במשך חמישה חודשים, ולפחות פעם בשבוע, הקפיד בן נדל להיפגש עם דני פרידלנדר ויעל דורון לטיפול הפסיכולוגי שנקרא בחתונמית מדוברת "התהליך". "הייתי שם ב-100 אחוז, מגיע לכל פגישה, אף פעם לא ביטלתי וגם לא איחרתי. הייתי זמין לכל דבר, כל כולי מחויב ומגויס", הוא מספר השבוע, לאחר שידור הפרק האחרון של "חתונה ממבט ראשון" (קשת 12) בהשתתפותו. הפרק שבו ישב על ספה מול אותם פסיכולוגים ופוצץ את מערכת היחסים עם מי שבחרו לשדך לו, מנור בר-טוב, ימים לאחר שהתחתנו. ביחסים איתה, אמר נדל על האישה שישבה שם לידו, אין רומנטיקה או רוך או עדינות. וזה, כדבריו, "לא יכול למשוך אותי".
>> הסיפור שלה: גם מנור בר-טוב פותחת הכל השבוע במגזין mako <<
אמרת למטפלים שאתה כועס על השידוך הזה. אתה עדיין כועס?
"אני חושב שזה לגיטימי לכעוס, אנחנו בני אדם. זאת הייתה אכזבה, אוקיי? היא הולידה כעס, אבל זו הייתה בעיקר אכזבה. לא ממנור, היא לא הייתה קשורה לזה. היא בן אדם מקסים, יש לה המון מה לתת ומה להציע והיא מאושרת מאוד בעבודה שלה. האמנתי, ועד היום אני מאמין, שהיו לדני ויעל רק כוונות טובות. בסופו של דבר הם רצו לעשות לי רק טוב".
אז מה קרה שם?
"אני חושב שבחתונה ירד פתאום כל הלחץ של תקופה ארוכה. תהליך מאוד אינטנסיבי ומאוד משמעותי מתנקז פתאום לרגע אחד - אין לך מושג מה הולך להיות, איך לך מושג את מי אתה הולך לפגוש. הרבה זמן הרגשתי שאני בצניחה חופשית ולא ידעתי לאן בסופו של דבר אני נוחת, איפה הנקודה הזאת. אני נוחת לתוך ים? בתוך חול? כל התקופה לא ראיתי קרקע, כי הקרקע הייתה כשמנור נכנסה לחופה. ואז הבנתי, הנה. יש כלה. מצאו לי התאמה ועכשיו זה החיים".
חיים עם אדם שהטמפו שלו גבוה משלך.
"שמחת החיים והאנרגיות שמנור הביאה – זה מדהים. אבל משהו שלי, באישיות שלי, היה לא מתאים. לא הצלחתי להתחבר לזה. את יודעת, בסופו של דבר אני מאמין שלכל אדם יש קצב משלו. יש כאלה שמתחברים לשירים הרגועים והשקטים יותר. זה מתאים לאישיות שלהם, לקצב של החיים שלהם. ויש את האנשים שמחפשים רוקנרול וטראש מטאל, זה מה שעושה להם את זה. אבל בטראש אני פחות מוצא את עצמי. ככה זה הרגיש, משהו מאוד מאוד מהיר ואינטנסיבי. והיה לי קשה להיות שם".
החתונה של נדל ובר-טוב הייתה מלאה בתקווה. החברים שמחו, המשפחות התרגשו. הכלה אמרה, "אני רוצה לקפוץ ראש לתוך העיניים שלו". אבל אצל החתן, שתחילה חיבק בידיים חזקות, כבר צצו ספקות - וזה ניכר לעיני כל, אבל לא לעיני הכלה. השיא הגיע בירח הדבש, כשהשניים אכלו ביחד ארוחת שף, בר-טוב זרקה הערה על הסטגנציה באינטימיות שלהם – ואז עוד אחת, ועוד אחת – עד שנדל ביקש ממנה להפסיק. "בואי אני אעשה לך סדר, אני בן אדם מיני", הוא אומר. "רומנטי ומיני. אני מאוד מחובר למקום הזה, הוא ממש לא מביך אותי כל עוד זה לא מול כל המדינה ומול מצלמות ומול אנשים זרים. באותו רגע הרגשתי שזה חשוף מדי".
מה בדיוק הפריע לך?
