העונה החמישית של "חתונה ממבט ראשון" נפתחה בסערה ושמה מעין דורי (34). היא שודכה בתוכנית לחתן בן אביבי, היא אדריכלית, היא דוגמנית, והיא גם לובשת בגדים במידה 44 – פיסת אינפורמציה שלא רבים במדינת ישראל חמקו ממנה. "למחרת הלכתי לעבודה כרגיל, לא יודעת מה חשבתי לעצמי. זה, אגב, טיפ לכלות הבאות – קחו לכן יום חופש אחרי השידור. התחילו להגיע אליי כל מיני דברים שאנשים אומרים, ונחנקתי. לרגע הייתי מופתעת, כי אני חוויתי משהו אחר ולא הבנתי איך יכול להיות הפער הזה, אבל לאט-לאט שחררתי וגם הבנתי שהנושא העיקרי פה הוא 'אישיו, לא אישיו'".
בעינייך, זה אישיו או לא אישיו?
"זה אישיו, כי בסוף כשחיפשתי שמלת כלה, זה היה אישיו. מול בן זה היה אישיו? היה. כשאני נכנסת לקניון, בערך ל-80% מהחנויות זה אישיו? אנשים מסוימים אמרו שזה לא אישיו, מהמם. אבל זה כן".
הרבה כעסו על זה שעד שהביאו מישהי במידה 44 אז היא יפה ודוגמנית.
"החמיא לי שאמרו שאני יפה. זה נחמד. אבל אני מאמינה שתהליכים לוקחים זמן וכל מהפך שקורה מתחיל איפשהו ולאט-לאט מתרחבים ומתפתחים".
היו גם כאלה שטענו שאת בכלל לא שמנה.
"מעולה, לשם אנחנו רוצים להגיע. טוב שנשמעים הקולות האלה, טוב שאומרים שמידה 44 זה לא שמנה, גם אני חושבת שזה לא שמנה. מי החליט מה זה שמן? הרי הכל בנוי מסיפורים שאנשים סיפרו. כמו שמישהו מתישהו החליט שהנייר הזה הוא שטר ששווה 100 שקל, זה לא הטבע ברא. וברגע שאת מבינה שהכל סיפורים, אז את יכולה לבחור את הסיפורים שאת רוצה לספר לעולם. מידה 44, כן שמן או לא שמן? בואו נפתח את זה לדיון, בואו נספר סיפור חדש".
בירח הדבש שלכם היה רגע קשה סביב השאלה שלך מה בן חשב עלייך כשראה אותך, וסביב התשובה שלו. בכלל לא דיברתם על מה את חשבת על בן.
"וואו, כל החתונה בכלל לא הבנתי מה אני חושבת עליו. הוא צחק עליי ואמר, 'לי לקח 10 שניות להתאפס על עצמי, לך לקח 5 שעות, רק במונית בכלל הסתכלת עליי'. יצאתי לחופה וראיתי חיוך ענק, חליפה שמתפוצצת, פרופורציות לא ברורות. הבנתי שהוא גבוה, שזה היה לי נעים, אבל בגדול אני זוכרת שחשבתי, 'מעין, את לא במצב לשפוט עכשיו, שימי את זה בצד, תעיפי את זה'. וזה מה שעשיתי, כל החתונה הייתי במסיבה, הריקוד הוא הסייף-זון שלי. הוא זה שבא אליי כל הזמן ורקד איתי ונגע בי, והרגשתי שהוא נמשך אליי מהרגע הראשון, אני זו שלא ידעתי אם אני נמשכת אליו או מתעניינת בו, רק רציתי לרקוד".
אוקיי, אז בואי ניקח את זה לעולם המציאותי. אם היית נתקלת בו באפליקציית היכרויות. האם היית מחליקה ימינה?
