היא עדיין לא מבינה על מה כל המהומה, אבל ממש בקרוב רוני לוי, הכלה השלישית של חתונה ממבט ראשון (שבת ב-21:15, קשת 12), תכיר את החתן שלה בפעם הראשונה מתחת לחופה. השאלה היחידה שנותרה באוויר היא מי הוא יהיה? שני חתנים פוטנציאליים כבר נמצאים על הפרק, אחרי שטסה כל הדרך לארץ ממיאמי. היא עושה את כל זה כדי להיות עם גבר ישראלי, בעל ערכים דומים לשלה ומישהו שייתן לה את הבית החם שהיא חייבת לחזור אליו אחרי יום עבודה ארוך. כדי להבין קצת יותר לעומק מי באמת ההתאמה המושלמת עבורה מהשניים, ביקשנו מרוני לענות על 36 שאלות שלפי המחקרים יגרמו לכם להתאהב בתוך זמן קצר בבן אדם שאתם עדיין לא מכירים. איך היא דמיינה את החתונה שלה, מה הזיכרון הכי כואב בילדות ולמה היא מראה אהבה דרך חיבוקי קואלה? זה הזמן להכיר הכלה באמת.
- יש לך אפשרות לאכול ארוחת ערב עם כל אדם בעולם, חי או מת. במי תבחרי?
"בסבא שלי מצד אבא, קוראים לו רפאל, ולצערי לא הכרתי אותו אבל הוא הכיר אותי. הוא נפטר כשהייתי ממש תינוקת, בת שנתיים לדעתי, והייתי רוצה לשמוע על סיפור החיים שלו, איך הוא עבר את השואה. הוא תפר המדים של החיילים וניצל באמצעות זה. הייתה לו משפחה ענקית של שישה או שבעה ילדים, אבל כולם נספו בשואה. אחר כך הוא הכיר את סבתא שלי והקים עוד משפחה. ואני בת יחידה, אין לי הרבה משפחה בכלל, אז זה להכיר את השורשים שלי". - את כותבת טיוטה לוואטסאפ לפני שאת שולחת הודעה או משננת מה תגידי לפני שיחת טלפון?
"לא, אני חושבת שאני די ספונטנית בדברים האלה". - איך ייראה היום המושלם שלך?
"אתעורר בבוקר לצד אהבה, אמשיך למדיטציה כי זה משהו שממש נותן לי אנרגיות לשאר היום. סביר להניח שאקח את עוזי, הכלב שלי, לסיבוב, אני מאמינה שגם יהיה סיבוב עם הסירה בים וכמובן לבשל לאנשים שאני אוהבת. אחת הדרכים שלי להראות אהבה לאנשים זה דרך האוכל שאני מכינה להם, בדרך כלל אוכל של סבתא בת 70 - דגים, הרבה סלטים. ארוחת שבת מטורפת, אין על זה בעולם".
רוני לוי|צילום: מתוך חתונה ממבט ראשון 3, קשת 12 צילום ירין טרנוס - מתי שרת בפעם האחרונה לעצמך? ולאדם אחר?
"הכל, רק לא לשיר. אם לא רוצים שיתנפצו החלונות בחדר אז שלא יבקשו – אין לי קול. עד היום אני לא אשכח את המקהלה של בית הספר. אני לא יודעת איך התגלגלתי לשם, סביר להניח שהגעתי בטעות. באמצע החזרה, המורה אמרה שמישהו מזייף וזה הורס את הכל. כמובן שזאת הייתה אני, והייתי צריכה לצאת באמצע. אני לא שרה ליד אנשים. ברכב כן, במקלחת כן, אבל זיופים אימאל'ה". - יש לך אופציה לחיות עד גיל 90. מה תשמרי – את הגוף או את הנפש של גיל 30?