"בפעם הראשונה זה הצחיק את כולם כי זה היה באמת חלק ממנור, מההומור שלה. זה הצחיק גם אותי, אבל אחר כך התחלתי לקבל ממנה רמזים, כאילו היא מסמנת לי 'אני נורא רוצה, מה קורה?'. מול אנשים זרים, בנושא כל כך אינטימי ורגיש - לא שזה לא משך אותי, אלא שזה פשוט כיווץ אותי. הרגשתי לא כל כך בנוח. ביקשתי ממנה כמה פעמים להפסיק, אמרתי 'רגע, תעצרי, תני מקום גם לקצב שלי ותכבדי גם את המקום שאני נמצא בו'. אני חושב שהיא הייתה באיזושהי סערת רגשות, אני לא שופט, הכל היה שם לגיטימי. אבל בסופו של דבר זה מסתכם בזה שלא הייתה שם משיכה".
אם סיטואציה אינטימית כזו מכווצת אותך, איך זה שהגעת ל"חתונמי" מלכתחילה?
"הגעתי כי האמנתי שבפלטפורמה הזאת, עם האנשים שמובילים את התכנית הזאת, תהיה לי הזדמנות להתמודד עם קושי אמיתי שהיה לי ולעבור איזושהי משוכה. הייתי צריך שמישהו יגיד לי 'שב אדוני, זאת זוגיות'".
טוב לי, הלב שלי נפתח
במקום לחפש דירה שתכיל את שני הקצוות שהם נדל ובר-טוב, השניים מצאו את עצמם בקליניקת המומחים. הוא אמר הרבה דברים והיא כבר הבינה: זה הסוף של מערכת היחסים הקצרצרה שלהם. כל אחד ממתמודדי התכנית מתכונן לתגובות של הצופים ושל המבקרים, גם אם יגיד אחרת, אלא שהתגובה במקרה הזה הייתה מהפך: מה שקרה על ספת הפסיכולוג עורר אמפתיה בקרב הצופים שבתחילה מיהרו לשפוט את בר-טוב - ועכשיו לא הבינו איך נדל מעז לדבר על האכזבה מהיחסים איתה, בנוכחותה אבל מעל הראש שלה, מול שני מטפלים ומדינה שלמה. עד לאותו רגע היה ברור שהעם עם נדל, וכאן זה התהפך עליו. הלכה התמיכה והגיעה הביקורת, בלי הנחות.
באחת מביקורות הטלוויזיה נטען שנדל "עשה זובור" לבר-טוב; היה מי שצייץ בטוויטר ש"בן נדל" זו קללה חדשה שצריך להוסיף ללקסיקון, ומי שבחר במילים עדינות יותר טען שנדל דיבר על הפרטנרית שלו כאילו היא בכלל לא יושבת לידו, מזילה דמעה ונעלבת. נדל, לטענתו, השתדל לא להיכנס לזה יותר מדי. "היו תגובות לכאן ולכאן, וקיבלתי גם את זה וגם את זה", הוא אומר.
אילו יכולת, היית עושה את זה אחרת?
"יכול להיות שלא הייתי אומר את מה שאמרתי בנוכחותה של מנור. זה הרגיש כאילו שאני מדבר לספה, רק שמנור ישבה שם. אבל לא אמרתי 'איך הבאתם את מנור', כלומר אותה אישית. זה היה 'איך בדיוק זה הטמפרמנט שאני צריך בחיים שלי? זה משהו שאני באמת אוכל לחיות איתו ולבסס מערכת יחסים?'. זה יצא קצת עקום, ואני לגמרי יודע לקחת אחריות על הדברים שאמרתי. אבל הם באו ממקום אמיתי, ואני עומד מאחורי כל מה שהרגשתי. זה היה יום לא פשוט, לא לי ולא למנור. הייתי בסערת רגשות".
היום הוא במקום אחר. החיצוניות השתנתה – אי אפשר לפספס את זה שהוא איבד כמה וכמה קילוגרמים – וכך גם הסטטוס. מאז הפרידה ממנור, מספר כאן נדל לראשונה, הוא כבר הספיק להיכנס לזוגיות חדשה. והוא אמנם התחתן בפריים טיים, אבל את בת הזוג הנוכחית הוא מעוניין להשאיר רחוק-רחוק ממדורי הרכילות ומהמולת המצלמות. "הכרנו בשידוך", הוא מספר. "אני מכיר את אחותה, היא סיפרה לה עליי ואז היא פנתה אליי בעצמה. היא בחורה מדהימה, מדהימה, מדהימה".
