דסי נתפרה למידותיי. בחורה קרייריסטית, קטלנית, מהממת

עדי חבשוש מגשימה בימים אלה את חלומה של כל שחקנית: סדרה שנכתבה במיוחד עבורה. בשנה שעברה, לפני שזכתה ב"רוקדים עם כוכבים", סיפרה חבשוש בתוכנית שמעולם לא קיבלה תפקיד ראשי. היוצר אורי גרוס ("השיר שלנו") שמע – ונענה לאתגר. "הסדרה הזו נכתבה בשבילי, ואני מאוד שמחה ומתרגשת על ההזדמנות הזו. קומדיות רומנטיות תמיד היו הז'אנר האהוב עליי אז להוביל אחת כזו זו באמת התגשמות חלום. זו מתנה נהדרת, מופלאה. אורי גאון של קומדיות רומנטיות, כל מי שקרא את התסריט עף, והיה כל כך כיף לצלם את זה".

ספרי על הדמות שאת מגלמת.
"אני משחקת את דסי, מפיקת חתונות מאוד מצליחה בתחומה, אחת שמאוד עסוקה בקריירה שלה ושהתחום הזוגי שלה פחות קורה. היא הולכת לסבתא שלה, והסבתא מברכת אותה שתגיע אהבת אמת. היא ממשיכה בעבודה שלה, ופתאום, משום מקום, מגיעים ארבעה גברים לחייה. יוראי, שאותו מגלם תמיר בר, יש גם את החבר הכי טוב שלה מהתיכון, אסי בן טובים שאותו מגלם תומר קאפון, חן זוסמן שאותו מגלם אושרי כהן, והגרמני, שהוא עדיין בגדר תעלומה".

בסדרה מציאת האהבה שלך מגיעה אחרי כישוף שהסבתא עשתה.
"זה לא ככה. זה יותר ברכה מכישוף, הרבה אנשים מתפללים, מבקשים ברכות. זה כמו לקחת פלצבו, ואז זה הופך למה שאת מאמינה בו. אני מאוד מאמינה במחשבה יוצרת מציאות. זאת הדרך שלי בחיים. כל אחד והפרשנות שלו. אל תחשבי שרק בעזרת כישוף תבוא לך אהבה, את יכולה לקבל ברכה מאיזה סבתא שיש, ואת יכולה גם לברך את עצמך". 

כישוף, לא כישוף, הנה, קיבלת תפקיד ראשי שכולם מחזרים אחרייך. את כבר לא "החברה של הגיבורה".
"אמרתי לך, מחשבה יוצרת מציאות".

חבשוש (37) יודעת כבר הרבה שנים שהיא נולדה כדי לעלות על הבמה. "עבדתי קשה. מגיל 4 רקדתי, שרתי, החלום שלי באמת היה להיות בריטני ספירס, ופתאום בתיכון גיליתי שאני יודעת לשחק, במסיבת סיום קרעתי את כולם, היה נורא מצחיק. שרתי שיר של שירי מימון, חיקיתי אותה ממש, ואז המורה באה ואמרה לאמא שלי, 'את חייבת לרשום את עדי ללימודי משחק'. הקדוש ברוך הוא נתן לי כישרונות ותכונות, שאני פיתחתי ועבדתי עליהם יום-יום, אני כיוונתי לאן אני רוצה להגיע והוא שם לידי את האנשים הנכונים ואת ההזדמנויות שאני בחרתי לקחת או שלא. את יודעת כמה פעמים סירבתי ל'רוקדים' מהפחד? אבל הוא שם את זה עוד פעם בפניי. בסוף אמרתי 'כן' ותראי לאן זה התפתח. מעבר לזה שזו הייתה החוויה הכי מדהימה שיצא לי לעבור, זה הכל הקדוש ברוך הוא. הוא מקשיב הוא מכוון הוא רק רוצה שתתני לקהל מכל הכישרונות שהוא בירך אותך בהם. שתשמחי שתתרגשי, שתעבירי מסרים טובים לכל מי שצופה. זו השליחות שלי, ואני מודה לו כל יום שהוא איתי".

