דני זיסקינד (38) מתיישב מולי במשרדי קשת. דמותו של עידו רוזנבלום מתנוססת על פוסטר מאחוריו, ופתאום נדמה לי שיש דמיון בין השניים. משהו באווירה הנונשלנטי הכללית, בהומור הלא מתאמץ. אבל מי שראה את זיסקינד על המסך ב"חתונה ממבט ראשון" יודע שהוא ממש לא רק זה. לאורך העונה יצא לא פעם הצד הרגיש, הלחוץ, החרד. לא התכונות הקלאסיות של מי שמתנדב להכניס את עצמו לניסוי כזה. אז מה בכל זאת נתן לו את האומץ?
"פשוט רציתי זוגיות", הוא עונה את התשובה הקצרה שסותמת לי את הפה. "היו לי בנות זוג לאורך השנים, והייתי מאורס, היה לנו כבר אולם, ורגע לפני החתונה ביטלנו את הכל. השנה שאחרי הפרידה הייתה קשה מאוד ואז כשכבר הייתי מוכן לחזור לדייטים ולהתחיל להכיר, פרצה הקורונה וכל העולם נסגר. ואז בחרתי ללכת לתכנית, שיעזרו לי למצוא. באתי עם המון תקווה ורצון. וגם התהליך עצמו עניין אותי, מאוד רציתי לראות איזה מאץ' הם יחשבו שנכון לדני זיסקינד. אתה חייב יצר הרפתקני בשביל זה".
היו לך מערכות יחסים. לא חשבת שתצליח שוב למצוא לבד?
"ההצלחה הייתה יחסית. יש לי חברים שהם נשואים עם שלושה ילדים. אני מרגיש שהשגתי הרבה דברים בחיים שלי בהרבה תחומים של החיים, ואני מרגיש בשל ומוכן להיות הורה, אבל הדבר שמעסיק אותי זה אהבה ובת זוג שאיתה אוכל להקים משפחה".
ראינו גם אצל זוגתך בתכנית שני, וגם אצל החתן שי, מונולוגים מרגשים מאוד על ה"לבד" לעומת החברים שבזוגיות.
"כי בישראל יותר מבמקומות אחרים בעולם, כל מה שנוגע למשפחה וילדים הוא מרכיב מאוד מרכזי בנורמה החברתית המקובלת. זה יכול ליצור איזושהי תחושה של לחץ, או פספוס, אבל אני לא שם. אבא שלי התחתן בגיל 40 ויש לו שלושה ילדים ואני לגמרי משוכנע שגם לי יהיו את שלי. האמנתי וקיוויתי שהתכנית הזאת, שעוסקת גם בזוגיות אבל גם בבני אדם באופן אינדיבידואלי, יכולה מאוד יכול לסייע לי".
לתת לך כלים.
"כן. אני בן אדם עם הרבה פחדים, חרדות. יש לי חבר מאוד טוב שהעלה סברה שזה היה עבורי טיפול בחשיפה, אני לקחתי את עצמי ובאמת את כל שק הפחדים והחרדות שלי והכנסתי את עצמי לסיטואציה שאני מתחייב לתהליך באמת. אני חושב שאני כזה סוג של בן אדם, אני רוצה לאתגר את עצמי, לא רוצה לוותר לעצמי".
היא הגיעה
לזיסקינד, בעל חברה לשיווק ופרסום באינטרנט, שידכו את שני יוסיפון (37), הייטקיסטית. לאורך העונה הצופים נחשפו להרבה רגעים הרמוניים וחמים, וגם לריבים מתסכלים ולנסיונות משותפים לבנות מערכת יחסים זוגית. הדרך המשותפת הייתה בתחילתה מעט פתלתלה. דני היה שקוע במחשבות בירח הדבש בסיישל. שני הכילה ודאגה להיות שם גם כשקשה, עד שהיא שמעה מדני את המילים על חוסר הקליק, או במילים אחרות את חוסר המשיכה, ולקחה צעד אחורה, אל מיטה נפרדת. משם, לאט לאט ובהדרגה החלה להירקם מערכת יחסים. מחלום שחלמה שני, דרך סופ"ש רומנטי במדבר, משחקי כדורסל ופעילויות משותפות ועד לבילוי בחיק הזוגות האחרים, השניים הפכו לאחד הזוגות המסקרנים של העונה.
בוא נתחיל מהתחלה, איך היתה החתונה?