אירוני לפגוש את האחת דווקא אחרי "חתונמי".
"כן, והאמת היא שמגיע קרדיט מאוד מאוד גדול לדני ויעל".
כמה זמן אתם ביחד?
"לא הרבה זמן, אוקיי? זו איזושהי התחלה, קצת יותר מהתחלה, אבל כרגע זה מאוד יציב ומרגיש מאוד מאוד רציני. טוב לי, הלב שלי נפתח. כל הכעסים והאכזבות מהחיים שהיו מקופלים אצלי - אני משוחרר מהם. אבל חשוב להבין שהקושי שלי לא היה אף פעם בזוגיות עצמה, אלא במפגש שלי עם המושג 'משפחה'. הטראומה שעברתי השאירה צלקות, השאירה שריטות".
עוד לפני שראו את המפגש בינו לבין בר-טוב, צופי "חתונה מבט ראשון" למדו על הטרגדיה שחווה בילדותו. נדל גדל בשכונת בן גוריון בחולון, בנם של מנהלת חשבונות ומנהל שטח של פרויקטים נדל"ניים. נדל היה בן 13 כשחזר הביתה מעוד יום בבית הספר וראה ניידות משטרה מתחת לבית. תחילה נודע לו ולאחותו הבכורה שאביהם איננו, ורק אחר כך הובהרו להם הנסיבות: אבא נטל את חייו. המשבר והגעגוע חיברו אותו לאיזה ניצוץ מוזיקלי שאביו תמיד ניחן בו, ובתיכון ובצבא – הוא שירת בתפקיד עורפי בחיל השריון - נדל שר וניגן בגיטרה, כתב והלחין שירים על אהבה ועל אבדן. "זה כמו תרופה ללב ולנפש", הוא אומר על מקומה של המוזיקה בחייו.
מנקודת מבט של אדם בוגר, איך השפיעו עליך נסיבות האבדן של אביך?
"המודל שגדלתי עליו היה נפלא, ומה שאבא שלי בחר לעשות – בואי נגיד פשוט שהפער הוא גדול. מאותה נקודה פחדתי מהרגע שאני אהיה אבא. ברור שאני לא הוא, אנחנו אנשים שונים, אבל היה לי נורא קשה לנתק את זה".
ועכשיו זה כבר לא קשה?
"לא, כי אני עם האדם הנכון, כלומר הנכון לי - שנותן לי את הביטחון ואת ההרגשה שהכל בסדר. אנחנו ביחד ואנחנו מתקדמים. אין לחץ, אבל כבר נורא מעניין אותי איזה מין אבא אני אהיה. כנראה שאבא בלי גבולות, כי אין מצב שאני מטייל איתו והוא מבקש משהו ואני לא נותן לו. נכון מוזר שאבא שמגיע מתחום החינוך, ועוד החינוך המיוחד, לא מציב גבולות?".
רגע, איך אדם שכל כך חושש להיות אבא מגיע בכלל למצב שהוא עובד עם ילדים?
"רציתי לצאת מתוך הכאב, מתוך הקושי, ולעזור לראות שאפשר אחרת".
בשאלות על התכנית ביקשתי מההורים בגן לא לפנות אליי
עשר שנים הוא גנן בחינוך מיוחד, בשנים האחרונות בגן עירוני בחולון. "אני עושה את העבודה שלי בגאווה", הוא אומר, "אף פעם לא התביישתי בזה, אבל אני חושב שזה יושב על סטיגמה – 'אם הוא גנן בגן ילדים, כנראה שהוא מאוד רגיש ומאוד עדין'".
נשמע כמו חלומה של כל בחורה.
"אז זהו, שלא. מסתבר שהחיבור לצד הנשי יכול לערער. בסופו של דבר אני עוסק במקצוע שמזוהה הרבה יותר עם המין הנשי, ואת העולם אני לא יכול לשנות. הרבה מזה קשור גם לכסף, הרי משרד החינוך מצטייר כמקום שמרוויחים בו שכר זעום".