אמא שלך נפטרה ב-2011. יש תחושה שיחד עם הקדוש ברוך הוא שמכוון, גם היא צופה ומחייכת למעלה?
"ברור. מבחינתי היא ממש צועדת איתי. אני מדמיינת אותה אומרת לו, 'תקשיב, אני רוצה שתעשה לה סדרה', 'אני רוצה שהיא תהיה ב'רוקדים עם כוכבים', 'אני רוצה! מה זה היא אמרה לא? עוד פעם תיתן לה את זה! תן לה שוב!'. אבל באמת, ברצינות, היא איתי, יש את הפרמיירה בשישי, וזו פעם ראשונה שאבא שלי לא יכול לבוא כי הוא בחו"ל וגם אחים שלי לא יכולים, כי הם עובדים. אז אמרתי, או-קיי, אבל אני לא לבד, כי הרי הם באים איתי, בורא עולם מצד אחד ואמא מצד שני. הם איתי כל הזמן".

אני לא צריכה לתת דין וחשבון לכל אחד

חבשוש סיפרה בעבר שהמראה החיצוני שלה מנע ממנה תפקידים מסוימים, בין היתר את התפקיד של הגיבורה המחוזרת מהקומדיה הרומנטית. רגע לפני השקת התפקיד החדש ב"בקרוב אצלי" (יום שני, קשת 12) היא חוזרת לימים שבהם זה עוד לא קרה: "בצוות בידור קיבלתי לשחק את קונילמל. כשהתקבלתי שאלתי, 'למה אני קונילמל? אני רוצה להיות הבת שמתחתנת'. אז הסבירו לי מה זה תפקיד קומי. שם גיליתי כמה אני מצחיקה. ואז העלו את טרזן וג'יין. אז אמרתי, אם אני לא ג'יין, אני לא מעלה את ההפקה. ואז אמרו לי, 'את לא ג'יין. את הקוף צ'יטה'. אז אמרתי, 'אני לא מעלה את ההפקה'. ואז אמרו, 'מי שלומד את ההפקה ב-24 שעות, מקבל עוד 500 ש"ח במשכורת'. אמרתי, 'אין בעיה, אז אני צ'יטה', ולא הייתי ג'יין. אבל עכשיו אני דסי".

ולמה שאת לא תהיי ג'יין?
"גם כי הייתי במשבצת של 'המצחיקה', בואי, לא כל אחד יודע להצחיק. וגם הייתה מישהי שיותר התאימה מבחינת הטייפקאסט לג'יין. בכל זאת, בסרט האמיתי היא בלונדינית. אז פחות מתאים".

"אני יודעת שיש לי חיים מלאים, אני לא צריכה לתת דין וחשבון לכל אחד. אנשים כל הזמן יגידו לך את דעתם, איפה את צריכה לגור, מה את צריכה לעשות, אם להקפיא ביציות או לא. זה עובר מעליי". 

איך את משתיקה את הקולות האלה?
"אני מקשיבה לעצמי. יודעת שאני אחראית על חיי ושהקולות האלה תמיד יהיו, כל הזמן, אי אפשר לתת להם כל הזמן לחדור. אם לא שאלתי אז לא מעניין אותי מה יגידו. ואם לא שאלתי אז זו מראה שלהם, אנשים מדברים את הדאגות שלהם. גם אם הם דואגים לך, יש איזה צורך להתערב וזה מגיע מדפוסים של אנשים, מהחלומות שלהם. אין שום סיבה שזה יחדור אליי, לי יש את הדרך שלי והבחירות שלי, יש לי אותי. ברור שאני אשמח לפגוש את אהבת חיי, אבל הוא צריך להיות המתאים. כל אחד רוצה אהבה, מי שיגיד שלא הוא שקרן, אבל אני לא משתגעת עכשיו. בסוף החיים הם קריירה, הם זוגיות, הם אהבה, הם מלחמות, הם לשלם חשבונות, אז אני עושה את מה שצריכה לעשות. אם יש לי שאלה, אני הולכת לפסיכולוגית ופותרת איתה את זה. יש לי חיים מלאים".

בסדרה אמא שלך מביאה לך זרע מבנק הזרע כמתנה, וכדחיפה אל עבר האימהות.
"כן, אבל לי אין אמא. אז מה אני אעשה?".

