חתיכת שנה עברה על טהוניה רובל. מזמן לא קראתם ריאיון איתה, ולא במקרה: רובל לא רצתה לדבר, הקושי היה גדול מדי. פרט למציאות שמטרידה את כולנו, ביולי איבדה את אחותה, שנפטרה מסרטן; רגע אחרי שקמה מהשבעה הלך לעולמו גם אביה בן ה-80, ובנוסף נפרדה מבן זוגה בשנה האחרונה והיא ממשיכה לגדל לבד את בתה בת ה-4, טליה.
"אני מאוד מחוזקת. אני אוהבת את ה' והבנתי שאנחנו שחקנים פה, וכשאת מסיימת את התפקיד שלך את נפטרת מן העולם", אומרת רובל. "אני מאמינה מאוד בזה שיש עוד עולם, ואני מאמינה שלאחותי ולאבא שלי טוב עכשיו".
אחותך נפטרה בגיל 57. הייתן קרובות?
"מאוד", משתפת רובל בקול רועד ובעיניים דומעות, "היא חסרה לי בעיקר בפסח. אנחנו משפחה גדולה, מרובת ילדים, ברוך השם, ובחגים היינו מתחלקים. את פסח היינו עושים אצלה. היא הייתה מתקשרת אליי לפני החג כדי לבדוק מה לקנות, כי הייתי מגיעה לבשל איתה בלילה שלפניו. אז זה 200 אלף טלפונים, והפסח הזה היה הראשון בלעדיה".
זה גם היה הפסח הראשון בלי אבא.
"אבא היה הפתעה גמורה. היה מאוד-מאוד קשה לקבל את זה, כי זה היה בן-רגע. הוא אושפז ביום חמישי, ויום למחרת כבר לא היה. אני פספסתי אותו בכמה דקות".
לא הספקת לראות אותו?
"לא. אבא שלי היה הבן אדם הכי חזק בעולם, הוא היה בריא. זה היה שישי הראשון אחרי שאחותי נפטרה, ועשיתי הפרשת חלה. בדיוק התחלתי את הבצק במיקסר ואחותי התקשרה אליי ואמרה לי, 'אבא בקפלן לא מרגיש טוב, בואי עכשיו'. מצד אחד אמרתי לעצמי, 'עוד פעם ההצגות שלו'. אבא שלי מסוג האנשים שאם כואב לו משהו, אז זהו, הוא הולך למות. מצד שני, משהו בלב, בבטן, אמר לי, 'לא, את צריכה לקום ולנסוע עכשיו'".
היא סגרה את המיקסר ואפילו לא הוציאה מתוכו את הבצק. "שמתי עליי בגד וטסתי לבית החולים. אני מגיעה לקפלן, אני רואה את אחותי מעשנת סיגריה. אני באה להדליק סיגריה גם כן, והיא אומרת לי, 'אבא עבר פעמיים הח...'. היא לא הספיקה להגיד 'החייאה' ואני כבר במעלית. יצאתי מהמעלית ושמעתי צרחות, לא הייתי צריכה לבדוק איפה הוא נמצא. וזהו, נפלתי על הרצפה. האחות ניסתה להרים אותי, והדבר הראשון שאמרתי לה זה, 'איך אני חוזרת לרצפה עוד פעם? רק עכשיו קמתי'. הוא עוד היה במיטה, כיסו אותו. פחדתי לראות אותו, אבל בן הדודה שלי שכנע אותי ואמר שאתחרט אם לא אראה. נכנסתי, והוא היה הדבר הכי יפה שראיתי, פנים מתוחות, יפות, זקן לבן, שיער לבן. אני מודה על זה שראיתי אותו. לא ראיתי אותו סובל, ראיתי אותו יפה תואר. כאילו הייתה לו מן הילה כזאת מעליו".
הוא קיבל קשה מאוד את המוות של אחותך?
