ערב אביבי וקריר של אמצע מרץ. "מטיריאל גירל" של מדונה מתנגן ברדיו של סובארו לבנה שמתגלגלת לאורך דרך עפר חשוכה בחולות של מצוק תל ברוך, צפון תל אביב. פרט לכמה נשים בזנות ולגברים שמחפשים טרף לילי, האזור שומם לגמרי. המקום המושלם לזוממים ומחרישי סוד.
שלוש הנשים שבסובארו מנהלות מריבה קולנית ויצרית. רק הירח יהיה עד לטרגדיה האיומה שתתרחש בעוד כמה דקות, כשהשלוש ייפלטו מתוך הרכב ושתיים מהן יכו נמרצות את השלישית בראשה ובפניה באמצעות מערוך עד שתקרוס מחוסרת הכרה על החול. איש לא יראה את שתי הנשים כשיחזרו אל הרכב וידרסו אותה שוב ושוב כדי לוודא הריגה לפני שתברחנה בחזרה אל בתיהן המטופחים ואל חייהן הנורמטיביים, מותירות את הקורבן מתבוססת בדמה מול הים.
הגופה התגלתה מרוטשת, עם פגיעות ראש קשות. עד מהרה התברר שזו מלה מלבסקי, תיירת יהודייה שהגיעה ארצה כשבועיים לפני הטרגדיה. הנחת העבודה הראשונית של המשטרה הייתה שמדובר בתאונת דרכים. איש לא שיער שזו תחילתה של אחת מפרשיות הרצח המזעזעות שידעה המדינה. עכשיו הופכת הפרשה המסעירה לסרט פשע אמיתי חדש בשם "רוצחות מבית טוב – חוה יערי ואביבה גרנות" (16.9, קשת 12, מ-21:00).
הסרט חוזר אל חודשי החקירה המאומצת שהובילו למשפט מתוקשר. בכניסה לדיונים השתרכו טורי ענק של אנשים, שהגיעו לצפות בנעשה כמו בסרט או במחזה. בשלב ההוא כבר לא נותר אדם במדינת ישראל שלא ידע מיהן חוה יערי ואביבה גרנות, שהואשמו ברצח הברוטאלי של מלבסקי. ברגע דרמטי אחד פנתה התובעת פנינה דבורין אל יערי וגרנות ונופפה מולן במערוך ששימש להן כלי רצח. זה היה יצרי, דרמטי, חסר תקדים בישראל של אמצע שנות ה-80.
"כשהגעתי לתיק הזה היה לי כבר ניסיון בתיקים בסדר גודל כזה ואחר, זה לא היה תיק הרצח הראשון שלי, אבל מבחינת העניין התקשורתי והציבורי – בחיים לא היה לי תיק כמו זה", מספר מישל חדאד, מי שהיה החוקר הראשי בפרשה. "זה סיפור של חקירה מאוד מוצלחת, שאם אני לא הייתי החוקר שלה, היה יכול להיות קבור לצידה של המנוחה בירושלים. אמרתי את זה גם לחוה יערי: אני הייתי המזל הרע שלך. עוד היו עלולות להמשיך להסתובב לנו כאן שתי רוצחות כאילו כלום".
ב"רוצחות מבית טוב – חוה יערי ואביבה גרנות" מככבים נתי קלוגר (יערי), עירית בנדק (גרנות) וציון אשכנזי (חדאד). בסרט משתתפים גם גיבורי הפרשה האמיתיים, ביניהם החוקר חדאד, בליווי הקלטות וצילומים נדירים מהחקירה המקורית. "רוצחות מבית טוב" שופך לראשונה אור על הנסיבות שהובילו הרצח, על המניע – ואולי יותר מכל, על דמותה הלא-מפוענחת של יערי.
