זוגיות 2020: סקר האהבה הגדול של ישראל

חיפה היא העיר ששולחים בה הכי הרבה דיק פיקס בישראל, ובכלל, תמונות עירום. 23.7% מכל שולחי תמונות העירום מתגוררים בחיפה, יותר מבכל עיר אחרת. כצפוי, חיפה היא גם העיר שבה מקבלים הכי הרבה תמונות עירום (30.5% קיבלו תמונות מאחרים). ולמען הסר ספק, מדובר בתמונות עירום שנשלחו בלי שהצד השני ביקש אותן. אז מה זה אומר, שלמרות הדימוי, תל אביב היא לא העיר הכי פעילה מינית בישראל? אולי. שחיפאים מטרידים מינית על בסיס מוניציפלי? שזיהום האוויר מקטין רק ראשי תינוקות ולא איברים אחרים? אולי ואולי לא. 

הנתון היפהפה הזה הוא רק אחת ההפתעות שגילינו בסקר האהבה והיחסים הענק של מאקו לקראת עליית העונה השלישית של "חתונה ממבט ראשון". הסקר נערך על ידי מכון פאנלס וכלל 504 משיבים בגילאי 18-55. עם חלק מהנתונים אולי תזדהו, מחלקם תופתעו ויהיו כמה שיבהילו אתכם, אבל לא יותר מדיק פיק חיפאי ממוצע. אז מאיפה נתחיל? מההתחלה.

התחלה לא מוצאים ברחוב

24% מהנשאלים לא התחילו מעולם עם אף אחד פנים מול פנים. עם אף אחד. מעולם. זה נשמע כמו נתון שנלקח מתוך כתבה על יפנים שמתחתנים עם הכרית שלהם, אבל לא. מדהים שמדינה שמטפחת ערכים כמו דוגריות ושחצי מנבחרי הציבור שלה הם בהמות, מכילה אחוז כה גבוה של ביישנים. באופן מעניין, 57% מהמשיבים טוענים שהדרך הכי טובה למצוא זוגיות היא עדיין בהיכרות של פנים אל פנים, הם פשוט יעדיפו למות מאשר להתחיל עם מישהו. כלומר, 53% מהם לא התחילו עם אף אחד כבר מעל שלוש שנים (כן, בנוסף ל-24% שלא התחילו עם אף אחד או אחת אף פעם).

אבל בואו תנסו להיזכר רגע, מתי לאחרונה מישהו התחיל אתכן ברחוב? כאילו, התחיל נחמד, בלי להיות מהמרכז לאמנות הפיתוי. הרי כשזר מנסה לדבר איתנו ברחוב שלא לצרכי הכוונת דרכים, אוטומטית נניח שהוא או אנס או תמהוני. להתחיל עם מישהי ברחוב הפך ללא לגיטימי יותר, והאמת? זה בסדר גמור. התחלה ברחוב גם ככה תמיד הרגישה קצת כמו הטרדה. היינו שמחות לזקוף את השינוי לזכות תנועת Me Too, אבל האמת שהרחוב הפך לזירה נטולת התחלות עוד לפני כן. כי זה לא מתאים יותר, כי להתחיל ברחוב זה קריפי, כי אנחנו משתמשות באוזניות כאמצעי הגנה עצמית. וכי גם לצד השני זה לא כיף - יותר קשה לספוג דחייה פנים אל פנים. ובכלל, כולם בטלפון כל הזמן גם ככה. אולי בזמן שעמדת בתחנת אוטובוס ובהית בטינדר, היה לך מאץ' עם בחור שממש במקרה עמד מולך בתחנה, ולאף אחד מכם לא היה מושג.

אבל זה לא שההתחלות מתו, אל חשש, אתוס ה"אבא שלך גנן?" הוא נצחי, הן פשוט עברו פלטפורמה. כמעט שליש מהאוכלוסיה (29.1%) מצאה זוגיות דרך הרשתות החברתיות ואפליקציות היכרויות. או אם להיות ספציפיים – מחפשים זוגיות באוקיי קיופיד ובפייסבוק, אבל בשביל סקס נכנסים לטינדר, שזה 43% מהעונים והעונות על הסקר.

האם שליחת תמונות העירום הנפוצה כל כך בחיפה (23.7%) ואחרי זה בדרום (18.3%) ואחרי זה בתל אביב (17.6%) היא אחת הדרכים שבהן גברים או נשים מוצאים זוגיות או מין? לא בטוח, אבל הם עדיין מתעקשים עליה. באופן מעניין, אנשים שנמצאים בזוגיות שולחים יותר תמונות עירום, לא ברור אם אחד לשני. וזה לא כולם, מדובר ב- 17% מהגברים וכמעט 16% מהנשים ששולחים תמונות עירום. ומי מקבל אותן? כמעט 40% מהצעירים בגילאי 18-25. האם אנחנו חיים בפרק של "אופוריה"? כנראה. שזה די מדהים, בהתחשב בכך שישראלים מחזיקים בדעות די שמרניות.

