עבור דמותו בסדרה "השוטרים" נאלץ מאור שוויצר לגלח את פניו למשעי, מה שגרם לשחקן בן ה-31 להשיל מעצמו, ובכן, משהו כמו 31 שנים. "כשאני מתגלח אני נראה כמו ילד, זה משנה אותי מאוד", הוא מחייך מתחת לזיפים שהספיק להצמיח מאז הצילומים לדרמת המתח החדשה של קשת 12, "וכאדם מגולח אני חווה את העולם לא בטוב".
למה?
"לא יודע, אני פשוט אוהב זקן".
אולי כי זה מאלץ ממך להיפרד מהלוק המסוקס שמזוהה איתך, ופתאום אתה נראה כמו רואה חשבון.
"בדיוק".
מצד שני, פתאום אתה נראה כמו אדם שאוחז במקצוע שהאמא המצויה יכולה להבין, להכיל.
"לגמרי, מישהו כזה שאימהות של בנות רוצות שיביאו הביתה כבעל. השינויים האלה של אם יש או אין זקן הם משמעותיים, זה משנה את איך שמסתכלים עליך ואת התפיסה שלך מול עצמך, אתה משתנה עם הדבר הזה".
הייתה לך תקופה עם פאות. בטח היפסטריות היו מתחילות איתך בעיר.
"בדיוק. וכשאני מגולח - רואות חשבון. וסבתות שרוצות לשדך לי את הנכדה".
הקריירה נסקה, אבל אני נבלתי
בחיים האמיתיים מגלם שוויצר את הכוכב העולה הסורר. כישרון צעיר עם מראה מלבב וכריזמה שאפשר למכור בבקבוקים, שיודע להיכנס ולצאת מדמויות מגוונות באלגנטיות של זיקית, ובמקביל משאיר אחריו שובל של כותרות עסיסיות. רק ב-2020, שנת יובש עבור רוב אמני ישראל, הוא הספיק להתארס לשחקנית ניב סולטן, ואז גם להיפרד ממנה, ואז לחזור אליה בקאמבק מפואר על קורקינט (ללא קסדה, ועוד נגיע לזה), ולחשוף בראיון ל"7 ימים" את ההתמכרות הקשה לסמים שסבל ממנה במשך שנים. גם הקריירה זזה: הסדרה "שעת נעילה" שבה כיכב נמכרה לרשת HBO, ומהשבוע הבא תוכלו להתרשם ממנו, במראה המגולח כאמור, ב"השוטרים".
בהחלט לא משעמם, ושוויצר מודל 2021 מתעקש ליהנות מכל זה כשהוא סחי. "לצערי קיבלתי מכה מהקשות שאפשר לקבל כשאתה מתמכר לסמים", הוא מודה. "כשאנחנו צעירים אנחנו לא מבינים לאן הסמים יכולים לקחת אותנו, ואני הגעתי למצב שאיבדתי את השפיות למשך כמה חודשים. בגלל זה היה לי חשוב לדבר על זה בריאיון: המסר לא היה שזה מגניב לעשות סמים, ולא שהייתי שחקן תל אביבי מגניב שעושה סמים כל היום. נהפוך הוא, אני רחוק מזה שנות אור בשנים האחרונות".
הייתה תחושה של הקלה אחרי הריאיון ההוא? בכל זאת, דיברת על שנים שבהן איש לא הכיר אותך באמת, כולל אתה עצמך.
"באופן כללי אני אדם פתוח. אנשים בסביבה שלי ידעו, חוו את זה איתי. זה לא משהו שהסתרתי מהסביבה הקרובה שלי".
אז לא נרשמו הפתעות בסביבתך כשהריאיון פורסם?
"לא. אבל תמיד יש מחשבות - מה סבתא שלי תגיד, מה סבתא של ניב תגיד".
סבתא שלך לא ידעה על ההתמכרות לסמים?
"ידעה, אבל כשפותחים נושא כזה מול כל המדינה, הסביבה יכולה לקבל ריקושטים. לאנשים לא תמיד נעים לדבר על זה איתי, אבל המשפחה שלי מקבלת את זה וגם המשפחה של ניב. הגיס שלה קיבל ריקושטים על הדבר הזה, את מבינה? אבל אני לא מסתיר שום דבר. ניב ידעה מה היא מקבלת, גם המשפחה שלה. וכולם בסדר עם זה, כי אני בנאדם חדש היום".
חדש וסחי.
"כן. בעבר הייתי גם מתראיין על סמים, הייתי מגיע במאניה".