"יש מצב שאם הייתי רואה תמונות של בן בטינדר לא הייתי עושה לייק, יש מצב שגם כן הייתי עושה. אני לא יודעת מה היו התמונות, כי הוא לא פוטוגני. הוא הרבה יותר חתיך במציאות, חד-משמעית. מה שכובש בו זה איך שהוא מדבר, העיניים, הניואנסים, המגע ותחושת הביטחון, שאלה דברים שאי אפשר לראות בתמונות. גם זה קשור לרווקות מאוחרת, לא כדאי לפסול לפי תמונה".
עוד במגזין mako:
>> אתי כרייף: "נעים לי באור הזרקורים. זה מחמם לי את הנפש ואת הארנק"
>> מוריה דרור, הדוגמנית ממוצא תימני-סיני ששומרת נגיעה
>> למה כל כך הרבה אמריקאים משוכנעים שאיוונה טראמפ נרצחה
>> כך השתלטו ארגוני הפשע על שוק הפירות והירקות של ישראל
>> כך הפכה הדר מוכתר בת ה-20 לתופעה הכי מעניינת של בחירות 2022
ההתאמה של הלב
הכימיה בין דורי לבין אביבי (35), מנהל מפעל צ'ורוס משפחתי, הייתה מיידית וחזקה. "היו לנו חיבור וקליק מאוד חזקים, מאוד מהר התקשורת שלנו הייתה מאוד פתוחה, המצלמות לא הפריעו לנו, וכבר בהתחלה הוא הרגיש שמוססתי את המחסומים שלו, גם של היכולת לקבל מחמאות, גם של היכולת לתקשר רגשות. הגענו לשיח מאוד עמוק בזמן מאוד קצר, נגעתי בו במקומות שהוא לא נגע בהם מעולם וגם אני, זה נגע בי במקומות. פתאום להתמודד עם גבר שאומר לי שאני לא הטייפקאסט שלו, שמדבר איתי על תבניות שהוא היה בהן כל החיים".
איך הרגשת באמת?
"הוא השווה את זה לזה שכל החיים לימדו אותו שלא אוכלים המבורגר עם גבינה, שזה לא בריא ועושה כאבי בטן, ופתאום הוא ראה חברים שאכלו והוא היה בהלם ואמר, 'מה, אתם אוכלים המבורגר עם גבינה?' והם אומרים לו, 'כן, זה הכי טעים'. והוא אכל והבין שכל החיים התבנית שלו לא התאימה לו. מאוד אהבתי את ההשוואה הזאת, התרגשתי מזה. והצלחתי להניח את הכאב האישי שלי כדי לצלול לתוך המקום העמוק הזה של בן, שהוא הרבה מעבר. אי אפשר להגיד שזה לא מערער או פוגע או קשה, אבל ידעתי שהוא נמשך אליי. הרגשתי את זה".
לאורך הדרך שלכם בן הציף לא פעם הספקות ואת היום שאחרי. מה עם הספקות שלך?
"אני הבנתי שהוא צריך לשמוע ממני ספקות – ואין בעיה, יש הרבה – אבל אני בחרתי להדליק את האור על דברים אחרים. כי על מה לא טוב – באמת הכי קל, תמיד יש. זה אחד ההבדלים הכי חזקים ביני לבין בן, וככה נולדה בדיחת הכבאיות, איך כל דבר טוב הוא חייב לכבות תוך שנייה. יאללה, די כבר, תזרום כבר עם הפאן. זה כמו לשתות אלכוהול וכל הזמן לכבות לעצמך, אז למה שתית עוד צ'ייסר? אם אתה כל הזמן מוריד אז תפסיק לשתות, לא בכוח".
היה פחד שהוא יפסיק לשתות?
"היה פחד כל הזמן, הוא גם דאג לשים את הפחד בפרונט. היה שלב שהתעייפתי מלהחזיק את הפחדים שלו ואת הפחדים שלי".
מתי זה קרה?
