השעה 20:00, אני מגיעה לבית משפחת שטראובר-טלמון ברעננה. טלמון פותחת את הדלת בפיג'מה ומתנצלת, "אוֹלי עוד לא נרדם, זה הכי מאוחר שלו". אני שמחה על ההזדמנות לפגוש את הילד שמפיץ אור ושמחה בעמודי האינסטגרם של השניים, והוא לא מאכזב ומשתולל, מחבק, מחייך וצוחק. שטראובר, כמו אב ובעל מסור לדוגמה, נמצא בסופר ומשלים חוסרים רגע לפני שהיום מסתיים. כשהוא מגיע הוא לוקח את אולי בן השנתיים לחדרו ומרדים אותו, בעוד טלמון מוציאה פלטת ירקות וגבינות וצלחת נוספת עם דג, "שלירן ישבע. הירקות זה לא בשבילו", היא מסבירה, "הוא צריך זיווה עם שוקולד השחר". שטראובר פותח את מגירות המטבח ומראה לי את אלה מהן שמלאות עד אפס מקום בטבלאות שוקולד. "אני חייב לאכול לפחות חפיסה ביום, ואם אני עדיין צריך מתוק אז אוסיף פיתה עם שוקולד", הוא מודה.
את החיבור הזה למטבח, וקצת יותר ממנו, שטראובר (48) וטלמון (39) מציגים בעונה החדשה של "המטבח המנצח VIP" (קשת 12). "הציעו לי הצעה, ואני אוהב לבשל את כל הבישולים של פעם – חריימה, קוסקוס, קציצות ותבשילים", שטראובר מספר, "ואמרתי את מי אני אקח איתי".
טלמון: "עלק 'את מי אני אקח איתי'".
שטראובר: "המחשבה הראשונה שלי הייתה לקחת את הבן שלי ניל, שהוא שף, אבל הוא לא בארץ, ואז אמרתי נלך עם טל, כי מאז שאולי נולד קמה לה העתק-הדבק של מרתה סטיוארט והיא התחילה לדחוף אותי החוצה מהמטבח. הצעתי לה והיא צרחה עליי, 'נראה לך?! מה פתאום?!'".
פחדת מהבישול או מהריאליטי?
טלמון: "משניהם. מהבישול פחדתי כי אני רואה את התוכניות האלה, ואלה אנשים שמבשלים וואו. חוץ מזה, כן, זה ריאליטי, ואני יכולה להיות מעולה עם טקסטים וכשחקנית, אבל זה נורא מפחיד לא לשלוט וזה לשים את הזוגיות שלנו בפרונט. אצלנו הכל על השולחן, אין לנו מעצורים. פחדתי להיות חשופה בפריים טיים. יש ביקורת ולי זה קשה, לירן זה בן אדם ששם פס על מה חושבים עליו, ואני לא. אני די מבועתת".
שטראובר: "אמרתי לה לאורך כל הדרך, תסמכי עליי. אני איתך, את תראי שיהיה לנו כיף, זו תהיה אחלה חוויה. וכבר כשהתחלנו להתאמן בבית מצאנו את עצמנו במשהו שלנו לבד, וזה משהו שמאז שאולי נולד, פחות יש לנו".
טלמון: "זה היה כמו בהתחלה, אולי אצל אמא שלי ופתאום זה היה אני והוא, להחזיק ידיים והאהבה שלנו, ואני לא יכולה בלעדיו".
שטראובר: "עכשיו אני לא יכול להחזיק לה יד, אני מקבל מכה מאולי, הוא לא נותן לי. אובססיבי כזה לא ראיתי בחיים שלי".
ואיך היה בצילומים?
טלמון: "אני חושבת שיראו את חוסר הביטחון והחרדה שלי".
שטראובר: "טל היא השופטת הכי קשה של עצמה, גם אחרים היא לא ממש יודעת לשפוט".