"נראה לי שכן. אחותי הסתירה את המחלה שלה המון שנים מההורים שלי, היא לא רצתה שהם יידעו, רק בשנה האחרונה ההורים שלי ידעו עליה. אבא לא זכה לראות אותה הרבה והוא לא היה בלוויה, כי הרגל שלו הייתה מאוד פצועה. הוא לא קבר את הבת שלו ולא ישב שבעה כמו שצריך, כי הוא היה בשיקום. אני חושבת שזה מה שעשה לו לא טוב. הרגע הזה שהבת שלך נפטרת מהעולם ואתה לא מצליח לקבור אותה, זה עצוב".
מה שלום אמא שלך?
"אני חושבת שאמא לקחה יותר קשה את הפטירה של אבא מאשר של אחותי. מצחיק להגיד את זה, אבל זה בגלל שכבר אין לה עם מי. יום אחד התקשרתי אליה בתשע בבוקר והיא ישנה, ולא הבנתי למה היא עוד ישנה, אז היא ענתה לי, 'למי יש לי לקום?'. ההורים שלי חיו יחד 60 שנה ופתאום היא קמה לכלום. קשה לי נורא עד היום להיכנס לבית של ההורים שלי".
הוא חסר לך?
"אבא שלי לא היה האבא שחלמתי עליו, זה לא היה האבא המחבק, המנשק, המלטף, המתקשר בכל יום לבדוק מה איתי. ביום שיצאתי מבית 'האח הגדול' קיבלתי את החיבוק הראשון ממנו, בגיל 25–26. הוא גדל ככה, בנוקשות. אם הייתי מחבקת ומנשקת אותו, זה היה מצחיק אותו. בעשר השנים האחרונות הוא באמת השתדל להיות אבא שמחבק ומנשק ומטלפן ודואג. לטליה שלי היה חיבור מדהים איתו".
היא הבינה שהוא נפטר?
"היא לא בדיוק הבינה, אבל היא יודעת שסבא בשמיים. אחרי שהם נפטרים את מגלה מלא דברים. פתאום את מבינה כמה הוא היה מאחד וכמה הוא היה מאוד משמעותי בחיים שלנו".
מה השתנה?
"כמעט הכל, זה כבר לא אותו דבר, אלה לא אותם חגים, אין את ההידוק המשפחתי שהיה. לא סתם אומרים שכשאחד ההורים הולך פתאום המשפחה מתפרקת קצת. אז היא קצת מפורקת, אבל אני מאמינה שאנחנו נצלח את זה ונתאחד שוב".
מה לי ולהשתטח על קברים
רובל (36), דוגמנית וזוכת העונה החמישית של "האח הגדול", גדלה בבית דתי בבית שמש. בגיל 15 התנערה מהדת כי הרגישה שהיא נכפית עליה, אבל לפני כשמונה שנים חזרה לשמור מצוות, הפעם מתוך בחירה חופשית.
לאבד גם אבא וגם אחות בעשרה ימים לא מערער את האמונה?
"לא. אני חושבת שכל בן אדם צריך להאמין במשהו. ברגע שאתה מאמין במשהו ונאחז בו, יש לך תקווה כל הזמן. אם אין לך אמונה, אי אפשר להתקיים ביקום הזה".
איך חזרת להיות דתייה?
"אחרי שהשתתפתי בתוכנית 'היחידה' הייתה לי נפילה קשה נורא. זו הייתה תקופה מזעזעת עבורי מכל הבחינות, נפשית, טלוויזיונית, עבודה, הכל ביחד. יצאתי בתוכנית באור מזעזע ושם התחילה הדעיכה שלי בעבודה, אף אחד לא רצה להעסיק אותי. זו הייתה תקופה של דיכאון, ואז חברה אמרה לי, 'בואי לאומן'. אמרתי לה, 'שחררי אותי מהשטויות האלה, מה לי ולהשתטח על קברים?', אבל היא שכנעה אותי".