"עוד קודם, מהרגע שהודיעו לי שיש לי התאמה ועוד שבועיים חתונה, הייתי רק במחשבות של לדמיין מי זו האחת שיש לי מאץ' איתה ואני לא יודע כלום. מהחתונה אני זוכר את הריחות, את הצבעים, את האורות, את העוצמות, ההתרגשות הזאת. צעדתי בשביל לחופה ושומע את הלב שלי, ושומע את הלחשושים של הקהל. זה היה וואו".
נראה שהרגש עדיין חי בדני. הוא עוצר, לוקח נשימה, לוגם מים וממשיך. "עמדתי בחופה ואז שני הגיעה. בצהלולים, בריקודים, מוסיקה פרסית, עם המון ביטחון. היא הגיעה".
הביטחון שלה הרגיע אותך או הלחיץ יותר?
"זה הרשים אותי. חשבתי לעצמי שצריך הרבה ביטחון כדי להתמודד בכזו קלילות עם הסיטואציה הזאת".
אחרי החתונה שלכם, פורסמו כתבות עם תמונות של האקסית שלך נראה שהמומחים קלעו לטעמך. ראית את הדמיון בחופה?
"לא, וגם בשום שלב בדרך לא ראיתי. אני מבין על מה הם מדברים, אבל בגלל שאני מכיר את שתיהן אני לא חושב שהן דומות. לא חיצונית ולא באדם שהן".
השניים היו בין בני המזל שהצליחו לצאת מהארץ בתקופת הקורונה, ואחרי החתונה נסעו יחד לירח דבש באיי סיישל. אבל דווקא במקום הרומנטי הזה, היה נראה לפחות מבחינת הפרקים שהיחסים עולים על שרטון. "צריך לזכור שבסיישל ראו אותי לחוץ על הצוק, אבל היו עוד הרבה דברים מאוד כיפיים. צחקנו הרבה, עשינו צלילות, נסענו ליום שלם בג'ונגל לחווה חקלאית. אז בסוף המוטיב המרכזי היה 'הלחץ של דני', ואני לא אומר שהוא לא היה - הוא היה, אבל גם היה הרבה כיף".
ובכל זאת, אתה יודע להסביר את הלחץ שכן הופיע במקום הקסום הזה?
"בסופו של דבר אני נמצא בסוג של גן עדן עם מישהי שהיא זרה לי, אני לא יודע עליה כלום והיא לא יודעת עליי, וכל התפאורה מסביב זה הכי ירח דבש במובן ההוליוודי של המילה. יש לבבות על המיטה, בג'קוזי יש סבונים בצורת לבבות, יושבים בצוקים על כסאות בתוך לב. ועם כמה שזה מהמם, ברגעים מסוימים היה לי קשה להכיל את הסיטואציה".
ראינו את שני מנסה להסביר לך שרק צריך לזרום.
"כן. לאורך כל התהליך, שני הצליחה להכיל הרבה מצבים שהם היו לא פשוטים שיכול להיות שמישהו אחר היה מגיב אחרת, היכולת שלה להכיל והנתינה והרצון האמיתי שלה לייצר משהו כנה וטוב מתוך הבנת הקושי של הצד השני, הוא דבר שליווה אותנו לאורך כל התהליך הזה, אני אסיר תודה על זה ואני מרגיש בר מזל, היא אישה מיוחדת".
עכשיו אתה מדבר מאוד יפה, אבל כשחזרתם מסיישל, היה לכם מפגש טעון אצל דני, בו חשפת שמבחינתך אין קליק, ושני נפגעה.
"והבנתי למה. אני אדם של מגע, ונכון שהרצון הוא שהוא יהיה בקונטקסט רומנטי אבל הוא יכול להיות גם מתוך אכפתיות, קרבה, לגרום לפרטנר שלי להבין שאנחנו ביחד בדבר הזה. שני דיברה שם על מסרים כפולים ומהרגע השיא אמרה את זה הפסקתי כמובן וכיבדתי אותה".
ואז הגיע החלום ששינה הכל. היא חלמה שמתחת לחופה חיכה חתן אחר, ונבהלה שזה לא אתה.
"כן", הוא מחייך. "שני היא בחורה מאוד, אני לא רוצה לומר את המילה הזאת, עד היום אני לא מזכיר את האותיות האלה, אבל היא בחורה עמוקה עם רבדים והיא חלמה חלום וזה גרם לי להבין שלמרות שהיא נפגעה, היא עדיין פה. מאוד הערכתי את הרגע הזה שהיא שמה את האגו בצד, ובאה ואמרה 'דני, אנחנו ממשיכים ביחד'".