"אני לא רוצה לחיות עד גיל 90, למה? עד 70 סבבה לי. מהרגע שאנחנו מתחילים את החיים יש עלייה מבחינה פיזית עד אמצע החיים, נניח עד גיל 35, אולי טיפה יותר. משם, הגוף בירידה. מבחינת הנפש, בהתחלה אנחנו מאוד תמימים ובוסר, אבל מאמצע החיים, כשהגוף שלנו מתחיל את הירידה, הנשמה שלנו מתחילה לעלות. זאת ההתפתחות הרוחנית שלנו שבעלייה, עד שמגיע המוות וזה משתחרר. אז אני אומרת שאשמור את הגוף כי הגוף בירידה, ומבחינת הבפנים להיפך". - יש לך תחושת בטן איך חייך יסתיימו?
"לא, אני לא חושבת כל כך על המוות, אבל יש לי תחושת בטן שאני אחיה הרבה. אמרתי שאני לא רוצה לחיות עד גיל 90, אבל נראה לי שזה יבוא בהפוכה. אם הייתי יכולה לבחור איך למות, אז בשינה. אני אוהבת לישון, וזה נראה לי מוות מה זה מגניב". - אילו שלושה דברים משותפים לך ולאנשים הכי קרובים אלייך?
"משפחתיות, וזה לא אומר שיש לי משפחה. הכוונה היא לחום המשפחתי מהחברות הכי קרובות שלי. מה עוד? אני חושבת שלאנשים שממש ממש קרובים אליי יש גם צד עתיק. על פניו, אני ילדה של העולם, עושה עסקים, מטיילת, חיה חיים שהם לא שגרתיים, אבל עם זאת, בערכים שלי אני די פרימיטיבית. נגיד כבוד זה ערך חשוב שגדלתי עליו, גם צניעות. הדבר השלישי הוא אהבה, אהבה היא ערך עליון". - מה בחייך מעורר בך הכרת תודה עמוקה במיוחד?
"הכל. החיים שלי מעוררים בי הכרת תודה, וזאת לא קלישאה, נשבעת. כשאני קמה בבוקר, איך שנפתחות לי העיניים, אני אומרת 'מודה אני' בתוך הלב שלי. כבר תקופה מאוד ארוכה. גם המדיטציה שלי קשורה לפן רוחני, שבעיקר גורם לי להרגיש חיבור מסוים להודיה. אין יום שעובר בלי הכרת תודה". - לו יכולת, מה היית משנה בדרך שבה גדלת?
"אני לא חושבת שהייתי משנה משהו, גם את האירועים הפחות טובים, כמו לעבור מלחמה בגיל כל כך צעיר. זה לא משהו שאני מייחלת לו, אבל גם לא הייתי משנה. כל מה שעברתי בחיים הוביל אותי למי שאני היום, המלחמה הפכה אותי להיות בן אדם מאוד הישרדותי. תזרקו אותי בכל מקום בעולם וזה לא קשה. זה נתן לי פרופורציות למצבים כביכול קשים ביום יום. כשמישהי לא יוצאת מהמיטה שבועיים בגלל פרידה זה לא נתפס לי. בסופו של דבר, עוד כמה זמן את כנראה תגידי תודה לאל שהבן אדם הזה עזב אותך, את תהיי במקום יותר טוב והחיים ממשיכים". - ספרי את סיפור חייך במשפט.
"מה סיפור חיים במשפט? החיים שלי זה סרט". - אם היית יכולה להתעורר בבוקר עם יכולת או תכונה כלשהי, מה היא הייתה?
"לעוף, לעוף, לעוף, אני רוצה לעוף. איזה כיף זה לעוף. מאז שאני ילדה יש לי חלומות שאני עפה, התחושה שאני יכולה לרומם את הגוף שלי לגבהים מטורפים ולראות את הכל. בחלומות שלי לא רק הגוף עולה, גם הלב והנשמה עולים, זה מטורף – בין לחיות ללהיות בעולם הבא. פסיכי. זה לא רק בקטע של להגיע ממקום למקום, הדגש הוא לא על להיות פתאום במקסיקו או בבאלי, שזה גם מגניב, אז אפשר לבחור שתיים?". - אם הייתה לך אפשרות לגלות את האמת על העתיד שלך מה היית רוצה לדעת?