טלמון: "כי אני יודעת כמה אני התאמצתי להכין, אז לא בא לי לבאס אותם. חוץ מזה אני לא כזאת מבינה גדולה, טעים לי, אז טעים".
מי שזה מתאים לו לא יברח
טלירן, השם שהוצמד להם עם הפיכתם לזוג לפני שלוש שנים וחצי, נמצאים בפרק ג' וד' של חייהם. שטראובר גרוש שלוש פעמים, ולו שלושה ילדים (16 ,23 ,26) וטל גרושה פעמיים, ללא ילדים מנישואיה הקודמים. הם הכירו כששניהם הגיעו להתארח בתוכנית בוקר, בתום הצילומים המשיכו את היום ביחד, עד עכשיו. הפעם הם החליטו לנסות קודם את הזוגיות והמשפחתיות לפני החופה והקידושין, למרות שהצעת נישואין רשמית כבר הייתה. "לא דחוף לנו להתחתן, תכננו לעשות את זה, ואז ראינו שזה יותר מדי כאב ראש", שטראובר מסביר.
טלמון: "אנחנו עצלנים. וגם כשזה יקרה, זה לא יהיה חתונה, זה יהיה חתובה. מסיבת חתונה. נעשה משהו אינטימי עם חברים".
גם בלי טבעת על האצבע, שניכם מעוטרים בקעקועים של השמות זה של זה, יש לכם ילד משותף. לא פחות לכל החיים מאשר מוסד הנישואים.
טלמון: "חד-משמעית".
שניכם התחתנתם לא מעט פעמים בעבר. מה הפך את הזוגיות הזאת לנכונה?
שטראובר: "בשלושת הימים הראשונים היינו ביחד כמעט 24/7. דיברנו שעות, שמנו הכל על השולחן".
טלמון: "זאת הייתה החתיכה החסרה בפאזל. היה מאוד ברור מה הכוונות שלו, מה הכוונות שלי, ובאמת לא היו משחקים. אני יודעת שלא משנה מה, אני יכולה לדבר איתו על הכל, גם על דברים שאני מתביישת בהם, דברים שמביך לספר לבן זוג. לא היה לי את זה באף מערכת יחסים אחרת".
שטראובר: "את קילחת אותי אחרי שבוע כששברתי את היד, יש יותר מביך מזה בתחילת זוגיות?".
ואז התאהבת?
"האמת, היא מסבנת את הגב יופי".
טלמון: "האבסורד הוא שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי אחרי יומיים".
שטראובר: "והיא כעסה עליי".
טלמון: "כעסתי, כי מה עכשיו אתה אומר לי שאתה אוהב אותי, למה אתה מתנהג כמוני? אבל יום אחרי זה קמתי בבוקר ודבר ראשון אמרתי לו, 'גם אני אוהבת אותך'. כי גם אני בן אדם משוגע".
וכמה אמרו לך לא לעשות את זה?
"אמרו, ואמרו לי לא לעשות את כל מה שעשיתי בדייט הראשון – אם זה לדבר על ילדים, על הדפיקויות שלי, על האכזבות שלי, על הטיפול הפסיכולוגי שלי".
שטראובר: "אחד הדברים שאני באמת יכול להמליץ לאנשים זה להיכנס לזוגיות כמו שאת רוצה ולא כמו שמנסים להנחות אותך מבחוץ. אם תיכנסי מההתחלה עם האופי שלך, עם מי שאת – אז מי שזה מתאים לו לא יברח, והוא שלך. ככה זה היה פה".
טלמון: "הוא כל הזמן אמר לי, 'בבקשה תהיי את'. בשבוע הראשון כמעט שמתי יותר מדי על השולחן כדי לראות אם הוא יברח או לא".
כשאתם למודי אכזבות, החשש שגם הזוגיות הזו תיגמר קיים ברקע?
שטראובר: "לא, כי אף פעם לא הייתי בביחד כזה. בדרך כלל כשאתה בזוגיות אתה הופך להיות מובן מאליו, וכשאתה הופך להיות מובן מאליו, זה נשחק ומתפספס. אצלנו, מה שלא מובן מאליו, זה מה שמחזיק אותנו, זה מה שבריא בזוגיות הזאת".