"חוה לא הסכימה להיפגש איתי לפני הצילומים, אבל קיבלתי מתנה ופגשתי אותה בשביל הכיף ממש בסוף בסוף בסוף, כשהסרט כבר צולם, והתאהבתי בה", אומרת נתי קלוגר על האישה שהיא מגלמת. "נורא קשה לדבר על זה, כי את יודעת מה היא עשתה - או לא עשתה, אני בעצמי כבר לא יודעת - אבל זה רצח בדם קר. אין מה להתבלבל, אבל את מגלה אישה עם עומקים שהלוואי על כולנו. אולי זו הסיבה: קשה לנצל אותה וקשה שלא להאמין לה. יש לה כריזמה מטורפת והיא סוחפת ומעניינת ומרתקת וחכמה ומצחיקה. רק מה, עשתה דבר נוראי".
איך היא התנהגה איתך?
"היא מאוד התרגשה לפגוש אותי, אמרה שהיא כאילו פוגשת את עצמה כמה שנים אחורה. זה סיפור עצוב מאוד בעיניי, הרי יש סיכוי שנעשה לה עוול. היא לא שיה תמימה או טלית שכולה תכלת, יש לה הרבה תשובות והסברים לתת. אבל להגיד בפה מלא שמדובר רוצחת מתועבת? אני לא בטוחה".
להתאהב באיש שחוקר אותך, או לפחות לגרום לו לחשוב ככה
מלה מלבסקי, יהודייה תושבת ניו יורק, הייתה בת 59 כשנרצחה. אחיה ואחותה התגוררו בישראל, ובאביב 1985 היא הגיעה ארצה לביקור של שבועיים. קרוביה לא ידעו שהיא החזיקה כאן חשבון בנק עתיר דולרים שבו חסכה כסף לפתיחת מרפאה הומאופתית.
באותו יום שחור של אמצע מרץ 85' יצאה מלבסקי מבית אחותה לכיוון ביתו של אחיה. בדרך הייתה לה פגישה עם יועצת לניירות ערך זרים שטיפלה בחשבונות שלה, אישה בשם חוה יערי. לביתו של אחיה היא מעולם לא הגיעה.
חצי שנה גיששה המשטרה באפלה והתיק כבר היה על סף סגירה. הסיבה: "עבריין לא נודע". מלבסקי נטמנה והיה נדמה שביחד איתה נמוג הסיכוי לגלות את זהות רוצחיה - עד שיום אחד הגיעה בתה לתחנת המשטרה וסיפרה כי המשפחה גילתה את חשבון הבנק המקומי של אמה, וכי נמשכו ממנו במצטבר סכומי עתק שהצטברו לכדי יותר מ-50 אלף דולר. חלק גדול מהכסף נמשך עוד לפני שמלבסקי נרצחה. מיופת הכח שבאמצעותה בוצעו המשיכות הייתה חוה יערי.
"תיקים פחותים מזה מטרידים אותך כשאתה הולך לישון בלילה, אז תיק כזה לא?", אומר חדאד, "מרגע שנמצאה הגופה, הראש שלי לא הפסיק לעבוד ולא מצאתי מנוח עד שנפתרה התעלומה. גם כשהתיק כמעט נסגר. זה שבסוף הגיעה פריצת הדרך - זו הרגשה נפלאה. היו כאלה שאמרו לי שעלה לי השתן לראש בגלל שהתעקשתי על התיק הזה, אבל זה לא הפריע לי. בסופו של דבר צדקתי".
בשן ועין הציל הפקד חדאד את תיק הרצח מגניזה. הוא חידש את החקירה, החל להאזין לקו הטלפון של יערי וסקר בזכוכית מגדלת כל הפקדה, צ'ק והעברה מחשבונה של מלבסקי. אז עלה שמה של אישה נוספת - אביבה גרנות.