הגזמתם עם השמרנות, הגזמתם עם החתונות

60% מהנשאלים חושבים שהגבר צריך לשלם בדייט ראשון. ואמנם זה לא נשאל בסקר, אבל אפשר לקוות שה-40% הנותרים לא מאמינים שהשאלה הבנאלית והמשעממת הזאת עדיין מטרידה רווקים ורווקות ברחבי העולם. ברצינות, אנחנו עדיין עוסקים בסוגיה הזאת ב-2020? די, הבנו, הבחורה בסך הכל רוצה לדעת שהבחור לא קמצן והבחור בסך הכל מפחד שהיא תזמין את הלובסטר. נשים, תשלמו כבר על הבירה של עצמכן כדי שכולנו, כחברה, נוכל להתקדם כבר מאכילת הראש הקולקטיבית הזאת.

השמרנות ניכרת גם בריבוי הפרטנרים המיניים. ל-15.6% מהגברים היו יותר מ-20 פרטנרים או פרטנריות מיניים, לעומת רק 5.8% מהנשים. לא שמישהו צריך יותר מ-20 פרטנרים מיניים בחיים האלה, אבל החתירה לשוויון הזדמנויות אמורה לכלול גם שוויון הזדמנויות לסטוצים מיותרים, לא? השוויון ניכר דווקא בזוית מפתיעה אחרת – אחוז האנשים שלא היו להם פרטנרים מיניים בכלל. 11% מהמשיבים לא עשו סקס מעולם, רבע מתוכם בגילאי 18-25, היתר מבוגרים יותר. וכאן, מספר הגברים והנשים שווה. וזה מעניין, היינו מצפים למספר קטן יותר של בתולים ובתולות, לאן מתועלות כל האנרגיות האלו? אצל גברים לאינסליוּת וגיימינג, ברור, אבל אצל הנשים.

נתון מעניין נוסף: 68% מהנשאלים חושבים שזה "בסדר" שאישה תציע נישואים לבן זוגה. והתהייה האמיתית היא – רגע, ומה עם ה-32% האחרים? מבחינתם זה לא לעניין? אגב, יותר נשים מתנגדות להצעת נישואים של האישה מאשר גברים, שזה טראגי ויוצר שכבה שלמה של נשים חזקות ופעילות שנגזרת עליהן המתנה פסיבית כפויה שמקורה בגרירת רגליים וסחבת גברית טיפוסית. אם הן רק היו נפתחות קצת לאופציה, הן היו יכולות לתקתק את כל עניין החתונה ולהתפנות לדברים מעניינים יותר, כמו אודישנים לעונת הזוגות של "בואו לאכול איתי". עוד סיבה שלנשים עדיף להציע נישואים, היא שגברים תמיד יעדיפו לייבש את הנשים שאיתן. לפי הסקר נשים מעדיפות להתחתן לפני גיל 30 וגברים מעדיפים להמתין ולהינשא אחרי גיל 30. מתוקים, תתעוררו, גם הזרע שלכם לא נשאר פרש לנצח.

אחרי שהגבר שילם בדייט הראשון וגם הציע נישואים, מתברר ש-68% מהחתונות הישראליות כללו 200 עד 400 מוזמנים. הגיוני, ישראלים אוהבים חתונות גדולות, וגם כשהם לא אוהבים, הם נקלעים אליהן. כל "חמישים מוזמנים על חוף הים, כולם בלבן" ממשיך ב – "אבל חייבים להזמין את החברים של אבא, אנחנו נתנו צ'ק בחתונה של הבת שלהם, לא חבל שהם לא יביאו לנו? זה כסף שהלך לפח". דבר מוביל לדבר שמוביל לבופה קבלת פנים מושקע בגן אירועים. 