רובל טסה לראשונה בחייה לאומן שבאוקראינה. "הגעתי לאומן ולא הרגשתי כלום. אומרים שאת מגיעה ואת רואה את האור, אז לא ראיתי את האור אבל כן נכנס בחור בשם אור. הוא נתן הרצאה על מהי הודיה לקדוש ברוך הוא וסקרן אותי. חברה שלי ארגנה סדנה איתו לקבוצה של כמה נשים ואמרתי, 'יאללה, אני באה איתך, גם ככה אין לי כלום, לפחות בכל יום שני יהיה לי נעוץ משהו'. הגעתי לשיעור הראשון, והוא התחיל לספר סיפורים ודברים שנשמעו לי חארטה, ואז הוא נתן משימה הביתה, 'תגלגלי את כל סיפור החיים שלך בחמש דקות, תגידי תודה על הדברים הרעים שהיו לך בחיים, תעברי לדברים הטובים – ואז בסוף תבקשי'. אמרתי לו, 'אבל חמש דקות? זה מלא זמן!'. הייתי סקפטית".
בדירתה אז שברמת גן התיישבה רובל במרפסת, הפעילה סטופר והחלה במשימה. "התחלתי ממש להגיד תודה על הכל, והתחלתי לבקש. אחרי כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון ממאור זגורי. הוא אמר שמחפשים מישהי שחורה לתפקיד בתיאטרון, והוא רוצה שאגיע לאודישן. המשכתי ללכת לשיעורים ופתאום מצאתי את עצמי חצי שעה מתבודדת עם עצמי פעם-פעמיים בשבוע ואומרת תודה. ככה התקרבתי להשם ולמדתי לאהוב אותו. הבנתי מה עושה לו נחת ומה עושה לו כיף והייתי עושה בכל פעם קצת, הורדתי סיגריות בשבת, לא נסעתי, ובסוף שמרתי שבת על מלא".
הבעיות היו שם מההתחלה
באותה התקופה הכירה רובל גם את הרב נתנאל שריקי ("שגם הוא הפך לי את החיים"), והוא מי שהכיר לה את יניב בן משה, אביה של טליה. שמונה חודשים אחרי החתונה החליטו השניים להתגרש. "הכרנו בספטמבר 2019 וקבענו להתחתן במרץ 2020. אם לא הייתי נכנסת להיריון במפתיע, אולי לא היינו מתחתנים".
אז את אומרת שזה מלמעלה?
"מלמעלה, מכתוב. הנשמה של טליה שלי הייתה צריכה לרדת ממנו וממני, כי אם לא הייתי נכנסת להיריון בטח היינו נפרדים. השם הכניס אותי להיריון ועל זה אני מודה".
הכל היה מהיר מאוד. הרגשת שזה זה או שבאיזשהו מקום ידעת שלא?
"לפני שהכרנו עזבתי את רמת גן, חזרתי לבית שמש ואמרתי שאני מבית שמש יוצאת נשואה. רציתי להתחתן ורציתי להיות אמא. כשהכרנו הייתי בת 31. אבל אני חושבת שהבעיות היו שם מההתחלה. ראיתי אותן אבל הסתרתי, שמתי חומות. ראיתי מלא דברים שלא מוצאים חן בעיניי והבנתי שהם לא בשבילי".
אם ראית את זה עוד לפני החתונה, למה לא עצרת?
"כי הייתי בהיריון והחתונה כבר הייתה מונחת וכבר ביטלתי אחת והילדה הזאת צריכה להגיע לעולם עם אבא ואמא, ואני מבינה שלפי ההלכה אסור להביא לעולם ילד מחוץ לנישואים. העדפתי להתחתן בידיעה שאני מתגרשת".
ידעת את זה?
"כן. עם הזמן אני גם מבינה שאולי יניב הוא התיקון שלי בעולם הזה. הוא נתן לי שיעור מהמם לחיים. כמה שכעסתי עליו, היום אני מברכת אותו. הוא לימד אותי הרבה על מהן סבלנות וסובלנות, על לספור עד עשר, שיש דברים חשובים יותר מלהתכתש איתו בוואטסאפים. שלא חייבים לריב בצעקות וקללות כמו שמכירים אותי עשור אחורה. כשאנשים פוגשים אותי היום הם אומרים לי, 'מה קרה לך?', מה זה 'מה קרה לי?' מתבגרים".
אתם ביחסים טובים היום?
"היום אנחנו במקום של תקשורת נטו בשביל הילדה. מה שמעניין אותי זו הבת שלי, זהו".
