אף פעם לא אמרתי שאני לא רוצה רוסי

באחד הימים באביב שעבר, הדר ברייר ביקרה בלוקיישן שנראה היום די דמיוני: אצל המניקוריסטית שלה. הטיפול השגרתי ההוא התגלה ככרטיס הכניסה של ברייר לעונה החדשה של "חתונה ממבט ראשון" (שבת אחרי החדשות בקשת 12). "היא בחורה מאוד מיוחדת ומרשימה ותמיד היה לי כיף לדבר איתה. פתאום היא שאלה 'אולי ארשום אותך לתכנית? שמעתי שמחפשים בחורות כמוך. מה אכפת לך?', היא משחזרת; "איך שיצאתי משם התקשרו אלי מהתכנית".

לא היית נרשמת לבד?
"לא, זה הגיע ממנה. סיפרתי לה על בחור שבדיוק סיימתי לצאת איתו ושמאוד פגע בי והיא החליטה לעשות את הצעד הזה בשבילי".

מהבחורים האלה שהופכים את סצינת הדייטים לאכזרית?
בדיוק. יצאתי עם מישהו שמאוד נמשכתי אליו, היה לי ממש כיף איתו, הרגשתי שמשהו אצלי משתחרר. ואז, אחרי שלוש פגישות מהממות, הוא אמר לי 'אבל שתדעי שאני לא בקטע רציני'".

הסיפור הכל כך מוכר.
"ולא רק זה. הוא הוסיף 'אני לא בקטע רציני לגבייך'".

אאוץ'.
"המשפט הזה שבר אותי, כי זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי אותו. אולי היו בחורים שהרגישו ככה בעבר וזה לא נאמר, אבל זו היתה הפעם הראשונה שזה נאמר ככה בישירות. זה הרגיש כמו סכין בלב, שאלתי את עצמי מה לא בסדר? למה אנשים לוקחים חיבור כזה כמובן מאליו? אני כבר אחרי גיל 30, אני לא ילדה, לא מטומטמת, אז מה קורה פה? זו מציאות שפוגשים רק באפליקציות, והעניין הזה סגר אותי בפניהן סופית. הרגשתי שלוקחים את הכל בקלות, כאילו אני אחת ממיליון, והבנתי שאני לא רוצה את המשחקים האלה יותר, לא רוצה לבזבז את הזמן שלי על גברים בני 35 שלא יודעים איפה הם רוצים להיות. הייתי קרובה מאוד להרים ידיים".

חתכת עם הבחור אחרי המשפט ההוא?
"לא ישר".

אה, ברור, חשבת שתשני אותו.
"נכון! אמרתי לעצמי שהוא לא יודע על מה הוא מדבר, שאני אהיה הבחורה שאשנה את דעתו. אבל לא הייתי זו ששינתה את דעתו, ואני שמחה על זה".

כאילו יש עליי איזה ג'ינקס

חייה של הרווקה הישראלית רחוקים מלהיראות כמו קומדיה רומנטית תוצרת הוליווד. בתפריט: שברונות לב, בדידות וחברה שמאפשרת חגיגות רק כשהן קשורות למהלכים הקשורים לחתונה וילדים. ברייר בת ה-34, בעלת שני תארים בביולוגיה, ביולוגית בתל השומר ביום ומורה לבלט בערב, חיכתה לרגע שבו חברותיה יחגגו את הישגיה, כלומר את העובדה שמצאה מישהו לרוץ איתו - או ליתר דיוק מצאו אותו, את דניס, עבורה. וכשזה כבר קרה, במסיבת רווקות עם צוות צילום לקראת נישואיה לחתן שטרם פגשה, היא חוותה קתרזיס: "כבר היתה לי בדיחה שיש לי את הודעת ה'שמחה בשבילך' על אוטומט בוואטסאפ, כי ההיא בהיריון וההיא מתחתנת", היא מודה; "ושלא תביני לא נכון, באמת תמיד שמחתי בשבילן מכל הלב, אבל עם כל השמחה תמיד חשבתי גם 'מתי יגיע תורי? מתי ישמחו בשבילי?'. הרגשתי שלא חוגגים דברים שלא קשורים לזוגיות, לא תארים, לא אבני דרך, ואני חושבת שזו אשמתנו כחברה. במסיבת הרווקות שלי גם לא ממש חגגתי זוגיות, כן? העיקר שאני מתחתנת. וזה קצת מגוחך, אבל זה הרגיש אמיתי".

