אפשר להירגע: אחרי צפייה ממושכת בשני הפרקים בהם כיכבה מור לרמן, הכלה השישית של "חתונה ממבט ראשון" (שבת אחרי החדשות בקשת 12), היא מאשרת בחיוך את התוצאה. ובמילותיה: "לא יכולתי לדמיין את הפרק הזה יותר טוב". מור הגיעה לפגישה הראשונית עם מומחי התוכנית כשברשותה רשימת דרישות מפורטת, הן של החתן והן של האירוע. התוצאה: אירוע חתונה מדויק לפרטי פרטים מאת עורכת הדין הפלילית, שבחרה בעצמה את שיר החופה ("אני מעריצה שרופה של אבא גנוב, זו האמת שלי"), את שיר הסלואו ואת שיר שבירת הכוס. היא אפילו קבעה את הקונספט ואת לבוש האורחים ("רציתי שהכל יהיה לבן כדי שכולם יזדהו איתי").
אבל היה דבר אחד בחתונה הזו שאפילו היא לא הייתה יכולה לבחור - החתן. בעוד שהיא נכנסה נרגשת אל החופה לצלילי השיר "נשבע", מאור, בעלה המיועד, עמד מצדו השני של האולם עם חיוך ענק על הפנים ונראה היה שהוא מרוצה. "האמת היא שקצת פחדתי שהוא לא יאהב את מה שהוא רואה", היא מספרת, "אבל אם להיות אותנטית איתך, יותר פחדתי שאני לא ארצה אותו".
וואלה. וכשראית אותו, מה חשבת?
"אמרתי לעצמי 'אה, חמוד'. תראי, בלוק שלו הוא לא הטייפקאסט שלי. אני יותר אוהבת גבוהים, עם פחות שיער, קצוצים כאלה".
אבל מור זרמה, חייכה, החזיקה לבעלה הנרגש את היד (כן, הפרק צולם בתקופה שזה עוד היה מותר) וחיבקה אותו כששבר את הכוס. "החתונה הייתה מעל ומעבר לציפיות שלי", היא נזכרת ברגעים הראשונים שלה כאשה נשואה, "פחדתי שזה יעורר אנטגוניזם מהצד של החתן, את כל ההחלטות בקשר לחתונה אני עשיתי, אבל מאוד רציתי שככה תיראה החתונה, זה היה החלום שלי".
ומה היה לחתן להגיד על האירוע שנקלע אליו?
"הוא התלונן קצת שלא הקשיבו לו ולא לקחו שום דבר ממה שהוא רצה. אני מבינה אותו, הכל שם היה אני".
בריקוד הסלואו שאלת אותו לא מעט אם הוא אוהב את השיר שבחרת.
"רציתי לקבל ממנו את הפידבק הזה, תביני, בסופו של דבר את מתכננת את החתונה עם עצמך, ואז פתאום מגיע מישהו, שהוא בעלך, והוא הולך לראות את כל מה שתכננת. זה הזוי".
ללרמן אין בעיה להעיד על עצמה שהיא חולת שליטה. "תמיד יש לי תכנון, ואם הוא לא עובד אז יש גם פלאן בי. חשוב לי שתמיד השליטה תהיה בידיים שלי", היא אומרת כשמנסה לסכם לי את האירוע הגדול של חייה; "אני לא שותה אלכוהול, לא נגעתי בסמים ומעולם לא עישנתי סיגריה או נרגילה. אני לא נוגעת בדברים האלה. בחתונה שתיתי קצת צ'ייסרים עם מאור, אמרתי לעצמי שלא כדאי שאכבה אותו על ההתחלה".
להיכנס לתוכנית ריאליטי ולהתחתן עם בחור זר לא נשמע לי כמו אקט של בחורה חולת שליטה.
"כן, אני יודעת שזה אבסורד, אבל כאן נכנס גם העניין של ההישגיות. אני בחורה מאוד הישגית, בכל תקופה בחיים שמתי לי יעד וכבשתי אותו. בתוכנית הזו רציתי שימצאו לי בן זוג, זו הייתה המטרה שלי".