להתראיין על קוק זה רעיון פחות טוב.
"ברור".
איך נראה יום בחייך בתקופה ההיא?
"הייתי מתעורר בשש בבוקר כדי להספיק לעשות ספורט, כי ידעתי שבשבע אני כבר אהיה בקרייב, חייב וויד, ואם לא אתאמן לפני אז לא יהיה ספורט באותו יום. החיים שלי היו מאוד תלושים, אם אני מצלם אז אני לוקח ממריצים או מעשן מהבוקר, ואם אני בחופש אז אני לוקח פטריה והולך לחוף הים".
ההתמכרות הזו באה דווקא כשהקריירה שלך הייתה בנסיקה.
"הקריירה נסקה, אבל אני נבלתי, הבפנים שלי נבל. ולגבי הקריירה זה טריקי, כי ככל שאתה חווה יותר אתה הופך לדעתי לשחקן טוב יותר. עם הסמים אתה חווה לכאורה דברים מטורפים, אז בעיני עצמי של אז זה עזר לי, אבל מבפנים איבדתי את עצמי כך שתכלס לא הצלחתי גם להיות יותר טוב מקצועית. בשנים האחרונות, כשאני גמול ומתמודד עם החיים, עם הדברים הקשים והכואבים, אני מצליח להוציא את עצמי גם כשחקן בצורה הטובה ביותר".
אביב אלוש אמר לי, "אתה תקבל בומבה רצינית אם לא תתאפס"
"השוטרים", שיצרו יובל יפת ורותם שמיר שגם ביים את "פאודה", מתמקדת בחבורה של אנשי יחידת הבילוש והמודיעין בנהריה שיוצאים למלחמה בעבריין חסר רחמים – אלא שכדי לעשות את זה עליהם לנהוג כעבריינים בעצמם. שוויצר מגלם את רכז המודיעין קובי אדרי, שוטר חרוץ ואיש משפחה למופת שמוצא את עצמו מפר את החוקים שנשבע להגן עליהם ("השוטרים" תעלה בשבוע הבא בקשת 12; שני הפרקים הראשונים ישודרו ערב אחרי ערב בימים שני ושלישי). לצד צחי הלוי, אלי פיניש, דני שטג, שני כהן, הדר רצון ורות אסראסי, שוויצר ערוך לכבוש את הפריים טיים.
בסדרה מוצגת דילמה. אתה יכול להבין איש חוק שחוצה את הקווים כדי להפיל עבריין?
"מה שיפה זה שאתה יכול להזדהות עם השוטרים מצד אחד, ומצד שני לחשוב שהם הלכו רחוק מדי. כששוטרים מרחיקים לכת מתוקף תפקידם, אז יש פה שאלה מוסרית שאין לה תשובה ודאית. לדעתי בזכות זה הסדרה תצליח, כי אתה תשב ותשאל את עצמך, 'יכול להיות שגם אני הייתי עושה את זה כי אני דואג לילדים שלי, לחיים שלי?'. מצד שני תשאל גם איפה אתה חוצה קו אדום, האם אתה הופך לצד השני".
אתה יכול להבין שוטר שחושש לפעול נגד עבריין?
"הזוי להגיד, אבל בסופו של דבר זה לגיטימי. כמה אחריות מוכן לקחת שוטר, כמה הוא מוכן לסכן את עצמו באופן אישי? אני חושב ששוטרים לא מקבלים את הגב שהם צריכים לקבל מהמדינה ומהבוסים שלהם, ופה מתחילה הבעיה".
מה העמדה האישית שלך על חציית קווים?
"זה מורכב. השאלה היא אם על כף המאזניים אתה עושה יותר רע מטוב, איפה הנקודה שבה איבדת את הדרך".
מתי אתה איבדת את הדרך? מתי הסמים התחילו לנהל אותך?
"הידרדרתי אחרי שסיימתי לימודי משחק. יצאתי מכל מסגרת בחיים, יכולתי לצאת לחודשיים של צילומים ולהיות בשיאים מאוד גבוהים ואז לא לעבוד ארבעה חודשים. אתה מתעורר בבוקר, ומה אתה עושה? חיפשתי איך למלא את הזמן, ושם הייתה הנפילה הגדולה. הסמים גרמו לזמן לאבד משמעות".
אני מניחה ששחקנים סביבך ראו אותך עושה סמים. אף פעם לא תפסו אותך ואמרו לך שזה לא מגניב?