חמש פעמים בחודש, לפני נטפליקס

אחרי השמרנות אפשר לדבר קצת על השקרנות, או בשמה השני – כמה פעמים בחודש אנשים טוענים שהם מקיימים יחסי מין. 60% מהמשיבים טוענים שחמש פעמים בחודש. כלומר טיפה יותר מפעם בשבוע. נשמע הגיוני, אבל האמת היא שאנשים נוטים לשקר, לעתים אפילו לא במודע, כשזה מגיע לשאלה הזאת. קצת כמו מעשנים שאומרים לרופא שהם מעשנים חמש סיגריות ביום והוא אוטומטית רושם עשר? אז עם סקס זה הפוך, אם זוג טוען שהוא מקיים יחסי מין פעם בשבוע, כנראה שזה מתרחש אחת לשבועיים. וזה הגיוני, במיוחד בחיים שכוללים עבודה וילדים. אה, ונטפליקס, שמנחית על זוגות טרוטי עיניים את המכה הגדולה מכולן – האפשרות לא להביט אחד בשני גם בשעה המשותפת היחידה שנותרה להם ביום.

אבל למרות כל התלונות, נשואים עדיין עושים יותר סקס מרווקים, ורווקים עושים יותר מגרושים, שככל הנראה נמצאים בתחתית שרשרת המין החודשי. גברים פחות מרוצים מהנשים מתדירות יחסי המין, ובני ה-25-35 הם קבוצת הגיל הכי מרוצה. ולא תאמינו מה העיר שהכי מבסוטים בה מתדירות יחסי המין – כן כן, חיפה, שגוברת על יתר הערים עם 16.9% של מסופקוּת מינית. עיר אחת, כל כך הרבה ליבידו.

אולי אלו הגברים וחוסר שביעות הרצון הכללי מחיי המין שלהם, אבל רבים מהנשאלים היו רוצים לשכב עם האקסית. 32% מהגברים, לעומת רק 17% מהנשים. וכמה אחוזים היו רוצים להרוג את האקסים? לצערנו זה לא נשאל. ועוד משהו שהסקר לא מספר לכם זה שאמנם נשים לא כל כך רוצות לשכב עם האקסים שלהן, אבל מאה אחוז מהן בולשות אחריהם בפייסבוק אחת לתקופה.

סיפורה של שפחה, בכל בית

מעבר לחיי מין דועכים וגעגועים לאקס, מצבם של הנשואים לא מי יודע מה גם בגזרת הפמיניזם. רבות מהאמהות כבר גילו שלא משנה כמה את דוגלת בשוויון, כשהילדים מגיעים לתמונה פתאום החיים מרגישים קצת כמו פרק של "סיפורה של שפחה". כי הורות ומשפחה זה המקום שבו קשה לגשר על הפער בין פרקטיקה לאידיאולוגיה, והמציאות מתעקשת לנצח. איכשהו יוצא שכולם נסוגים לתפקידי שנות ה-60 – אצל 51.4% מהזוגות האישה אחראית על מטלות הבית, הגבר אחראי על המטלות רק אצל 7.9% מהזוגות, ופחות מ-40% טוענים לשוויוניות. אצל כמעט שליש מהנשואים האישה אחראית על גידול הילדים, רק אצל 2% הגבר אחראי, ורק 66% מעלים על דעתם שזו חוויה משותפת. ואצל 40% מהזוגות הגבר אחראי על ניהול התקציב ועוד כל מיני "דברים של בנים".

וזה הרי המלכוד הנשי המפורסם – לכאורה ניצחנו במאבק, כולנו עובדות ועצמאיות כלכלית, הבעיה היא שמטלות הבית וגידול הילדים עדיין לא מחולקים באופן שוויוני, מה שיוצר עומס לא פרופורציונלי על האישה. נשים רבות עובדות במשרה מלאה, וגם אחראיות כמעט בלעדיות לבית ולילדים. ואחרי זה מתפלאים שאין להן כח לתחזק חיי מין בתדירות גבוהה.  

בחו"ל זה פחות בגידה

22% מהנשאלים חוו בגידה מצד בן או בת הזוג, אבל רק 6% מודים שבגדו למרות שהובטח להם שזה סקר אנונימי. בקרב הגרושים 50% חוו בגידה. יותר גברים מודים שבגדו, יותר נשים מודות שנבגדו. רוב הבוגדים הם בקרב גילאי 46-55. 19% מהגברים והנשים - בחלוקה מגדרית די שוויונית - היו סולחים על בגידה במערכת יחסים ארוכה. כצפוי, מידת הסלחנות עולה עם הגיל ועם ההתנגשות החזיתית במורכבותם של החיים.