טלמון: "זה היה מקסים".
שטראובר: "ראית מה זה? בלונדיני, גבוה, עיניים כחולות, כדורגלן ועדיין יש גם שכל".
טלמון: "לא נאס"א, אבל וואו. תראי, אני עברתי כל כך הרבה בדרך לכאן, שאת צריכה להיות מטומטמת כדי לאבד את זה. זו הידיעה הזאת שלא משנה מה, זהו, הגעתי לנחלה, הגעתי לבן אדם שהוא בשבילי ואני בשבילו, this is it for life, וזה משפט שלא אמרתי בחיים. פעם אחד מהבעלים שלי רצה לקנות דירה, ואני כל רגע מצאתי מה לא בסדר בה, מה לא נכון, ולא הבנתי שאני בעצם לא רוצה להתחייב לאדם שהוא כבר בעלי. כל החיים הייתי במערכות יחסים שהיו 'סבבה אם לא יצליח, מקסימום נפרדים'. ההבנה הזאת עכשיו שלא משנה מה, אנחנו נשארים ביחד – זה הדבר שהיה שונה מכל הדברים שהיו לי עד עכשיו. לירן הוא התיקון שלי, הוא משפחה שלי. אז אני לא אאבד את זה בחיים".
לירן, אחרי שלוש מערכות נישואים שכשלו, עדיין חיפשת זוגיות?
"לא, וואלה אמרתי טוב לי ככה. התרגלתי ללבד שלי. הייתי עובד עד 19:00, חוזר הביתה, מבשל משהו, יושב בפינת אוכל רואה טלוויזיה, הילדים היו באים אליי, ולא עניין אותי שום דבר אחר, לא חשבתי שזוגיות יכולה בכלל להיכנס. עזבו אותי, אל תכירו לי, שחררתי לגמרי ולא כי הייתי אנטי, פשוט ויתרתי והיה לי נוח להיות במקום הזה כי אני גרוש עם שלושה ילדים, יש לי את הנחלה שלי. השלמתי עם הלבד שלי והייתי הכי מאושר בעולם".
ואצלך, טל?
"הבנתי שאני לא רוצה לחפש יותר, אין לי כוח לאכזבות יותר, אין לי כוח לדייטים המתישים, המביכים, הכואבים, הטראומטיים, אין לי כוח לשים את הלב על השולחן, להיפגע. אני ממש זוכרת את השיחה עם עצמי שאני אומרת, 'די, לא צריך זוגיות, תשלימי עם זה שאת לא תהיי בזוגיות'. בניגוד ללירן, לא הייתי מאושרת במקום הזה, אבל הייתי אומללה גם במקום של לחפש ולהתאכזב. אז אם הייתי צריכה לבחור בין שניהם, בחרתי במקום של להיות עם עצמי לבד, ובסופו של דבר זה מה שהוביל אותי להיות עם לירן. בעבר הייתי כל כך עסוקה ב'תאהבו אותי', ובלהרשים ולהראות איזו מגניבה אני ואיזו שחקנית אני, אבל הפעם באתי כמו בטיפול פסיכולוגי, אני שמה את היומן שלי פה פתוח ובוא תקרא את היומן שלי, היה בלירן משהו שגרם לי להרגיש את זה שזה בסדר. איתו, רק איתו".