"לא הייתי רוצה לדעת שום דבר על העתיד שלי. אנחנו חיים את היום, ויש סיבה למה אנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד. היכולת שלנו להישאר בתוך הרגע הזה ולהתנתק מבחינת זמנים של עבר, הווה ועתיד, זה הכלי הכי נכון לכל הצלחה שהיא או לכל שינוי. לעתיד טוב יותר צריך להתרכז ברגע". - יש משהו שזמן רב חלמת לעשות?
"לא, אני פריקית לחלומות שלי. דברים שאני רוצה – אני פשוט עושה. כשרציתי להיות מסוגלת לטייל בעולם בלי מגבלה של עבודה, הקמתי עסק שעם השנים שחררתי למי שעבד בו. כשרציתי לגור במקומות שונים בעולם על מנת לחוות תרבויות שונות, זה מה שעשיתי. רציתי חופש, ויצרתי חופש בחיים שלי". - האם רצית אי פעם להתפרסם?
"לא. פרסום זה משהו שלא קרץ לי אף פעם, אבל אני עומדת בפני תקופה של חצי פרסום ממש אוטוטו, וזה כי זרמתי עם מה שיש לחיים להציע לי. בינתיים אני לא ממש קולטת, לא היה לי מושג לאן אני נכנסת מבחינת החשיפה והרייטינג שיש לתוכנית בארץ. לא ראיתי את העונה הקודמת, רק כשנכנסתי לתהליך המיונים התחלתי לראות כמה פרקים, והזוג שהכי עניין אותי הם המומחים, דני פרידלנדר ויעל דורון. חשבתי איך לעזאזל אתם גורמים לאנשים לראות את דרך האמצע? כשאני שומעת את שני הסיפורים במצב של ריב אני אומרת 'למה אתם עדיין ביחד? שחררו, יש מלא אנשים בעולם', אבל איכשהו דני ויעל גורמים להם להישאר, להתמודד. בשנים האחרונות לאו דווקא חיפשתי מערכת יחסים, אבל עם האנשים שכן הייתי, לא הצלחתי לשמר זוגיות לאורך זמן. ידעתי שדני ויעל יכולים ללמד אותי דברים". - מה ההישג הכי גדול בחייך?
"אומץ. האומץ להיות נאמנה לדרכים לא קונבנציונלית, ולהישאר עם האמת שלי גם כשאף אחד לא תומך בה. בגיל 26 גרתי בתל אביב ואחרי שנה ראשונה בלימודי פסיכולוגיה וסוציולוגיה החלטתי לעזוב את הארץ, ללכת אל הלא נודע ולבנות חיים מאפס". - מה הכי חשוב לך בחברות?
"טוטאליות. אם נגיד עכשיו חבר אמת שלי מתקשר אליי ואומר: 'תקשיבי, אני צריך שתבואי לעזור לי לקבור מישהו, רצחתי בן אדם', מבחינתי, בחברות אמת, אבל באמת, אני שמה עליי משהו, נועלת נעליים ויוצאת לעזור לך לקבור את הבן אדם. ואז אתיישב איתך שם ואשאל מה קרה. הלכתי לקיצוניות - מן הסתם חבר שלי לא באמת ירצח מישהו. אבל זאת הטוטאליות בחברות בעיניי". - מה הזיכרון היקר ביותר לליבך?
"הרבה זיכרונות מתוקים מסבתא שלי, היא גידלה אותי. כל כך אהבתי אותה בתור ילדה – יותר מכל דבר בעולם, יותר מאמא, יותר מאבא. הערצתי אותה. יש לי זיכרונות מחופשות הקיץ בים האדריאטי בקרואטיה. מה הייתי נותנת כדי לחזור לשם. אני זוכרת שבערבים כולם היו רוקדים יחד. אני הייתי ילדה שתפרו לה שמלמלות כאלה, אז הייתי רצה ביניהם ולפעמים מישהו היה תופס אותי ורוקד איתי. הכל היה פסטורלי". - מה הזיכרון הכי קשה שלך?