לא פשוט להיות רווקה בת 34 בישראל.
"אז הייתי בת 33", היא צוחקת, "ואני חושבת שזה לא הגיל כמו התחושה. הרגשתי עייפה מזה שבגיל 33 לא מצאתי את עצמי במערכת יחסים, שזה מה שחסר לי ושאני רוצה את זה - ושהכל מתגמד מול העובדה שאין לי את זה, לא משנה כמה השגתי בחיים. אמרתי לעצמי, מה הכל שווה בלי שאין לי מישהו לחלוק איתו את זה? זה משהו שאכל אותי מבפנים, וכולם מסביבי כבר עם משפחות, חברות עם ילד, שניים, וזה גרם לי להרגיש לבד".

היה לחץ מהמשפחה?
"פחות. האחים שלי כבר התמסדו ועם ילדים אז אמא שלי הבינה את העניין, וגם קצת חששה לשאול אותי על הדברים האלה. נראה לי שזה חסר טקט כשאין זוגיות לשאול מה לגבי ילדים".

היא לא שלחה אותך להקפיא ביציות?
"את זה אחותי אמרה לי. היה לי קשה לשמוע את זה, אמרתי לה שאני אופטימית ושאם עד גיל 36 זה לא יקרה אז אתחיל לחשוב בכיוון. אבל בגדול הרגשתי שלא מדברים איתי על הפיל והוא שאני רווקה בלי ילדים בחברה שבה זה לא מקובל. באיזשהו שלב אמרתי רגע, אם אני הרווקה היחידה אולי יש משהו שאני עושה לא בסדר, אולי זה לא הכל עניין של מזל וקוסמוס, אולי כדאי שאעשה בדק בית".

היו לך מערכות יחסים רציניות?
"כן. לפני שלוש שנים יצאתי ממערכת יחסים רצינית שארכה קצת יותר משלוש שנים. הייתי בת 28, גרנו ביחד בתל אביב, היה מדהים בהתחלה וחשבתי שזהו, זה זה, העסק סגור ואני מסודרת".

ומה קרה?
"החיים מלמדים שזה לא עובד ככה. הבנתי שמערכת היחסים הזו היא לא עסקה סגורה. אולי זה קטע של נשים יותר, אבל כשאנחנו נכנסות למערכת יחסים רצינית אנחנו כמעט תמיד מסתכלות על ההמשך, על חתונה, על העתיד, ולפעמים לא רואות את הדברים שהם לא בסדר במערכת היחסים, אומרות 'זה יסתדר'. ככה אני הרגשתי, ש'העיקר שנגיע לנחלה של החתונה והמשפחה ואחר כך נדבר על זה'".

מה לא היה בסדר שם?
"הרגשתי שחלוקת התפקידים והנתינה מתחלקת 80-20, כשאני זו שנותנת הרבה יותר ומקבלת פחות. איכשהו אני התוויתי את זה, זה התקבע ולא אמרתי כלום, הייתי ממשיכה לעשות ולתת עד כדי ויתור עצמי. פה היתה הטעות שלי, לא הבנתי שלהמשיך לפתח את עצמך זה משהו שמפתח גם את מערכת היחסים. חשבתי שאם אגיע לוויתור טוטאלי הקשר הזה יצליח".

על מה ויתרת?
"אחרי העבודה הייתי חוזרת מהר הביתה ומנסה להיות האישה הקטנה והטובה. מבשלת, לא עושה ספורט, לא נפגשת עם חברות, מנסה לעשות הכל כדי לרצות. לא שמתי גבולות בהתחלה, חשבתי שזה בסדר, שאולי זה מה שמצופה ממני, ולאט לאט הבנתי שזה לא מתנהל כמו שצריך אבל כבר היה קשה לשנות את זה. הוא היה טוב לב, ראיתי שהוא אוהב אותי, אבל היה שם חוסר תקשורת רציני וזה סגר עלינו עם הזמן. בסוף חתכתי את זה".

היה שברון לב?
"היה. היה ניפוץ חלומות והיתה אכזבה מכך שאי אפשר לתקן את מערכת היחסים הזו. אחר כך התחלתי לצאת לדייטים עם כל מיני טיפוסים, האמת שהיו אנשים טובים בדרך, אבל כולם היו קצת ילדותיים. הרגשתי שיש עליי נאחס, איזה ג'ינקס. שום דבר לא הרעיד את עולמי, ומבחינתי זה היה המקום הכי נמוך. הרגשתי שאני תמיד צריכה להשיג הכל בדרך הקשה".