לחינוך הוא הגיע מאוחר יחסית - את התואר הראשון רק התחיל בגיל 26 - ולפני הגנים עבד קשה במטבחים. "בשלב מסוים החלטתי שאני עושה שינוי בחיים. בהתחלה לא ידעתי בכלל מה זה חינוך מיוחד, אבל התחלתי לחפש ימים פתוחים ואז אמרתי, 'אוקיי, נראה לי שזה משהו שאני יכול למצוא בו את עצמי'".
והיום אתה נהנה?
"כשמישהו נמצא עשר שנים באותו מקצוע, קשה לי להאמין שהוא לא אוהב ולא מתחבר אליו".
איך ההורים בגן הגיבו כש'חתונמי' שודרה?
"הוצאתי הודעה מסודרת להורים, סיפרתי שאני משתתף בתכנית וביקשתי מהם לא לפנות אליי בשאלות שקשורות אליה ולחשיפה, לכבד את המקום שלי ולשמור על הפרטיות שלי. והם באמת היו מאוד בסדר עם זה. יש כאלה שכתבו לי בהצלחה, היו אחרים שהתרגשו בשבילי, והיו כאלה שלא הגיבו וזה בסדר. אמון עם ההורים זה משהו שאני עובד עליו המון ועד היום הם באמת שומרים עליי".
לא תחקרו אותך בבקרים, מה קורה בינך לבין מנור?
"שום דבר, הם מכירים אותי ויודעים שיש גבול מאוד מאוד ברור. אני לא חבר שלהם, אני איש מקצוע שנותן להם שירות. את יודעת, מאוד קל לערבב. זה קשה, זה טריקי".
אז מההורים יכולת להניח שיהיה שקט כשהלכת לטלוויזיה. מה לגבי מאות אלפי הצופים? החשיפה, התגובות?
"לא חשבתי על זה בכלל".
איך לא חשבת? עונה רביעית, כולנו יודעים מה קרה עם המתמודדים מעונות הקודמות.
"כשהייתי בתהליך לא ידעתי אם תהיה התאמה, והעניין הוא שהתייחסתי לזה כמו כל טיפול: אם אתה לא מביא את עצמך במאה אחוז – אל תבוא. ככל שאתה בא יותר מסור ומוכן להיחשף, ככה הטיפול יותר משמעותי. אם אתה מרים מגננות, קשה מאוד לעבוד איתך. כדי לבוא מהמקום הנכון ניתקתי את עצמי מהחשיפה שתגיע אחר כך, ממש ככה. הבאתי את הכל, שמתי את הלב ואת הנשמה אצל דני ויעל".
היו רגעים שהיו פחות נעימים? קרה שהרגשת קצת חשוף מדי?
"יש רגעים פחות נעימים, אבל בסדר, זה טבעי. אני לא שופט אף אחד, גם לא כאלה שכותבים ביקורות כסאח. הייתה אחת שכתבה משהו שקצת צבט לי, אני לא יודע אפילו מי זאת: 'ממה שראיתי את בן, לא הייתי מכניסה את הילד שלי לגן שלו'. זו אמירה מאוד קשה, כי אני מבין שגם לה היה קשה לעשות את ההפרדה ביני כאיש מקצוע לפרסונה הטלוויזיונית, ענייני זוגיות ורומנטיקה".
קילו פה, קילו שם
בשנה באחרונה השיג נדל פרסום, הרוויח זוגיות (והפסיד אחת), והחל להרצות בפקולטה שבה למד בעצמו את הפרקטיקה שהוא מתרגל עם הילדים. אבל נדל גם איבד משהו, אפילו הרבה. "אני יותר רזה ממה שהייתי קודם, הורדתי 11 קילו", הוא מדווח.
מה קרה?
"זה משהו שאף פעם לא התעסקתי בו, תמיד הייתי במשקל כמעט קבוע - את יודעת, קילו לפה, קילו לשם. אבל בתקופת הקורונה עליתי במשקל, התחלתי להרגיש פחות טוב עם עצמי ופניתי לתזונאית שגם שלחה אותי להתאמן".
מה זה, משבר גיל 40?
"לא, כרגע זה לא משהו שאני מרגיש, עד ל-40 יש לי עוד שנה שלמה. אבל אולי זו הכחשה או הדחקה".
צילום: עופר חן | סטיילינג: שני לסרי | איפור ושיער: ניב דהאן | הפקה: רותם פנחס