"הפרידה מסבתא בזמן המלחמה בבלקן. סבתא שלי עדיין בחיים, זאת לא הייתה פרידה כזאת. כשהמלחמה התחילה, הוציאו אותי ואת אמא שלי יחסית בהתחלה, אבל סבתא שלי היא גם ניצולת שואה וגם בן אדם כל כך חזק, אז אי אפשר להזיז אותה. היא עברה שלוש מלחמות בחיים שלה, וכשהבריחו אותנו הייתי צריכה להיפרד ממנה. זאת פרידה שאת לא יודעת מתי תראי אותה בפעם הבאה, את גם לא יודעת אם היא תחיה. אותה פרידה הייתה גם מאבא שלי. זה היה ממש לילה כואב, הייתי בת שש או שבע". - איזו בעיה מציקה לך לאחרונה, איך תתמודדי איתה?
"לא הייתי מגדירה את זה כבעיה, יש את הסוגיה שעוד שנייה מגיעה החשיפה, ואני מנסה להבין על מה כל העליהום הזה, אני עדיין לא שם. נראה לי שאולי זה פשוט לא במודע שלי ואולי גם הדחקתי את זה קצת. אז איך אני מתמודדת עם זה? באתי לישראל, באתי להיות קרובה, לראות על מה כולם מדברים". - מה הדבר שאת חייבת להספיק לעשות בשנה הקרובה?
"אני עומדת בהספקים שלי, לא רצה לשום מקום, הכל טוב כי אני נאמנה לרצונות שלי". - מה המשמעות של חברות בעינייך?
"חברים אמיתיים, ואני יכולה לספור אותם על יד אחת, הם כמו משפחה. מצד שני אני בן אדם שצריך את החופש שלו להיות לבד, אני בת יחידה ואין לי כל כך משפחה. אז גם חברות וגם חופש". - איזה תפקיד ממלאת בחייך אהבה?
"זאת אנרגיה מטורפת, היא ממלאת את התפקיד הכי חשוב בעולם. כשיש לי בונדינג עם בן אדם, פיזית, אני מראה אהבה. לפני בערך חודש, שטחים ענקיים נשרפו באוסטרליה והם לא הצליחו לכבות את האש. מיליוני חיות נשרפו, זה היה פסיכי ולא הפסקתי לבכות. קואלה זאת חיה שלא יודעת לברוח, הן מחבקות עצים. צאצא של קואלה מחבק את אמא שלו עד גיל שנה לדעתי, וגם אני, כשאני מראה אהבה, אני כל הזמן מחבקת אנשים. אני צוחקת שהייתי קואלה באיזה גלגול קודם. פיזית אני אוהבת לגעת, אני אוהבת לחבק ואני אוהבת להרגיש". - מני חמישה דברים שמושכים אותך.
"חיוך, ספונטניות, ערכיות, מוטיבציה ויציבות". - ספרי על שלושה דברים שהיית אוהבת לעשות בילדות.
"אהבתי לחפש תלתן עם ארבעה עלים. לא הייתי מתעייפת מזה. כשמצאתי זה היה סיפוק מטורף. גם אהבתי ללכת לים. אני צוחקת שתמיד הייתי ערומה, מבחינת סבתא שלי זה היה הדבר הכי סבבה, היא לא אהבה שיש קווים של שיזוף – לכי יחפה וערומה, בלי בגד ים, ופשוט תחפשי צדפות. היום אני מוכרת בגדי ים לתינוקות וילדים, אבל אפשר לראות את התמונות שלי עד גיל שבע – הילדה ערומה. הדבר השלישי זה הריקודים בחופשות הקיץ". - מה הרגשתך לגבי מערכת היחסים שלך עם אמא שלך.
"אמא שלי גרה לבד בירושלים, אני גרה במיאמי, אז כשאני מגיעה לפה, אני כן נותנת לה תשומת לב, אבל בתכלס אמא שלי חיה לבד. מערכת היחסים שלנו מושתתת יותר על נאמנות. היא הדבר הכי יקר לי בעולם, אבל מצד שני אין שם חברות. זה לא בן אדם שאני משתפת בהחלטות שלי. בחיים אני לא אגיד לה 'רע לי', 'קשה לי', 'כואב לי'". - האם אי פעם דמיינת את החתונה שלך?