מבחינתי עשיתי את זה
כחלק מהעובדה שהלבבות והכוונות של שניהם היו על השולחן כבר מהיום הראשון, היה ברור שילדים הם חלק מהעניין מבחינת טלמון. "את תצחקי", אומר שטראובר, שכבר היה אבא לשלושה כשהכירו ולא רצה ילדים נוספים, "אבל ביום שפגשתי את טל, בראש כבר אמרתי לעצמי, 'רגע, מה אתה עושה? היא תרצה ילד ואתה לא רוצה, אז מה, תפסיד אותה?'. ישר אמרתי לעצמי, אם זה באמת זה, אני האחרון שירצה לעצור או לוותר על זה, ואני לא אמנע ממנה את החלום שלה. כבר בתוך הפגישה הראשונה הסתכלתי קדימה – גם כדי לא להשלות אותה, כי יכולנו לצאת וזה יכול היה להיות הדבר הכי מושלם שיש, ואז שנה אחרי היא תגיד לי 'אני רוצה ילד', ואני בכלל במקום אחר, ואז אני קובר אותה לגמרי".
טלמון: "כמו כמה וכמה גברים שהכרתי בחיי".
שטראובר: "ואז השיקול הוא להביא עוד ילד או להפסיד אותה, וככל שהיינו ביחד יותר ככה המשקל היה לטובתה".
אחרי טיפולי פוריות והיריון בסיכון, בפברואר 2021 נולד אוֹלי, בן רביעי לשטראובר ובכור לטלמון. "אחד מהחלומות שלא הצלחתי להגשים עם הילדים הגדולים היה לגדל את אותם איתי בבית", אומר שטראובר. "נפלתי, עשיתי שטויות, לא הצליח. כשאתה עושה את זה מרחוק, זה סוג של אבהות נכה, כי אתה שם ולא שם. הם גרים עם האימהות שלהם, ועכשיו זה כיף שהבסיס שלו זה פה וזה חוויה שאני רוצה להשלים עד הסוף, כלומר גם אם היא תעזוב פתאום, אולי נשאר איתי".
טלמון: "יא יפה אחד".
שטראובר: "אולי נשאר איתי ואנחנו עוברים לעמוס (אבא של טל)".
טלמון: "סיפור אמיתי".
שטראובר: "אבא שלה אמר לה, 'אם אתם נפרדים, לירן בא לגור פה'".
טלמון: "אותו אחד שלא רצה להכיר אותו בהתחלה".
איך האבהות עכשיו שונה?
"הייתי בן 20 כשניל נולד, זו אבהות בתולית. בגיל כמו שלי אתה מגיע אחרת, אתה הרבה יותר אחראי, סמכותי, הרבה יותר עומד על שלך בדברים מסוימים, וטל, קשה לה עם זה, כי אולי לא רואה בעיניים, יצא כמו אבא שלו בקטע הזה. במשהו אחד לפחות. ויש פעמים שאני נותן לו ליפול. אם אני קולט שהסיטואציה לא מסוכנת והוא ילמד ממנה, אני נותן לזה לקרות, והיא ישר קופצת ונבהלת. אני אומר לה, 'אל תעטפי אותו בצמר גפן כל הזמן', אבל זו לא חוכמה עם הקילומטרז' שיש לי".
טלמון: "האבהות שלו מרגשת אותי וזה עושה לי את זה בזוגיות. אני חושבת על אקסים שהיו לי, אני לא יכולה לדמיין אפילו שמישהו היה מתקרב ליצור איתי כזאת משפחה".
ואיך הזוגיות עם ילד, משתנה?
"ברור שילד משנה, אבל אני לא אהיה זאת שתגיד לך, 'קבענו שלא משנה מה עושים, אנחנו יוצאים לדייט'".
שטראובר: "גם בלי אולי לא יצאנו. אבל הזוגיות לפני אולי תחזור כשהוא יהיה קצת יותר גדול ועצמאי וילך קצת לישון אצל סבתא שלו".
טלמון: "NEVER".
שטראובר: "מה זה נבר? שחררי כבר, יא דבק".
טלמון: "הייתי בשתי חופשות בלעדיו וזה הביא אותי למצב כזה שאני לא רוצה, לא מעוניינת, לא יכולה. זה עשה לי רע. יודעת שאני בן אדם משוגע, יודעת. לא רוצה. רוב הסיכויים שלא יהיה לי עוד ילד, אז אני רוצה להיות איתו. אני מסתכלת עליו ואומרת, מה היה לי לפני? לא סתם אני קוראת לו 'שמש', ואין לי מה להגיד חוץ מ'תודה', הייתי כאן במרפסת והם היו למטה וצעקתי לו 'אולי' והוא צעק לי חזרה 'אמא', וזה גרם לי לבכות, אני לא יכולה להסביר את זה".