יערי וגרנות הכירו כשהתגוררו דלת ליד דלת בשכונת רוממה בירושלים. יערי הייתה יועצת לניירות ערך בבנק בתל אביב, אשת החברה הגבוהה ורעייתו (כיום כבר גרושתו) של אהוד יערי, הפרשן לעניינים ערביים שעבד אז בערוץ הטלוויזיה הראשון והיחיד בישראל. אשתו הופיעה תדיר במדורי הרכילות עוד לפני שהופיעה בכותרות הראשיות. גרנות הייתה אז בעלת בית מרקחת וגזברית הסתדרות הרוקחים שבהיסטוריה האישית שלה היה כתם של גנבת סכום עתק במסגרת תפקידה. באותו מקרה החזירה גרנות את הכסף והתלונה נסגרה; הפעם, כך התחיל להתבהר, היא לא עבדה לבד וגם לא עמדה לצאת מזה כל כך מהר.
את מלבסקי הכירה גרנות מספר שנים לפני הרצח. כבר אז זממו יערי וגרנות להתחיל לגנוב כספים מהאמריקאית התמימה וניצלו את האמון שנתנה מלבסקי ביערי כדי לרוקן את חשבון הבנק שלה. מחקירת המשטרה עלה שרוב הכסף שנגנב ממלבסקי בוזבז על מותרות, בגדי יוקרה ובילויים. כשמלבסקי הגיעה לארץ, היא גילתה שכספה נגנב והחלה לברר מה קרה. אז החליטו השתיים לשים קץ לחייה.
רצח מזעזע שביצעו נשים נורמטיביות, בעבור בצע כסף בלבד, יצר סיפור תקשורתי שמדינה שלמה עקבה אחריו, כמהה לכל עדכון או שמועה. יערי הצליחה לספק לא מעט כאלו, כשהשתמשה בשלל טקטיקות בניסיון לגרום לחוקרים לחבב אותה עד כדי כך שבשלב מסוים נפוצה שמועה שהתאהבה בחוקר חדאד.
"טבעי שאדם מנסה להרשים את החוקר, ואם זו אישה, היא תשתמש בכל הכלים כדי למצוא חן, להתחבב ולשדר סימפתיה", אומר חדאד. "לא הבנתי ולא הייתי מוכן לקבל שזה חיזור או גילויי אהבה. היא פשוט ראתה בי תליין או צייד והתחננה על נפשה".
"לדעתי היא אישה נאה שיודעת את זה ומשתמשת בזה. למה לא?", אומרת קלוגר. "מישל הוא גבר נאה מאוד, כריזמטי בטירוף, עם טייטל מסקרן ומפתה. חוה הייתה במערכת יחסים מאוד לא טובה ונראה לי שכל האמצעים כשרים במצב שהיא נמצאה בו. לא רואה בזה משהו פסול".
בשלב זה לא הייתה מחלוקת על כך שמלבסקי המנוחה נפגשה עם יערי ביום שנרצחה, וגם לא על כך שיערי וגרנות גנבו ממנה עשרות אלפי דולרים. החלקים של הפאזל החלו להתחבר, אבל נשארה החתיכה החשובה ביותר: להוכיח רצח.
דברים שאי אפשר להמציא
"אני זוכר את המקרה הזה עוד מילדותי", אומר רני סער, במאי "רוצחות מבית טוב". "הייתי נער וכל המדינה דיברה על זה. תוך כדי יצירת הסרט היה מרתק להיכנס ולגלות את הפרשה מחדש. ככל שאתה נכנס יותר לעומק העניין, המציאות עולה על כל דמיון. יש שם דברים שאם הייתי צריך לביים אותם בסרט עלילתי, היו אומרים שהגזמתי. אבל הסרט מאוד נאמן למקור ולפעמים אנחנו משלבים בין השחזור הדרמטי להקלטות המקוריות כדי שהצופים יבינו שמה שהם רואים - זה באמת מה שקרה".
כמו "סבנה", גם הוא סרט של סער, "רוצחות מבית טוב" הוא מז'אנר הדוקו-דרמה. עדויות ממקור ראשון של המעורבים בפרשה שזורות בשחזורים דרמטיים המבוססים על הקלטות ותמלולי החקירות המקוריות. אלא שהפעם כאמור מלווה את קטעי הדרמה התיעוד המקורי, בצליל ובתמונה, מהחקירה שנערכה בשנות ה-80.