לחפש אהבה בפריים טיים זו הדרך הקלה?
"זו באמת נראתה לי דרך קלה יותר. אני אף פעם לא מבקשת מאנשים עזרה, ועכשיו, בתכנית, רציתי שיעזרו לי". 

פעם נסגרתי ופעם נפתחתי

והעזרה הגיעה. אמנם לא על סוס, אבל בסניקרס לבנות ועם צ'ארם של נסיך, גינונים מלכותיים ודירה במגדל יוקרה. דניס רוסקוב, מהנדס תוכנה בן 31 שאמר למומחי התכנית שהוא "נותן לבחורות מפתח לדירה, אך לא את הלב", נמצא כשידוך המתאים עבור האישה שעל פיהם "מביאה את הנוקשות של הבלט למערכות היחסים שלה". על פניו החיבור מתבקש: הוא נראה כמו פרסומת למי פה, היא בלרינה בדימוס שמתנשאת לגובה של 1.75 מטרים, והתוצאה היא תמונת אילוסטרציה של אושר ועושר עד עצם היום הזה, או לפחות עד שהמצלמות יעזבו את החדר בתום 42 ימי הניסוי. בפועל, פגישה עיוורת מתחת לחופה יכולה להוביל לרגעים נוצצים פחות - ובעוד ההתלהבות של דניס היתה ניכרת, הדר שמרה על איפוק ולעיתים גם נראתה מאוכזבת. הוא היה מנומס מדי, ג'נטלמן מדי, רוסי מדי: "כשראיתי את דניס לראשונה הרגשתי שהוא לא הטייפקאסט שלי", היא מודה; "אבל ראיתי שיש לו חיוך יפה, וכשהוא תפס לי את היד בחופה בשתי ידיים הרגשתי שיש לו ביטחון עצמי".

אבל אחר כך היה נראה שנסגרת מולו. בירח הדבש היו רגעי עוקצנות.
"זו היתה רכבת הרים, לפעמים נסגרתי ולפעמים נפתחתי. זו סיטואציה מאוד מלחיצה, דייט ראשון שלא נגמר. גם אם הוא טוב, צריך לדעת לסיים אותו כי אחרת הוא מאבד את זה, ואין לאן לברוח, מצלמים אותך כל הזמן, אין שקט. בנוסף, מתייחסים אליכם כזוג, אומרים לכם 'איזה יפים אתם', 'איזה חמודים אתם', אבל רגע, הכרתי אותו אתמול. זה מאוד אינטנסיבי, יש בלאגן של מחשבות בימים האלה".

היה גם ריב סביב השיחה הערה של דניס עם מדריך הטיולים.
"לא הבינו אותי נכון. הייתי נושא השיחה בין דניס לבין המדריך ולא הצלחתי להשתלב בה, הרגשתי בצד. היו לי שתי אופציות: לעשות פרצוף ולשתוק, שזה מה שהייתי עושה במערכת היחסים הקודמת שלי, או להגיד שזה מפריע לי ולתת לו הזדמנות להסביר את עצמו. עם כל הקקטוסיות שלי אני אישה מאוד רגישה, ובחרתי בדרך הקשה. רציתי להיות ישירה כדי לצמוח מזה, כדי לתת צ'אנס אמיתי ולא לאבד את עצמי ואת בן הזוג שלי. דניס התנצל, והמשברון הזה הקפיץ לנו את הקשר. חורה לי שעל הדרך הזו, שאני מאוד גאה בה, חטפתי מהקהל הכי הרבה".

ניכר היה שגם הג'נטלמניות שלו הפריעה לך. למה בעצם?
"כמו שהמגננה שלי היא ביקורתיות ועוקצנות, ראיתי גם באובר נחמדות של דניס מגננה. הרגשתי שהוא לא נמצא באזור הנוחות שלו, שהוא ממסך דברים שהוא מרגיש עם אקסטרה מחוות וזה הטריד אותי, כי ראיתי שיש מעבר לזה. זה לא עצם פתיחת הדלת, אני חושבת שזה מדהים, אבל הרגשתי שזה לא באמת מה שהוא רוצה לעשות או מרגיש".