"אחרי ניו יורק הרגשתי שאני תחת האלונקה הזאת לא יכולה להיות לבד יותר. די, כפרה, נגמר, אי אפשר. אם אתה פה, בוא ביחד. אם אתה לא, אז אפשר לא, הכל בסדר. אבל אז הוא שיקף לי את הצד שלו והסביר לי כמה הוא כן רוצה והצליח להדליק את האור על דברים מאוד יפים, והראה לי מאיפה הפחדים שלו מגיעים. וככה מצליחים להתגבר על משברים, כשמדברים אותם. אם יש משהו שאני ובן יודעים לעשות זה לדבר, אני חושבת שיש משהו בנפש שלנו שהוא מאוד דומה".
אז עשו התאמה טובה?
"בהתאמה של הלב ושל הנפש כן, עשו עבודה מדהימה".
וגם בהתאמה של המשיכה. הייתה תהייה אם החיבור הפיזי לא היה מהיר מדי.
"כי מה שבא בקלות הולך בקלות, אה? אם יש משהו שלמדתי בחיים, זה שהחוקים האלה לא רלוונטיים. עבורי רלוונטי מה שאני מרגישה באותו רגע. כן, הייתה בינינו קרבה פיזית מאוד טובה, וזה היה חלק מאוד משמעותי. גם כשאומרים לך בדייט ראשון תעשי ככה ואל תעשי ככה, אני לא מאמינה בחוקים שמוכתבים מראש, ואני באמת מנסה להיות נאמנה לתחושות שלי, והייתי נאמנה, בגלל זה אני שלמה עם התהליך שלי. חוץ מזה שקרבה זה לאו דווקא אינטימיות, ובעיקר – אף אחד לא יודע באמת מתי נכנסנו למיטה ביחד".
גם סבתא של בן, לאה, אמרה שצריך לאט-לאט. לא להראות לו ישר כמה שאת בעניין.
"אני בן אדם שהרגשות שלו בחוץ, גם כשאני מאוהבת ושמחה זה בחוץ, וגם כשאני מבואסת ובוכה. אני לא טובה בלהסתיר רגשות, זו מי שאני ואני לא מתנצלת על זה".
מה עם התכשיטים שלה, לקחת אותם?
"תראי, מביך לקבל מתנה כזאת, אבל גם הבנתי מאוד מהר שאין לי סיכוי מולה, לא יכולתי לסרב. והרגשתי שזה בא מהלב וללא תנאי, זה לא היה קשור למה שיקרה ביני לבין בן. זה היה חיבור אמיתי. ראיתי את בן, איך הוא מגיב ומה זה עושה לו, אז ניסיתי להיות איתו בזה ומצד שני גם לא להיבהל בעצמי. כל הזמן הזכרתי לו שכולנו מודעים לפורמט, לדברים יש קצב אחר".
אגב קצב, איך הרגשת כשהוא אמר שהוא מאוהב בניו יורק?
"כשבן היה בניו יורק, הוא תקשר איתי המון, שלח לי כל הזמן תמונות, כל יום דיברנו בטלפון איזה שעה. אבל את השיחה שרואים שהוא אומר שהוא מאוהב בניו יורק, כשצפיתי בה – זה היה לי אחרת. זה פתאום נהיה כזה, מה נסגר איתך? מה היית חייב להגיד 'אני מאוהב' דווקא? טוב שזו לא המילה הכי רגישה בתקשורת שלנו".
אבל יש לך גם "מה נסגר איתי"? ביקורת כלפי עצמך?
"בדיעבד, הבנתי שזו הייתה שיחה קשה עבורו, אבל כשחוויתי את השיחה הייתי עסוקה במה שאני מרגישה. הרי אמרת לי כבר אלף פעם בצורות כאלה ואחרות שאתה מתגעגע, אז מה, עכשיו שאנחנו עם המצלמה על העורף נהיית מובך? אבל כשאני צופה בזה, זה פוגש אותי במקום של 'אני לא צריכה לדרוש את זה מאף אחד יותר'. לא משנה מה, עבור עצמי. לא היה לי קל לראות את זה. ואני גם לא מתנצלת על זה, כן רציתי שהוא יגיד. רציתי לשמוע את זה. חלק מלהיות אנושי זה גם לפתוח את הלב ולהיות פגיעה. אם אני לא אהיה במקום הפגיע, לא ייפתח לי הלב ואני גם לא אגיע לתעופות האלה שעפתי".