שטראובר: "זו הרגשה שאי אפשר להסביר".
טלמון: "זו אהבה של הקישקע, שאני אמות בשבילו, אני אתן הכל, אני לא יכולה לראות שום סיבה לחיים חוץ ממנו. וממך".
שטראובר: "מזל שאני פה. אני ידעתי שזה מה שיהיה, הרגישות אליו, הרצון להיות סביבו כל היום, זה לראות את זה ולהעריץ את האימהות שלה".
טלמון: "כששואלים אותי 'מתי עוד ילד', התשובה של לירן זה בדיוק למה אני לא רוצה, אני אול אין. הטוטליות שלי זה אחד הדברים הכי הטובים בי ואחד הדברים הכי רעים בי, אבל הוא הכל, הוא כל עולמי. וזה גם זה שאני עייפה בגיל 40. באמת".
שטראובר: "ומותר לך".
טלמון: "אני רואה אימהות בגינה, עם בטן של חודש שמיני, מתרוצצות אחרי שני ילדים, ואני אחרי אולי אין לי כוחות. ואני אצטרך לעשות טיפולים, ואני אצטרך לעבור היריון כזה, ואין לי כוחות. ואני מתמודדת עם 'מתי עוד ילד' ואני מוצאת את עצמי כל הזמן מתנצלת. מה, אסור לי להגיד שאני לא בנויה לזה? ושאני לא במקום הזה? זה עושה אותי אמא פחות טובה? ואז יש לי את המחשבה אולי אני אנוכית, שאולי גדל לבד, אבל הוא לא גדל לבד, יש לו שלושה אחים שמאוהבים לו בצורה. מבחינתי אם עברתי את כל המסע הזה, מהרווקות, מצאתי את הגבר, הצלחנו להיכנס להיריון, הצלחתי ללדת... אז די. תניחו לי. מבחינתי עשיתי את זה".
אה, יש מישהו יותר דפוק ממני
את חלום המשפחה הגשמתם בענק, והיו גם רגעי שיא בקריירה. זה משהו שאתם מתגעגעים אליו? לירן, אתה מתגעגע לכדורגל?
"לא. מאז שפרשתי אני יכול לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שעשיתי בהן ספורט. יכול להיות שבנקודה מסוימת אני כן אחזור בשביל הכיף, אבל היום החיים שלי כל כך מלאים, שהימים נגמרים לי כל כך מהר. אני מתפעל בשטח בחברת דלתא, מחזיק תיק ספורט במועצה האזורית שדות דן ומגיש בערוץ הספורט, אה, וריאליטי".
טלמון: "שאתה חולה על זה".
שטראובר: "זה נכון, אני נהנה מזה".
טלמון: "הוא עשה 'גולסטאר', 'האח הגדול', והנה עכשיו 'המטבח המנצח VIP', אבל היה עוד משהו".
שטראובר: "לא. 'מחוברים' זה את עשית".
טלמון: "זה לא ריאליטי, זה דוקו. אה, גם נינג'ה עשית! אבל צחוק בצד, מאוד קשה להיות אתה בריאליטי, ולירן זה מה שאתה רואה זה מה אתה מקבל, אין משחקים, אין הצגות, אין היעלבויות, וגם אם היו כותבים עליו משהו הוא היה אומר, 'אה, את מי זה מעניין'".
ראית אותו ב"אח"?
"כן, ושם התאהבתי בו, כי הוא היה צנוע, והיו לו את העיניים הכי טובות שיש, והוא זרק בכזו קלילות, 'אני גרוש שלוש פעמים', ואני, שכל כך התביישתי בזה שאני גרושה פעמיים, חשבתי, אה, יש מישהו יותר דפוק ממני וזה לא ביג דיל מבחינתו, ניסה וזה לא הלך".
