המלצר בבית הקפה השומם בפתח תקווה לא מאמין שזה קורה לו. "אני מת עליך, כולנו פה מתים עליך", הוא ממלמל וכמעט שופך על עצמו תפוגזר, מחזק את התחושה שזה השם המלא והאמיתי של השחקנית, מתים עלייך עדי חבשוש. הרזומה שלה הולך ומתמלא בדמויות שהופכות אותה לאחת הכוכבות הכי מצחיקות בארץ ("צומת מילר", "כפולה"), אבל את עיקר הקרדיט היא חייבת לליזו מלכה מ"האחיות המוצלחות שלי" (שני-רביעי, בערוץ yes Comedy וב-STINGTV) שהפכה אותה לכל כך אהובה. חבשוש מחליקה לנעליים של ליזו בכזו טבעיות שאפשר לטעות ולחשוב שהיא בכלל לא משחקת. היא ממהרת לתקן את הרושם, "ליזו בעיני עצמה היא ביונסה. אני הכי סבתא".
ומיד מגיעות ההוכחות. בזמן שאתם קוראים את השורות האלה, חבשוש מציינת 32 חורפים. אם לכבוד יום ההולדת שלה, ליזו עולה על שמלת פייטים ומרימה מסיבת גג המונית בתל אביב; חבשוש מתכננת לחגוג עם משקה חם בדירתה באם המושבות. "כל הזמן שואלים אותי למה אני גרה כאן", היא מסבירה לגבות שהתרוממו. "אני מבינה שפעם אם היית שחקן היה צורך לגור בתל אביב כי לא היה את כל המיחשובים האלה, אבל היום כולנו נגישים. יש לי אינטרנט, רכב, אני לא צריכה להסתובב בתל אביב כדי לפגוש את הזה ואת ההוא. זו העיר שגדלתי בה. נצ׳י נצ׳ גר בפתח תקווה, את ידעת את זה? גם ליהיא גרינר. זה אתם שחיים בבועה, לא מבינים שאנשים גרים בעוד מקומות".
הכוכבות לא עושה לך חשק לפופיק של הפופיק?
"אני לא כוכבת, אני שחקנית. חוץ מזה אני לא בן אדם בליין באופי. בילוי מבחינתי זה תה ירוק וחברים במרפסת שלי. אני יכולה לשבת עכשיו בבר עם חברים, אבל עולה לי אחרי שעה ואני הולכת הביתה בלי להגיד. גם בעבודה עכשיו אני בתקופה של רעש תמידי אז זה כיף לחזור הביתה לשקט. אני מתעוררת פה עם ציפורים מצייצות".
מה ליזו הייתה אומרת על עדי?
"היא הייתה אומרת ׳חיים, שחררי את הלחץ. צאי, תבלי, מה את שותה תה? קומי מהספה חמודה, בואי לדרינק׳ ועדי תגיד לה ׳לא, יש לי צרבות, לא יכולה לשתות וודקה, אני נוהגת׳ וליזו הייתה אומרת לה "אלוהים, תקחי מונית".
אולי את צריכה חברה כמו ליזו שתנער אותך.
"את יודעת כמה ניסו? החברים שלי כבר התייאשו. הם קוראים לי רירי מרירי, כי אני אוהבת להתכרבל בשמיכה מול סדרה, זה מה שכיף לי, מה אעשה".
"גורי אמר לי, 'איפה היית עד היום?' ועניתי, 'מכרתי כרטיסים להופעות שלך'"
חבשוש היא הצעירה מבין שלושה אחים. אביה סדרן מוניות, את אמא איבדה למחלת הסרטן לפני כשבע שנים. היא חלתה כשעדי הייתה בשנה השלישית ללימודי המשחק, ובלי לחשוב פעמיים הבת הקטנה מיד לקחה על עצמה את האחריות הרגשית. היא נכנסה לתפקיד התומכת והמעודדת, דיברה על ניסים והעבירה אותה סשנים של דמיון מודרך. בהחלטה משותפת עם המשפחה, חבשוש לא שיתפה את האם בהערכות הפסימיות של הרופאים, "רצינו שתהיה תקווה", סיפרה בעבר. "הלכתי איתה לכל הטיפולים, ישנתי איתה במיטה בבית חולים ובבית, היא השתעלה ונתתי לה תרופות". האם הספיקה לצפות בה בתפקיד סימה הספרית בסרט "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן", לצד ציון ברוך, את ההתפוצצות הגדולה שהגיעה כמה שנים אחר כך היא כבר לא זכתה לראות.