"אביב אלוש היה איתי באותו חדר בהצגה ב'הבימה', ראה אותי עושה סמים ואמר לי 'חכה ותראה, אתה תקבל בומבה רצינית אם לא תתאפס'. הוא אדם שאני מאוד מעריך, הוא צפה לגמרי את מה שהולך לקרות לי ואמר לי, אבל לא הקשבתי".
אני עוד קצת בשוק מזה שהרצת שורות מאחורי הקלעים של הצגה בתיאטרון הלאומי.
"לא עשיתי את זה ממקום של 'תראו אותי, אני רוקסטאר'. עשיתי את זה רק כדי להניע את עצמי".
תאר לי את הרגע שבו הבנת שאתה בבעיה.
"אני חושב שזה היה ב'מידברן'. הרגשתי שמשהו אצלי כבר לא יציב, אבל בכל זאת לקחתי פטריות, ושבועיים אחר כך קיבלתי את הפצצה. היו לי התקפי חרדה מטורפים, הגעתי לתחתית של התחתית".
אם היינו מקיימים את הריאיון הזה לפני שלוש-ארבע שנים, מי היה יושב פה מולי?
"בנאדם שחושב שהוא ראה יותר ממך, שחווה יותר ממך".
יהיר.
"אני לא חושב שאי פעם הייתי יהיר, פשוט הרגשתי שנגעתי במקום בחיים שאחרים לא נגעו בו".
יכול להיות שקצת נבהלנו מההתמסדות
הרבה אנשים ברחו או חזרו לנרקוטיקה בהשפעת המגפה, אבל שוויצר לא חזר להרגלים הישנים. "לסמים בטח ובטח שלא, ברוך השם. אני כן אולי שותה קצת יותר, לא ברמה של להשתכר אבל לשבת בערב ולשתות יין. זו תקופה מטורפת, אבל אני חושב שבאופן יחסי אני עובר אותה בסדר".
עולם התרבות סגור כמעט שנה. היו תהיות על העתיד, אולי מחשבות להחליף מקצוע, להמציא את עצמך מחדש?
"זו הייתה הגישה שלי מאז ומתמיד. אני יכול לעשות סדרה או סרט שיטיסו אותי למעלה בשנים הקרובות, אני יכול לא לעבוד שנתיים-שלוש. תמיד התייחסתי למקצוע הזה בעירבון מוגבל, וזה נתן לי יתרון יחסי. אני לא מגיע לאודישן ממקום של לחץ, שאם אני לא אקבל את התפקיד אז לא אוכל לשלם שכירות. זה לא סקסי ומרגישים באודישן אם אתה בא עם הלשון בחוץ או בסטייל".
כלומר השאיפה היא להכניס גם מדברים אחרים?
"תמיד. גם ניב מתחילה להבין את זה. היא פתחה עכשיו מותג עגילים עם האחיות שלה, היא מבינה שעם כל ההצלחה שלה, גם בחו"ל, צריך לפתח עוד דברים".
אם כבר מדברים על ניב, תקופת הקורונה לא קלה לזוגיות.
(צוחק): "היה לנו יתרון, כי שחקנים יושבים חצי שנה בבית גם כשאין קורונה. להתעורר ביחד ולשבת על הספה זה ברגיל שלנו, אז לא נתפסנו לא מוכנים".
טוב, גם התארסתם בקורונה.
"נכון".
מצד שני גם נפרדתם.
"כן, אבל לא בהשפעת הסגר. יכול להיות שקצת נבהלנו מההתמסדות".
מי נבהל?
"זה התחיל ממנה, ומאוד מהר שנינו העלינו מחשבות ותהיות. אמרנו, בוא נעמיד את הקשר במבחן".
היה קוד כזה שאפשר בתקופה הזו לצאת עם אחרים?
"לא דיברנו על זה, היה לנו ברור שאנחנו מחכים אחד לשנייה. לא פירקנו את החבילה באופן סופי. נשארנו בקשר, היה לנו בית משותף, בתקופות מסוימות אני יצאתי מהבית והיו רגעים שהיא יצאה לכל מיני סאבלטים. אף אחד לא לקח את הדברים ושכר דירה. מאוד קל היום לשלוף טבעת, להתחתן ולהתגרש. רצינו רגע לראות מה קורה כשאנחנו לא ביחד".
ומה הבנתם?
"בחודשיים של הפרידה הבנו שאנחנו לא יכולים לחיות אחד בלי השנייה. שאנחנו רוצים להיות ביחד, לא משנה מה".