לאנשים יש סטיגמה על שחקני כדורגל ועל פליטי ריאליטי, ולירן כל כך רחוק מכל הסטיגמות האלה.
טלמון: "הוא האדם החרוץ בעולם".
שטראובר: "אחד הדברים שאני עשיתי אחרי שפרשתי זה להתרחק לגמרי מעולם הכדורגל, והלכתי לעולם הפיננסי, זה היה חוש הישרדותי. הרווחתי 50–60 אלף בחודש לפני זה, וביום אחרי אתה מרוויח אפס ואתה צריך לדעת להמציא את עצמך מחדש. אתה חייב לבוא נטול אגו, הציעו לי 5,000 פה ועוד כמה מאות שקלים במקום אחר, עשיתי עוד קצת פה ופה, הגעתי ל-10–12 אלף בחודש, זה כבר משהו שאפשר לחיות איתו, הלכתי. לא עניין אותי שפעם הרווחתי יותר, עניין אותי קודם כל ליצור קרקע מתחת לרגליים, היום יש ימים שאני כבר ב-9:00 נמצא בקריית שמונה ונוסע לטבריה, לנצרת, חוזר הביתה אחר הצהריים, עובד על המחשב, נמצא עם אולי, מסיים מקלחות, ואז עדיין מתיישב על המחשב – ובוא תשווה את השכר שקיבלת שם לשכר של היום, ועוד לעומת השעות שאני עובד היום. צריך שיהיה, צריך לדאוג למשפחה, אבל זהו. את הכסף שלי אני מוציא עליה או על הילדים שלי, מתי כבר קניתי לעצמי משהו? זה הספיק לי כשהייתי צעיר ונסעתי במכוניות והבנתי את הטעות הזאת, זה לא מעניין".
ואת, טל?
טלמון: "אני הגעתי לנקודה של או-קיי, אני לא מקבלת תפקידים, זה לא עובד לי, פניי לאן? אין לי תואר. מה עושים? הוא להבדיל ממני אמר, 'זה לא מעניין אותי מה חושבים עליי', גם אם צריך לנקות רחובות, הוא ינקה רחובות, ואני כל הזמן היה לי את המקום הזה של 'מחר אני אקבל תפקיד'. לא ויתרתי על החלום".
שטראובר: "ואני עדיין חושב שהיא לא צריכה לוותר על החלום, היא תקבל תפקיד בקרוב".
טלמון: "היום אני איכנס למשחק ממקום יותר אמיתי. הייתי עסוקה המון בבחוץ, מה חושבים עליי, איך אני נראית כשאני משחקת, איזה תפקיד אני עושה, והיום אני יכולה לפתוח לך את הדלת ככה בפיג'מה, והפגיעות שלי והצלקות שלי גורמות לי להיות שחקנית טובה יותר, שלא מתעסקת במסביב. לקראת גיל 40 הגעתי להבנה שאני לא יכולה להיות חלק מהתעשייה, קשה לי עם הגלאם. מעולם לא הייתי חלק מזה באמת, יכול להיות ששיחקתי איזשהו משחק בשביל לראות ולהיראות. מה יגידו, מה יחשבו, איך אני נראית. פעם הייתי יוצאת מאודישן ומסמסת לבמאי, 'איך הייתי? מה היה? מה קורה? רוצה ללכת לדרינק?'. אין סיכוי היום. אין סיכוי. ב'הרמון'... עברו חמש שנים מאז, אבל אני זוכרת איך קיבלתי את התפקיד הזה. הגעתי לשם במקום מאוד נמוך, בדיכאון. אמרתי, אני אלך לשם רק כדי לטפוח לעצמי על השכם שיצאתי מהמיטה, וקיבלתי את התפקיד, למה? כי לא ניסיתי להרשים. לא ניסיתי למצוא חן בעיני אף אחד, פשוט הייתי. ואני חושבת שאני נמצאת במקום הזה היום, אני במקום אמיתי יותר. יכול להיות שזה יתאים לכם, יכול להיות שלא. אבל זאת אני".