"בכל מקום שהייתה לנו הקלטה אמיתית מתוך החקירה, השחקנים שיחקו אחד לאחד את הטקסט המדויק. מתוך האינטונציות בהקלטה אפשר היה גם להבין איך היו האנשים האמיתיים ולקבל תמונה שלמה לגבי הדמויות והסיטואציה", מוסיף סער. "הליך העבודה היה מרתק, הרגשתי כמו שרלוק הולמס. יש לנו המון חומרי חקירה ומתוכם גזרנו את כל הדרמה. גם השחקנים עברו תהליך מאוד מעניין. פרט לחשיפה לחומרי החקירה הם ממש נפגשו עם האנשים שהם מגלמים ובחלק מהצילומים האנשים האלה היו על הסט כדי לדייק את הסיטואציה".
עבור קלוגר, לאותנטיות הזאת נלווה מחיר נפשי. "חוץ מחוה ואביבה, כל הנפשות הפועלות היו על הסט", היא אומרת. "לפחות בהתחלה זה הלחיץ אותי ברמות, כי יש לי נטייה להזדהות עם דברים עד הסוף. כשהם על הסט אתה מרגיש מוזר, הרי אנחנו משחזרים להם את החיים".
השחקן ציון אשכנזי, שמגלם את דמותו של חדאד, מספר: "באחת הסצנות מישל עושה שיחת טלפון לחוה. כתבו לי תסריט ולמדתי בעל פה כמו תלמיד טוב, עושים טייק ראשון, מישל יושב מול המוניטור ואז הוא ניגש אליי ואומר לי: 'משנים את הטקסט. אני אמרתי שם משהו אחר'. עבדתי צמוד איתו ועם ההקלטות של החקירה, הלכתי לישון עם זה וקמתי עם זה, שעות של הקלטות שישבתי ושמעתי. זה קטע להחזיר אדם לתקופה הזו ולגיל הזה, אבל זה גם מורט עצבים. מתוך ההקלטות אתה מתחיל להכיר את היחסים בין המעורבים ואתה שומע רגעים אישיים מאוד בין החוקרים והרוצחות. לרגע אתה כמעט שוכח שהן רוצחות מרוב שניסינו להבין אותן או את הדמויות האחרות".
"היה משהו מרגש בלראות אותם מצלמים את הסרט ואותי הופך לדמות", אומר חדאד. "התיק הזה, היו הרבה ניסיונות לעשות ממנו סרט, אבל אף אחד לא הצליח להרים את הפרויקט עד היום למרות שהמון התעניינו. במהלך הצילומים הייתי על הסט, ראיתי, נתתי הערות בונות, דברים שיכולים לקדם. אהבתי את העבודה שלהם. היא הייתה מאוד מקצועית".
"באחד מימי הצילום ניגשה אחת החוקרות לשחקנית שגילמה אותה ואמרה לה: 'וואו, עשית את זה ממש כמוני, ממש התבלבלתי לרגע'. אז הבנו שאנחנו עושים משהו נכון", מוסיף סער.
"הרצחתן וגם ירשתן?"
לאורך החקירה הכחישו יערי וגרנות שהיו מעורבות ברצח וניסו להפיל זו את זו. כל אחת טענה שהשנייה הייתה זו שהניפה את המערוך ושידלה אותה לקחת חלק במעשה. באחד מתרגילי החקירה הצמיד חדאד מכשיר הקלטה לגופה של גרנות כדי להקליט וידוי של יערי, אולם במצלמה הנסתרת שהתקין בחדר החקירה היא נקלטה כשהראתה ליערי את המכשיר. יערי מצדה החלה להוציא מפיה שלל סופרלטיבים על חדאד.
בסופו של דבר נשברו השתיים והודו במעורבות ברצח. השאלה מי הניפה את המערוך נותרה בלתי פתורה. "בנקודת הזמן שבה הסרט מתרחש, חוה משוכנעת בצדקתה", אומרת קלוגר. "היא באמת מאמינה שהיא לא עשתה את זה ועד היום יש לה סיפור כיסוי שלא השתנה בכלום".