בואי נדבר רגע על הפירוש המורכב למילה "קופה".
"באמת כשהוא אומר לי 'קופה', בחיוך הנבוך, במבט השובב, ביד שהוא שם ותופס לי את הפנים, בעיניי זה הרבה מעבר ללהגיד לי 'קופה'. וכשזה קורה לי עם אנשים אחרים שמבינים אותי ורואים מעבר, זה הרגעים שמרגשים אותי וגורמים לי לראות חיבור. אלה הרגעים שהתאהבתי בו. שהוא לא נבהל, שהוא הצליח להבין".
אני חושבת שזו פעם ראשונה שמישהי, עוד במהלך השידורים ובכלל, מצהירה ואומרת – התאהבתי.
"כן, התאהבתי בבן. לקח לי זמן להודות בזה גם מול עצמי".
להצליח לפתוח את הלב ולהרגיש זה כבר הישג, ככה שבלי קשר להכרעה הסופית, השידוך הצליח?
"נכון. ואני יכולה להגיד לך שאם יש משהו שלא חשבתי שיקרה כשהלכתי ל'חתונמי', זה שאני אתאהב. פתאום נשמתי יותר טוב, נהניתי הרבה יותר, מהכל, ואני זוכרת שאמרתי לעצמי – את זה אני רוצה, אפרופו להאיר את מה שיש ולא את מה שאין. כשאין זוגיות, עדיין יש מלא דברים אחרים, אבל המקום הזה של האין הוא מאוד מנהל, וכמה שאני בן אדם שמח וחזק וחברותי ומלא חיים, זה היה לי כבד, זה ישב שם".
לאהוב את המכלול
אל נחלת הלב הפתוח הגיעה דורי אחרי כמה שנים מבלבלות. "הייתי בזוגיות עשור, מגיל 16. הפרידה נמשכה על פני משהו כמו ארבע שנים, ורק בגיל 30 השתחררתי רגשית מהאקס המיתולוגי שלי, והיו לי שנים של רווקות לא ברורה, שלא הצלחתי לפתוח את הלב שלי. רק אחרי 6 שנים הייתה לי מערכת יחסים של חצי שנה, בזמן הקורונה, ושם נשבר לי הלב".
הרגשת שאת צריכה עזרה במציאת זוגיות?
"לא. בעיקר הרגשתי שהתופעה של הרווקות המאוחרת, זה לא בעיה אישית שלי. יש לי המון חברים בגילי ויותר מבוגרים ממני שהם רווקים והם אנשים קסומים, אינטליגנטים, מדהימים, חריפים, עצמאיים והכל, גברים ונשים, ועדיין, משהו לא קורה. הרגשתי שנמאס לי מהתקיעות הזאת, מהלופ הזה של הדייטים, של התחושה הזאת שקורה אותו הדבר, שאני בקושי מצליחה להגיע לדייט שלישי עם בן אדם, לא משנה אם כי אני לא מעוניינת או כי הוא לא מעוניין, והרגשתי שאני תקועה וששום דבר לא זז. היו לי הרבה מחשבות לצאת מתל אביב, ופתחתי ראש למלא כיוונים. 'חתונמי' היה מתוך רצון לעשות צונאמי על החיים שלי, ושהתקיעות תשתחרר".
הייתה ביקורת על "חתונמי" לאורך העונות שלא הביאו כלה פלאס סייז. גם מצדך?
"כשאני מקבלת את ההודעות מנשים וילדות ונערות בכל הגילים ובכל המידות, שכותבות לי כמה הנוכחות שלי על המסך השפיעה עליהן ושינתה להן פרספקטיבות והתמודדויות, אני מבינה כמה זה חשוב. כשנערה אומרת לי ששיניתי לה את ההסתכלות על עצמה, ברור לי שקריטי שיהיו מגוון ונוכחות ודמות הזדהות לכולם, וידעתי שאני אהיה כלה שכמוה עוד לא הייתה".