סליחה על השאלה הקלישאתית, אבל אתם שני שחקנים תחת קורת גג אחת. למי יש אגו גדול יותר?
"אני לא חושב שיש אגו בבית אלא פרגון אינסופי. זה מגיע ממקום שאני פחות שחקן אמיתי ממנה".
ככה אתה תופס את עצמך?
"לחלוטין. ניב דקלמה טלנובלות וחלמה להיות שחקנית כילדה בת שש. אני התגלגלתי למקצוע הזה מטיפול בפסיכודרמה. לא חלמתי להיות שחקן, וגם היום אני חולם להתעסק בתחום הרוח, הבריאות, לעשות דברים אחרים".
בארבע בבוקר הייתי אוכל ג'חנון ולידו המבורגר ולידו פיצה
אחד מהדברים האחרים שעושה שוויצר הוא הרצאות לבני ובנות נוער ברחבי המדינה. לפני הקורונה זה קרה בלייב, ובימי המגפה זה קורה בזום. "אני לא אומר לבני נוער 'תעשו ואל תעשו'", הוא מבהיר. "אני מספר את הסיפור שלי ואומר, תבינו מה נכון לכם בעצמכם. אני מקווה שדרך הסיפור שלי, כשהם יגיעו לצומת הם יבחרו בצורה יותר נבונה ונכונה. איזון היא מילת המפתח".
הוא עצמו התפלש בקצוות עד שטעם את טעמו המתוק של האיזון. לא רק חומרים נרקוטיים הביאו אותו לקצה, אלא גם אוכל - התמכרות שבשיאה הגיע למשקל 107 קילו. "עד גיל 18 וחצי, אז הגעתי לשיא המשקל שלי, הייתי אוכל ללא תקנה. יום שישי היה נפתח עם כל החבר'ה בירושלים בבורקסים אצל סבתא שלי, משם עוברים בין ארבעה-חמישה בתים ובכל בית אני אוכל ארבעה-חמישה קובה. ואז ארוחת ערב מטורפת שאחריה ארבעה-חמישה ליטר בירה, ולקינוח בארבע בבוקר במרכז העיר ג'חנון ולידו המבורגר ולידו פיצה. הכל באותו שולחן".
חטפתי כאב בטן.
"אז הייתה לי קיבולת לזה, היום אני אוכל עשרה אחוז מזה ומרגיש רע. סביר להניח שגם אז הייתי אמור להרגיש רע, אבל אני חושב שפחות הרגשתי דברים, הייתי על טייס אוטומטי".
איך זה להעביר את גיל ההתבגרות במשקל 107 קילו?
"לא חוויתי את זה כמשהו חריג, תמיד היו לי מלא חברים וגם חברות".
אז מה גרם לשינוי?
"בית הספר למשחק. ירדתי 45 קילו כי משהו מילא אותי במקום האוכל, הנפש שלי כבר לא הייתה צריכה להתנפל על אוכל כדי להתמלא".
אולי גם מודעות הגוף שמגיעה עם המקצוע?
״גם. אם בגיל ההתבגרות לא ראיתי וחוויתי את עצמי כשמן, פתאום פה התחלתי להתעסק באיך שאני נראה, הבנתי מה זה טייפ קאסט".
ופתאום ירדת במשקל ועברת לטייפ קאסט מהצד השני, של החתיך.
"תשמעי, תמיד הרגשתי חתיך. גם במשקל 107 קילו".
ובכל זאת אני מניחה שהרגשת שאנשים תופסים אותך אחרת.
"ברור שהרגשתי, אשקר אם אגיד לך שזה לא נחמד. אבל אף פעם לא הסתובבתי בתחושה של 'עכשיו אני חתיך', לא הפכתי להיות טווס. תמיד הרגשתי שהכל סבבה איתי, אין לי דיאלוג עם הילד השמן".
לא מעט אנשים שירדו ככה במשקל מספרים שהם עדיין מתנהלים בעולם כשמנים.
"גם אני מתנהל בעולם כשמן, במובן שיש לי התעסקות סביב אוכל, מה כן לאכול או לא לאכול. יש תקופות שהרסן משתחרר ואז אני נכנס למשטר, כי אני כבר לא ילד, אני מרגיש את זה על הגוף. עכשיו אני עושה סוג של דיטוקס, לא בשביל לרדת במשקל אלא כדי להרגיש יותר טוב. יש התעסקות סביב הדבר הזה, אבל היא לא חולנית. אני לא מסתכל במראה ורואה ילד שמן. אני גם לא רואה חתיך עם קוביות בבטן, כי אני לא עם קוביות בבטן. זה פחות מעניין אותי".