זה השלב שהחרדה התחילה להתפוגג וקיבלנו יותר את דני המצחיק?
"זה השלב שהרשיתי לעצמי יותר להשתחרר, להביא יותר את הצד של ההומור. כן, זה איפשר לי יותר להביא את עצמי".
חוויה חוץ גופית
זוגיות זו עבודה, את זה כולם יודעים. זיסקינד ויוסיפון לקחו את המשפט כפשוטו. זה שהמומחים החליטו שהם מתאימים, לא הספיק להם כדי שפתאום הכל יקרה ויתיישב במקום. הם יצרו לעצמם רגעים כדי להעמיק את הקשר ולהבין את ההתאמה של המומחים. "זה בסדר ששמים שני אנשים שעל הנייר הם מתאימים לפי דעתם של המומחים, אבל החשיבות של לצבור חוויות משותפות היא מאוד גדולה. צילמנו בתקופת הקורונה, לא היו הרבה אופציות, אין מסעדות, אין ברים, אין הופעות. אז אני ושני חשבנו על זה ועשינו דברים, נסענו לערבה וטיילנו, נסענו לחברים שלי בירושלים, עשינו קרמיקה ביחד. שנינו התאמצנו, גם כשהיו לנו ספקות, כדי לא לשבור את הכלים ולחזור לדפוסים הקודמים שלנו".
איפה הרגשת את זה למשל?
"בריב שלנו. היה את המקרה שאחרי ארוחת ערב, אמרתי משהו כמו 'מעניין איך המומחים חשבו לסדר לי מישהי רוחנית'. יצא ששמעתי על הדברים שהפריעו לשני, בפעם הראשונה רק מדני הפסיכולוג, לא משני. ואז הבנתי שגם אם אני לא לגמרי מבין מה עשיתי לא בסדר, השורה התחתונה הייתה ששני נפגעה, ובמקום הזה היה לי חשוב להיות אמפתי, לתת לה לגיטימציה ולבקש סליחה. ואני חושב שגם לשני יש את הגדולה הזאת, לייצר את הסולם חזרה, ככה שנוכל להתחבר שוב. יצאנו מהדבר הזה מחוזקים".
כמה שבועות אחרי זה הגיע מפגש הזוגות שבו נשמעו טענות על חוסר כנות מצד המשתתפים, כשבראשן קארין שניידרמן ושני.
"אני חושב שהציפייה שאנשים בקוקטייל היכרות ישתפו את הקשיים הכי עמוקים של הזוגיות שלהם, היא ציפייה לא סבירה. תחשבי על שני. שי שאל איך היה המעבר לגור ביחד, והיא אמרה שזה עבר חלק. לי אין בעיה עם זה ואני לא חושב שזה מעיד על חוסר כנות. זה גם היה בתקופה שמאוד התקרבנו, וגם שני רצתה לשמור עלינו ולא לשים את כל כובד המשקל על השולחן. ואני חושב שזה מאוד לגיטימי, ואני חושב שאין סיבה שאף אדם יבוא אליה בטענות".
בסופ"ש הזוגות, ראינו מאצ' בינך לבין איתמר.
"כן, אוהדי הפועל, שנינו מההרים האלה, זה היה נחמד".
ואיך אתה עם הביקורות עליו ועל קארין?
"אני בקשר עם איתמר ובכלל עם הבנים, אני חושב שזה בסדר גמור שיש תוכנית טלוויזיה שמעלה בקרב הצופים תחושות עמוקות, אבל במקרה שלהם אני חושב שהגבולות נחצו בצורה קיצונית. חלק מהאנשים שמבקשים להציף סוגיה שיש לה לגיטימציה בדיון הציבורי, לא רק שהם לא משיגים את המטרה - הם משיגים את המטרה ההפוכה ומבזים את הרעיון ואת הדגל שהם רוצים להניף. אני מכיר את איתמר, הדברים שמייחסים לו הם כל כך חוטאים למציאות וכל כך לא הוגנים כלפי בן אדם שכל חטאו בסופו של דבר זה לבוא ולהביא את עצמו. זה בסדר שאנשים יאהבו יותר יאהבו פחות או לא יאהבו בכלל. אבל לרדת למקומות שירדו אליהם בהקשר שלו זה חבל ולי באופן אישי זה כואב".