מחוץ לתוכנית, הרגשת שהמידה שלך היא פקטור מעכב בכל הקשור לזוגיות?
"לא, ואני יודעת שאני די במיעוט במקום הזה, אני יודעת שנשים חושבות 'אם אני ארזה אז אני אמצא', אני לא חוויתי את זה אף פעם, אולי כי הייתה לי זוגיות מגיל מאוד צעיר. הפחד מדחייה קיים תמיד, בכל משקל. אבל אני מרגישה אישה מחוזרת, ואין לי בעיה לצאת לדייטים, אף פעם לא הייתי במקום שהתביישו בי, כל בחור שהייתי איתו רצה להיות איתי. מה שכן, באפליקציות היה לי מאוד חשוב לשים תמונות של הגוף שלי, שלא חלילה יגיע בן אדם שיחשוב שהוא הולך לפגוש מישהי רזה ואז הוא יפגוש אותי, ובמיונים אמרתי להם שאם הם הולכים להביא לי מישהו שלא נמשך לבחורות במידות שלי, אני לא אשאר שם, יש מספיק בחורים שנמשכים אליי. נכון שבסוף יצא שבן מעלה את זה כל הזמן, אבל בסופו של דבר הייתי שם ונפתח לי הלב ברמות, והוא נמשך אליי כמו שאני".
היחסים של דורי עם הגוף שלה תמיד היו טובים, בניגוד משמח לסיפור הקלאסי והמצופה, והיא גדלה כרקדנית מצטיינת. "תמיד הייתי ילדה שמנמנה וגם מאוד אהובה ומקובלת ומחוזרת. היו הערות כמו שהיו לכולם, קראו לי שאקיל אוניל, בגלל צבע העור והשפתיים שלי, ובכיתה ה' קראו לי אבוב, אבל לכולם היו כינויים, לכל אחד היה על מה לרדת. הפעם הראשונה שחוויתי את זה כחריג היה כשרציתי להתקבל ללהקה הבוגרת והייתי בביטחון שיא שאני אתקבל, כי הייתי הרקדנית הכי טובה, תמיד הסולנית. ואז קיבלתי טלפון מבעלת הסטודיו, היא אמרה לי שאני חייבת לרדת לפחות 10 ק"ג כדי להיות בלהקה, ושאם אני רוצה היא תעזור לי ותגיד לי מה לאכול ונעשה את זה ביחד. מבחינתה היא הרגישה שהיא הכי מהממת בעולם".
שמענו לא פעם על אמירות כאלה שהיו הטריגר להפרעות אכילה, איך זה השפיע עלייך?
"הפסקתי לרקוד. וחלמתי שיהיה לי סטודיו לריקוד ושיהיו שם רקדניות בכל המידות".
זאת אומרת, הביטחון והערך העצמי שלך לא נפגמו, להפך. את לא חלמת לרזות כדי להתקבל ולהיות כמו כולם, את חלמת לפתוח סטודיו ושיהיה בו מקום לכולם.
"זה קרה בזכות אח שלי, שם נולד מושג ה'שוּבּיזם' (תפיסת העולם שדורי ואחיה המציאו, שדוגלת באהבה עצמית בכל מידה – א"ו). הוא שינה לי את הפרספקטיבה וככה התחיל החלום הזה. עברתי לרקוד ריקודי בטן, ושם הייתי מלכת הכיתה וכל קילוגרם היה מבורך. בגיל הזה התחלתי את הזוגיות עם האקס המיתולוגי המהמם שהיה לי, שאהב אותי אהבה באמת עצומה. הוא היה גדול ממני בארבע שנים ואהב אותי וכל קילוגרם בי, ודרכו למדתי לאהוב את הגוף שלי".
איזה כיף לשמוע. כל כך הרבה פעמים שומעים סיפורים על הסביבה המורידה, ולך יש ממש מערכת מקיפה שמצמיחה. איך זה בא לידי ביטוי?