אולי פשוט הפסקת להאמין שפרינס צ'ארמינג קיים, וכשהוא עמד לפניך רצית להוכיח שזה לא נסיך אלא צפרדע?
"לחלוטין. לא חשבתי שדניס הוא מתחזה, אבל לא פגשתי גבר כזה, לא חשבתי שזה קיים. תמיד חשבתי שיש משהו מתחת לפני השטח, שזה סתם כדי להשיג בנות. צ'ארמר זה לא בהכרח טוב, זה מישהו שיכול לכבוש אותך עם הקסם האישי שלו והמילים היפות אבל אחר כך לפגוע בך, והרגשתי שאני לא רוצה להיות תחת שרביט הקסמים שלו אלא לראות את דניס האמיתי שמתחת לזה. לא ידעתי שלא מכרו לי לוקשים, שזה באמת מי שהוא, שהוא באמת כזה מקסים. כשמגיע נסיך אמיתי לא קל לראות את זה".

ואם הוא היה ג'נטלמן ממוצא אחר זה היה יותר קל?
"לא. הקצינו בתכנית את כל העניין של הרוסיות. שתביני, אני אף פעם לא אמרתי שאני לא רוצה רוסי, האקס שלי היה רוסי ואני חצי רוסייה. אמרתי שאני מאוד אוהבת את המנטליות הישראלית, שאני צריכה את האלגנטיות האירופאית ואת החום המזרחי. כן נרתעתי בהתחלה מזה שהיה נראה שהוא לא נטמע בחברה הישראלית. הוא מאוד גאה במוצא הרוסי שלו, המלווים שלו בחתונה היו רוסים והוא מדבר הרבה עם מבטא, אז חשבתי שהוא מאלה שנסגרים בחברה של עצמם, והתבדיתי. שפטתי אותו מאוד מהר, חשבתי שהוא לא רוצה להיפתח ולראות מעבר לחברה הרוסית. זו לא הרוסיות שהפריעה לי, אני בעצמי מנסה ללמוד את השפה כמו שצריך, הייתי מוקפת באוכלוסייה הזו בבלט וכל החברות שלי הן רוסיות".

ומה הפחיד אותך בגבר שמחובר למנטליות הרוסית?
"הקרירות, וממה שאני ראיתי יש קצת שוביניזם בחברה הזו, יש את המעמד של האישה הקטנה שמביאים לה פרחים ובלונים בוולנטיין וזהו. אני אישית ראיתי בגידות ואיבוד שליטה. זה קצת הרס לי את התמימות כי אז לא ידעתי שבגידות זה משהו שהוא מאוד נפוץ ואולי זה משהו שפיתח לי סטיגמה לגבי האוכלוסייה. אבל כן יש משהו שקוסם לי בשפה ובתרבות הזו, זה חצי ממני וזה לא משהו שרציתי להדחיק. גם פה אני חושבת שלא הבינו אותי".

אני מבינה שנחשפת לטוקבקים.
"כן, והפסקתי לקרוא כי יש שם הרבה שנאת חינם. אני לא מקבלת הרבה אהבה ברשתות, אולי כי זו תקופה קשה ואנשים אוהבים להוציא את התסכול על המקלדת, ואולי כי על המסך אני לא מעוררת אמפתיה ומצטיירת כיותר קרה, למרות שבמציאות אני מאוד חמה. אבל כשרואים מישהי חזקה כביכול קשה להזדהות איתה, והדבר הראשון שאפשר להגיד זה 'מי את בכלל? למה את באה עם דרישות כשאת מעל 30?'. אם אנחנו כל כך מנסים לחתור לשינוי ולקדם את מעמד האישה, תגובות כאלה מיזוגניות דווקא מנשים ממש איכזבו אותי. למה אתן עושות את זה? אנשים מבקרים אותי ושופטים על פי פרק או שניים ואני לא חזקה מספיק כדי להעביר את זה לידי".

מה הדבר הכי מעליב שכתבו?
"שאני לא ראויה לדניס. להגיד דבר כזה זה מאוד אכזרי. לא מכירים אותי, ואני חושבת שכבר בפרקים הראשונים אפשר לראות שהיה פה ניסיון להיכרות אמיתית. חשבתי שהקהל מבין שלפעמים צריך סבלנות, שאנשים למדו משהו מהסיפור של שירי ולירן. חשבתי שתהיה כלפי אמפתיה, אבל אולי הייתי תמימה. אולי גם אני הייתי אומרת על עצמי שאני קרה ומרושעת".