חבשוש התחילה מהלמטה של הלמטה. במקומות שמלמדים שחקנים שיעור באיפוק וענווה. אחרי עבודה בצוות בידור באילת ("נתנו לי את התפקיד של קונילמל, כולם צחקו ואני בכלל רציתי להיות אשתו של קונילמל, מה אתם נותנים לי תפקיד קומי של גבר?"), עברה להופעות בקניונים ומזיגת גזוז במסעדת המבורגרים שפתחו אחיה הגדולים. בין הזמנה להזמנה הייתה עונה לטלפונים של מפיקות, מפתחת ציפיות ומתאכזבת, מחכה להזדמנות שתוציא אותה מעולם העבודות המזדמנות.
אבל יש גם צד חיובי. העבודה הזאת, מתברר, תרמה לימים לבניית הדמות של החיילת המחופפת עם דיבור האוטוסטרדה, "במסעדה עבדתי צמוד לבת הדודה שלי, ספיר. וספיר היא ליזו. כשקיבלתי את הטקסט לאודישן צחקתי כי לי קל להבין את ליזו, להבין מה מניע אותה, כבר הכרתי אותה. הגעתי לאודישן וידעתי שהתפקיד הזה שלי. עמדתי מול גורי אלפי, שביים את הסדרה, המלהקות, הכותבות והצלם - וקרה משהו בחדר. גורי צחק, דפק על השולחן, אמר לי "איפה היית עד היום?" ועניתי לו "מכרתי כרטיסים בהיכל התרבות בפתח תקווה להופעות שלך".
באחד הריאיון מאחורי הקלעים של "האחיות המוצלחות שלי", גורי אמר "פספסנו איזה עשור של חבשוש". את מרגישה שפספסו אותך?
"לא פספסו אותי מהסיבה הפשוטה שכל השנים האלה למדתי. הייתי בריקוד, למדתי משחק, תמיד עסקתי במקצוע. מגיל ארבע אני בחוגים על במה, ואני מאוד מאמינה שמה שצריך לקרות - קורה בזמן שלו, כשאת מוכנה".
איך הגישה הזאת משתלבת בתחום תחרותי כמו משחק, זה לא קצת תבוסתני?
"זו חייבת להיות הגישה בתחום. את שומעת מלא ׳לא׳, יש המון אנשים מוכשרים וטובים, וצריך לדעת שאם זה צריך לקרות זה יקרה. בינתיים את מכינה את הכלי, לומדת. את התפקיד הראשון שלי ב'הפנטזיה הגדולה של סימקו הקטן' קיבלתי כשהייתי בשנה ב׳ ללימודי המשחק, ולא ידעתי אפילו מה זה ׳לונג שוט׳. סיימתי את הלימודים, הופעתי קצת בקניון, בגני ילדים, אמיר פרישר גוטמן ז"ל כתב לי תפקיד במופע הילדים "הדרקון המתוק שלי", הייתי אחותו של יובל המבולבל, תפקיד קטן פה, תפקיד קטן שם, עד שהגיעה ליזו. לפני זה עשיתי מלא אודישנים. הגעתי הרבה פעמים לשלב הסופי, ואז השחקנית שהייתה מולי הייתה לוקחת. והרגשתי שזה סימן טוב, שזה עניין של זמן, שהזמן שלי יגיע".
ואז הגיע גורי.