מעניין לגלות שיש דרך ביניים, כזאת שלא נחשבת בגידה אבל עדיין מאפשרת סקס עם אדם אחר: חו"ל. ברגע שיוצאים מהמים הטריטוריאליים של ישראל, אפשר לשכב עם אנשים אחרים. ככל הנראה זה המרחק והפחתת הסיכוי לרומן, אבל 17% מהאנשים שבזוגיות או נשואים, היו מאפשרים לבן הזוג סקס עם אדם אחר בחו"ל, רובם בגילאי 36-55. לא מדובר בזוגיות פתוחה, אלא במעין הסכמה שבשתיקה שנותנים פס, שמחליקים, זה הדבר הקטן והנחמד שעושים אחד בשביל השני אחרי עשור ומעלה ביחד.

ואם כבר הגענו לזוגיות פתוחה, נכון שנדמה שכולם "מאפשרים" או פוליאמורים, אבל האמת היא שבקושי 4% נמצאים בזוגיות פתוחה, הם פשוט עושים רעש של 20%. רוב בני האדם אוהבים את הזוגיות המרקיבה שלהם מונוגמית ובלעדית, ולא מהססים אפילו להפעיל מעקבים אחד אחרי השני.

תני להם לקנא (ותנעלי את הנייד)

70% מהנשואים בדקו את הנייד של בן הזוג ללא ידיעתו. הנשים קנאיות יותר, שני שלישים מהן בלשו אחר הנייד של בן הזוג, לעומת חצי מהגברים. האמת שהנתונים האלו מדהימים בלי קשר לקנאה, אלא סתם בהתחשב בכך שמרבית מכשירי הטלפון הניידים מופקעים בלעדית על ידי בני שש שמכורים לברולסטארז, מתי כולם מספיקים לבלוש? והנשואים לא לבד, גם חצי מהגרושים בדקו את הנייד של בן הזוג ללא ידיעתו, ושליש מהרווקים נוטים גם הם לעשות זאת, לא ברור למי, אולי לזוגתם הדמיונית.

למרבה המזל, ווטסאפ הוסיפו את אופציית מחיקת ההודעות ועכשיו על מנת להיתפס על בגידה צריך להיות חסר זהירות ונטול כישורי עריכת שיחות, אבל זה עדיין קורה. ואז מגיע השלב הקסום של טיפול זוגי שבמסגרתו שני בני זוג יושבים זה לצד זה וכל אחד מהם מנסה ליצור קואליציה עם אדם שלישי שהוא הדמות הסמכותית בחדר.

20% מהזוגות הנשואים היו בטיפול זוגי. באופן מעניין, 25% מהאנשים שהלכו לטיפול זוגי מגיעים מירושלים ויהודה ושומרון (חיפה במקום השישי והאחרון), מרכז הארץ במקום השני עם 18%. פערים גדולים, שאפשר אולי לשייך לכך שבמרכז מתגרשים יותר בעוד שאוכלוסיה מסורתית או דתית מנסה להמנע מפירוק הקשר. בהתאמה, האוכלוסיה שהולכת הכי הרבה לטיפול זוגי היא דתיים, עם 26%, שזה טבעי כשמתחתנים מוקדם יותר ויש יותר שנים לסבול את הזולת. אגב, 60% מהגרושים היו בטיפול זוגי. האם זה אומר שטיפול זוגי מעלה את שיעורי הגירושים? כנראה שלא, ומי שהולך לטיפול זוגי פשוט יותר מועד לגירושים.

אנחנו רוצים זוגיות, רובנו. אנשים מחפשים קשר בכל דרך אפשרית ונלחמים על קשרים קיימים, כל המהות שלנו היא חתירה למגע, למערכת יחסים. היום גם יש לנו יותר דרכים לעשות את זה – טלפונים, רשתות חברתיות ואפליקציות שאמורים לסייע לנו בחיפוש, אבל לעתים יוצרים תחושה כוזבת של אפשרויות בלתי מוגבלות או סתם מנוצלות לרעה - להטרדות, מעקבים ושליחת תמונות עירום. אבל יכול להיות שהשינוי האמיתי הוא לא טכנולוגי אלא מחשבתי, והולכת ומחלחלת ההבנה – ממבט על סטטיסטיקות של גירושים ומודלים משפחתיים - שאנחנו צריכים לשנות, איכשהו, את האופן שבו אנחנו תופסים זוגיות ומונוגמיה. שיש מגבלות לפורמט, ושאנחנו צריכים להתאים את עצמנו, את הציפיות שלנו ואת הדפוסים שאנחנו פועלים בהם. בין אם זו גמישות לגבי סקס בחו"ל, בלעדיותן של מערכות יחסים או אפילו תוקפן. התחושה היא שהעולם השתנה ומערכות היחסים השתנו יחד איתו אז עדיף שנדביק את הקצב, כי כולנו רוצים אהבה. זה, כנראה, הדבר היחיד שלא משתנה אף פעם.