שהוא ורצה יותר חו"ל. לדעתי זו מחמאה לשנינו אם אנחנו דומים".
הקדמת את זמנך קצת בכל מה שקשור לפופ, אתה מרגיש ששילמת על זה מחיר?
"הבעיה היא שבארץ אין מקום לסוגים של פופ. מה שהולך היום זה פופ שמעורבב עם ים תיכוני או ראפ, ופופ טהור, כמו שאני רוצה לעשות, כמעט ואין. הדוגמה היחידה היא נועה קירל, אני מאוד אוהב את מה שהיא עושה. מהסינגל הראשון עפתי עליה ברמות, היא הדבר האמיתי. זה וואו, אם היא מפלצת בגיל 16,17, מה יהיה איתה בגיל 20?".
איך זה להישפט על ידי בני דורך? אנשים כמו סקעת, למשל?
"היה לי קשה עם הדבר הזה של לתת להם לשפוט אותי בטלוויזיה מול כולם. אבל וואנס שחררתי, זה היה בסדר. הם הגיעו לאן שהגיעו וקיבלו את התפקיד הזה כי עשו דברים נכון וכבודם במקומם מונח. בשנייה שהחלטתי להיכנס למשחק הזה עשיתי סוויץ' במוח וכל מה שיגידו לי - אקבל, אשמע ואקשיב ואז אחליט אם אני עושה עם זה משהו. הדבר הכי חשוב שלמדתי בעשר השנים האחרונות, זה שאסור לי להישבר".
החיים על רכבת ההרים של המקצוע סיפקה לא מעט רגעי התעלות ורגעי שבירה. אחרי הלהיט "נשימה" עם אסתי גינזבורג, אהרוני הוציא אלבום ראשון די מצליח - ואחריו אלבום נוסף; היו לו כמה ניסיונות לשיתופי פעולה מוזיקליים שלא צלחו; קדם אירוויזיון שלא הביא אותו לאירופה; ותוכנית ראליטי שדווקא כן הביאה אותו לשם - עד שהודח.
"אחרי אקס פקטור, הייתי על הקו, אבל לא מצאתי את עצמי לא שם ולא פה. הייתי אבוד. לא ידעתי מה אני רוצה לעשות מוזיקלית, והג'וק של קריירה בינלאומית ניקר בי, התחלתי לחפש מלא דברים, לא ידעתי איך לחדש לעצמי. התחילו לי התקפי חרדה. הפעם הראשונה הייתה כשהתארחתי בגלגלצ, הגעתי לבצע שיר, ותוך כדי, משהו מתחיל לעלות בי ואני אומר אוקיי, אני עומד למות עכשיו כשמצלמים אותי".
מה עשית?
"המשכתי לשיר, ברור. אבל התחלתי אחרי זה לעבור תהליך עם עצמי. נפגשתי עם פסיכולוגית, והתחלתי לקחת ציפרלקס נגד חרדות. אני עדיין לוקח אבל המטרה היא להפסיק. כרגע זה עוזר וזה נכון לי. אני לא רוצה להיות מודעה לציפקלס ששינה לי את החיים, בשבילי זה כמו כאב ראש לאקמול, חרדות זה דבר שצריך ללמוד להיפטר ממנו".
מה בעצם כל כך הלחיץ אותך?
"זו תעשייה קשה. אתה כל יום נלחם על המקום שלך, יבוא מישהו בן 17 או 40 עם סינגל בן זונה ויצליח יותר מהסינגל שלך. אנחנו בתחרות כל הזמן. לא יכולתי להכיל את זה. רק כשהתחלתי להשלים עם זה שהמוזיקה שלי זה מי שאני, חזרתי לעצמי וחזרתי ליצור. ממש לפני 'הכוכב הבא' התחלתי להיות מיוצג אצל רוברטו בן שושן והוצאתי סינגל חדש, 'אהבה בלב', שכתבתי עם ניצן קייקוב באל איי. ניצן עובד עכשיו עם כל הגדולים, ג'סטין טימברלייק וקיץ' אורבאן, זה מטורף. השהיתי את התכניות בגלל התוכנית, אבל האלבום השלישי בדרך".
מה שלא יהיה - אתה נשאר במשחק?
"כן, זה הדבר היחיד שאני יודע לעשות. והכל בסדר - אני זוכר שבגיל 17 כתבו עלי שתכף לא ישמעו עלי יותר, נפגעתי נורא וטמירה ירדני אמרה לי, מוזיקאי שהקריירה שלו היא קו ישר - זה מוות. אתה צריך תמיד תנועה, פעם למעלה ופעם למטה. היום אני מבין על מה היא דיברה".