בדרך כלל שחקנים יגידו "אני בין פרויקטים", "יש משהו חדש על הפרק שאני לא יכול לספר עליו", והנה את אומרת באומץ ובכנות "אני לא מקבלת תפקידים".
"כנראה אמרתי בכל ריאיון אפשרי, 'יש לי מלא דברים עכשיו על הפרק, שאני לא יכולה לדבר עליהם' או 'אני בדיוק כותבת'. לא, לא. אני לא עובדת כשחקנית כרגע, ואני רוצה לעבוד כשחקנית, ואם היית שואלת אותי לפני כמה חודשים כנראה לא היה לי את הביטחון להגיד את זה. כמו שהייתי צריכה לעבור רכבת הרים מטורפת כדי להגיע ללירן, ככה זה עם המשחק".
מבחינת גבולות כשחקנית, מאז חיי המשפחה הם השתנו?
"השבוע היו לי אודישן וסצנה אינטימית, ופעם זה היה מדליק אותי, זו הייתה לגיטימציה ללכת לגבר אחר, והיום לא בא לי שאף אחד אחר ייגע בי. נכנסתי להשתבללות שלנו שקצת קשה לי לצאת ממנה".
אחד מהתפקידים הזכורים שלך היה בסרט "זוג יונים", שבו הופעת בעירום מלא. היית עושה את זה היום?
"אני לא חושבת, וזה מוזר כי אני עדיין נורא מאמינה באומנות, ושאם התסריט מצריך, אז עושים את זה. קודם כל הגוף שלי הוא לא הגוף שהיה פעם, וזה בסדר, אבל בפן הרגשי, אני חושבת שהיום יהיה לי קשה שאולי יראה אותי במקום הזה, הכובעים שלי השתנו. ועם זאת – נבר סיי נבר".
שטראובר: "כן, את לא יכולה לדעת, כי השחקנית הטוטלית שבך תעשה את זה".
טלמון: "נכון, השחקנית שבי לא יכולה להגיד חד-משמעית לא, אבל במקום האימהי אני יכולה להגיד – לא יודעת. פעם לא הייתי צריכה להתמודד עם אימהות בגן ולא עם אולי שישאל שאלות".
לירן, לך זה לא מפריע?
שטראובר: "מהיום הראשון אמרתי ואגיד את זה עד היום האחרון, כל מה שיעשה לה טוב ויעשה אותה מאושרת וייתן לה סיפוק מהעשייה שלה, אני סומך עליה בעיניים עצומות. ובואי, מי עושה איתה אודישנים?".
טלמון: "ומחרב לי. איזה שחקן גרוע".
את עדיין מקבלת ריקושטים על הסרט. היום, במבט לאחור, את גאה או מתחרטת?
"גאה מאוד, ברמות. הייתי חלוצה של הדבר הזה".
אתה יוצא להגנתה ברשתות.
שטראובר: "כן, כי אני לא אסכים שיפגעו בה, היא עושה, עשתה ותעשה דברים בזכות היכולות שלה, אז כשהיו הערות על הסרט שעשתה, לי זה הפריע, כי צריך תעצומות נפש מטורפות, צריך אומץ וצריך להיות שחקנית באמת באמת טוטלית. אמרתי, אם היא יכולה לעשות תפקיד כזה, היא יכולה לעשות כל תפקיד. לא באתי מהמקום של בן הזוג הנפגע אלא מתוך המקום של 'למה לזלזל בעשייה של אנשים?' זה לא פייר, זה פשוט לא פייר. אז הייתי חייב להגיד את מה שאמרתי".
צילום: זהר שטרית | סטיילינג: אייל חג'בי | שיער: ליאור גבריאלוב | איפור: רותי עדי
ייצוג טל טלמון ולירן שטראובר: יולי