את חוששת מהיום שבו טליה תדע לקרוא ותוכל למצוא כתבות ופרסומים בגוגל?
"לא, כי תהיה לי תשובה לכל שאלה שטליה תשאל. אני תמיד חושבת על מה יהיה בעתיד, אני לא חושבת על הכאן ועכשיו. כאן ועכשיו אני עצבנית ואני נסערת ורוצה לעשות דברים משוגעים, אבל תמיד חשבתי על טליה. אני בכל יום מודה לקדוש ברוך הוא שהפך אותי להיות אמא. זה איזן אותי".
איזו אמא את?
"חברות שלי אומרות שאני אמא רעה, כי אני מציבה הרבה גבולות. קצת חינוך סובייטי, אין אצלי ימינה ושמאלה, אם אמרתי 'לא', זה 'לא'. אבל אני כן מרעיפה אהבה. טליה היא כל עולמי, היא הלב שלי, היא החיים שלי, היא הכל".
להתגרש היה כישלון בעינייך?
"ברור. אני ראיתי אמא ואבא כל החיים".
היית רוצה להתחתן שוב?
"שאלה קשה".
היית רוצה זוגיות ואהבה?
"ברור שאני רוצה, יש מישהו שלא רוצה? אבל לא בכל מחיר".
היית במערכת יחסים רצינית עם שלומי טהורי, ואחרי שנה היא נגמרה. למה?
"לא יודעת להגיד. אני מאוד אוהבת אותו, הוא איש חכם מאוד. לא הסתדר אבל נשארנו חברים טובים מאוד".
מה חשוב לך בבן הזוג שלך?
"יראת שמיים חשובה לי מאוד. אני חושבת ששם זה נפל ביני ובין שלומי, כי לו אין קשר בכלל".
היית רוצה עוד ילדים?
"גם שאלה קשה".
למה?
"כי אני גידלתי את הבת שלי בדם, יזע ודמעות, ואני עדיין מגדלת אותה בדם, יזע ודמעות. לגדל ילד לבד זה לא קל".
סדרה שהיא בוקס לבטן
עד לא מזמן עבדה רובל במשרד לשיפוצים במקביל לעבודתה ברשתות החברתיות ובעולם הבידור, אבל היום היא משקיעה את כל זמנה באינסטגרם, בהרצאות שהיא מעבירה וכפאנליסטית ברשת 13. מהיום (חמישי) תשודר ב-HOT3 סדרה חדשה שבה היא משחקת, "אינדל". "אינדל קבדה, שהיה ב'האח הגדול', כתב סדרה על שיטור היתר של משטרת ישראל כלפי העדה האתיופית", מסבירה רובל. "זו סדרה שמבוססת על סיפור אמיתי. אני חושבת שעוד לא ראינו סיפורים כאלה. זה בוקס בבטן גם לאזרחים הלבנים, למשטרה ובעיקר לעדה האתיופית, אני חושבת, כי לאט-לאט אתה מבין מה הנוער הזה עובר. קשה להכיל את זה. אני קראתי את התסריט וממש כאב לי".
מה את משחקת בסדרה?
"שוטרת שמגלה דברים ופשוט מתחילה לחבור לחבר'ה הצעירים שהמשטרה רודפת אותם, היא סוג של משת"פית. זו סדרה קשה מאוד, היו רגעים שפשוט בכיתי".
לא עברת דברים כאלה כנערה?
"אני לא חושבת שנשים אתיופיות עוברות את מה שגברים אתיופים עוברים".
את חווה גזענות?
"אני לא חווה את זה באופן אישי, כנראה בגלל שמכירים אותי, אבל זה תמיד בדברים מטומטמים. כשיצאתי מבית 'האח הגדול', הדבר הראשון שאמר לי נהג המונית היה, 'אוי, סוף-סוף אני שם לב אליכם'. כאילו לפני שהייתי בתוכנית לא היו אתיופים. או שמתבלבלים וקוראים לי טיטי או תקווה".
זה מעליב אותך?
"אם אתה מרוקאי ואני אראה עוד נהג מרוקאי, אני אקרא לו בשם שלך? זו בורות בעיניי".