מעסיקה אותך המחשבה על ילדים?
"חשוב לי להגיד את זה – זה נושא מאוד אישי, שכל אחת עוברת אותו עם עצמה. אז אני בוחרת עכשיו להגיד שגם אם הנושא מעסיק אותי וגם אם לא, וגם אם עשיתי משהו בעניין וגם אם לא, זה נושא פרטי שלי. למה אני צריכה להסביר לאנשים מה אני עושה ומה אני לא עושה? זו האג'נדה שלי, וכל אחת תעשה עם זה מה שהיא רוצה, בזמן שלה, בדרך שלה, מתי שהיא מוכנה, וזהו. להגיד שאני לא רוצה משפחה זה שקר, ברור שאני רוצה. אני רוצה משפחה, רוצה ילדים, רוצה גינה עם כלב ובעל הכי מדהים בעולם. אני רוצה, וזה יקרה. וזהו. אני לא מדברת על זה, אפילו לא עם חברים. הדברים האלה הם שלי, אני מדברת אותם עם המטפלת שלי, ופה זה נגמר. זה הכי חשוב בעולם – גבולות. צריך לשים גבול. אין מה לעשות, ואיפה שתדעי לשים אותו במקומות הכי קשים ככה יהיה לך קל לשים אותו במקומות אחרים".

את חושבת שיש סיכוי שהמקצוע שלך מעכב זוגיות?
"אני לא אתייפייף עכשיו, כשאת עסוקה בקריירה, כן, יכול להיות שזה פוגע. אם נכנסתי לפרויקט של שלושה חודשים ואני מדברת עם מישהו ואנחנו מנסים להיפגש, ואני בעיצומם של צילומים ובשישי-שבת אני לומדת טקסטים אז אחרי חודשיים כשאני מסיימת זה כבר לא רלוונטי. מצד שני אפשר להכיר מישהו בעבודה. בסופו של דבר אני נהנית, ואני מגשימה את עצמי, ויחד עם זאת צריך למצוא את האיזון. בעיניי זו מהות החיים, להקים משפחה ולבנות בית, אז זה לא מטריד אותי, כי זה פשוט יקרה".

בטסט הראשון לתוכנית רקדתי וצעקתי "איזה בושות"

בשנים האחרונות חבשוש מתגוררת בפתח תקווה בקרבת בית אביה. הגביע של "רוקדים עם כוכבים", שבו זכתה בכבוד כשרקדה לצד ארטיום ליאסקובסקי, מונח על שידת הטלוויזיה, וגם אחרי שהתוכנית נגמרה, היא לא מפסיקה לרקוד ("אני בחוג כאן ליד הבית", היא מספרת).

מה למדת בשנה שחלפה מאז הזכייה?
"וואי, מלא דברים טובים. תובנות על עצמי, על אנשים, על בחירות. זה עושה כיף גדול, כשאת מצליחה לנצח את האתגר. בתוך התהליך את עוברת המון, את נפצעת, ואת צריכה לעמוד בגאון ולדעת לנהל את המשברים הקטנים האלה כדי לעבור לדבר הבא, לא להיתקע".

ציינת שסירבת כמה פעמים לפני שאמרת כן, אבל בתור רקדנית מילדות זה לא היה חלום שלך לעשות "רוקדים"?
"ממש לא. בהתחלה אמרתי 'לא להתקשר אליי', ברמה הזאת. אני שחקנית, זה ריאליטי, זה לחשוף, מה קשור? עד ששכנעו אותי להגיע לטסט. והגעתי לטסט, וגם שם אני צועקת 'איזה בושות' ומתביישת שאנשים אשכרה צופים בי רוקדת. אבל כשסיימתי את הטסט, הגעתי הביתה, הלכתי לשנ"ץ וכשהתעוררתי, הבנתי שבחיים שלי לא קמתי רגועה כמו שקמתי מהשנ"ץ הזה. וכשהגוף שלי היה רגוע, הבנתי. הגוף שלי לא משקר. אני אעשה את זה".

חזרת לריקוד לכבוד חצי הגמר בעונה האחרונה, איך זה היה לך?
"עברה שנה, אני מקבלת את השינוי שעבר עליי, גם פיזית, גם מנטלית, צילמתי ארבע סדרות. את לא באותה נקודה שהיית בה, אז פשוט אמרתי 'אני באה לעשות פאן'. באתי בידיעה שאני באה כמנצחת. אין לי ציון, הכל טוב".