"גורי הוא מורה דרך. הוא פתח לי הרבה דלתות. התארחתי גם בתכנית הלילה שלו והוא נתן לי לעשות חיקוי בלייב של בן אל תבורי. עוד מעט יצא סרט שהוא ביים שאני משחקת שם. ממש בכיתי כשהוא טס ללוס אנג׳לס".
אולי הוא יפתח לך דלת גם באל.איי?
"אין לי שם חלומות. מה אני אעשה שם? מה אני אשחק שם? אולי אם יגידו לי, הלו עדי ווי האב אן אודישן פור יו".
לתפקיד וונדרוומן.
"בואי, וונדרוומן אני לא אהיה, אולי המשרתת של וונדרוומן. גם אין לי אנגלית מספיק טובה. דבר שני, אני לא רואה את עצמי וונדרוומן. המשרתת שלה זה תפקיד אופי, זה נחמד".
זה קצת משפט של אנדרדוג.
"זה לא בא משם. אני מבטיחה לך שפה תהיה את הסדרה של עדי חבשוש, ואני אכתוב אותה. אבל אם הייתי מלהקת לא הייתי מתקשרת אלי להזמין אותי לתפקיד וונדרוומן. הבנת? אין מה לעשות. אני מציאותית. זה כמו שהיו נותנים לד"ר ביילי מהאנטומיה של גריי להיות וונדרוומן. לא בא לי לדבר על זה".
ההסתייגות שלה מהנושא מובנת. בכמה וכמה ראיונות שנתנה בעבר נשאלה על המראה החיצוני שלה, סוגיה ששחקנים גברים, בטח ובטח קומיקאים, לא נדרשים לה בכלל. אז סיפרה על ההפתעה שתפסה אותה כשראתה לראשונה תמונות בוק של עצמה; על סוכנת שהזהירה אותה שיהיה קשה בתעשייה כי היא לא בר רפאלי; ועל הדרך שעברה כדי לאהוב את עצמה כפי שמגיע לה. כמו נשים צעירות רבות כמוה, כמעט בכל תחום אפשרי, חבשוש דרבנה את עצמה להתמודד עם האתגרים, ונלחמה כדי להגשים את עצמה כשחקנית. היא אולי מדברת על זה בקלילות, אדישות אפילו, אבל אין ספק שמאחורי משפטים ההשלמה היה מאבק, וכשזה שהוכיח את עצמו. "אני לא רוצה לדבר על לוק, על טייפקאסט" היא מסכמת בנימה נחרצת. "ככה דיברתי בעבר והיום אני מבינה שזה לא רלוונטי. אני עובדת קשה ואני לא סיפור סינדרלה".
"אשמח לפגוש את הבחור שיעשה לי רעידת אדמה, ואני אעשה לו צונאמי"
את האישור למעמדה הנוסק במיינסטרים קיבלה לפני שנתיים כשלוהקה לפסטיגל לצד נועה קירל, אליאנה תדהר ועידן רייכל. במקביל היא הפכה גם לפרזנטורית של בר מים עם דמות בשם "סיגל הצמאה", טייק אוף למיכל הקטנה; ובחנוכה האחרון שוב פיזזה על במות הפסטיגל. התעשייה מחבקת אותה, הקהל משתגע עליה, וחבשוש מקבלת את זה כל זה כאילו מדובר בגורל שיועד לה. "להופיע בפסטיגל זה חלום ילדות שלי. נכנסתי לחוויה הזו מוכנה. לא ירדתי מהבמה, הילדים צעקו 'עדי חבשוש' וזה היה מקסים".
נו, ואת מסרבת להודות שאת סלב.
"די נו, הם הכי לא באו בגללי. הם באו בשביל נועה קירל המדהימה. בואי נגיד אם אנשים אומרים לי מהסביבה הקרובה ׳וואי את סלב׳ אני מגלגלת עיניים".
כי זה מביך אותך?
"כי אני עובדת. אנשים חשופים אלי, מזהים אותי, פונים אלי ואז אני אומרת וואלה זה אומר שהייתי על המסך, משמע עשיתי הרבה ימי צילום, משמע אני עובדת, כל הכבוד עדי".