היית נכנסת היום שוב ל"האח הגדול"?
"לא יודעת. הציעו לי וסירבתי. אני את שלי עשיתי מבחינתי".
ומה לגבי תוכנית ריאליטי אחרת?
"אנשים חושבים שעשיתי מלא ריאליטי, אבל עשיתי ריאליטי אחד ויצאתי ממנו זוכה, ולאחר מכן עשיתי את 'היחידה' ושם סיימתי את הסיפור. עשור עבר מאז. לא יודעת אם הייתי עושה היום ריאליטי".
למה?
"זה נורא שונה כשאתה רווק וכשאתה הופך להיות הורה. יש לך פתאום אחריות ואתה הופך בעל כורחך לדוגמה למישהו, וזה שונה לגמרי".
מה השתנה ב"האח הגדול" מהתקופה שלך?
"השתנה מלא. קודם כל כמות האוכל שהם מקבלים שם מטורפת, אצלנו אם לא היה תקציב אז לא היה תקציב, לא היה לנו פתאום שת"פ של איזו חברת גלידה שנכנסת לבית. המשימות פחות קשות וגם אין היום אג'נדה, נכנסים כדי להכיר מישהו. זו הפכה להיות תוכנית היכרויות".
מה זאת אומרת ש"אין אג'נדה"?
"התוכנית הזו היא באמת במה גדולה לחולל שינוי בכל מיני נושאים. אם זו העונה הראשונה, של הפרידמנים והבובלילים, אשכנזים ומזרחים, אם זו טל גלבוע, שהכניסה את העניין של הטבעונות, אם זו אני, לצורך העניין, שהבאתי את הצבע השחור לקדמת הבמה. אני חושבת שבכל עונה היה שיח שבאמת מדבר את מה שקורה אצלנו בעם, במדינה, ופתאום היום את רואה יותר 'נדלקתי עליו, לא נדלקתי עליו, הוא בשבילי, הוא לא בשבילי'. קצת מבאס".
מה את חושבת על הדיירים?
"האוכלוסייה שנכנסת לתוכנית הזו מייצגת את האוכלוסייה שיש לנו במדינה. זה דור שמשתנה. ב'האח הגדול' שנים אחורה לא היית רואה מישהי שנכנסת למיטה ביומיים הראשונים, לא היה דבר כזה, פה כבר יש אהבה, ומתנשקים, ונכנסים למיטה וישנים ביחד. הכל שם מעורבב".
תמשיכו לעשות ארגזים של כסף
מרבית הפרנסה של רובל, כאמור, מגיעה כיום מהאינסטגרם. למרות שאינה מגדירה עצמה "מוכרנית" ואינה מפרסמת קודי קופון, רובל כן עושה שיתופי פעולה, והם מניבים לה הכנסה. לאחרונה חשפה את התסכול שלה מהעובדה שהיא לא נבחרת לעבודות דוגמנות רבות בגלל שהיא לא מוֹכרת מספיק ברשתות החברתיות. היא פרסמה מונולוג זועם שבו יצאה נגד עולם המשפיעניות, ומשכה ביקורות חריפות. "כשפרסמתי את זה ידעתי שזה יעשה רעש מסוים, אבל לא חשבתי שעד כדי כך", מודה רובל.
יהיה מי שיגיד: אין מה לקטר, פשוט תצטרפי למשחק.
"אני מנסה להשתתף במשחק אבל אני לא שחקנית, אני לא יכולה למכור משהו שאני לא מאמינה בו. יש לי מלא דברים להגיד על הנושא הזה, אבל לא בא לי על האש הזאת. הבנות שהגיבו לקחו את זה באופן אישי אליהן, וזו כבר בעיה שלהן, לא שלי. יש את אלה שאוהבות לקפוץ כדי לעשות כותרת, שיבושם להן".
הביקורות לא נגעו בך?
"זה דווקא הרים לי, התחלתי להיות יותר באינסטגרם. מצאתי את החיבור. לפני כן לא היה לי יותר מדי זמן להיות שם, הייתי עסוקה בכל כך הרבה דברים חיוניים ששאבו ממני המון".