אני תוהה אם הבחירה בפתח תקווה המנומנמת כמקום מגורים מתחברת לזה שהעדת על עצמך בעבר שאת "בחורה של תה". מה זה בדיוק אומר?
"אני לא רק בחורה של תה, אני אוהבת יין. אבל לא בריאיון, את יודעת כמה סודות הייתי מספרת לך? יין אני שותה רק עם גברים, מאמי. את האנרגיות שלי אני מוציאה בעבודה, ויש לי המון המון אנרגיות. את אפילו לא יודעת כמה, גם בצילומים וגם מאחורי הקלעים. אבל כשאני חוזרת הביתה, אני יכולה ללכת להתקרחן? זה ממש לא אני. מה זה לצאת? לא בא לי לצאת עכשיו, מה מסיבות? לא הולכת. אם תזמיני אותי למסיבת בריכה, אנשים שמכירים, ברור שאבוא. אבל מסיבה עם די-ג'יי? לעמוד בתור? לא, זה לא".

עכשיו בואי נדבר על זה שאת בת 37 ועדיין משחקת חיילות, בעונה האחרונה של "האחיות המוצלחות שלי", את בטיול אחרי צבא בהודו.
"קיוויתי שאני לא אהרוס את הדמות, היה לי עם זה עניין. כי עבר מלא זמן, איך אני חוזרת למקום הזה? אבל לקח לי יומיים לחזור למהירות של ליזו, ובכל זאת היא התבגרה, קצת רואים בפנים".

רק להפיץ אור

בתוך השנה הזו, לצד ארבעה פרויקטים שלקחה בהם חלק, התמודדה חבשוש כמו כולם עם המלחמה, ועם החרדות מהעבר שאיימו לצוף. "במבצע שומר החומות חטפתי התקף חרדה באמצע הכביש. לא ידעתי שמשגרים והייתה אזעקה בזמן שנהגתי ולא הבנתי מה קורה. בכלל לא זכרתי מה זה רעש של אזעקה, והיה יירוט מעליי, והתחרפנתי. התקף חרדה מטורף פעם ראשונה בחיים".

מה עשית?
"עצרתי את האוטו באמצע הכביש, צרחתי לאלוהים, רצתי, לא ידעתי מה לעשות. בא איזה מישהו, הכניס אותי לתוך בניין וכל השכנים שם הרגיעו אותי. הביאו לי קפה עם סוכר, העלו אותי לבית שלהם. אז הפעם, בשבת בבוקר, כששמעתי את האזעקה, קמתי מהמיטה, כבר הייתי מוכנה להיבהל, ולא נבהלתי. אמרתי לעצמי, 'זה רעש של אזעקה. את לא נבהלת', באתי לרוץ ולא רצתי, קמתי ונכנסתי לישון בממ"ד. אח שלי התקשר ואמר לי, 'קומי, יש מלחמה'. ראיתי סרטונים, זה לא נראה לי אז אמיתי בכלל, ופשוט חזרתי לישון, לא האמנתי שזה מה שאני רואה. אחרי זה כשהתעוררתי והבנתי מה קורה נכנסתי להתקף חרדה, ננעלתי בבית, אבא שלי התקשר אליי וצעק עליי לבוא אליו מיד, ואמר 'אם את לא באה – אני בא'. פחדתי עליו, אז ירדתי בפחד אלוהים. פשוט נסעתי בטיל, הגעתי אליו ונשארתי אצלו בבית, עד שהחלטתי שאני לא רוצה לחיות בפחד ואז החלטתי שאני יוצאת לחיילים, חייבת להרים את המורל".

מה עשית?
"עשיתי סרטונים לנשים שלהם, כאלה של 'יצאתי בחמש'. שיחקתי איתם שש בש, רקדתי איתם, הכנתי להם אוכל. פשוט באתי. באתי למפונים, לא ידעתי מה אני עושה שם, התחלתי ללמד את הילדים צ'ה צ'ה. אני חושבת שכולנו רצינו לעשות משהו. מה יש לנו לעשות עוד חוץ מלצאת להפגין? לא יודעת כבר מה לעשות, גם כשמפגינים זה נראה שלא ממש מקשיבים. לא קורה כלום! אז מה אפשר לעשות? רק להפיץ אור, אני לא יודעת כבר מה יותר מזה, באמת קטונתי".

צילום: דניאל אלסטר | סטיילינג: אביב כפיר | איפור: נטע סקלי | שיער: עמנואל ציון | הפקה: טל פוליטי