את מרגישה את האהבה ברחוב?
"היום סיבוב בקניון הוא לא מה שהיה לפני שלוש שנים. יש המולה. זה מאוד נעים, חוץ מכשאני צריכה לקנות בגדים. לא נעים לי שרואים מה אני רוצה לקנות, אז אני הולכת בשעות שיש פחות עומס, אבל כן, זה נחמד. ואני מצליחה להתפרנס רק ממשחק כבר שנתיים".
את מפנקת את עצמך?
"קניתי את האוטו שאני רוצה, אני מצליחה לשים כסף בצד ליום שחור, קונה לעצמי בגדים, פתאום רציתי לטוס ליוון אז טסתי. יושבת בבתי קפה, אוכלת, מזמינה אוכל הביתה, לאבא שלי יש מה להגיד על זה שאני מזמינה אוכל. הוא אומר כל הזמן ׳את מזמינה ולא אוכלת׳".
מה עם זוגיות?
"תראי, ניסיתי אפליקציות ולא התחברתי. גם אם מישהו יכתוב לי באינסטגרם זה יביך אותי. אני הכי אולדסקול, הייתי רוצה ללכת ברחוב ולהכיר אותו. למרות שבחצי השנה האחרונה אין לי אפילו זמן לפגוש את החברים שלי. אני מתקשה לחלק את האנרגיה. ברור שהייתי רוצה לחזור הביתה ושיהיה לי את החמוד הזה לשים עליו ראש, בא לי. בואי נגיד שאני אשמח לפגוש את הבחור שיעשה לי רעידת אדמה, ואני אעשה לו צונאמי".
הוא יכול להיות שחקן?
"אני לא שוללת. הייתי רוצה שיהיה מבוגר ממני בכמה שנים ושיוכל ללמד אותי דבר או שניים על החיים. ושיהיה גבוה".
את מרגישה שאת נמצאת במקום טוב?
"בהחלט כן, במקום נהדר, מופלא. למרות שיש לי נקודות לשיפור".
למשל?
"הייתי אומרת שעם הגיל אני יותר נוקשה. קשה להזיז אותי מהרצונות שלי. הייתי רוצה לעבוד יותר על טיפה לשחרר, להיות טיפה יותר צ׳יל, להיות יותר טובה לעצמי".
יש משהו שחסר לך?
"אני לא יכולה להגיד שחסר לי כי אז אני אהיה חוצפנית. טוב לי איך שאני. אני והיקום ובורא עולם הוכחנו שהכל יבוא ויקרה בזמן הנכון".
ובכל זאת, אם את צריכה לבקש מתנה מהיקום, מה היית מבקשת?
"לדבר עם אמא שלי עוד פעם אחת".
מה היית אומרת לה?
"הייתי אומרת לה שהיא הייתה הכי מדהימה בעולם, ותודה על כל מה שלימדה אותי והעניקה לי, והביטחון שהיא נתנה לי מאז שהביאה אותי. ככה צריך לגדל ילדים, לתת להם את כל האהבה שיש בעולם כי זה מה שנשאר לי ממנה, וככה אני חיה היום".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: פיני זומר ל"סולו" | איפור: אלכס סיבקוב במוצקי MAC | שיער: עדן ירושלמי במוצרי פול מיטשל | ע' צלם: בר שניר | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: סריג ורוד וחצאית- טופשופ, עגילים- טומי הילפיגר ל"גקי או" | לוק 2: בגד גוף לבן- גוטה לימור חן, מכנסיים ונעליים- טופשופ, תכשיטים- טומי הילפיגר ל"גקי או" | לוק 3: טי שירט- זארה,
מכנסיים- INK, עגילים- Kamery.co.il | לוק 4: שמלה- Aimee Private Collection, עגיל- Baboo Studio | לוק 5: חליפה- Baboo Studio, טבעות- פנדורה.