היו לך קוביות בבטן.
"ובסופו של דבר אכלתי על זה קריזה. פתאום אמרתי, מה אני עושה? זה כל כך לא גברי בעיניי, כל היום לשרטט את עצמך, לספור אחוזי שומן. אני לא רוצה להיות משורטט ואני לא רוצה להרגיש לא טוב עם עצמי. אני רוצה להיות במקום שטוב לי".
אני מקווה שנגדל ילדים מוצלחים וטובים
ניב סולטן נמצאת במקום טוב. "טהרן" בכיכובה נמכרה לשירות הסטרימינג "אפל טי.וי", היא עצמה הוחתמה על ידי סוכנות בינלאומית. "גם אליי פונות סוכנויות מחו"ל", מגלה שוויצר, "ואני לא רוצה את זה".
די נו.
"אני אומר לך. לא מדגדג לי, לא עובד על האנגלית שלי, לא רוצה את זה".
אבל נותנים איזה כיׅף בבית כשזה קורה לכם, כשאתם מצליחים גם מעבר לים?
"ברור, אבל גם כשאנחנו מסתכלים מהגג שלנו על הים, כי אנחנו לא מאמינים שאנחנו גרים בבית שאפשר לראות ממנו את הים. אנחנו אומרים 'בוא'נה, יופי של בית הקמנו'. יש לנו מערכת הידרופונית לגידול ירקות ואנחנו מגדלים חסות, תרד, רוקט וקולרבי כאילו הם הילדים שלנו, אנחנו מגדלים גם קריירות מוצלחות, ואני מקווה שנעביר את זה לגידול ילדים מוצלחים וטובים".
תזכור שעברת לדבר על ילדים מרצונך החופשי.
"אנחנו כן מדברים על זה, אבל זה עוד לא קרוב. זה משהו ששנינו רוצים בטיימינג הנכון, לא משהו שיקרה בעוד רגע".
אז בוא נדבר על חתונה.
"לא בטוח שיהיה אירוע, זה לא ממש האופי שלנו. אנחנו נמצא איך לעשות את זה בצורה שנוחה לנו והכי נכונה לנו, אבל אנחנו לא נצא מתוך צדפה".
אולי תיכנסו לחופה על קורקינט, הפעם עם קסדות. זה יהיה חתרני!
(צוחק): "ממש".
גם לראיון הזה הגעת על קורקינט ובלי קסדה.
"מי שהופך את זה לבעייתי זו התקשורת. כשאני נוסע בנווה צדק רואים אותי אולי שני אנשים, ואני לא בטוח שהם אומרים לעצמם 'אם מאור בלי קסדה אז גם אני יכול'. אבל כשזה הופך לאייטם ונכנס לכל מקום, אז רואים את זה עשרות אלפים".
מה הבעיה לחבוש קסדה? תראה את שלומית מלכה שהפכה למובילת הטרנד בקרב הסלבס.
"יש לי בעיה פיזית עם הקסדה, היא עושה לי תחושה קשה בראש, מיגרנות. כמו אנשים שלא מסתובבים עם מסיכה כי יש להם פטור, אסתמה או משהו".
יש לך אסתמה של הראש.
"בדיוק, יש לי אסתמה של הראש. אתם רוצים שאני אלך לפסיכיאטר כדי להוציא אישור שיש לי אסתמה של הראש?".
אבל ברצינות, אתה מודל לבני נוער. מדובר באחריות כבדה.
"אני נותן המון לבני נוער דרך ההרצאות, אז יש איפשהו שאני נותן ויש איפשהו שאני משמש דוגמה פחות טובה, אם מחליטים לפרסם את זה. אני לא מסכן את הציבור אלא את עצמי, וזה אולי המרד הקטן שלי".
אחרי סדרה שנמכרה לחו"ל וסדרה חדשה בפריים טיים, על מה אתה חולם?
"לקום כל בוקר לעשייה כיפית וטובה ומפתחת. ובעיקר להיות בריא, היום אני מבין שזה הטופ".
יצא לך קצת מלכת יופי, אבל זה בסדר.
"תכתבי שגם נופפתי כמו מלכת יופי".
צילום: טל עבודי | סטיילינג: שיר פלד | איפור: אדם משאלי | שיער: בועז עוזרי | הפקה: רותם פנחס