ומה עם הביקורות עליך?
"טוקבקים אני לא קורא, וברחוב אנשים לרוב אומרים דברים יפים, הייתה לי פעם אחת שאשה מבוגרת ניגשה אליי בסופר ואמרה לי 'תדע לך שאתה לא בסדר, שני כזאת מקסימה וטובה' ואני אומר לה 'נכון, אבל איפה אני לא בסדר?' אז היא אמרה 'אה, אתה מסכים איתי? אז הכל בסדר' ונתנה לי נשיקה".
אולי היא התכוונה לשיח על הרוחניות? והפערים בינך לבין שני?
"אין לי שום בעיה עם רוחניות. אני בעצמי מתרגל יוגה, ומאוד חשוב לי עומק. אני חושב שזה יושב על דברים שאני אולי לא ייחסתי להם חשיבות ולשני הם מאוד חשובים או דברים שפגשו אותה במקומות אחרים בחיים שלה שמנסים להכניס את האדם לאיזשהו קיטלוג או סטיגמה ולי לא הייתה שום בעיה או כוונה כזו עם שני לא אז ולא היום. שני היא בחורה סופר מגוונת, היא עושה הרבה דברים בחיים שלה גם אשת עסקים גם מתעסקת בעולם של רוח ועומק וזה מדהים בעיניי שלבן אדם יש הרבה תחומי עניין, זה עומד לזכותה".
ותגיד, איך החוויה של לראות את עצמך על המסך?
"זו חוויה לא פשוטה לראות את עצמך בטלוויזיה, מהמון סיבות. הקול שלך לא נשמע כמו הקול שלך, היציבה שלך, הפרצופים שאתה עושה. ובייחוד כשמדובר גם בלב. בסופו של דבר שמנו את עצמו על השולחן בסיטואציה מורכבת של זוגיות ויש דברים שאני נהנה לראות בעצמי כמו ההומור, חבל שלא הכניסו יותר. יש צדדים שיותר קשה לי, כמו המקומות שבהם אני ממש רואה את הפחד שלי, את החרדה, את הקושי, את הקונפליקט. אני רואה את סערת הרגשות שאני נמצא בה, וזו מין סיטואציה חוץ גופית".
כשיש ספק, יש ספק
זיסקינד נולד לפני 38 שנים בירושלים, בן אמצעי בין שני אחים מחוננים, אמא שהייתה שופטת בבית משפט השלום ואבא שמילא מגוון רחב של תפקידים בשירות המדיני ובתפקיד האחרון היה סגן נציב שירות המדינה. "הגעתי מבית הישגי עם שני אחים מאוד מוצלחים, אחותי עובדת היום בגוגל, אח שלי עובד במשרד האוצר. ואני לא הייתי ילד מחונן".
איזה ילד היית?
"ילד שובב, בלגניסט, ביליתי את רוב שנותיי במגרש הכדורסל, לא הייתי תלמיד טוב, זה היה בולט על רקע הבית. הפערים האלו בבית הישגי, אני חושב שהם היו הבסיס לחרדות שצפו אחר כך, מהמקומות שהרגשתי שאכזבתי את ההורים שלי, מבחינת הבית שבו גדלתי, מבחינת הקשר בין ההורים שלי והאופן שבו אני תפסתי את התרומה שלי לקשר הזה, כילד".
זה השפיע על המשך מסלול החיים?
"לא חושב. התגייסתי ליחידה מובחרת והייתי לוחם בדובדבן, הצבא היה המקום הראשון בחיים שלי שהרגשתי שאני מצטיין, וסומכים עליי ושאני טוב במה שאני עושה. מעבר לזה שאני מאוד מחובר לישראל ואני מאוד אוהב את המדינה. בצבא הבנתי הרבה דברים על עצמי ובייחוד את המשמעות של התעלות מנטלית, סיטואציות שעמדתי בהן והרבה אנשים שאולי הם יותר חזקים, מהירים, חכמים ממני, היו נשברים במקומי".
מתי התחילו להופיע החרדות?
"אני לא זוכר שהיה לי פחד בצבא, וגם לא כשהמשכתי במשרד הביטחון, ושירתתי בקהיר, איטליה והונגריה. אני חושב שזה התחיל להשפיע לי על החיים כשהתחלתי את הקריירה המקצועית, אני יכול להיזכר במצבים שהייתי צריך להעביר פרזנטציות להרבה אנשים, שהייתי מרגיש את זה".