אני ממוצעת פלוס
"מכירים את האנשים האלה שטובים בכל מה שהם עושים? אז מור היא כזאת", אמרה המומחית יעל דורון כשהציגה את מור. היא מודעת להצלחות שלה ולא מצניעה אותן, מספרת בגאווה על רשימת ההישגים שלה. היא גדלה ברמת ישי ומספרת שאת התיכון סיימה עם ממוצע הבגרויות הגבוה ביותר בישראל באותה שנה. היא קיבלה תעודת הצטיינות על השירות הצבאי שלה כמדריכת ספורט בחיל האוויר. את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית היא סיימה בהצטיינות יתרה והמשיכה כמובן לתואר שני. היום, כשהיא בת 32 ("אבל אני נראית 26") היא עורכת דין מוסמכת בתחום הפלילי: "השגתי לא מעט בחיים. אני עצמאית, אני מממנת את עצמי ואני מגשימה את עצמי, אבל למרות הכל לא היה לי גבר שאני יכולתי לשבת איתו כל ערב ולפרק את מה שעובר עלי. זה היה מאוד חסר לי אבל זה לא הפך אותי לפחות שלמה עם מי שאני".
הקוקו המתוח, הדיבור החד והחליפה המוקפדת שלבשה לפגישתנו נותנים תחושה חזקה שמור היא אחת שלא כדאי להתעסק איתה. ואם להקביל את התחושה לתחום שלשמו התכנסנו - אחת שדי מפחיד להתחיל איתה. "אני יודעת שאני מאיימת על גברים", היא מספרת. "כל הזמן חברים שלי אומרים שלראות בחורה כמוני, שיודעת מה היא רוצה ולאן היא הולכת, זה מאיים".
אני מניחה שגם המראה שלך הוא חלק מזה.
"אני לא כזאת יפה, אני ממוצעת פלוס".
עם הרבה ביטחון עצמי.
"אני מאוד בטוחה בעצמי בהמון תחומים בחיים שלי, חוץ מזוגיות. זוגיות זה העקב אכילס שלי. הגעתי לאן שהגעתי, וזה לא מעט, ואין לצדי גבר".
ועכשיו לשאלת השאלות. איך זה קרה?
"זו שאלה מפגרת. עובדתית הגעתי לגיל 32 ואני לבד. יש המון נשים כמוני, בסיטואציה שלי, שהן מהממות ומחפשות אהבה ולא מוצאת. וזה בסדר להיות ככה. הסיפור שלי הוא שאני חזרתי לשוק הרווקות בגיל יחסית מאוחר, 28, וכשאת יוצאת ממערכת יחסים אינטנסיבית כמו שהייתה לי אז, את מוצאת את עצמך באיזשהו שבר".
עד לפני התוכנית, מור הייתה רווקה ארבע שנים. "רווקה הוללת?", שאלתי. "הכי לא". היא צוחקת. "את רוב שנות ה-20 שלי העברתי בזוגיות, עברתי המון מערכות יחסים, זה לא שהגעתי לגיל 30 פלוס בלי שידעתי גבר מהו. בואי, אני יודעת לא מעט". בגיל 25, במסגרת החוג ללימודי משפטים, היא הכירה את מי שהיא מכנה האקס המיתולוגי, "הוא כל הזמן היה אומר לי שנהיה זוג, ואני הייתי אומרת לו 'תשמע, גם בטלפתיה אנחנו לא נהיה יחד'".
ומה קרה?
"כשאת מכירה בן אדם בנסיבות מסוימות, ואת חווה איתו רגעים, את רואה הרבה מעבר לרושם ראשוני, התאהבתי בלב שלו, באופי. הרגשתי הכי אני כשהייתי איתו".
אבל המציאות כנראה חזקה מהטלפתיה, והזוג החליט להפריד כוחות אחרי שלוש שנות זוגיות. "לא באמת חשבתי שיהיה המשך לקשר הזה. הייתה לי לרגע אשליה ותקווה שנתחתן וננצח את המשקעים שהיו לנו, לצערי זה לא הלך. ואת יודעת מה?", היא שואלת אותי, "בסוף לא ניצחנו את המשקעים בינינו, אבל ניצחתי את עצמי".
תסבירי.
"אחרי הפרידה ממנו הייתה תקופת שבר גדולה שנמשכה כמה חודשים. בכיתי המון, כמעט לא יצאתי מהבית ונסעתי לצפון להיות עם המשפחה שלי. מבחינתי להיפרד מבן אדם בעודו בחיים זה אחד הדברים הכי הקשים שאפשר לעבור. במוות יש משהו אבסולוטי ומוחלט. אתה מבין שהבן אדם איננו ולא פה. כשאת נפרדת מבן זוג זה שונה. זה מישהו שהיה חלק בלתי נפרד מהחיים שלך, ופתאום הוא לא פה, אבל הוא לא פה מרצון. הוא חי, הוא נושם, הולך ברחוב מקביל ויכול לאכול באותה מסעדה שאת אוכלת בה, אבל הוא כבר לא שלך. זה משהו שבהתחלה מאוד קשה לקלוט אותו".