אבא שלי לא היה מאמין בתכנית הזאת

ברייר נולדה באשדוד לתיקי, אחות (כיום בפנסיה) ולצבי, עובד בחברת החשמל שנפטר לפני עשור מסרטן ריאות. יש לה שתי אחיות גדולות ואח תאום. כולם, כאמור, כבר הקימו משפחות משלהם, אבל היא, שמגיל צעיר התמסרה לחיים בין ארבע מראות הסטודיו, ראתה את החריקות בטנגו הזוגי של הוריה - ולא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין שהדבר השפיע על בחירותיה האישיות. "ראיתי את הדיסוננס בין הזוגיות של ההורים שלי לזוגיות בבתים של חברות שלי", היא חושפת; "הבנתי שאני לא רוצה זוגיות בכל מחיר. לא רציתי למצוא את עצמי, כמו ההורים שלי, בזוגיות אבל לבד. מערכת היחסים שלהם היתה מאוד מרוחקת, מאוד לא תקשורתית, היו הרבה מריבות בבית וזה השפיע עלי. ניסיתי לברוח ממערכת היחסים של ההורים שלי. לאורך כל הילדות פחדתי שהם התגרשו, אבל כשזה קרה בסוף, כשהייתי בת 18, זה לא היה כזה נורא".

למה כל כך חששת שיתגרשו?
"כי אז גירושים לא היו דבר מקובל, ההורים של החברים שלי לא היו גרושים אז היה מין טאבו בזה שההורים שלי לא מסתדרים. ויכול להיות שכמו שחשבו שאני מגיעה ממשפחה מושלמת, ככה אני תפסתי אנשים אחרים".

ואיך נראתה מערכת היחסים עם אבא שלך?"
"אבא שלי מאוד אהב אותי, תמיד הייתי הילדה הקטנה שלו, הרגשתי שהוא מאוד גאה בי, אבל גם שיש לו כוונות טובות שיוצאות לא כל כך טוב".

כלומר?
"הוא לא ידע עלי הרבה דברים, גם לא ניסה לדעת. הוא פשוט היה כזה, היה הרבה יותר קר מאמא שלי. לפעמים הוא רצה לעזור, לדאוג לי, אבל זה קצת יצא עקום, תמיד הרגשתי שהוא קר ולא באמת מנסה להכיר אותי. הוא היה קצת סוציומט, יותר ראה את עצמו מאשר את הילדים שלו, ואולי פשוט שגרת היום שברה אותו. הוא נפטר כשהיה בן 57, צעיר מאוד".

הצלחת לסגור איתו מעגל? לסלוח לו על העבר?
"סלחתי לאבא שלי הרבה לפני המחלה, הבנתי שזה הוא ושיש לו כוונות טובות גם אם זה לפעמים יוצא עקום. אהבתי אותו, הוא היה טיפוס מצחיק וציני, קצת כמוני. כולם העריכו אותו, הוא גם היה מאוד נוכח כשהגיע למקום מסויים, כי היה בגובה 2 מטר. למרות שהיתה לי לא מעט ביקורת כלפיו אהבתי את הדמות שלו, וידעתי שאם אשלים עם המגרעות שלו אוכל לזכות באבא. מה שכן, המחלה גרמה לו לעשות סגירת מעגל עם עצמו, לעשות פיוס עם אנשים בעולם שלו ואני שמחה שניתנה לו השנה הזו, שמחה בשבילו שהצליח לסגור את כל הפינות".

מה אבא היה אומר על השתתפותך בתכנית?
"הוא לא היה בעד, הוא לא היה מאמין בזה".

מה הוא היה אומר על דניס?
"הוא היה אוהב אותו כמו שכולם אוהבים אותו. יש עליו קונצנזוס".

זה יכול להיות קצת מעצבן, לא? אם כולם אוהבים אותו, את תמיד תצאי המכשפה במשוואה.
"נכון, זה מעצבן. דניס הוא נסיך אמיתי, אבל יש פה שני צדדים. היה ניסיון אמיתי של שנינו להכיר, ואני מרגישה שההשתדלות עוברת רק מהצד שלו כי הוא הרבה יותר נחמד ממני וזה מצטלם יותר יפה. הייתי רוצה שיראו אותי מבעד למעטה הביקורתי והקר, אבל מה שחשוב זה שדניס ראה את זה. אם הוא הצליח לראות אותי מעבר להגנות האלה אז עשיתי את שלי".