מה השתנה? שהיום אתה מבין את זה יותר?
"גם בגיל 17 היו לי רגליים על הקרקע, אבל הייתי פראחנה. היו לי יותר אנרגיות, עפתי על החיים. היום אני בא עם מטען".
אבל נראה אותו דבר בדיוק.
"את חושבת? אני רואה המון הבדלים דווקא. רואה על עצמי את הגיל. אבל מזל שנולדתי תימני ואנחנו פחות מזדקנים".
"לא ראיתי את המוגבלות של ההורים שלי. לא הרגשתי שהם שונים"
הוא נולד בחולון, לשני הורים בעלי מוגבלויות, ספורטאים, שמתניידים בכיסאות גלגלים. אמו, אשירה, קטועת רגל: ואביו, ששון, חלה בפוליו בגיל צעיר. מילדותו אהרוני סייע וטיפל בהוריו, ומצד שני נסע איתם ברחבי העולם לתחרויות של אולימפיאדת הנכים, שם צפה בהם בגאווה מגיעים להישגים חדשים בכל פעם.
"ההורים שלי תמיד ציירו לי את העולם שלהם כעולם מאוד ורוד וכיפי, נסענו לתחרויות ואולימפיאדות, היא הייתה אלופה בטניס והוא בסייף. היה להם אולם ספורט שהוא ניהל בפתח תקווה והייתי אחראי על הכדורים, זה היה כיף. הייתי איתם ולא ראיתי את המוגבלות. לא הרגשתי שהם שונים. תוך כדי שאתה מתבגר אתה קולט שהמצב לא כמו כולם ואתה צריך לתת אקסטרא תשומת לב, ואמא לא יכולה לבוא למקומות שאין בהם מעלית".
כשהיה בן 5 הוריו התגרשו, אבל שמרו על קשר טוב ולפני שבע שנים אפילו הביאו לעולם את בתם המשותפת השנייה, אחותו ליאן. בעשור האחרון אהרוני יצא ונכנס מבית אמו, מעולם לא התרחק לתקופות ארוכות. ומזה שנה חזר לגור שוב בבית. "אני מרגיש שצריך אותי בבית, כל החיים הייתי ככה, הרגשתי מתי צריכים אותי. זו לא סיטואציה רגילה", הוא מהרהר.
היית בתחרויות שלהם. איך הם חוו את התחרויות שלך?
"היה להם קשה שאני הולך לעוד תחרות ריאליטי אבל הם דחפו אותי ללכת בסוף. הם לא אוהבים את החשיפה ואת הלחץ של ההצבעות, הם סבלו בכוכב נולד. אבל רוצים רק את טובתי ואני לומד מהם המון".
אתה מרגיש לפעמים פחות שייך לעולם הזה?
"אני לא אוהב פוזה", הוא פוסק, "אלה דברים שרואים בעבודה שלנו. יש תקופות טובות שאז פתאום כולם קופצים עליך - ואז בפחות טובות הם לא עונים לך לטלפון או חושבים פעמיים לפני שאומרים לך 'כן' כשאתה מבקש משהו. אני בחיים לא אתנהג ככה לאדם. אני תמיד מתנהג כמו שהייתי רוצה שיתנהגו אלי".
אתה חושב שעשית טעויות לאורך הדרך?
"ניהלתי את עצמי לבד כל החיים, אז אולי לא בחרתי נכון את הסינגלים, לא הנחו אותי ולא אמרו לי מה לעשות. היום אני מלווה בצוות חדש, ואני לומד מהעבר. אני לא אשיר עכשיו כמו אדית פיאף שלא מתחרטת על כלום. זה לא אני".
צילום: שרבן לופו | סטיילינג וביוטי: גילי אלגבי במוצרי קליניק ולייבל m | ע. איפור ושיער: לורן רחום | בגדים: ז'קטים: ZARA, טי שירט: פול אנד בר, גי'ינס שחור: קסטרו, טי שירט צבאי: ZARA, זקט שחור: וייב, קפוצון ורוד: ברשקה, טי שירט לבנה: ברשקה, מכופתרת משבצות: ZARA, מכנס לבן: קסטרו, טישרט וז’קט: ליויס אוסף פרטי, חולצה וז’קט כיתוב שחור לבן:ברשקה.