אתה יכול לתאר לי את ההרגשה?
"מרגישים את זה בבטן. מין תחושה של נפילה, שאתה עומד מעל צוק גבוה עם פחד גבהים. זה כמו לעמוד מעל תהום ולהסתכל למטה, אתה מרגיש בבטן שהנשימה שלך נעתקת, מין תחושה כזאת של כמו פחד גבהים".
"גם את ביטול החתונה אני מניח שהפחד ניהל. בתחושה שלי בסופו של דבר, אנחנו נפרדנו, כי אני קרסתי לתוך הפחדים שלי, לתוך המקומות שבהם אני נוקשה ולא הצלחתי לייצר את הגשר הזה או את הסולם, שהוא כל כך נדרש במערכת זוגית".
אני דווקא חשבתי שצריך להיות מאוד אמיץ, כדי ללכת עם תחושות הבטן ולא עם נורמות החברה ולבטל חתונה.
"הגבול בין אומץ לטיפשות הוא דק, אז גם לבוא ל'חתונמי' מצד אחד זה אומץ ומצד שני זה גם מרגיש אחרת לפעמים. אנחנו אנשים שכלתניים ואנחנו יודעים במה זה כרוך, ואותו הדבר שאת מדברת איתי על הפרידה. אני לא יודע להגיד לך אם זה אומץ או טיפשות".
זה לא "כשיש ספק אין ספק"?
"אני חושב שבתכנית למדתי בין השאר שדווקא כשיש ספק נשארים ובוחנים אותו. כשיש ספק - יש ספק. זה בסדר שיש שאלות וספקות ותהיות וחוסר בהירות, ולפעמים אפילו שזה מאוד לא פשוט, זה חשוב להישאר ולא לנסות לברוח".
מה אתה לומד על עצמך?
"אני לומד שהמקום הזה שממנו כל כך חששתי שזה האזורים האלה של הפחד והחרדה והספק, זה משהו שהמון אנשים חווים גם כן בעצמם, ודווקא זה שחששתי שבגללו לא יאהבו אותי, בסוף בזכותו אנשים מתחברים אליי. אני רוצה לקוות קודם כל בשביל עצמי, שהתהליך הזה ייטיב איתי. כי אם אני אוכל להיות יותר רגוע ומחובר לעצמי ופחות להשקיע אנרגיה במקומות שבהם אני בסערה, אני חושב שאני ארוויח מזה. אבל גם מי שמקיף אותי, בת הזוג שלי, המשפחה, החברים, העבודה, ירוויחו".
ואתה בדרך לשם?
"עצם העובדה שאני יושב ומדבר בצורה כזאת גלויה, זה דבר שלא יכולתי לעשות לפני שנה וחצי, לא יכולתי לדבר על זה שאני מפחד וחושש. ומאז כל המדינה ראתה אותי בתוך הרגעים האלה".
וחוץ מהתכנית, אתה גם מטפל בזה בעוד דרכים?
"יש אנשים שנוטלים כדורים, יש כאלה שהולכים לפסיכולוגים, כל האופציות הן לגיטימיות לחלוטין. בסופו של דבר צריך לעשות את מה שמיטיב איתך. אני בדרך כלל בוחר להתמודד דרך זה שאני עושה את הדברים, לא מוותר לעצמי ולא נותן לפחד להכתיב לי את מסלול החיים. וזו אחת הסיבות, שבאתי לתוכנית. יש עוד משהו שמנו אוהב לומר, 'ללב יש היגיון שהראש לא מבין'. מצד אחד אני בן אדם מאוד שכלתן, אבל מצד שני, אני לא מוכן ולא רוצה לוותר על החלומות שלי, ועל מה שהלב מרגיש".
בסופו של דבר נראה לי שנשים מחבבות גברים רגישים, שמחוברים ללב שלהן. כמה מתחילות איתך?
"מתחילות", הוא מחייך במבוכה.
אז אתה עונה להן, או שאתה ושני נשארים ביחד?
"את זה אני לא אגיד לך. אבל אני כן אגיד שאת כל הדבר הזה אני ושני עשינו מאוד ביחד, וזה הרבה, וזה לא מובן מאליו. לגבי הסוף, תצטרכו לחכות ולראות".
צילום: אור דנון | סטיילינג: כינרת מנור מזרחי | איפור ושיער: ניב דהאן | הפקה: רותם פנחס