"לא דמיינתי את עצמי בשמלת כלה, זה מרגיש כאילו אני בתחפושת. זה לא הסרט שלי. רק כשנכנסתי לתהליך התחלתי לדמיין איך תראה החתונה, לא לפני. רציתי שזה יהיה בים, עם חיים הדי.ג'יי, כולם יחפים על החול, משקאות בתוך קוקוסים". - מה הדבר האחד שהכי חשוב לדעת עלייך?
"שהכלל המנחה שלי הוא תמיד לעשות טוב. לא משנה איך דברים יכולים להתפרש, או איך דברים יכולים להיראות מהצד, הבסיס שממנו אני פועלת הוא תמיד טוב". - מה הדבר האחד שחייב להיות לבן זוגך?
"מהטבע שלי אני אוהבת לתת, ואני מאמינה שברגע שאתה נותן אנרגיה לבן זוג הוא חייב גם להחזיר. זה איזשהו מעגל מסונכרן בין קבלה לנתינה, וזה חשוב ששני אנשים יהיו במקום הזה. הרי בן הזוג הוא הבית שלך, את הולכת ממנו וחוזרת אליו, אז חשוב שהמקור הזה באמת גם ייתן לך". - ספרי על הרגע המביך ביותר בחייך.
"כשהייתי קטנה והיו מצחיקים אותי ממש, הייתי משתינה בתחתונים. מישהו היה עושה משהו מצחיק וסבתא שלי ישר הייתה קופצת, 'רק שהילדה לא תעשה פיפי מול כולם'. לא יכולתי להתאפק, אני זוכרת את התחושה. פעם אחת נסענו וזה קרה לי באוטו, כל האוטו מאחורה התמלא פיפי". - מתי בכית בפעם האחרונה מול אדם אחר? ולבדך?
"אין לי בעיה לבכות מול אנשים. בכיתי כל כך הרבה כשהיו את השריפות באוסטרליה. באמת, כל פעם שראיתי קואלה, בכיתי. איזה חוסר אונים, הם הרי לא יכולים לברוח מהאש, פשוט תקועים שם ונשרפים". - יש סיטואציה שתעדיפי לשקר בה?
"לא. לפעמים ארגיש שאני צריכה להיות עדינה יותר כדי לא לפגוע בצד השני או לשמור על הכבוד שלו, אבל אני לא אשקר". - יש משהו שאסור להתבדח עליו איתך?
"זה לא עניין של אסור, אבל אני פחות מתחברת להומור שחור, בדיחות שואה וכאלה – פחות זורמת. זה נוגע בי במקום אישי יותר. עדיף מראש לא ללכת איתי למקומות האלה". - אם תסיימי את חייך הערב מה הכי תתחרטי שלא אמרת, ולמי?
"לא אתחרט. אני אומרת את מה שאני חושבת, ואם אני לא אומרת זה כי אני לא צריכה להגיד וכנראה שזה לא מספיק חשוב". - הבית שלך עולה באש. אחרי שהצלת את כל האנשים וחיות המחמד שלכודים בפנים, נשאר לך מספיק זמן כדי להציל פריט אחד נוסף. מה זה יהיה ולמה?
"דרכון. אני אציל את הדרכון שלי כדי להמשיך לטוס בעולם". - מה הקול או הצליל האהוב עלייך?
"אני לא הכי אוהבת את הצליל הזה, אבל הוא הכי נוגע בי. צליל שקורה פעם בשנה: תקיעות שופר. הוא מעביר בי צמרמורת בגוף ויש בו משהו קוסמי". - מתי ואיפה היית הכי מאושרת?
"יש לי זיכרון ממש חזק על איזה אי בפנמה, אי ממש קטן שלא היה בו חשמל. אני זוכרת שבאמצע הלילה התעוררתי ויצאתי לגלים, ישנתי ממש ליד הים, אז פשוט נשכבתי על החול והסתכלתי למעלה. השמיים היו מפוצצים בכוכבים. הרגשתי שראיתי נס".