לא יכול להיות פשוט לגלם את האמביוולנטיות הזאת. הרי בכל זאת היא רוצחת מורשעת.
"כדי לשחק משהו כזה, אתה חייב לשחק את הלא-רוצח. אני מבחינתי משחקת אישה שמואשמת ברצח, לא רוצחת".
בשנת 1987 הוטלו על יערי וגרנות מאסרי עולם. בפסק הדין כתבו עליהן השופטים: "הרצחתן וגם ירשתן?". השתיים ערערו לבית המשפט העליון ואחרי שנתיים נוספות ערעורן נדחה. בתום כ-14 שנות מאסר, לאחר שנשיא המדינה דאז עזר ויצמן קצב את עונשן ולאחר ניכוי שליש על התנהגות טובה, השתיים יצאו לחופשי בשנת 2000. הן מעולם לא חזרו לדבר.
בראיון ל"וואלה" שנערך כמה ימים לאחר שחרורה אמרה גרנות: "הייתי מעדיפה גזר דין מוות. אני לא אומר לך שישבתי בחינם, אבל על טמטום לא משלמים כל כך הרבה שנים. זה לא היה רצח מתוכנן ומפלצתי, זה היה משהו של שתי מטומטמות. היום לא יכול לקרות לי שאני אפילו אלך במעבר חציה ברמזור אדום. מבחינתי זה קרה בגלגול אחר. עברתי שש שנים של טיפול פסיכולוגי קליני בבית הסוהר, מאוד קשה. אני יוצאת לדרך חדשה, כשאני אדם טוב יותר. אבל 14 שנה עושות אותך מכוער אם תרצה או לא תרצה. יש לי הרגשה שאלוהים סלח לי, בעצם העובדה שיצאתי שפויה מהתופת. עשינו משהו נורא, פשוט נורא. אני מדברת רק בשמי. בשבילי חוה יערי לא קיימת".
בשנת 2015 נפטרה אביבה גרנות. את שנותיה האחרונות העבירה בבדידות ובקשיים כלכליים. היא סבלה שבע שנים מגידול סרטני בקדמת ראשה. את שלושת החודשים האחרונים לחייה העבירה בבדידות קשה ובכאבים במרכז גריאטרי כשהיא בדעה צלולה ויודעת שהיא הולכת לקראת מותה.
לאחר מותה אמרה עליה יערי: "אביבה לא תפסה את המציאות כמו שהיא… אני אמורה להיות אישה אינטליגנטית וקולטת מה קורה מסביב, אבל אביבה הצליחה לטוות מסביבי קורי עכביש וסנוורה אותי. היא הייתה גאון על גבול הטירוף".
"ברור שבתוך הדבר הזה מעורבים רגשות, במיוחד כשאתה זוכר את המקרה ומגלה שכל מיני אנשים שאתה מכיר היו קשורים בפרשה", מוסיף סער. "זה היה שכן שלה, זו הייתה הקוסמטיקאית של ההיא. אבא שלי היה הבוס של אהוד יערי ודודה שלי חברה של אחות של חוה. יום אחד נכנסתי במקרה לאישה המבוגרת שגרה דלת לידי והתברר שבעלה היה הבוס של מישל חדאד. זה מין פרויקט כזה שמטלטל אותך ומעביר אותך חוויות שהן מעבר לדרמה".
למה אתה חושב שדווקא הרצח הזה נחרט ככה בזיכרון הקולקטיבי?
"חוה יערי ואביבה גרנות הן לא הרוצח הקונבנציונלי שאנחנו מכירים, הן בסך הכל נשים נורמטיביות שנקלעו לדבר הזה. לדעתי זה פותח שאלות מאוד מפחידות".
כמו?
"כמו האם יש עוד אנשים כאלה בסביבה שלנו שמסוגלים לבצע רצח אכזרי כזה".
הסרט "רוצחות מבית טוב" ישודר בקשת 12 ביום ראשון ה-16.9, בשעה 21:00