אז מה יש לך להגיד לכל המשפיעניות?
"שימשיכו לעשות ארגזים של כסף ושייהנו. אין לי שום עניין ואין לי עין על אף אחת. איך הן תמיד אומרות, 'פרנסה משמיים'? אז פרנסה משמיים".
למרות שהשיתוף ברשתות החברתיות לא תמיד בא לה בטבעיות, לפני כשלושה חודשים שיתפה רובל את קהל העוקבים שלה שעברה ניתוח פלסטי שנקרא "מאמי מייקאובר", הכולל הקטנה והרמה של החזה ומתיחת הבטן. "הציקו לי הבטן הקטנה שלי והציצי הנפול אחרי ההנקות", היא מסבירה. "זה לא מאימונים, זה מהדוקטור. אומרים 'את מוכרת חארטה', אבל אני אומרת בפירוש שעשיתי ניתוח, בזמן שרבות מהתעשייה עשו ולא מדברות על זה ואומרות שהן מתאמנות כל היום ואוכלות נורא-נורא בריא".
הניתוח לא היה הדבר היחיד שרובל חשפה מול המצלמות: בעבר פתחה מול חיים אתגר שעברה אונס בגיל 6. "אני לא חושפת את הדברים סתם, אני חושפת אותם כדי שאנשים שקרו להם דברים יבינו שהם לא אשמים, שהם בסדר ושהם צריכים לקום ולעשות עם זה משהו. חשפתי דברים שעברתי בחיים כי אני באמת חושבת שלא צריך לפחד ולהתבייש. צריך לעצור את התופעה של ההטרדות המיניות ושל האלימות, ולכן אני חושפת את הדברים האלה, לא לשם הכותרת".
קשה להיחשף ככה?
"כשאת מקבלת בהשלמה את מה שעברת, קל יותר להתקדם. החשיפה שלי אצל חיים אתגר נבעה מזה שהייתי בהיריון וידעתי שהולכת להיות לי בת, והיה לי חשוב לסגור עם עצמי את המעגל הזה, לדבר את זה ולהגיד, 'כן, נאנסתי'. השריטה קיימת והיא לא תעזוב. אני לא שולחת את טליה לבתים של אחרים, חברים שלה באים אליי בלבד".
האם ובתה חיות בראשון לציון, רחוק מהמשפחה שמתגוררת בבית שמש וברחובות, כך שאין להן עזרה משפחתית – אבל רובל הצליחה להקיף עצמה בשכנים שהפכו עבורה למשפחה ומסייעים לה להתמודד עם הקשיים שבהם היא נתקלת. "בעלי הבית שלי הם מתנה מאלוהים", משתפת רובל, "זכיתי בהם. בתקופת המלחמה הם לא לחצו עליי לשלם, אבל אני בן אדם שאוהב לשלם, אני לא יכולה להיות חייבת, אז אני עובדת קצת ואוספת ולאט-לאט. לטליה לא חסר כלום ולא יחסר לה כלום".
איך סחבת את הקושי והאבל הלא נתפס בשנה הזו עם ילדה צעירה בבית?
"איזה מזל שיש לי אותה. אני לא חושבת שהייתי מצליחה לשרוד את הפטירה של אחותי ואת הפטירה של אבא שלי בו-זמנית אם טליה שלי לא הייתה. לא היה לי למה לקום. אם היא לא הייתה, אני לא חושבת שהייתי פה. היא מחיה אותי כל פעם מחדש. טליה שלי לחלוטין היא זו שהרימה אותי מהמיטה, היא זו שמרימה אותי בכל יום כמעט מהמיטה".
גם היום?
"ברור".
עדיין קשה?
"תמיד קשה, תמיד מאתגר. החיים שלי זה כאילו הקדוש ברוך אומר, היא לא יכולה להיות רגע בשקט. תמיד זה ירידות, עליות, ירידות, עליות".
איך את עושה את זה?
"זו אמונה גמורה מול הקדוש ברוך הוא. אני יודעת שהוא לא יעזוב אותי לבד".
צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: מזל חסון | איפור ושיער: ליאל קוצרי | הפקה: טל פוליטי