אז עם האקס המיתולוגי ניתקת קשר, אני מניחה.
"היום אנחנו בקשר סבבה, אבל הפרידה לקחה זמן, היה קצת מסטיק עד שזה הסתיים לגמרי".
מסטיק?
"נו, את יודעת, פעם אני מושכת את זה, פעם הוא... הקשר נמתח. ואז בסוף כבר אין למסטיק טעם".
זה בידיים שלי
המסטיק הוא לא האנלוגיה האכילה היחידה בה משתמשת מור במהלך השיחה שלנו. רגע אחרי שאנחנו מדברות על חטיף ה"טעמי" אותו בחרה להעניק במתנה לזיווג הטלוויזיוני שלה מאור, היא מסבירה: "תמיד יש עליי טעמי, אבל היום לקחתי איתי טורטית". כשאני מעוותת את פרצופי מול החטיף הנבחר מור מחייכת אליי ואומרת "מה יש לך את, טורטית זה טעים בטירוף. זה ופל הכי פשוט שיש, הוא מצופה בקצת כדי לתת טעם של עוד. אני מאוד אוהבת פשוט. לא אוהבת מסעדות מפונפנות, לא אוכל גורמה, תני לי סלט טוב, קוסקוס טוב, פסטה – וקנית אותי".
בפרק זה לא נראה ככה.
"אני יכולה להטעות. מה את חושבת שהדרישות שלי? אני חייבת להגיד לך שמרבית הגברים שיצאתי איתם בכלל לא היה מלומדים. אנשים שאפילו לא הייתה להם תעודת בגרות, אבל זה מעולם לא הרתיע אותי. אני אוהבת אנשים שמאמינים בעצמם והולכים להגשים את החלומות שלהם. זה מה שחשוב לי".
בשנים האחרונות מור יצאה ללא מעט דייטים. רובם הצליחו פחות, אבל היו גם כאלה שהעפילו לשלב ההיכרות עם ההורים. "מה שמבאס בדייטים זה שבהתחלה הכל מדהים, ואז את אומרת לעצמך הנה, עכשיו זה יקרה, זה האחד, ואת מתמלאת בציפיות ומאכילה את עצמך סיפורים. תמיד הייתי מחברת בין השם שלי לשם משפחה של הבחור לראות אם זה יצא יפה כשנתחתן. את עפה בדייטים הראשונים ואחרי זה כשזה לא עובד זה נורא מבאס".
איפה מכירים גברים בימינו?
"לרוב דרך חברים, אבל גם לא מעט מתחילים איתי פרונטלית כשאני יוצאת לריצה או לבר".
אז מה, צריך להזמין אותך לכוס לימונדה?
"לגמרי. אני גם מאוד חסכונית בדייטים. לא נוגעת באלכוהול כמובן".
אז את גם אוספת את הגבר בדייט ראשון?
"נראה לך? בואי, מתי בשנים האחרונות מישהו אסף אותך לדייט? זה כבר לא קורה וזה מבאס. העולם השתנה, בתל אביב כבר בקושי קורה שגבר אוסף אישה לדייט. האמת היא שבשנים האחרונות אני מעדיפה להגיע לבד לדייטים כדי שאוכל לחזור לבד, כי הקטע הכי מלחיץ בדייט זה הסוף. את שואלת את עצמך מה יקרה, הוא ינשק אותי, לא ינשק אותי, תהיה המשכיות או לא. זה מלחיץ. הקטע הזה בסוף עם האוטו זה קטע מאוד מביך. אז אני אוהבת להיות בשליטה ולהחליט איך לסיים את הדייט. זה בידיים שלי".
לפעמים זה מעייף
למרות שמור רגילה לבחור איך הדייט יסתיים, להתחיל עם גברים זה משהו שעדיין לא בא בחשבון מבחינתה. "אני לא באפליקציית היכרויות כי מבחינתי להיות באפליקציות האלה זה להודות בינך לבין עצמך שאת לא יכולה להכיר בדרך המסורתית ואת מוכנה ללכת בדרך אחרת".
אז יאללה, תתחילי את בדרך המסורתית!
"אני מחזיקה מעצמי בחורה חזקה אבל עדיין לא מצאתי את האומץ להתחיל עם גבר שמצא חן בעיני. חוץ מפעם אחת בעצם". היא נעצרת. "אבל גם אז ביקשתי מחברה לעשות את זה בשבילי ואיך שהיא ניגשה אל הבחור ברחתי מהבר. תביני את החוסר חן שלי. כמה הפחד מדחייה גורם לי להתנהג כמו ילדה בגן".