"נגיד, בים, הייתי הולכת תמיד עם ביקיני אבל עם בד קשור, והוא לימד אותי להוריד את הבד הזה ולהסתובב גאה בגוף שלי, וזה משהו שהוא נתן לי. כשנפרדנו זה היה משהו שהייתי צריכה ללמוד על עצמי לבד, להצליח לאהוב אותי דרך העיניים שלי ולא דרך העיניים שלו".
אחרי עשור של זוגיות, למה נפרדתם?
"גדלנו והתפתחנו קצת שונה, הוא התחזק בדת ואני באה מבית חילוני, האמנתי שהאהבה תנצח הכל, אבל הפערים היו גדולים מדי. מבחינתו, כשהייתי בת 18 כבר היינו צריכים להתחתן, והוא חיכה שאני אבשיל – אני אמרתי לו שלפני גיל 27 אני לא מתחתנת, והוא המתין. הוא בהחלט דמות מאוד משמעותית בחיים שלי, וגם ההורים שלי, שגידלו אותי לאהוב את עצמי כל הזמן".
אני חושבת שהרבה הורים לא יודעים איך להתמודד עם עודף משקל של ילדיהם. מצד אחד יש רצון לשמור עליהם ועל בריאותם ומצד שני יש חשש שיפתחו חוסר ביטחון והפרעות אכילה. איך זה היה אצלכם?
"אני בגיל 11 כבר התחלתי להיות מודעת למשקל וביקשתי לעשות דיאטה, ההורים שלי שיתפו פעולה, אבל עשיתי את זה מאוד איתם ביחד, תמיד התחושה הייתה שהם חושבים שאני הדבר הכי יפה בעולם. אמא שלי שאלה אותי 'מה את כן אוהבת בגוף שלך?', ואמרתי שאת השיער ואת השפתיים, למרות שירדו עליהן. ואז היא אמרה לי, 'אוקיי אז אם מחליפים, מחליפים הכל, גם את השפתיים וגם את השיער לוקחים לך, את מסכימה?', אמרתי לא. אז היא אמרה, 'אוקיי, אז את מכלול, וצריך לאהוב את המכלול, אי אפשר לפרק'. וזה משהו שלקחתי גם לתהליך. וגם לצפייה בתוכנית, כי בסוף יש רגעים שאני פחות אוהבת, אבל מכלול זה מה שחשוב. אי אפשר להחליט שאת זה לא אהבתי או את הזווית הזאת, לא, זה המכלול".
גדלת על שיח מקבל ואת מעודדת לשינוי אידיאל היופי והתבניות החברתיות, אבל גם לחיות בזוגיות ולהתחתן זו נורמה חברתית. איפה את מול הדבר הזה, ביחס לחיים שלך בכלל ול"חתונמי" בפרט?
"אח שלי גיי ואחותי לסבית, יש אצלנו כל מיני וריאציות של זוגיות, ואח שלי שאל את זה מאוד בבירור – מי החליט שככה צריך ושככה הכי נכון? היום אנחנו מבינים שיש הרבה אופציות למשפחות, ואני מסכימה עם זה מאוד, ויחד עם זאת אני רוצה שיהיה לי בן זוג לעשות איתו ילדים, זה מה שאני רוצה. אולי זה כי ככה גדלתי, אבל זה מה שאני רוצה. אני רוצה ילדים עם פרטנר שאני מאוהבת בו ושוכבת איתו וחיה איתו ומנהלת איתו חיים משותפים בכל הרמות. זה מה שאני רוצה".
ויכול להיות שהפרטנר הזה יהיה בן?
"יכול להיות".
פרק ההחלטה של מעין ובן ב"חתונה ממבט ראשון" ישודר במוצ"ש 23.7 אחרי החדשות בקשת 12
צילום: סלי בן ארי | סטיילינג: הילה ג'רבי | איפור ושיער: שי בן יקר | הפקה: אור-אל רבינוביץ