כשאנחנו מדברות על דחייה ועל אכזבות מעולם הדייטינג מור עוצרת לרגע, פתאום היא נשמעת יותר שקולה במילותיה וניכר שפחות נוח לה. "כלפי חוץ אני נראית מאוד מוחצנת. אני מראה שאני מאוד בטוחה במי שאני, אבל בסופו של דבר, כשזה מגיע למערכת יחסים בינו לבינה, שאני אמורה באמת לחשוף את הלב שלי, לוקח לי זמן. כי בפנים אני מאוד שברירית ורגישה".
אולי הדיסוננס הזה מקשה על אחרים להכיל אותך.
"ברור שלא פשוט להכיל אותי, יש בי המון רבדים. אני גם מאוד מוחצנת וגם מאוד שקטה, אני עובדת בעבודה מאוד אינטנסיבית, אבל גם אוהבת שקט. בעבודה שלי בבית המשפט אני תמיד צריכה לצאת צודקת ולהוכיח את עצמי. התרגלתי כל הזמן להראות שאני צודקת, ולפעמים זה מעייף".
מור מעידה על עצמה שקשה לערער את החשיבה שלה, ובעיקר קשה לנצח את האינטואיציה שלה, שלדבריה גורמת לה לפספס הזדמנויות בכל הנוגע לגברים. "בת דודה שלי רשמה אותי לתכנית", היא מספרת, "והתלבטתי מאוד אם להגיע למיונים. בהתחלה פלירטטתי עם הרעיון אבל תוך כדי התאהבתי בתהליך, יש בזה משהו מרתק. כשחשבתי למה לא להיכנס לתוכנית עלתה בי המחשבה של החשיפה ואיבוד האנונימיות וכשתהיתי למה כן - היו לי הרבה יותר סיבות".
למשל?
"אני חושבת שהבעיה הכי גדולה שלי היא שאני לא נותנת הזדמנויות ומפספסת אנשים טובים. ואז באו המומחים, שהם אנשים מאוד מוצלחים וטובים, ואמרו שיש להם התאמה בשבילי. הם גרמו לי להרגיש שהם מצאו לי את האחד שאני מחפשת. אמרתי לעצמי "או שאת הולכת על זה או שאת ממשיכה לבד ועושה שנה של אינספור דייטים. ובאמת החלטתי ללכת על זה בגדול".
את ההודעה על החתונה היא קיבלה שמונה ימים לפני החופה. "אין יותר סוריאליסטי מלהיות מוזמנת לחתונה של עצמך. כל היום של החתונה אמרתי לעצמי מי את, מה חשבת ומאיפה הביציות לעשות דבר כזה".
וחשבת גם על העניין של הפרסום והטלוויזיה?
"זה דווקא הרתיע אותי. אני באה ממקצוע מאוד מכובד ויש לי קריירה שאני מאוד אוהבת. בסופו של דבר הפרסום זה עניין שולי בתוך כל הסיפור הזה. לא באתי להיות שחקנית, באתי למצוא אהבה".
אהבה כבודה במקומה מונח, אבל מעבר לזה את דמות שלוקחות לא מעט פוקוס.
"וואי, הלוואי שייקחו ממני פוקוס. יש אנשים שהפוקוס בא אליהם ויש אנשים שצריכים לקחת אותו. אני לא מתביישת לומר שאני יודעת שאני תופסת פוקוס ולמדתי לחיות עם זה".
וכשצפית בפרק, התחברת לאיך שיצאת?
"לא הפסקתי לבכות מההתרגשות. הייתי הכי אני, לטוב ולרע, האותנטיות, הרגישות הצחוקים. זו מי אני".
קיבלת תגובות?
"בשבוע האחרון אני מוצפת באהבה. התגובות שאני מקבלת מחממות לי את הלב. עדיין לא קיבלתי תגובות פחות טובות אבל אני מאמינה שגם זה יגיע. כרגע זה פשוט טירוף. כותבים לי 'איזו רגישה', 'איזו אותנטית', 'יפה מבפנים ומבחוץ'. זה מאוד מרגש אותי ואני עונה לכולם".
גם לגברים?
"האמת שקיבלתי לא מעט הודעות מגברים אחרי השידור. אני לא עונה".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: הילה ג'רבי | איפור ושיער: ניב דהאן